הקשר בין מוסריות לאמונה בא-ל

אריאל
אמרתי שההכרה שלי היא מקור למוסר הא-ל.
אם איני מאמין בא-ל, איני יודע איזה ביסוס יש למוסר.

שככה אתה מרגיש.
ואם אתה מאמין בא-ל?

שככה אני מרגיש זה בסך הכול מניע לכל מעשה. אני רוצח כי אני מרגיש שזה יהיה כיף. לא ברור איזה בסיס מחייב יש לזה.
אם יש אלוקים, אז יש לי מטרה וייעוד, וזה הבסיס שלי למוסר. אם אין, קשה לי לראות איך אפשר למצוא איזשהי תכלית ולפיה להגיד מעשים רצויים ובלתי רצויים.

אריסטו חשב שדברים נופלים לארץ כי הם ברובם אדמה ושואפים למטה.
ניוטון חשב שזה בגלל שבין כל שתי מסות יש כוח משיכה.
לפי איינשטיין הכוח של כל מסה בעצם מעקם את המרחב.
יש אמת אבסולוטית, ואנחנו מנסים להגיע אליה. זה נכון גם לגבי המוסר.

רבי זוסיא ורבי אלימלך שוחחו ביניהם על מידת הענוה. אלימלך אמר: צריך אדם להתבונן בגדולת הבורא, ואחר-כך יגיע לידי הענוה האמיתית. זוסיא אמר: לא, אלא צריך אדם להתחיל בענוה האמתית ואחר-כך תבוא עליו הכרת הבורא. הלכו ושאלו את רבם, המגיד ממזריטש, עם מי הצדק. אמר להם המגיד: אלו ואלו דברי א-להים חיים, אבל החסד הפנימי שורה על מי שמתחיל בנפשו ולא בבורא.

תוקן על ידי מם80 ב- 25/09/2015 13:01:13

בילי
המפורסמות

תלמיד היקר

תאיר את עיניי למה כונתך ,

בילי
איני זוכר את הנוסל בע"פ והספר אינו תח"י אבל עיי"ש בפנים ולמיטב זכרוני הפירוש העולה הוא שהחטא הוא משל למצבו של האדם שהוא דבק במפורסמות ולא בתכליתיות

שלושה סוגי מוסר

מאת: פרופ' שלום רוזנברג

לשאלת קרדיולוג על הקשר בין מוסר ואמונה באל, התשובה מורכבת. השאיפה של בעלי מוסר לתת לו תוקף כללי מחייב, כיוון שבמציאות לא נראה שיש מוסר כללי ושיש מוסר מחייב. עיגון המוסר באל עשוי להעניק למוסר את הבסיס הזה. כיוון שהמוסר נחשב למעלה טובה, והאל נתפס כמקור הטוב, מגיעים שוב לתפיסה של האל כמקור המוסר, ואמונה באל מחייבת את קיום המוסר.

מצד שני, יש כאן רצון של בעל האמונה לחזק את אמונתו, ולעגן את כל עולמו באל אותו הוא אמור לעבוד, משמע, הוא מניח את המבוקש ללא ברור. דוגמה תבוא בהמשך. זאת ועוד, אמונתו היא האמונה שלו ולא של אחרים. הנה מקור הקנאה והשנאה ומעשי התועבה שעושים מאמינים רבים באחרים, בשם האמונה, ובעיקר בשם 'אהבת האדם' הבוערת בהם ומבעירה את האחרים על המוקד. נחוץ איפא למצא מקור אחר לביסוס המוסר. גם הוא נמצא בתורה, אבל גם בספרות החכמה הכללית. מי שבנה על כך תורת מוסר כללית הוא קאנט. כאן אני עובר לדברים שמביא ספרן.

ספרן מביא מדברי הפרופ' רוזנברג על היחס בין שני נהגים בכביש: 'אין בינינו יחס אמיתי, אלא אך ורק קשר של "הואות" ... נוכל לדמות עיקרון זה בכך שהחוק כאילו בנוי כטופס שבו חללים ריקים שאנו צריכים למלא בשמות האנשים שבמקרה נקלעו למצב שהחוק מתאר: "והיה כי ינהג אדם ____ ויבוא בצומת ____מימינו, אזי___". וכך, החוק הופך עיקר והאדם, מושא החוק, הוא הטפל. כך הופך כיבוד החוק למצווה הקדושה מכול, בעוד האדם המוחשי נשאר "הוא/היא"'.
דבריו של הפרופ' רוזנברג שגויים, והשגיאה נובעת מכוונה מנחה מראש. כיוון שבהתגלות האלהית הוא מבקש לבסס את כל עולמו האמוני, הוא מבקש לתת קדימות ועדיפות לדעתו כי את המוסר יש לבסס על ההתגלות האלהית הדורש מאיתנו יחס 'אנושי' מוסרי כלפי הסובל.

אמת, הצו המוסרי הקטגורי [המוחלט] של קאנט הוא פורמאלי, צורני בלבד. אבל הדרישה שלו ממני היא מן הקשות שבאפשר. היא אינה מבקשת שלא אעשה לאחר את ששנוא עלי, ואינה מבקשת שאוהב אותו כאהבתי את עצמי, ובניגוד לדעתו של הפרופ' רוזנברג כי 'אין בינינו יחס אמיתי', היא דורשת שבכל מעשה אראה בו תכלית למען עצמו ואפעל בהתאם לכך. כל פעולותי ביחס לעצמי וביחס לכל אדם אחר, מחייבות אותי לראות בכל אחד תכלית למען עצמו, ולסייע לו לממש את תכליתו. הפעילות של כולם בהתאם לצו הקטגורי אמורה להתלכד יחד ליצירת אחווה אנושית כללית אשר מכוננת את ממלכת התכליות, בה חברים כל בעלי התבונה, ובראשה עומד האלהים.
כאן אנחנו מגיעים לכינון הבסיס הנדרש עבור המוסר האוניברסלי הזה. גם בכך טועה הפרופ' רוזנברג כאשר הוא מיחס את הבסיס להתגלות הדתית.
'ואהבת לרעך כמוך רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה'. שמו של בן עזאי אינו מפורסם כשל רבי עקיבא, אבל האמירה שלו מניחה את התשתית למושג הבסיסי והחשוב ביותר של התרבות: ה'אנושות', ה'אנושי', הדרישה להיות 'בן אדם', 'א-מענטש'. הכוונה כמובן אל 'בדמות אלהים עשה אותו'. דמות זו היא התבונה המשותפת לאלהים ולכל יצור תבוני באשר הוא. הרעיון הקוסמופוליטי הזה מופיע בסטואה ובספרות החכמה. כיוון שכולנו בדמות אלהים, הרי שהתבונה שלנו מחייבת כל אחד מאיתנו להתיחס אל כל אחד אחר כאל תכלית לעצמו, ולשאוף להקמת ממלכת התכליות. על כך מיוסדת תורת המוסר של קאנט ותביעתה להיות כללית. כיוון שהמעשה המוסרי מחייב שיעשה מרצון חופשי, מכיר גם קאנט שרוב בני האדם אינם מצייתים לחוק
לא היתה שום התגלות, 'לא תרצח' לא הוכרז בשום מקום, שעה שהאלהים פונה לקין 'קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה'. מכאן באים לדרישה הקנטיאנית המתאימה, לפיה הצו המוסרי הכללי, וההוראה המוסרית המעשית בכל מקרה מסויים, חייבים להיות אוטונומיים וספונטאניים, כלומר מתבצעת חקיקה עצמית הנובעת מן הכושר והשיפוט המוסרי הפנימי של כל אדם, וחקיקה עצמית זו תובעת מאיתנו לציית לה, אבל המעשה על פי הרצון החופשי. אדם הנמנע מגנבה כי אלהים ציווה כך, אינו פועל במישור המוסרי כיוון שמעשהו הוא הטרונומי, על פי חוק ממקור אחר, חיצוני. ההתגלות אינה מקור למוסר אלא לכל היותר באה לדרוש מאיתנו את קיומו.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 17/01/2016 00:04:21

עודד

עודד

אני חושב שאפשר לראות את "צו הא-ל" לא רק כ"מקור חיצוני" מוגדר, אלא גם כ"צו המצפון". אלוקים "משתלב" בתוך המערכת האנושית, ופועל דרכה. זה המובן של "נתאווה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים". 

למעשה, האמת היא שאני מחלק בין "הדת" שאני מאמין בה, לבין "הדתיים" שאניחי איתם. 

ההבדל הוא בכך, ש"הדת" שאני מאמין בה - היא דת עתיקה, שאני מאמין שעוד תהיה לה עדנה, אמנם בצורה שונה מאיך שהיתה בעבר, אבל כן כמו שהאמינו בה "הדתיים" שהיו בעבר, רק בהופעה ובהצגה שונות מאיך שהדת הופיעה והוצגה בעבר, וזאת מהסיבה הפשוטה שבזמנים שונים, גם דבר אחד מקבל צורה אחרת. 

לעומת זאת, "הדתיים" שאני חי איתם, "הדת" שהם מאמינים בה, שונה מ"הדת" המקורית, גם אם לא שינוי מהותי - בודאי שינוי טכני גדול, שמשפיע על הצד המהותי של "מיהו דתי". (לכן, למעשה, אני אינני "דתי" רגיל)

"הדת" המקורית שאני מאמין בה, והאלוקים שכתב אותה, הם כאלו במעצם הגדרתם מוסר לא אפשרי בלעדיהם. וזאת משום שעצם היות האדם צלם אלוקים - תלוי בהיות אלוקים.האדם אינו תכלית לעצמו מבחינת האדם השני, אלא אם כן ישנו אלוקים שיצר את שניהם בצלמו ובדמותו.

אני מסכים, כי היות "הדתיים" של ימינו מאמינים בדת די טכנית, או לחילופין בלתי משתלבת בחיים, גורם לאנשים רבים לא לקבל/להבין/להסכים לדעותיהם, באשר הם נראים להם בלתי אפשריות. אבל אנו צריכים לדעת, כיצד לקלף שכבה אחר שכבה, עד שנגיע אל הפרי שבפנים, ונדע כיצד יש להביט באמת אל מה שה"דתי" מכנה "דת", ואל מה שהמאמין מכנה - בליבו, ולא דווקא בשפתיו - "אלוקים" - לא כל אדם הוא פילוסוף גדול, ואפילו לא בהכרח אקדמאי, כך שלא כל אדם ידע להסביר את דתו ודעתו בדרך שתתיישב על דעת אדם חילוני שגדל על תרבות חילונית והשכלה חילונית. אבל מאחר וכל אדם נברא בצלם אלוקים, הרי דעותיו ראויות לבחינה, וגם אם כרגע יש נתק - עלינו לצפות אל היום בו הפער יסגר.