סימן קעה
ברכת הטוב והמטיב (א)
בשבועות הקרובים נעסוק בברכת הטוב והמטיב השייכת ליין
כידוע ברכת 'הטוב והמטיב' נאמרת גם כתחליף לברכת שהחיינו כאשר ישנם מספר נהנים, אך כאן אנו עוסקים בגדרי הברכה ביחס ליין.
(הערה – בהמשך נראה שעיקרון זה קיים גם כאן ביין).
בברכה זו ישנם הרבה מחלוקות וסייגים לכן ננסה לפרק כל פעם נקודה חדשה.
שו"ע או"ח (קעה א)
הביאו להם יין אחר, אינו מברך בפה"ג, אבל מברך עליו: הטוב והמטיב.
הגה: אף על גב שאין לו עוד מן הראשון (ב"י).
ולאו דוקא הביאו להם מחדש, אלא ה"ה אם היה להם מתחלה שתי יינות, מברכין על הב' הטוב והמטיב.
הגה: ודווקא שלא היו לפניו יחד כשבירך בפה"ג, אבל היו ביחד א"צ לברך אלא בפה"ג, כמו שיתבאר סעיף ג' (ד"ע להשוות הטור עם מרדכי פ' הרואה) (ב"י).
בסעיף זה ישנם שני נושאים:
א. הדין העקרוני של תוספת יין תוך כדי הסעודה.
ב. המחלוקת האם אמורה להיות התחדשות מסוימת ביין.
א.
* מסביר המשנה ברורה (ס"ק ב) שהרעיון שעומד מאחורי הברכה – "והוא הודאה על ריבוי היין שנזדמן לו" כלומר זאת לא ברכת הנהנין אלא ברכת השבח (כפי שאמרנו לעיל היא דומה לברכת שהחיינו).
* ראינו שהרמ"א סובר שברכה זו קיימת גם כאשר נגמר היין בבקבוק ובפשטות התוספת היא תוספת של כמות אך המשנה ברורה (ס"ק ג) מביא שיש דעות שעל תוספת כמותית לא מברכים והברכה תהיה רק בתנאי שיש כאן שינוי בסוג היין ולכן דווקא כאשר נשאר מן היין הראשון, כי כל זמן שלא נשאר מן היין הראשון הבקבוק השני שהגיע אין בו הוכחה שהכוונה הייתה להודאה מיוחדת
וז"ל המשנה ברורה (בשם המ"א):
"אם יש להם מן הראשון והביאו השני כדי שיטעמו יין אחר משונה מן הראשון מברכין עליו הטוב והמטיב.
אבל אם אין להם כלל מראשון א"כ לא מחמת שינוי הביאו אלא מפני שכלה הראשון אין מברכין עליו שאין בזה ריבוי טובה כ"כ:
ב.
בפשטות מדברי המחבר גם כאשר היו שני יינות על השולחן ניתן לברך על היין השני הטוב והמטיב. והרמ"א חלק רק במקרה ששני היינות היו יחד.
אבל כפי שראינו לעיל המ"ב נטה לדברי המ"א והוא מסביר גם את דברי המחבר וגם את דברי הרמ"א באופן מחמיר יותר.
בדברי המחבר מסביר המשנה ברורה ( ס"ק ד):
ולאו דוקא וכו' מחדש - ר"ל שהביאו להם עתה בבית
כלומר מה שבקריאה ראשונית היה נראה שהשו"ע מדבר על זה שאין צורך בהבאה חדשה לשולחן
אומר המ"ב: אלא ה"ה אם היה להם מתחלה שתי יינות בבית ודעתו לשתותם אלא שהיין השני לא היה מוכן לפניו על השלחן בשעת ברכת בפה"ג וכדלקמיה [לבוש].
ויותר מזה מביא המ"ב דעה נוספת שגם בבית אם הייתה דעתו לשתותם אין כאן שום התחדשות:
ודעת הלחם חמודות דכשהם בביתו בשעת ברכת בפה"ג ודעתו לשתותם כמונח לפניו על השלחן דמי וא"צ לברך ברכת הטוב וספק ברכות להקל:
אבל אם כך נשאלת השאלה באיזו מציאות ע"פ הרמ"א ניתן לברך ברכה זו
כאן מסביר המשנה ברורה (ס"ק ה)
שלא היו לפניו וכו' - או שעבר ובירך על הגרוע תחלה צריך לברך ברכת הטוב על היין השני:
כלומר כל התנאים שהסברנו במחבר ואז בדיעבד אם בירך על הגרוע יברך הטוב והמטיב על היין היותר טוב
לשים לב בדברי המחבר הבחנה זו בין יין גרוע לטוב לא קיימת (ובסעיפים הבאים נדון בזה בעז"ה)
ואם שניהם לפניו ולדעת המשנה ברורה מדובר ששניהם בבית (אפילו לא בשולחן) ויש בכוונתו לשתותם, אזי צריך להתחיל ביין המשובח.
ואלו הם דברי המשנה ברורה (ס"ק ו) על דברי הרמ"א: "אבל היו ביחד א"צ לברך אלא בפה"ג".
אלא בפה"ג - ר"ל על היין המשובח וממילא נפטר היין הגרוע מכל וכל וכן פסקו האחרונים:
לסיכום:
פשט המחבר – כשיש שני יינות על השולחן מברך על השני הטוב והמטיב
המ"ב על דברי המחבר – כאשר היין השני לא היה בשולחן.
פשט הרמ"א בהבנת המ"ב – ברכת הטוב והמטיב תהיה רק כאשר ברכו הגפן על היין הגרוע וכל זה בדיעבד
ובפשטות משמע שאם בהפתעה גמורה הביאו להם יין חגש שלא היה בדעתם לשתותו והוא יותר טוב גם המ"ב יודה.
