| באור פרק לב פסוק ב "יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" "יערוף כמטר לקחי", התורה היא כמו מטר, כמו שה' מביא מטר כדי לזון את הברואים, כך כדי שתהיה פרנסה בעולם צריכים ללמוד ולעסוק בתורה. וכמו ששנינו "אם אין קמח אין תורה", ואם ראית שאין קמח, תדע שזה בגלל שאין תורה. אם ישראל לא 'יערפו' ויטיפו תורה, הקב"ה לא 'יערוף' ויטיף מטר ועוד, התורה מדמה את התורה לגשם, שכמו שאם הקב"ה מונע ממטר לרדת, באה מיתה לעולם, כך מניעת התורה בעולם גורמת מיתה. התורה מכונה בפסוק זה "לקחי" ו"אמרתי" - כנגד שתי תורות, תורה שבכתב וכנגד תורה שבעל פה. "לקחי" - כנגד תורה שבכתב, כי ה' נתן את התורה מידו ליד משה. ולמרות שנתן רק את עשרת הדברות, מכל מקום בעשרת הדברות כלולה כל התורה כולה. "אמרתי" - כנגד תורה שבעל פה אמרה התורה, כי הם דברים שנמסרו מפה אל פה. את תורה שבכתב, "לקחי", כינתה התורה "כמטר", ואת התורה שבעל פה, אמרתי", כינתה התורה "כטל". מאחר שתורה שבכתב היא העיקר והיסוד לכל, לכן המשיל אותה למטר שהוא העיקר, ותורה שבעל פה היא השלמה לתורה שבכתב, כמו שטל הוא השלמה למטר. פרק לב פסוק ו-ז "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור. שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" משה רבינו אומר "הלא הוא אביך", רמז שהקב"ה הוא הבורא, ולכן אמר בהמשך "זכור ימות עולם", אלו ששת ימי בראשית, שבהם ברא הקב"ה את העולם. "קנך" - רמז ליציאת מצרים ושאר ההצלות שעשה ה' לישראל, ועל ידי כך קנה אותנו. ועל זה נאמר "בינו שנות דור ודור", כלומר, שיתבונן מה עשה לדור הראשון שהוציאם ממצרים, ולדור השני שהכניסם לארץ ישראל, ועל ידי כך יכיר מעשי ה' שבאמצעותם קנה אותנו. "עשך" - שנתן בתוכנו שכינה, ועל זה אמר בהמשך "שאל אביך ויגדך", כלומר ישאל את הנביאים, וזה מורה על השראת השכינה בעם ישראל. "ויכוננך" - זה העולם הבא שמכין לנו, ועל זה אמר בהמשך "זקניך ויאמרו לך", כלומר, שישאל את חכמי ישראל שהם מכירים את דרכי השגת העולם הבא. פרק לב פסוק לט "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" מפני מה כפלה התורה "אני" "אני"? ויש לפרש, כי כיוון הפסוק כנגד שני מיני עבודה זרה: יש עבודה זרה של אלוהים אחרים, ועל זה אמר "אני", ולא אחר. ויש עבודה זרה על ידי שעושה אמצעי להקב"ה, וכנגד זה אמר "אני ה'", לבדי, בלי שום אמצעי. וחותם "ואין אלקים עמדי", לומר, אין שום אמצעי ביני לבין הברואים. ועוד אמר "אני אמית ואחיה", כנגד אלו האומרים שה' שהוא מקור הטוב אינו פועל הרע, וכביכול יש שתי רשויות, אחת להטיב ואחת להרע. לכן אמר "אני אמית ואחיה", לומר שהכל בא ממנו, הרע והטוב גם יחד. ולא בעניין זה בלבד, אלא אפילו בפרטי עושי הרע אני "מחצתי", "ואני ארפא". | האור החיים כלשונו
פרק לב פסוק ב
'יערף כמטר לקחי', פי' על דרך אומרם ז"ל (אבות ג) אם אין קמח אין תורה וכו', יכוון הכתוב במאמר זה כי כמו שה' נותן מטר לזון ולפרנס כמו כן צריכים הם ללמוד תורה, וזה שיעור הכתוב יטיף כמו שאני מטיף המטר לקחי, וכאילו אמר יערוף לקחי כמטר, שאין הקב"ה שואל מהאדם ללמוד תורה עד שמכין לו פרנסתו, וממוצא דבר אתה למד שאם לא יטיפו מפיהם טיפי תורה אין חפץ ה' לתת מטר, והוא מה שפירשנו במאמר התנא אם אין קמח אין תורה, פי' אם ראית שאין קמח דע שאין תורה. וטעם שכינה ללימוד תורה לשון זה 'יערוף', לדמות למעשה המטר שהוא מטיף, עוד ירמוז כי כדרך שהמטר מניעתו תסובב מיתה לאדם כמו כן מניעת התורה תערפנו, על דרך אומרו (ישעיה א, כ) 'אם תאבו וגו' ואם תמאנו וגו' חרב וגו''. וכפל לומר במלות שונות 'לקחי' 'אמרתי', כנגד שני תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כנגד תורה שבכתב אמר 'לקחי', שה' נתנה מידו ליד משה כתובה באצבע אלהים, והגם שלא נתן אלא עשרת הדברות, בהם כלולים כל מה שכתב בספר כמאמרם ז"ל (במד"ר יג), וכנגד תורה שבעל פה אמר 'אמרתי', שהם דברים שנמסרו במאמר פה אל פה. וכינה לתורה שבכתב 'מטר' ולתורה שבעל פה 'טל', לפי שהתורה שבכתב היא העיקר ויסוד כל דבר, ותורה שבעל פה הם תיקונים ודקדוקים שאינם מפורשים בה אלא נרמזים, והוא ענין שלקח הכתוב בדמיונה שדימה תורה שבכתב למטר שהוא יסוד ועיקר הכל, ותורה שבעל פה לטל שהוא תיקון והעמדה מה שעשה המטר כמו שהיא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. פרק לב פסוק ו-ז אמר ד' חלוקות כנגד ד' דברים שאמר בפסוק שלפני זה, כנגד אומרו 'הלא הוא אביך' שרמז בו שהוא הבורא אמר 'זכור ימות עולם' שהם ששת ימי בראשית, שם ימצא כי הוא היוצר הוא הבורא, כנגד אומרו 'קנך' שרמז ליציאת מצרים ושאר הטובות שבהם קנה אותנו אמר 'בינו שנות דור ודור', שיתבונן במה שפעל ה' בשנים של ב' דורות שהם דור היוצא ממצרים ודור רביעי הנכנס לארץ ובהם יכיר מעשיו יתברך לעם ישראל שבהם קנך. וכנגד אומרו 'עשך' שהוא תיקון עליון שפירשנו בו שנתן שכינתו בתוכינו וניבא אותנו אמר 'שאל אביך ויגדך אביך' הם הנביאים, וכן פירשוה רז"ל (ספרי). וכנגד 'ויכוננך' שפירשנוה על הכנות עולם הבא אמר 'זקניך ויאמרו לך', פי' הם חכמי ישראל המכירים בהכנת הדבר והמושג לעולם הבא הם יאמרו לך. פרק לב פסוק לט כפל לומר 'אני' 'אני' כנגד שני טעיות של ע"ז שרמזנו בפסוק שלפני זה, לזה אמר 'אני', פי' ולא אחר שאתם חושבים בו לאלוה גמור, וכנגד ע"ז שעושים לאמצעי אמר 'אני הוא', פי' לבדי, וגמר אומר 'ואין אלהים עמדי' אמצעי ביני לבין הנבראים. 'אני אמית ואחיה', זה כנגד כת האומרת שפועל הרע אינו פועל הטוב וב' יכולות יש, לזה אמר 'אני אמות ואחיה', ולא בפרט זה בלבד אלא אפילו בפרטי פועלי הרע אני 'מחצתי ואני ארפא'. |
