לקהילה היהודית של פנמה קוראים "שבת אחים", וכשמה היא קהילה (דתית בחלקה) סגורה ומסוגרת, ולמעשה היא תוצר של מפעל חייו של הרב ציון לוי ז"ל שבנה יש מאין את הקהילה הזאת. הוא הגיע לפני מעל לשישים שנה כאשר לא היה בפנמה כמעט זכר לסממני היהדות, והיום עומדים לרשות הקהילה מספר בתי כנסת, בתי מדרשות, כוללים, מיקוואות, רשת מכובדת של מסעדות כשרות, וכמובן בשר כשר בשפע העומד והלכה למעשה לרשות רוב הפזורה היהודית במרכז אמריקה.
לפני שבע שנים הגיע מהארץ הרב משה קצין, רב צעיר ורענן שהוטלה עליו המשימה לקרב אל חיק היהדות את הדור הצעיר ומאז נדבק בו הכינוי "הרב של הצעירים". היכרתי אישית את הרב קצין, כותב השורות תושב פנמה, ואני יכול להעיד על איש חביב וצנוע שלקח ברצינות רבה את משימתו ודבק בה במסירות. הצעירים אכן הסתופפו סביבו ובתוכם לא מעט מאלה שבעגה הצברית נקראים כבעלי הקוקו... במילים אחרות הוא הצליח בגדול במשימתו והצעירים חזרו בהמוניהם אל חיק היהדות, אם תרצה- נותקו בהמוניהם מחבלי ההתבוללות, תרתי משמע.
ולפתע, כשבוע לפני ראש השנה זו, הרב משה קצין נעלם מהמכ"ם; נעלם כליל. שום מידע משום גורם רשמי לקהל חסידיו הצעיר שנותר פעור פה נוכח היעלמותו הפיתאומית של רבו הנערץ ללא שום הסבר/ הודעה, זאת כאשר לא חסרים הצינורות הרשמיים לקהילה המאורגנת, ישנם לא מעט עוזרים ורבנים מטעם הקהילה, וגם וועד הנבחר מידי שנה ונשיא שעומד בראשו. ישנו רב ראשי הוא הבוס הישיר שלו.
מטבע הדברים השמועות התגלגלו מפה לאוזן ומילאו את הוואקום של השקט הצורם, והשמועות נחלקו בין הטוב לרע וליפה והמכוער והמהימן והמסולף, והיו אף השמועות שהטילו דופי במהימנותו של הרב הנערץ. לציין כי שמועות אלו נדחו על-פי רוב לטובת השמועה הכמעט רשמית שעמדה בראש מצעד השמועות והאפילה על אחיותיה: הרב קצין קיבל הוראה חד משמעית מפטרונו הרוחני הרב חיים קנייבסקי, לשוב באופן מיידי אל ארץ אבות יען כי ביאת המשיח היא עניין של ימים ספורים.
ואכן יום לפני ראש השנה מגיע האימל המיוחל מהרב קצין אל כל חברי הקהילה, בו מתנצל על היעלמותו הפיתאומית ומאשר את השמועה שהופכת בין רגע לאמינה: "לא יכלתי לסרב לגדול הדור". גדול הדור הרב חיים קנייבסקי לא הרשה לו אפילו לחזור אל משפחתו שבנתיים נשארה בפנמה והצטרפה אליו כעבור ימים. הוא לא הורשה לחזור ולארוז את חפציו, למכור את מה שניתן כולל את ביתו, את האוטו... שבע שנים חי האיש בפנמה.
"המשיח עומד בפתח" הפך באחת ממושג בעל ערך חיזיוני לעובדה בעלת מאפיינים מוגדרים: "ואם המשיח יגיע מחר או מחרתיים? האם יואיל להמתין לך עד שתגיע בעוד שבוע מפנמה?" – אינני בטוח אם המילים האלו שימשו את הרב קנייבסקי בניסוח הוראתו החד-משמעית שהיפנה לתלמידו הרב קצין; עם זאת אין בליבי ספק כי אלו רוחם של הדברים.
השמועה שהתגלגלה בפנמה על ביאת המשיח בתוך ימים ספורים הפכה אצל חלק מהיהודים לעובדה מוגמרת. ערב ראש השנה קיבלתי שיחה ממכר שהפציר בי להצטייד באוכל ובקופסאות שימורים "כי המחסור במזון הוא תוצאה מיידית למלחמות עקובות מדם שעתידות להתרחש בימים הקרובים- בימות המשיח".
ידוע כי אחד מ-13 העקרונות של היהדות הוא עצם הציפייה לביאת המשיח, כלומר היהודי שהפציר בי להצטייד במזון, ומעבר למסקנתו הספונטנית, הוא גם מילא באופן אמין אחר אחד העקרונות היסודיים של היהדות, ואיני מציע להקל ראש בעקרון אשר מדרבן את המודעות להשתמש באחד הכלים החשובים להמשכיותה- הוא כלי האיפוס, "reset switch", לחזור להתחלה. כלומר דווקא כאשר הכל אבוד מבולבל וחסר תוחלת – דווקא שם עומדת לרשותנו אופציית האיפוס שרק מי שמודע למיקומו במציאות יכול להשתמש בה.
ואינני משלה את עצמי, המודעות למיקומנו במציאות היא ממנו והלאה. נותר לדעת מה אנחנו מצפים מהמשיח, איך אנחנו רואים ומציירים אותו בדמיוננו, מהי משמעות המושג "משיח" עבור האנושות ועבורנו כיהודים?
הרוב המוחלט של האנושות משתומם מהרוטינה ותאב לשינוי; בתת המודע שלנו גם האירועים הכאובים ביותר כמו מלחמה, מוות, עושים עבורנו את עבודת השינוי. הרוב המוחלט של היהודים רואה במשיח כאובייקט או כאירוע שינתק אותו מהשיגרה המקוללת ויקחהו ישירות אל חיק עולם חדש שיעורר בחזרה את סקרנותו.
מאידך המיעוט המוחלט שבתוכנו הוא הפלג הדתי, רואה במשיח כאובייקט מכני שבא לתקן בעיה טכנית; להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את בית המקדש, את הביכורים, את הקורבנות, לענות על קושיות תלמודיות והלכתיות שנותרו פעורות מימים ימימה. וכן, גם להחיות את המתים וזה עיקרון בפני עצמו.
שניהם, גם הרוב גם המיעוט רואים במשיח ועם כל הקושי בניסוח, כסופר אדם שבא לשנות ולהסעיר ולהלחם ולהנהיג ולהחיות ולהמית ומה לא... ויש להצטייד באינסוף גרעינים ופופקורן למופע האדיר והנורא מכל הממתין לכולנו על מרקע החיים. סופר-אדם יופיע בפני העולם בשידור חי; נחיה ונראה ונספר לילדינו. ועל מה ההתנסחות הזולה הזו? כי כולם, גם המיעוט גם הרוב סובל מתסמונת הרוטינה המקוללת ומייחל לשינוי המציאות.
אין ספק כי נוצר אצלנו נתק בן אלפי השנים עם ההכרה, עם הכרת הבורא והבריאה, והאמונה היא זו שמילאה את הוואקום של ההכרה. תפקיד המשיח איפוא למלא בחזרה את הוואקום הזה ולהפיח בו תוכן; את אותו התוכן שהכירו אבותינו ביציאתם ממצרים ובמעמד הר סיני.
השאלה מה היתה תכלית ההכרה הזו ובעצם מה היתה מטרתה? במשך אלפי השנים ענינו על השאלה הזאת בתשובה הידועה: יש להכיר כי לבריאה יש בורא וכי יש מנהיג לעולם, אחרת הכאוס ישלוט בתודעה שלנו כי לא נדע לזהות את המידע הבסיסי ממנו נגזר כל יתר המידע של המציאות. כלומר מנוי וגמור עימנו כי היעד הוא הכרת המציאות, וכן מנוי וגמור עם השם יתברך להקנות לברואיו את היעד הזה, שנכיר את המציאות לאשורה על פי הסדר הטוב והישר, באופן שנתמקם במרחבה בדיוק רב.
המסקנה והמופשטת היא כי בית המקדש אינו המטרה, בית המקדש הוא האמצעי שעומד בין שני קצוות, בין הידיעה לאי-הידיעה, ובאמצעותו אנו אמורים לחתור אל הידיעה בכדי לעמוד על תוכן המציאות. וכן גם שמירת השבת וברית המילה וחובת עקירת גיד הנשה. איננו יודעים כיצד קושרת אותנו עקירת גיד הנשה עם הכרת המציאות אך אבותינו ידעו גם ידעו. מה שעומד מאחורי שמירת השבת הוא לא סוד כמוס שרק יחידי סגולה נחשפו אליו, כי-אם מידע מופשט שבאמצעותו חתרו להכרת המציאות, ובעוד אבותנו עמדו על המידע הזה ששימשם להכרת המציאות, אנו נותרנו רק עם השבת ללא המידע הרלוונטי; זה ההבדל בין הכרת אבותינו לאמונתנו
אינני מצפה, איפוא, לבית המקדש שירד בנוי ומזומן מהשמים, אני מצפה למשיח שיקשר אותי באמצעות בית המקדש עם המציאות. אינני מצפה למשיח שיצביע על מיקומו המדויק של גיד הנשה, מצפה אני למשיח שיצביע במדויק על הקשר בין גיד הנשה למיקומי במציאות. אני מצפה למשיח שיפתח את עיני לראות את המציאות שבמשך אלפי השנים נסתרו ממנה. אני מצפה למשיח שיעשה שלום ביני לבין תורתי הקדושה שאלפי השנים שמרתי עליה מכל משמר מבלי להבינה, כי נבצר ממני להשכיל כיצד יוצרים דרכה את הקשר עם המציאות.
"משיח" שיחזיר לירושלים את בית המקדש ואת הביכורים והקורבנות, ואף אם יענה לנו על הקושיות ההלכתיות הסמויות ביותר – אולי יהא מנהיג דגול, ואולי אולי צדיק גמור אך הוא לא המשיח שלנו. המשיח שלנו הוא זה שיבוא ויקרא לעברנו במלוא גרונו: אתם אתם החמור שנשא על שכמו את התורה בדרך ארוכה ופתלתלה, על-פני אלפי השנים, מבלי להבין אות מתוכן המשא שעל שיכמו. אתם אתם שטיפסתם הרים וגבעות והלכתם בדרכים עקלקלות וקשות מנשוא, התייסרתם, נהרגתם בשביל לשמור על קוצו של יוד וכל אות בתורה להביאה בשלמותה הנה, והינה הגעתם בשלום עם משאכם השלם, לא חסר תו ולא אות. היום אני כאן בשביל לקבל מידכם את המשא, להורידו מעל שכמכם ולהסביר לכם את תוכנו, את מילות התורה והקשר שלהן למציאות.
זו משמעותו ותכליתו של המושג "המשיח", ואני מזמין כל אדם ואדם בישראל להכיר באמת המופשטת הזאת ולהתמודד עימה ועם השלכותיה.
תוקן על ידי ashabot ב- 24/09/2015 20:03:30
נשלח ב-25/9/2015 00:52
בקיצור, המשיח הוא ר' משה די ליאון. וביתר רצינות, לא הבנתי איך אתה מוכיח שמטרת המשיח להסביר לך את פשר החוקים. אולי תשאר עם החסר הזה לעד ולנצח נצחים? (אולי רק הקב"ה יכול להבין את טעמם)
נשלח ב-25/9/2015 01:00
באמת לא הבנתי את הקושיה שלך אריאל. שאשאר עם החסר לעד כי קודם אני צריך להוכיח את מטרת המשיח... בקיצור לא הבנתי אותך.
נשלח ב-25/9/2015 01:03
אתה טוען שיש לנו חסר ואני מסכים אתך. אתה טוען שאמור להגיע משיח ואני מסכים אתך. וכאן אתה טוען שהמשיח שאמור להגיע אמור להשלים את החסר הזה. כאן אני שואל מנין לך.
נשלח ב-25/9/2015 02:25
תן לי לשאול אותך משהו בשביל שנבין אחד את השני. מהו בדיוק החסר הזה שאתה מסכים עליו? איך אתה מגדיר את החסר הזה.
נשלח ב-25/9/2015 08:26
אשבאבוט
ברוך השב!
דבריך המרתקים כוללים כמה חלקים.
א. סיפור על מה שקרה בפנמה ארצך וקהילתך.
ב. שאלה על מהותו של המשיח ומה פשר האמונה בו שמחוייבת לנו.
ג. תיאוריה שלך לגבי תפקידו של המשיח ואולי גם תפקיד התורה.
אתייחס לכל חלק בנפרד.
א. האמנם הסיפור הזה קרה בדיוק כפי שאתה מתאר? חלילה לי לחלוק על עובדות ואתה היית שם ולא אני, אבל הדברים מתמיהים ביותר. שום יהודי הנוהג בתבונה אינו מנהל את חייו לפי האמונה במשיח והציפיה למשיח. אם ארשה לעצמי לשון הפרזה, על פי בדיחה ידועה, אלו שמחכים למשיח ורק עוסקים בביאתו הם אלו שהתייאשו מהצלחה בחיים באופן הרגיל והיומיומי. אפילו אלו שמפיצים את האמונה בבואו ונסיון לפעול לקירוב בואו על ידי הפצת מצוות בישראל (כוונתי לחב"ד) אינם מנהלים את חייהם, עד כמה שידוע לי, בציפיה למשיח, כך שהם פטורים מחובותיהם הרגילים לעצמם, למשפחתם. וכאן אתה מספר על אדם שעקר מארץ שבה חי עם משפחתו ותרם לקהילה משום האמונה שהמשיח כבר כמעט כאן!
ואתה מייחס את החלטתו לעלות בחזרה לארץ ישראל מפני הוראתו של תלמיד חכם ידוע, שאמנם ידוע גם בתפיסה תמימה מאד של היהדות, אבל גם עדיין פיקח גדול.
לפיכך, קשה לי מאד להבין את האירוע. אפשר שהרח"ק אמר משהו שלא הובן היטב. ויתכן גם שהרב החליט לעקור לישראל מפני סיבות שונות, אולי בגלל סיכון בפנמה, אולי בגלל חינוך ילדיו, אולי לשם שידוך לבנותיו או לבניו (?) ונפוצה שמועה כפי שכתבת שזה מפני שהוא מחכה לבוא המשיח בימים הקרובים...
ב. מהי אמונת המשיח במובן של אחד מעיקרי אמונתנו? זו הציפיה לכך שיבוא צאצא למשפחת דוד המלך ויעניק לנו עצמאות מדינית, שתנוצל כדי להתקרב להשם, וזה יכלול גם את הקמת בית המקדש.
על אמונה זו יש להוסיף כמה הערות.
1. דמות ימות המשיח נתונה במחלוקת מימי האמוראים ועד היום. ראשית, האם מדובר בתיקון חברתי ודתי או בשינוי המציאות המוכרת לנו לחוקיות אחרת. שנית, האם אופי שמירת המצוות, כולל המקדש, יהיה כפי שהיה בעבר או על פי פרשנות אחרת (הרב קוק כותב שיקריבו קרבנות אבל רק מן הצומח. ולכאורה ניתנה הרשות לפרש ששמירת המצוות של המקדש תוכל להתפרש באופן שיהיה מקובל על הומאניסטים ופילוסופים).
2. האם המשיח יבוא באופן נטורליסטי, על ידי התפתחות היסטורית. ואנו רואים אכן צעדים לקראת אפשרות כזו, כגון שיבת עם ישראל לארצו, הקמת מדינה באישור אומות העולם באו"ם בתש"ח ועוד. או שהכל יקרה מעשה נס, כגון שהמשיח יופיע פתאום בלי שיכירוהו קודם (ואז איך נדע שהוא הוא?) והמקדש ירד אפוף אש, מוכן כולו, מן השמים, כשיטת רש"י.
המאמין שמשיחיות יכולה להתרחש באופן נטורליסטי והיסטורי על ידי תהליכים שונים אינו אפיקורס.
3. ציפיה למשיח שיגיע תוך זמן קצוב היתה בתקופות שונות וליוותה את עם ישראל אך לא הועילה בדרך כלל אלא הזיקה. הדוגמה הבולטת ביותר היא תקופת שבתי צבי, שהובילה להמרה ולעבירות חמורות בין מאמיניו. סיפור יפה שהוא כנראה אמיתי מספר על אדמור שאמר באירופה לחסידים שציפו למשיח: אני מבטיח לכם, שלפחות השנה זה לא יהיה! כדי להחזירם למציאות העכשוית המחייבת. ואני חוזר על דבריו.
לפיכך קשה לי להאמין שהרח"ק טען שהמשיח "בפתח" ושהוא מאמין בזה. אפשרי שיבוא משיח כי הוא עשוי לבוא בכל זמן, אבל אמונה זו אסור שתשפיע על תוכניות מעשיות. בימי שבתי צבי יהודים מכרו רכוש בזיל הזול כדי להתכונן לעלות לארץ ישראל ולפי אחד הכותבים בימים ההם, היה זה נס שיכלו להשיב לעצמם את רכושם לאחר שהתפוצצה האמונה בשבי צבי.
4. נכון הוא שהרח"ק מסוגל לומר שיש סימנים על פי התלמוד לתקופה זו, כגון שעכשו "מוצאי שביעית" אבל קשה לי להאמין שאדם פיקח בהויות העולם (להבדיל מתפיסה סגולית של התורה, המצוות ואמונת חכמים) יקרא לשנות ארחות חיים סדירים בשל אמונה זו.
ג. כתבת שהמשיח אמור לתת לנו פרשנות לתורה. וגם הצעת מה יהיה התפקיד של הפרשנות הזו. דבריך עדיין צריכים פירוש, כי ניתן להבינם באופנים שונים, ולחלקם אני מסכים. יש ביטויים על שינוי הבנת התורה בימות המשיח. אבל יש לציין כי למשיח בעיקר תפקיד חברתי ומדיני וכן דתי במובן של חיזוק גדרי הדת והקפדה על שמירת מצוות, ולא רק כפרשן של המצוות.
בעיקר לא ברור לי מה טיבה של הפרשנות החדשה הזו. האם יש כאן רק תקוה לכך שהתורה תובן יותר ובאופן מעמיק יותר, שונה אולי? או שיש לך תיאוריה לגבי האופן שבו התורה אמורה להתפרש? למשל, האם אתה סבור שהתורה כבר לא תחייב מצוות מעשיות? או כן? אולי תרצה לפרט.
דווקא אני מרגיש שהבנתי את דבריו של ashabot, וגם מאוד התחברתי אליהם. המשיח תפקידו להחזיר אותנו למצב בו התורה מתקיימת כדבר טבעי לנו, מורגשת כחלק בלתי נפרד מאיתנו ומהעולם בכלל "מחזיר מלכות בית דוד ליושנה" "ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה", זה כמובןו לא אפשרי שלא יהיה מרד אם לא במצב שבו התורה תשוב להיות "טבעית".
נשלח ב-25/9/2015 18:19
שלום מיימוני ושנה טובה.
הייתי מעדיף שתקרא לי בשמי אלברט שבות. (ashabot) הוא הניק שלי, אשמח לדעת איך להחליפו בשמי.
אתמול כתבתי לשאלת אריאל תשובה מתומצתת ישירות אל הפורמט של הפורום, וממש לקראת הסוף נגיעה טפשית ב- (Esc) והכל הלך, אני בטוח שהרבה התנסו בהרגשה המתסכלת הזאת... בסוף וככל יהודי טוב בחרתי לענות לאריאל בשאלה בשביל לקנות זמן J . מספר לך את זה כי התשובה שניסחתי לאריאל עונה על הדברים שהעלית.
ואומנם אני עוסק בנושא של המשיח, אך בניגוד למצופה ממני אינני מכסה את הנושא כראוי מכל זוויותיו זאת כי אינני בקיא בו, אני יודע שיש פרק שלם של הרמב"ם על הלכות המשיח ובנוסף יש אין ספור ספרים שמדברים על מהות המשיח, על דמות התקופה שלו- ימות המשיח, על דמותו הוא, על אופן היתגלותו וכול'... למעשה אני קופץ על כל הדברים האלה ואפילו קופץ על דמות המשיח עצמו והולך ישירות אל נושא בו המשיח משחק דווקא תפקיד משני, אם תרצה אני עושה שימוש בניק הרשום של המשיח ושואל: מה חסר לנו כיהודים שהמשיח אמור להשלים אותו? זו למעשה השאלה שהעלה אריאל ושניסיתי לענות עליה: והלכה למעשה מה חסר לנו?
אני חושב שחסר לנו מידע. אני מנסה להגיד כי בית המקדש והקורבנות וגיד הנשה והשבת הם לא טקסים בעלמא כי-אם הם מייצגים מידע מדויק ומדוקדק שנבצר מאיתנו לעמוד עליו, אך אין ספק בקיום המידע הזה, אחרת, חלילה, מה ההבדל בין הטקסים שלנו לטקסים של יתר הדתות? אתמול היינו עדים למותם של מעל ל-700 צליינים מוסלמים בטקס של זריקת אבנים על השטן במכה הקדושה, וגם לנו יש לא מעט טקסים בבית המקדש הקדוש, קורבנות, לחם הפנים, הקטורת, הטבת הנרות...
ברם אין מן הראוי לטעון כי המידע המדוקדק הזה הוא מידע אלוקי ולכן נבצר מבינתי, ולא כי יתר הדתות טוענות את אותה הטענה אלא כי אז אתקשה לעמוד בשאלה הפשוטה: מה הטעם שיחייב אותי השם יתברך בטקסים בלתי מובנים? מה הטעם שישלח עד אלי את תורתו ויכתוב בה דברים בלתי ניתנים להשגה? מכאן אין בדל של ספק כי תוכן התורה כן ניתן להשגה האנושית אך בינתנו התרחקה מההשגה. ומדוע אני טוען זאת? כי על אף ואיני משיג את המידע החסר אבל אני חש משהו שמחייב אותי להאמין בקיומו. אני חש בטקס השבות של השבת במשהו שאומנם אינני יכול לתארו במילים, אך אני יכול לחוש בוודאות בקיומו ולהצביע בוודאות על נבדלותו מטקסים אחרים בימים אחרים. זכיתי אני בעוד יום של שבות בשבוע, ביום ראשון שכולו טקסים ומאכלים ומסעדות וטיול משפחתי מהנה באוטו ואף שינה עד מאוחר, אך להבדיל התחושה נבדלת ובעיקר נתפסת בחושים.
אין לי ספק כי מילות התורה מייצגות מידע מדויק ומדוד עבורי, ואין לי ספק כי התורה אינה מתארת שום טקס לשמו, לא של הטבת נרות המנורה ולא של שמירת יום השבת. ההבדל ביני לבין האפיקורסים הוא כי אני מאמין כי יש מידע מדוקדק מאחורי כל מילה וטקס בתורה אך נבצר מבינתי להשיגו, והם חושבים כי מילות התורה וטקסיה אינם מגובים בשום מידע.
והנמען, שוב, של המידע הזה הוא אני, האדם באשר הוא, כי התורה נשלחה אל האדם ונוסחה עבורו- לא עבור המלאכים. נותר לתהות, ולמרות שאיננו מסוגלים לעמוד על מהות המידע הזה מה יכול להיות טיבו? כי הרי אני הנמען שלו ואם כן איזו משבצת בלתי מושלמת של מידע אמור להשלים אותה? וגם כאן אני מוצא לי תשובה אבסטרקטית: אין לאדם דבר מלבד 4 אמות המציאות שלו. אין מידע שאין לו קשר לקיומי כיצור במציאות. כל בדל של מידע עשוי להרחיב את מרחב המציאות ומאידך חוסר המידע עלול להצר את מרחב המציאות.
הוא שציינתי במאמר: המסקנה הפשוטה היא כי בית המקדש וברית המילה ושמירת השבת ועקירת גיד הנשה אינם המטרה, הם האמצעים שעומדים בין שתי קצוות, בין הידיעה לאי-הידיעה, ובאמצעותם אנו אמורים לחתור אל הידיעה בכדי לעמוד על תוכן המציאות, והמשיח שאמור להשלים לנו את החסר ישלים לנו את החסר. במילים אחרות ירחיב לנו את אופק המציאות. או כמו שהתנסחתי ואני גאה בניסוח הזה: אני מצפה למשיח שיעשה שלום ביני לבין תורתי הקדושה שאלפי השנים שמרתי עליה מכל משמר מבלי להבינה, כי נבצר ממני להשכיל כיצד יוצרים דרכה את הקשר עם המציאות. אני יכול להשתמש גם במילים פשוטות: נמאס לי להאמין ולהאמין... נמאס לי להשען רק על תחושותי וליבי, אני רוצה כבר להבין לא רק לחוש, רוצה לדעת להכיר.
שבת שלום ומבורך
תוקן על ידי ashabot ב- 25/09/2015 18:24:54
נשלח ב-26/9/2015 20:32
לי כבר לא אכפת מי יהיה המשיח העיקר שכבר יבוא
נשלח ב-2/10/2015 22:41
הצהרתי לעיל על אמונתי כי יש מידע מדוקדק מאחורי כל מילה וטקס בתורה אך נבצר מבינתי להשיגו – ואף אחד לא קם. הצהרתי עוד על ציפייתי למשיח שיעשה שלום ביני לבין תורתי הקדושה שאלפי השנים שמרתי עליה מכל משמר מבלי להבין אות אחת מתוכה ואף אחד, כאמור, לא הניד עפעף.
אני יודע שהפורום הזה דוגל בפלורליזם עם מגוון השקפות ודעות כולל כמובן דעת תורה, ולכן צורמת העדרותה של השאלה שציפיתי לה עד מאוד אך היא לא נשאלה: והמשנה והתלמוד הבבלי והירושלמי הם לא מידע של התורה? ורש"י והרמב"ם והתוספות ואלפי החיבורים וההלכות שחוברו על התורה על-פני אלפי השנים ובכל דור ודור, כל זה אינו מידע מדוקדק ומדויק על התורה? ואם-כן מה פשר ההצהרה שלא צרמה אף אוזן – "התורה שנשמרה על-ידי במשך אלפי השנים מבלי להבין אות מתוכה"... והתנאים והאמוראים והגאונים והראשונים והאחרונים לא הבינו אף אות בתורה?!
אכן אף אחד מאלה שהוזכרו או לא הוזכרו- לא הבין אות בתורה; עכשיו אני מאמין כי כן האוזניים צרובות.. איך אומרים- אם מוחמד לא הלך אל ההר לצרוב אותו- ההר יבוא אליו ויצרוב את אוזנו J
אני מאוד מתחבר עם האימרה ומקורה בזוהר "שהקב"ה הסתכל באוריתא וברא עלמא", והשאלה מה עושה האורייתא הזו בידיי שלי כאן על כדור הארץ, בגרגיר הקטן זה הבלתי נראה בשביל החלב? מה הטעם שבן-אנוש ילוד אשה יתפוס בין ידיו את תוכנת היקום? לתפוס ביד ממש את הסופט-וויר.
אני חושב שאהפוך לאפיקורוס מוצהר וקשה עורף אם אתעלם מהתשובה הפשוטה: הקב"ה שלח לי את התורה הקדושה בשביל שאשתמש בה. הוא שם בידי את התוכנה הזו בשביל שתהיה לי לעזר ואעשה בה שימוש בפועל. והשאלה: האם אני עושה בה שימוש בפועל כאשר אני מקיים את ברית המילה ושומר את השבת ועוקר את גיד הנשה ומקריב בבית המקדש את הקורבנות?
לבטח אהפוך לשוטה מוצהר אם אענה בחיוב על זאת. שהקב"ה ישלח עד אלי את תורתו ויכתוב בה דברים שאינם ניתנים להשגתי ועבורי הם טקסים שאני מחוייב לקיימם ככתבם וכלשונם כאשר מנוי וגמור עימו ועימי כי מהות הטקסים האלהאינם ניתנים להשגתי?! חלילה וחס, זו הכפירה לשמה וזו הכסילות לשמה.
אני חושב כי ראוי היה על חז"ל להדגיש את זאת; להדגיש כי מהות הדברים הכתובים בתורה אינם ניתנים להשגתנו- ולא כי הם אלוקיים, נהפוך, הם אנושיים, הם נועדו עבורנו ולשימושנו אך דעתנו התהפכה עלינו והתרחקה מהמציאות, ועל-כן אנו רואים את הדברים כטקסים ומקיימים אותם כלשונם מבלי להבין ולעמוד על מהותם.
בפועל חז"ל הדגישו את המסר ההפוך: הקב"ה הסתכל באוריתא וברא עלמא; מכאן הדברים הכתובים בתורה אלוקיים הם לא אנושיים, אשר על-כן מוטלת עלינו החובה לקיימם ככתבם וכלשונם מבלי לעמוד על מקורם ולחקור דעת עליון.
מועדים לשמחה ידידים, שבת שלום ורק בשורות טובות.
נשלח ב-3/10/2015 19:31
וואלה אייך פיספסתי אותך אלברט היקר ? רק עכשיו שמתי לב שפתחת אשכול. בכל אופן ברוך השב ומועדים לשמחה לך ולקהילה ולכל בית ישראל.
לעצם הנושא המאמר שלך טוב מאוד וגם נכון לדעתי. לגבי הרב לא נראה לי שזה סיבת עזיבתו, זה נראה לי יותר כתליה באילן גבוה שלא יהיה עליו לחצים לא לעזוב.
נשלח ב-4/10/2015 12:46
ashabot כתב:
הצהרתי לעיל על אמונתי כי יש מידע מדוקדק מאחורי כל מילה וטקס בתורה אך נבצר מבינתי להשיגו – ואף אחד לא קם.
אני מאוד מתחבר עם האימרה ומקורה בזוהר "שהקב"ה הסתכל באוריתא וברא עלמא",
אמונה זה לא נושא לדיון. אתה מאמין וזהו.
בעניין האימרה שהבאת. איך זה נראה לך, הקב"ה צריך ספר הוראות כדי לברוא את העולם?
נשלח ב-4/10/2015 18:42
מקס ברוך הנמצא ומועדים לשמחה ידידי! שמח לפגוש אותך בפורום.
נשלח ב-4/10/2015 19:34
"שלישישי" שלום,
ישנן שתי משמעויות למונח "אמונה" אחת בצפון והשניה בדרום. "האמונה" הראשונה היא במובן "ההערכה" וכזו היא אכן מחייבת רק את המעריך ולא אף אחד אחר; או כמו שהזכרת- אמונה כזו היא אמונה אישית ואינה נושא לדיון. למשל אני יכול לציין כי במשחק בין מכבי להפועל אני מאמין כי מכבי תנצח. ואומנם בניתי את אמונתי זו על סמך מידע מסוים אבל ובסופו של דבר זו אמונה בעלמא שמייצגת את ההערכות שלי ויכולה לחייב רק אותי, כי אם מכבי תפסיד אני בבעיה :)
מאידך "האמונה" שבדרום הפוך על הפוך והיא מחייבת את בעליה ואף אותך ואת כל מי שנחשף אליה, זאת כי מקורה הוא לא בהערכה שנבנתה על סמך מידע "בדיד" שליקטת אותו מכל מיני מקומות וניתן להבינו לכאן או לכאן, אלא במידע "רציף" שתכונת הרצף שלו מחייבת את ההגיון שלך לקבל את המסקנה הנגזרת ממנו, כמו במשוואה מתמטית ולאחר ציון המשוואה אני יכול להגיד שאני "מאמין" בנתונים הנגזרים מהמשוואה שלפניי. "האמונה" כאן באה לצקת את מטבע הוודאות ליד המידע ולראיה הינה המשוואה שלפניי.
ולציטטה שהבאת... "הצהרתי לעיל על אמונתי כי יש מידע מדוקדק מאחורי כל מילה וטקס בתורה אך נבצר מבינתי להשיגו" - "האמונה" כאן היא מהסוג השני שמטבעה מחייבת, אחרת, כלומר ואם אפקפק בה, במקרה הטוב אמנה את עצמי על האפיקורוסים שמפקפקים להכעיס, ובמקרה הרע אצהיר על עצמי ככסיל- לא עלינו. אם תטריח את עצמך ותקרא את ההמשך לציטטה תעמוד על כל אות מדברי.
תוקן על ידי ashabot ב- 04/10/2015 19:39:01
נשלח ב-6/10/2015 13:27
ashabot כתב:
"הצהרתי לעיל על אמונתי כי יש מידע מדוקדק מאחורי כל מילה וטקס בתורה אך נבצר מבינתי להשיגו" -
אלברט,
מדוע נשגב מבינתך להשיג "מידע מדוקדק מאחורי כל מילה וטכס בתורה"? מניין לך שיש מידע כזה?
הרי יש לך פסוקים מאד ברורים מדוע ניתנו לך חוקים ומצוות.
