"המשיח" - מושג מעוות?

את הקטע הזה מפיטום הקטורת אנו משננים מידי יום שלוש פעמים, מדורי דורות. למיותר לציין כי כל אדם שאינו מעדתנו יראה במילים האלה כפריט חסר תוחלת תמהוני ומוזר של עבודת אלילים, בעוד אנו מודעים לחשיבות המילים למרות ואין לנו צל של מושג מדוע אם אניח את המרשם המדויק הזה בפני אוהל מועד- הוא מעשה טוב וראוי. אני יודע למשל מדוע אם אכבד את הורי הוא מעשה טוב, או אם אמנע מלגנוב ולרצוח הוא בתכליתו מעשה טוב וראוי, אולם איני יודע להצביע על מהות הטוב בעצם המעשה של פיטום הקטורת, ובכל זאת מספיק לי לדעת להצביע על מקור המצווה בשביל לראות בה את מהות הטוב שראוי לקיימה כהילכתה.

אין לי ספק כי כל היוצא מפיו של השם יתברך מחייב אותי והוא טוב וראוי עבורי, כי הוא בעל משמעות עמוקה ותוחב בחובו עולם ומלואו של מידע שלא תמיד אני יודע לעמוד עליו, כמו במקרה של פיטום הקטורת, ברית המילה, שמירת השבת או עקירת גיד הנשה... ההצהרה על קיום מידע מדוקדק מאחורי כל מילה וטקס שאינם מובנים לנו היא הצהרה מובנת מאליה, כאשר משמעות הפיקפוק בה, חלילה, הוא קריסת הבניין עליו עומדת אמונתנו בקב"ה.

אותו הבניין עלול לקרוס גם אם אצהיר כי הקב"ה שלח עד אלי את תורתו, ותחב בה דברים שעבורי הם לא יותר מטקסים, כאשר מנוי וגמור עימו ועימי כי מהות המילים האלה שאני הנמען שלהם – אינם ניתנים להשגתי. רציתי להגיד כי זה הצד השני של הכפירה והכסילות.

יוצא מזאת שלושה דברים מופשטים שהאחד נגזר מאחיו:

1-    אני הנמען של התורה.

2-    התורה אנושית.

3-    מהות הדברים הכתובים בתורה אינם ניתנים להשגתנו- ולא כי אלוקיים הם, נהפוך, אנושיים הם ונועדו עבורנו ולשימושנו אך דעתנו התהפכה עלינו והתרחקנו מהמציאות ועל-כן אנו רואים את הדברים כטקסים ומקיימים אותם כלשונם מבלי להבין ולעמוד על מהותם.   

ההערה שלך במקומה ידידי ואני חושב שהשתמשת במילה הנכונה, מיסטיקה. "הלבישו מיסטיקה שאינה במקומה". מיסטיקה זו מסתורין, סודיות, זה בעינו מה שנקרא כתורת הסוד. כלומר חז"ל באו ואמרו כי תוכן המרשמים והקורבנות וגיד הנשה ופיטום הקטורת וכל יתר הדברים שערכם המילולי אינו אומר לנו מאומה הם מסתוריין ונכללים על תורת הסוד, ולא כל אדם מורשה ויכול להחשף אליהם אלא רק בתנאים מסויימים ובמעמד מסוים. ניתן להגיד כי מי שידו בתורת הסוד יכול לאשר כי לכל המתכונים של הקורבנות והקטורת משמעות שמוצפנת בה השגת האלוקות, הבריאה, והנהגת העולם; השאלה אם אתה נמצא במעמד המתאים בשביל להחשף לסודות האלה.

ידוע סיפור הארבעה שנכנסו לפרדס ורק אחד מהם יצא בשלום הוא רבי עקיבא. רוצה להגיד כי רק יחידי סגולה הצליחו לעמוד על המסתורין האופפים כל כך הרבה דברים המופיעים בתורה כמו סוד עקירת גיד הנשה, סוד הקורבנות, סוד ברית המילה, סוד השבת, הסוד הכמוס של פיטום הקטורת...

ניתן להעריך כי הבודדים שנכנסו אל שער הסוד והקבלה וטיילו בין חומותיו אינם מגיעים אף לאחוז בודד מכלל עם ישראל, ובעודם מטיילים בין כותלי התורה ועומדים על סוד מילותיה ומשפטיה- המסה המקורית של עם ישראל ראתה בסודות הכמוסים האלה כלא יותר מטקסים ופולחנים דתיים ויש לקיימם כלשונם כי זה דבר האלוקים; כך פני הדברים מאז ומעולם. דורות של יהודים ראו את הדת היהודית שלהם כ- "פולחן אלוקי" - מונח שאין לו ולמציאות שלהם מאומה.

אני יכול לשער אפוא את אכזבת השם יתברך מעמו שגם התרחק מדרכי תורתו וגם לא הבין אותה, אבל ישנה כאן נקודה המסתתרת בין הכיסאות ודורשת ביאור: אין עוררין כי האדם הוא נמען התורה והקב"ה שלחה עד אליו ושם בידיו כלי מעשי ושימושי שתתבהר באמצעותו תמונת המציאות. אפשר לציין אפוא במילים אנושיות שלנו כי הקב"ה ניסח את התורה באופן שהאדם יבינה ויעמוד עליה.

ואכן התורה כתובה במילים פשוטות לא מורכבות, הרבה יותר קשה לעמוד על המילים של ביאליק מאשר מילות התורה, אולם מה עם פיטום הקטורת וגיד הנשה... מה הטעם להצפין את ההשגה בקטורת שרק יחידי סגולה ישיגוה, כי הרי ברור כי קשה הכניסה לפרדס היכן נמצאת ההשגה האלוקית ויסודות הבריאה... מורה שמחבר ספר לימודי הולך מהקל אל הקשה לא להפך, אחרת יפספס את המטרה ותלמידיו יישארו עם אקסיומות סבוכות בלתי פתורות. הוא הדבר שקרא איתנו בפועל: אקסיומות התורה נותרו פתוחות לרוב המוחלט של עם ישראל שלא עמד עליהן מעולם, ונותרו בשבילו כטקסים ופולחנים שאין להם ולמציאות דבר. היתכן איפוא כי המורה, הבורא יתברך, פיספס חלילה את המטרה ותלמידיו נותרו מחוץ לכיתה?

על השאלה הזו אני עונה בלאו מוחלט; דווקא תלמידיו המובחרים פיספסו את השיעור וטעו בזיהוי; הם הותירו עם שלם עם הרושם וכאילו בידם תורה של פולחנים וטקסים שאין להבינם.

יתכן והקשר עם המציאות איננו צירוף מרכיבי הקטורת כפי שאנו מבינים אותם, כלומר יכול להיות כי הפועל "להקטיר" אינו תואם את הבנתנו המקובלת היום לאותו הפועל, ויתכנו עוד אפשרויות אחרות להבנת המקרא הזה שאינני יכול אף לעלותם בדמיוני כי המציאות שלי כה התרחקה ממציאות יוצאי מצרים... אולם וגם מנקודת הזמן הזו אני יכול לזהות אפשרות אחת ולהדוף אותה מכל וכל כבלתי-תיתכן – היא האפשרות שאחד מיוצאי מצרים יענה לשאלתי את התשובה הזאת: "במשכן נערכים טכסים שונים לעבודת הבורא ומתוכם טקס הקטרת הקטורת" – זאת כי לא יתכן שהקב"ה יבקשנו לקיים מעשה טקסי שמלבד הטקסיות שלו איננו מייצג מידע אחר הקושר אותו עם המציאות שלנו. לא יתכן שהקב"ה יצווה עלינו לקיים דבר שהמידע העומד בגבו אינו ממין המידע הנגיש לאדם, או שאינו מסוגל להבין את המידע המדויק העומד בגבו וקושרו עם המציאות שלו, והרי מה הטעם כי שלח עד האדם את תורתו.

האדם, כמו שאומרים, הוא בשר ודם עם עליות וירידות ועלול לטעות, למעוד, לסטות מהדרך ולהתרחק מהמציאות, ותמיד הוא יכול לתקן את עצמו ולעלות שוב אל אם הדרך- זו תכונתו של האדם החושב. אולם הדרך היחידה שעלול להדרדר אליה מבלי היכולת להתרומם ממנה שוב היא כאשר לובשת אותו היהירות ובגינה אינו מודה בהידרדרותו, או אז וכעבור זמן לא יהיה מודע להדרדרות הזו גם לא יזהה אותה; זו הדרך שאין ממנה חזרה.

תשובתך ירוחם יכולה להיות לגיטימית במתכונתה הנוכחית אף בזמן בית המקדש והמשכן אילו יצורפו לה צמד המילים: "במשכן נערכים טכסים שאיננו מזהים את המידע העומד בגבם וקושרם עם מציאותנו. לכן, אגב, אנו מזהים אותם כטקסים". ההודאה הכואבת אך הכנה הזו תפתח את הדרך בפני הדורות הבאים לחפש מבלי לחדול את המידע המדויק הזה אשר על פני הזמן ובפרק מסוים התנתקו ממנו אבותנו, וללא ספק יבוא הדור שיחזיר את העטרה ליושנה וישיב את המידע הזה למקומו.

בפועל חז"ל הודו למעשה בזיהוי המידע הזה ובד בבד כללו אותו על תורת הסוד שאין לעם נגישה אליו, ובזאת, בעצם הצהרת הזיהוי סתמו את הגולל על הדורות הבאים מלתור אחריו. הם הנציחו בפני עם ועדה את תכונת הטקסיות של המידע בזאת שקראו לו " אלוקי" ונחשפים אליו רק יחידי סגולה.

תוקן על ידי ashabot ב- 12/10/2015 22:04:40