עליסה בארץ הפלאות, מ"ע א' להרמב"ם והפתרון לבעיית החרדים האנוסים

אני מודה שיש מצוות שאני מקיים אותן בהזדהות, אך יש מצוות שאני מקיים אותן כאורתופרקטי ויוצאת לי הנשמה.

אריאל שלום רב 

1 פרשנותך למצוות האמונה שהיא להרגיל את עצמו להאמין למרות שבאמת אינו משוכנע באותה רמה של ארמינות אולי היא נכונה אבל בלי הרמב"ם אין צורך לזה - כמו שאתה הצגת את זה רק כבעייה על הרמב"ם - כי התורה מנסה לשכנע את הקורא שבאמת יאמין, ולפי הרמב"ם בוודאי אין הפרשנות נכונה והיא מנוגדת לכל דרכו והרבה מדבריו*. והקושיא איך אפשר למנות מצווה כזו צריכה להתיישב באופן אחר כגון לראות עוד מצוות שמנה הרמב"ם כמו להיות מי חטאת מטהרים או מצוות שחיטה או בדיקת סימני טהרה והרבה כיו"ב ולכן זו בעייה קטנה מדיי. 

2  כתבת:  "מורה התורה לברר את האמת באזהרה ש50% שיש אלוקים מחייבים אותו להגיע לרמה של 100%, ועל כן עליו לברר שמא חמשים האחוזים צודקים ואז הוא מחויב לברר את הדבר ולא להשאירו בספק" זו פרשנות לא נכונה שכן אין מצווה לברר כדי שלא ישאר ספק בין אם המסקנא תהיה בעד ובין נגד אלא היית צריך לומר "לברר שהאמת היא.." שהרי זו האמת לדעת התורה.

3 אבל עיקר דבריך הם כך אדם שלא מאמין ולא מקיים את מה שכתוב בתורה (להאמין) ומכל מקום הוא מאמין ברמה של 70 % או מספר אחר ורוצה לקיים שאר המצוות על הצד שמחוייב בהם אז הוא מכוין לשם מצווה אם יש כזו וכו' וייתכן שבדברים שצריכים לשמה ככתיבת ס"ת ועוד לא יהיה כשר שאין זה לשמה מוחלט (יל"ע בגיטין כה שכך הוא שם בהו"א ועוד יל"ע) ונראה שמצוות תשובה היא כמצוות אמונה שאינו מקיימה מי שאינו וודאי. (ואם כן למ"ד יו"כ אינו מכפר לשאינם שבים לא נתכפר בוודאי).

* נ.ב. בערבית קיימת מילה בשורש אמונה והרמב"ם בדרך כלל השתדל להשתמש בביטוי אעתקד שהיא כוללת גם אמונה בדבר מוחש כמו שעכשיו יום או ש 2+2 =4 וגם בדבר שאינו מוחש ואכמ"ל.

טוב, אני מעדיף יושא אינטלקטואלי על פני החיים הטובים.

[אגב, זה הרעיון של לדון לכף זכות.
כמובן שלא הכוונה שחייבים לחשוב שיש באמת יותר סיכוי שהצד הטוב הוא הנכון, אלא להרגיש אותו יותר, לחיות אותו יותר.
אפשר לדעת בשכל שזה 50/50 אבל לחיות את הצד הטוב.

זה גם הרעיון של גאווה וענווה, לא לשקר את עצמי על כמה אני שווה, אלא להרגיש ולחיות את המעלות של אחרים ואת המחויבויות שלי, ולא להפך. 

כמדומני, זכותך, וזכותך גם להיות גאה בכך. אבל עליך לזכור שיש לך אפשרות אחרת. (כמובן שלדעתי ניתן לישב את היושר האינטלקטואלי עם חיי האמונה המאושרים)
הביאור של לדון לכף זכות הוא רעיון יפה, אם כי אני פירשתי שהרעיון הוא כמו שכתוב בצדק תשפוט עמיתך. אם יש 50% שהוא צדיק תן לו 50%, לא פחות. וכמדומני שכ"פ רבינו מיכי.

בער, 1 א. התורה מנסה לשכנע את הקורא שיאמין באמת, אבל לא קיימת בה הסתירה הפנימית של הרמב"ם.
ב. תוכל להרחיב לגבי משמעות המלים המצביעות על אמונה בערבית והשימוש שעושה בהן הרמב"ם?
ג. הציווי שמי חטאת יטהרו או להאמין לעדים מתפרש בד"כ הנהג בהן הלכות טהרה/אמון, וכאן זה לא רלוונטי כי א"כ כל כוונתו לחייב העובר על כל המצוות בעוד עשה.
והרמב"ן כתב בפשיטות בדעת הרמב"ם שהציווי לקבל מלכות ה'. ואין זה כתוב בלשון הרמב"ם ואינו מתאים לשיטתו הכללית שהיא לחייב את עצם האמונה בדברים מסוימים.
2. צודק.
3. אין זה עיקר דברי. אני לא עסקתי באדם (כמוני) שמאמין בגדול והשאלה אם אמונתו מספיקה מבחינת כללי אותה אמונה, אלא באדם ש(בגדול) לא מאמין ולא מעניין אותו מה חושבת עליו האמונה. אני טענתי שמצד האינטרסים שלו עצמו כדאי לו ליצור אצל עצמו אמונה. אגב, היית צריך להביא את ההלכה של יהכ"פ אינו מכפר אלא למאמינים בכפרתו.

אריאל לא הבנתי כלום ממה שכתבת רק הערה אחת שיו"כ אינו מכפר על מי שאינו אמאין בכפרתו זה עיבוד של אינו מכפר אלא לשבים.

אם לא הבנת לא נורא, בוא נתמקד ב1 ב. המלים בערבית על אמונה והשימוש שעושה בהן הרמב"ם.

אתה מבין ערבי ודקדוק בערבית ?

לא. תוכל להסביר לי?

אריאל ציינתי דבר פשוט שבניגוד לדבריך שהמצווה להאמין למרות שאינו מאמין באמת.... הרמב"ם השתמש בביטוי עאתקאד שמשמעו (גם, ראה במכתב של הגרד"צ הילמן על תירגומו של ר"י קאפח) ידיעה מוחלטת ווודאית שאין בה דופי ולא בשורש אמונה שישנה גם בערבית כמו בעברית (ובאופן אוטומטי היה אמור להשתמש בה) מפני שהיא יש במובנה גם החלטה שכך הוא האמת בלי ידיעתה על בוריה. אני מקווה שהובנתי (ואיני כמותך שלא הבנתיך...) נ.ב. הרמב"ן גם כן השתמש בביטוי אמונה על הסכמה כמו שכתב שנצויו להאמין בהרעכות בית דין הגדול והלשון כמו "להיות אמון על..."

התרגום הפשוט של הפועל אעתקד במילונים הוא האמין. כך גם הפועל אמן. איני יודע מדוע הרמב"ם היה צריך לבחור לו פועל זה או אחר. לכאו' מדובר בלא יותר מקריזה של הרב קאפח.

יש מוסכם שבשורש אעתקד ניתן להשתמש גם עלך דבר שידוע ע"י המחוחש ובשורש אמן לא . כל זה מוסכם ללא קשר לדקדוק התרגום של רב קאפח

אני לא יודע מה מוסכים ועל מי.
אני רק אומר שבמילונים לא מצוי הבדל כזה.
ו'אעתקד' זה לא שורש; זה פועל ששורשו ע.ק.ד.