זווית היין בפרשת השבוע ובמקורות #שנה א'

פרשת וישב

"ויספר שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני: ובגפן שלשה שריגם והוא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים: וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה: ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם:

בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו: כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה: כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור: וירא שר האפים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי: ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן הסל מעל ראשי: ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים שלשת ימים הם: בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף את בשרך מעליך:" (בראשית פרק מ  פס'  ט – יט)

ברגע שאתה צריך להחליט את מי לחון את הינן או את האופה התשובה היא פשוטה וודאי את הינן אולי תהיה רעב אבל תישאר שמח.

בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צב

וישתו וישכרו עמו, עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו, דא"ר לוי כל כ"ב שנה שלא ראה אותן לא טעם טעם יין, אף הן לא טעמו טעם יין עד שראו אותו, הה"ד וישתו וישכרו עמו, עמו שתו חוץ ממנו לא שתו.

בראשית פרק מה פסוק כג

וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ:

ילקוט שמעוני תורה פרשת ויגש רמז קנב

ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו'  מאי מטוב מצרים מלמד ששגר לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו

תוקן על ידי יצחק1178 ב- 14/12/2015 08:14:07

המקור לאירועי יין וגבינות

בראשית (מט יא יב)

אסרי לגפן עירה עירו ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה סותו:

חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב:

רש"י

אסרי לגפן עירה - נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין, איש יהודה יאסור לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת, ומשורק אחד בן אתון אחד:

כבס ביין - כל זה לשון רבוי יין:

חכלילי - לשון אודם כתרגומו וכן (משלי כג כט) למי חכלילות עינים, שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:

מחלב - מרוב חלב [שיהא בארצו מרעה טוב לעדרי צאן, וכן פירוש המקרא אדום עינים יהא מרוב יין, ולבן שנים יהא מרוב חלב]

ילקוט שמעוני תורה פרשת ויחי רמז קס - מדבר על איכות היין שמדובר בפסוק.

כי אתא רב דימי אמר אוסרי לגפן עירה אין לך גפן וגפן שאינו צריך עיר אחד לבוצרה. ולשורקה בני אתונו אפי' אילן סרק עושה משאות שתי אתונות. ושמא תאמר אין בו יין ת"ל כבס ביין לבושו. ושמא תאמר אינו אדום ת"ל ומדם ענבים סותה. ושמא תאמר אין בו טעם ת"ל חכלילי כל חיך שטועמו אומר לי לי ושמא תאמר לנערים יפה לזקנים אינו יפה ת"ל ולבן שנים אל תקרי לבן שנים אלא לבן שנים מסייע ליה לרב יצחק דאמר יפה יין לזקנים כחלב לתינוקות שנאמר ולבן שנים מחלב 

תוקן על ידי Itis ב- 26/12/2015 23:18:07

תוקן על ידי Itis ב- 26/12/2015 23:19:25

יש לנו כאן מקור שמלמד אותנו מאמתי מתחיל החינוך ליין.

 שמות פרק א, טו

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:

שמות רבה פרשה א

אשר שם האחת שפרה שהיתה משפרת את התינוק, כשהוא יוצא מלא דם, פועה שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה

פרשת וארא

אנחנו ממשיכים בחינוך הילדים ליין שבוע שעבר דיברנו על פועה שנופעת יין בתינוק

שמות פרק ו פסוקים ו ,ז

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

מכאן למדנו את ארבעת לשונות הגאולה וכנגדם תיקנו ד'  כוסות.

ואומרת הגמרא (פסחים דף קח עמוד ב )

תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים, ואחד תינוקות. אמר רבי יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? אלא, מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו, וישאלו. אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו.

אין הכוונה שאצל ילדים הקליות והאגוזים הם תחליף ליין אלא מסביר רבי פינחס ב"ר צבי הירש הלוי הורוויץ בעל 'ספר הפלאה' בספרו פנים יפות (שמות פרק ו)

"והוצאתי והצלתי וגו'. אחז"ל [ב"ר פ' פ"ח ד'] נגד ד' גאולות תיקנו ד' כוסות [פסחים קח ב], א"ר יהודא וכי מה תועלת לתינוקת ביין אלא מחלקין להם קליות ואגוזים שלא ישנו, ופירוש א"מ הגאון ז"ל לפי שמצינו בכל המצות חייב אדם לחנך בנו כשהגיע לחינוך חוץ מק"ש, ופירשו התוס' בברכות דף כ' לפי שבשעת ק"ש ישן התינוק ואינו מצוי אצל אביו, והיינו דקשיא להו כיון דמצות ד' כוסות הם בלילה למה חייבו חז"ל חינוך בזה, והיינו דמשני דבלא זה צריך לחלק קליות ואגוזים בשביל שלא ישנו ויספרו בנס י"מ, וכיון שאינם ישנים בזמן ההוא ממילא חייב לחנכם:"

במלים אחרות בפשטות חובת החינוך לא קיימת בלילה כי הילד ישן ולכאורה גם חובת ארבע כוסות מכיוון שמצוותן בלילה לא יהיה עליהם דין חינוך, אומרת הגמרא שצריך לדאוג ע"י הקליות והאגוזים שהילד ישאר ער ואז תחול חובת החינוך. 

מ"מ דרך אגב מלמד אותנו מה עוסקים הגנרלים באותו לילה שהם בטוחים בנצחונם

או במילים אחרות לפני שהקב"ה נוקם הוא דואג שיהיה לאותו אדם כל טוב

ובשלב השיא הוא נוקם כמבואר במדרש

שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יח

ד"א ויהי בחצי הלילה, אמר דוד (תהלים עז) אזכרה נגינתי בלילה, אמרה כנסת ישראל נזכרת אני את השברים שהיית שובר את האויבים בעבורי בלילה, ואין נגינתי אלא לשון שבר, כד"א (איכה ג) אני מנגינתם, ואומר (בראשית יד) אשר מגן צריך בידך, בא עלינו סנחריב שברת אותו בלילה, שנאמר (מ"ב =מלכים ב'= יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, אמר ר' נחמיה בא וראה אהבתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל שהרי מלאכי השרת שהן גבורי כח עושי דברו עשאן הקדוש ב"ה שומרין לישראל, ומי הם מיכאל וגבריאל, שנאמר (ישעיה סב) על חומתיך ירושלים הפקדתי שומרים, וכיון שבא סנחריב מיכאל יצא והכה בהם, וגבריאל הציל במצותו של הקדוש ברוך הוא לחנניה וחביריו, למה כך אלא תנאין עשה עמהם הקדוש ברוך הוא אימתי, כשבקש לירד להציל אברהם מכבשן האש אמרו מיכאל וגבריאל לפניו אנו יורדין להציל אותו אמר להם אלו ירד לשם אחד מכם לכבשן אתם הייתם מצילין אותו אלא לשמי ירד ואני יורד ומצילו, שנאמר (בראשית טו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים אלא אתן לכם זמן אימתי תרדו על שנזדקקתם להצילו לכבוד שמי, אתה מיכאל על מחנה אשור ואתה גבריאל על מחנה כשדים, כיון שירד גבריאל להציל לחנניה מישאל ועזריה גזר לאש ויצא ולהט כל אותן שהשליכו אותן, שנאמר (דניאל ג) גובריא אלך די הסיקו לשדרך מישך וגו', וי"א ד' אומות מתו שם, בראשונה כתיב (שם /דניאל ג'/) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא וכאן חסרו ד' שנאמר ומתכנשין אחשדרפניא לפיכך אמר חנניה (תהלים קיז) הללו את ה' כל גוים, מישאל אמר (שם /תהלים קי"ז/) שבחוהו כל האומים, ועזריה אמר (שם /תהלים קי"ז/) כי גבר עלינו חסדו, המלאך אומר (שם /תהלים קי"ז/) ואמת ה' לעולם, אמת מה שאמר לי כשירדתי להציל אברהם, וכן מיכאל עשה מה שאמר לו, שנא' (מ"ב =מלכים ב'= יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה', תנא כולן פולמרכין ודוכסין היו שותין יין והניחו קנקניהם מושלכים

המדרש מתאר את התורה בשני רבדים לחם ויין ע"פ הפסוק במשלי

משלי פרק ט, ה "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי"

ומפרש שם המלבי"ם

"לכו לחמו בלחמי, שיקבל חקי החכמה שבזה יעזוב דרך הפתיות, כי החכמה תכניס ערמימות בלבו כמ"ש לתת לפתאים ערמה כמש"ש, ואל החסר לב תאמר שתו ביין מסכתי, שהוא צריך להבין עומק דברי החכמה ע"י כח הבינה שנמשל ליין. ומפרש שאל הפתי תאמר לכו לחמו בלחמי".

המדרש משייך את המן ללחם שבפסוק (חוקי החכמה) ואת מי הבאר ליין (=עומק דברי החכמה)

וכעת לענייננו יש מצב של לחם קלוקל אבל אין מצב ליין גרוע  ולכן לא התלוננו על מי הבאר ויותר מזה אפילו אמרו שירה.

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כה (ז)

ד"א הנני ממטיר לכם לחם [הה"ד] (דכתיב) (משלי ט) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, אמר הקדוש ברוך הוא מי גרם לכם לאכול מן המן ולשתות מהבאר מפני שקבלתם את החוקים ואת המשפטים כמה שנאמר (שמות טו) שם שם לו חק ומשפט וגו', הוי בזכות לחמי נטלתם לחמו של מן ובזכות יין שמסכתי שתיתם מי הבאר שנאמר ושתו ביין מסכתי, ולמה לא אמרו שירה על המן כשם שאמרו על הבאר אלא על המן היו מוציאין דברי תפלות שנאמר (במדבר יא) ועתה נפשנו יבשה אין כל, אמר הקדוש ברוך הוא איני מבקש לא תרעומותיכם ולא קלוסיכם לפיכך לא נתן להם רשות לומר שירה אלא על הבאר מפני שהיו מחבבין אותה שנאמר (שם /במדבר/ כא) עלי באר ענו לה.

הפעם זוית היין במקורות מגיעה עד עשרת הדברות

שמות פרק (כ , ז)

זכור את יום השבת לקדשו:

ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז רצה

"תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל זכור את יום, אמר רב אחא בר יעקב צריך שיזכיר יציאת מצרים בקדוש היום, כתיב הכא למען תזכור, וכתיב התם זכור את יום השבת:"