מפורסמים דברי הזוהר על כך שהדין ביום הראשון של ראש השנה הוא דינא קשיא וביום השני הוא דינא רפיא.
אלה דברי הזוהר בעניין: "תנן 'ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו', יום ביומו מאי הוא, אלא הני תרי יומין דראש השנה. אמאי תרי יומין, בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא, דינא עלאה, דאיהו קשיא, בדינא תתאה, דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי". (פרשת פנחס רלא:).
אמנם היום השני של ראש השנה אינו מן התורה אלא נוצר מחמת הספק אימתי קידשו בית דין את החודש, אבל מובן שהזוהר נותן טעם פנימי לכך שמשמיים סובבו שעם ישראל יעשה את ראש השנה יומיים.
תקנו נא אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שאין בזוהר טעם לכך שבני חו"ל עושים את חג השבועות יומיים, או את ליל הסדר יומיים, ומה נשתנה ראש השנה? כנראה שאין זה מתקבל על הדעת לתת טעם פנימי ליומיים חג השבועות או לפעמיים ליל הסדר וכיו"ב בזמן שבארץ ישראל עושים אותם רק יום אחד, וזהו יחודו של ראש השנה, שאותו עושים יומיים בכל העולם, לרבות ארץ ישראל.
השאלה היא האם אמנם בימיו של רשב"י ותלמידיו עשו כולם בארץ ישראל את ר"ה יומיים? מסתבר שממש לא.
בגמרא (ביצה ו. ועוד) כתוב: "אמר רב חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר".
רש"י שם מסביר שתמיד, או כמעט תמיד, הגיעו העדים ביום השלושים לאלול ובית דין קידשו אותו, וכך הפך הוא לא' תשרי, ורק הרחוקים, שלא יכלו כבר ביום טוב לדעת על כך, עשו, מספק, שני ימים. אבל בבית דין וסביבותיו הקרובים עשו את ראש השנה רק יום אחד.
אמנם מצאנו במסכת ראש השנה (כא. כב:) כמה מקרים בהם כן עיברו את אלול, וראש השנה היה יומיים גם בבית הדין המרכזי, אבל אלה מקרים ספורים. ובכל מקרה, מקרים אלה אירעו כנראה לאחר שנאמרו דברי רב הנ"ל [כדי שלא תהיה סתירה בין הגמרות].
גם לאחר שניתקן לוח השנה, על פיו אנו עושים כיום את מועדי השנה, כנראה שבארץ ישראל נהגו, עד ראשית תקופת הראשונים, ראש השנה יום אחד בלבד. כך כותב בעל המאור (ביצה ג. בדפי הרי"ף), הובאו דבריו בבית יוסף (או"ח סי' תרא).
אם כן, בימי רשב"י ותלמידיו תמיד, או כמעט תמיד, במרכז היהודי - מקום מושב הסנהדרין וסביבותיה היה ראש השנה יום אחד בלבד. האם כאשר זה מצב העניינים יש מקום לדרוש מפסוק את שני ימי ראש השנה ולדבר על שני סוגי דינים באותם ימים?
נ.ב. הרמב"ם (קידוש החודש ה ח) כותב: "ולא עוד אלא אפילו בירושלם עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים טובים, שאם לא באו עדים כל יום שלשים נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קדש ולמחר קדש".
לפי דברי הרמב"ם, יש בהחלט מקום לומר שאם פעמים רבות אירע שבירושלים עצמה עשו את ראש השנה יומיים, גם אם היו שנים לא מעטות שלא עשו אלא יום אחד, יש לתת טעם פנימי לאותם שנים בהם עשו יומיים, שאז היה העולם זקוק גם לדינא רפיא.
אבל דברי הרמב"ם קשים מדברי רב בביצה שם, ולא מצאתי מי שעמד על כך.