זווית היין בפרשת השבוע ובמקורות #שנה א'

ויקרא פרק ו פסוק ב

צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:

ספרא צו פרשה א (וכן מובא ברש"י)

צו אין צואה אלא זירוז מיד ולדורות, א"ר שמעון ביותר כל מקום שיש חסרון כיס.

חזקוני דן בדברי רש"י

תוך כדי דיון הוא מביא משנה בתמיד ונותן למשנה הסבר מאד יחודי.

צו את אהרן פירש"י ..., אמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז מקום שיש בו חסרון כיס פי' אם לא עשה הענין כמשפט צריך לעשות אחר והראשון בטל ואבד והרי הוא חסרון כיס. את אהרן ע"כ כתיב וזרקו בני אהרן וערכו בני אהרן. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בור שנואה ומימיה שנואין כלומר אהרן שנאוי לפניך על מעשה העגל. תמן תנינן כל העצים כשרים למערכה חוץ מעצי זית וגפן [מפני שהשמן למנורה והיין לנסכים בא מהן], לעצים חלקת כבוד בשביל הפרי ולאהרן לא תחלוק כבוד בשביל הבנים מיד צו את אהרן.

הרמב"ם בפירוש המשנה כותב "והטעם שאין מסיקין עצי הזיתים והגפנים משום ישוב ארץ ישראל, ועוד מפני שממהרין להתאכל"

אבל החזקוני מסביר לא מחמת איזה חיסרון שנוצר אלא מן משוא פנים מכיוון שהפירות שלהם יש להם חשיבות השמן והיין.

וכן במפורש במדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקרא סימן ה

ונתנו בני אהרן אש על המזבח וערכו עצים, כל העצים כשרים למערכה חוץ מגפן ומזית, למה שהם עושין פירות משובחים, הא למדת שבזכות הבנים אבותיהם מתכבדין.

מ"מ המדרש נותן הבטחה לעתיד על ריבוי היין שיהיה.

ויקרא פרק י, ח-ט

וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:  יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:

ילקוט שמעוני תורה פרשת שמיני רמז תקכח

רבי יהודה ברבי שלום בלשון עברי שמו יין ובלשון ארמי חמר חמר בגימטריא רמ"ח כנגד אברים שבאדם היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מיטלטל נכנס היין הדעת יצאה, וכך שנה רבי אלעזר הקפר נכנס יין שהוא שבעים ויצא סוד שהוא שבעים לכך נצטוה כהן שלא ישתה יין בשעת עבודה שלא תיטלטל דעתו אלא משמר את התורה משמר את העבודה ואת הדעת שנאמר תורת אמת היתה בפיהו וגו' ואומר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' לכך הקדוש ברוך הוא מצוה לאהרן יין ושכר אל תשת [י, ט], ולא תהא סבור שמא לשעבר צויתי אתכם בזמן שבית המקדש קיים שנאמר בבואם אל אהל מועד וגו' אלא אף לעולם שמרו עצמכם מן היין שהיין סימן קללה, אמר ישעיה צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה שבת משוש הארץ, מהו ערבה חשכה קבלה כד"א ויהי ערב, שבת משוש הארץ ששבתה ציון שנאמר יפה נוף משוש כל הארץ אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעוה"ז היין סימן קללה אבל לעוה"ב אני אעשה אותו עסיס שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס תנו רבנן יין ושכר אל תשת יכול אפילו כל שהו אפילו מגיתו ת"ל ושכר לא אמרתי אלא כדי לשכר רביעית יין בן ארבעים יום א"כ מה ת"ל יין לומר לך מוזהרין עליו כל שהו ומוזהרין עליו מגיתו, ר"י אומר יין אל תשת אין לי אלא יין שאר משכרין מנין ת"ל ושכר, א"כ מה ת"ל יין לומר לך על היין במיתה ועל שאר משכרין באזהרה, ר' אלעזר אומר יין אל תשת שלא תשתנו כדרך שכרותו הא אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהן פטור, במאי פליגי תנא קמא סבר גמרינן שכר שכר מנזיר ור"י לא יליף, ור' אלעזר סבר מאי ושכר הוא דמישכר, כמאן אזלא הא דתניא אכל דבלה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש ושימש לוקה ארבעים כמאן כר"י והלכה כר' אלעזר קרי רב עליה דר' אלעזר טובינא דחכימי, ר' אחא דהוצל כו' אתא לקמיה דרב אשי א"ל זיל האידנא ותא למחר דרב לא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות א"ל האמר רב הלכה כר' אלעזר (ורב) [ומר] הא קא רמי ביה מיא, לא קשיא הא ברביעית הא ביותר מרביעית:

תוקן על ידי יצחק1178 ב- 28/03/2016 08:40:57

וביום הראות בו בשר חי יטמא (ויקרא יג,יד)

אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים (ויקרא יב ב)

דיברנו פרשה הקודמת על הסכנה שביין ועל היחס הנכון אליו

כאן אנו רואים דרך ה'כתונת פסים' (רבי יעקב יוסף הכהן (כ"ץ) היה גדול תלמידי הבעש"ט עם המגיד ר' דב ממזריטש. בעל ה'תלדות יעקב יוסף') מה קורה כאשר החומריות של האדם משתלטת עליו

כתונת פסים פרשת תזריע

וז"ש הכתוב וביום הראות בו בשר חי יטמא, דכתבתי במקום אחר על פי ששמעתי ממורי פ' נושא עון ועובר על פשע וכו' (מיכה ז, יח). והנה כאשר רוצה להיות בשר חי, בחינת צדיק, אז יטמא - מראין לו כל טומאתו שהרשיע, וק"ל.

עוד י"ל, דשמעתי בשם מורי משל הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע וכו' (תהלים קכו, ו), ודברי פי חכם חן, כי הצדיק טומאתו וחטאתו נגדו תמיד, וז"ש [ו]ביום הראות בו בשר חי, בחינת צדיק, יטמא - שטומאתו לנגדו, וק"ל.

ובזה יובן, אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים, בזכר ג' בחינות הנ"ל, כי עיקר התכלית שיהא החומר הנקרא אשה נכנע אל הצורה הנקרא זכר, ויש בזה ג' סימני טהרה:

 א' כי וגו', לשון אשר, שהוא וודאי, שתהא הכרתך חזקה, היפך נקבה תלד, כאשר יבואר.

ב' שיהא מתון מתון, היפך אם נקבה תלד בפעם אחד, כאשר יבואר.

 ג' וטמאה שבעת ימים, ר"ל כל שבעת ימי הבנין מחזיק עצמו לטמא, שחטאתו נגדו תמיד, ואז הוא טהור בעולם העליון, וז"ש כימי נדת דותה תטמא, מאחר שנתן תודה אותיות דותה,

 כמו שאמרו לעכן (יהושע ז, יט) בני שים כבוד לה' ותן תודה וכו', וביום השמיני, בעולם העליון, עולם הבינה שהוא שמיני, ימול בשר ערלתו, ויטהר. ושלושים ושלשה יום תשב בדמי טהרה, סוד ויעקב קרא לו גל עד, על דרך שם אכדטם מן בינה כנודע.

ובהיפוך אלו ג', אם נקבה תלד וטמאה שבועיים. ופריך בש"ס ואימא שבעים וכו'. והאמת הוא כך, והענין כי אם נכנע הצורה אל החומר, והסימן היפך ג' הנ"ל:

 א' אם נקבה תלד וכו', לשון ספק.

 ב' נקבה תלד בפעם אחד, שלא להיות מתון וכו'.

וטמאה שבעים, סוד יין המשומר לעתיד, יין גימטריא שבעים,

שם נראה טומאתו לעולם הבא, מה שאין כן בעולם הזה מחזיק עצמו לטהור, וז"ש וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה, כי עולם הזה הוא עולם העשייה משמש שם אדני, גימטריא ס"ו עם הכולל, והבן.

הפעם בדרך אגב מדרש מעניין שמלמד אותנו שאמנם אין לבכות על חלב שנשפך אבל על יין וודאי שיש להצטער מאד.

ויקרא פרק טו, כה

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא:

ויקרא רבה פרשת מצורע פרשה יט

הה"ד ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים טביתא אמתא דרבן גמליאל היתה בודקת בחביות כיון שהרגישה ישבה לה א"ל הא קהיתין א"ל לא כיון דאיתבונן אמר ווי דהא אזיל חמרא א"ל על כל חבית וחבית הייתי בודקת ולא הרגשתי אלא בזו א"ל תתיהב ליך נפשך היך כמה דיהבת לנפשי.

מתנות כהונה (על מדרש רבה)

טביתא.  כך היה שם שפחתו לשון טובה לסימן טוב וכן היה קורא שם עבדו טבי לשון טוב: בודקת בחביות. לראות היין אם הוא טוב או חומץ בירוש׳ דפרק כל היד איתא שהיתה משפשת יין לנסכים: שהרגישה. דם נידות ישבה לה מלבדוק (= הפסיקה לבדוק):  א"ל הא קהיתין. ר"ג אמר לה ודאי החמיץ היין שעמדת מלבדוק עוד:

 א״ל לא. לא מפני שהחמיצו ישבתי לי ואז הבין שמשום טומאה ישבה לה ואמר

אוי שנטמאו כל החביות והלך לו היין לאבדון כי הוא היה אוכל חוליו בטהרה*:

(ואז הסבירה לו שהיין לא נטמא מכיוון שהיא הייתה מודעת להרגשותיה ורק בחבית האחרונה אכן הרגישה והפסיקה מלבדוק)

תתיהב ליך כו׳. תינתן לך נפשך כמו שנתת לי נפשי כמי שנפשי נבהלה מאד ועכשיו חזרה עלי, כמו תנוח דעתך שהנחת את דעתי:

(* זה ההסבר ע"פ המתנות כהונה אבל בירושלמי פרק כל היד מוסבר מעשה זה שהייתה בודקת את היין לנסכים).

רואים שרבן גמליאל ממש נלחץ מזה שאין לו יין וחזרה אליו נפשו ברגע שהוא נרגע

תנסו לחשוב שניתקו בקיץ לצורך סיבה מסויימת את החשמל ושכחו להחזיר והחום מגיע לחדר החביות ל30 מעלות. זו ההרגשה שהרגיש רבן גמליאל

השבת לא נקרא בפרשת השבוע אבל לא יתכן לעבור את ליל הסדר ללא שום הזכרה על אחת המצוות המרכזיות.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק י

מניין לארבעה כוסות?

רבי יוחנן בשם  ר' בנייה כנגד ארבע גאולות [שמות ו ו] לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגומר והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי.

רבי יהושע בן לוי אמר כנגד ארבעה כוסות של פרעה [בראשית מ יא יג] וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו וגו'.

רבי לוי אמר כנגד ארבעה מלכיות ורבנן אמרי כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם [ירמי' כה טו] כי כה אמר ה' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החימה וגו' [שם נא ז] כוס זהב בבל ביד ה' [תהילים עה ט] כי כוס ביד ה' [שם יא ו] ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם מהו מנת כוסם רבי אבין אמר דיפלי פוטירין כדיפלי פוטירין אחר המרחץ

וכנגדן עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות [תהילים טז ה] ה' מנת חלקי וכוסי [שם כג ה] דשנת בשמן ראשי כוסי רויה והדין [שם קטז יג] כוס ישועות אשא תריין.

פני משה

מנין לארבעה כוסות. רמז מן התורה:

כנגד ארבע גאולות. ארבע לשונות של גאולה שהוזכרו בפרשה כשנתבשרו על גאולת מצרים:

כנגד ארבע כוסות של פרעה. לפי שבאותו חלום של שר המשקים נתבשר יוסף הצדיק על הגאולה כדרש חז"ל מקרא והנה גפן לפני וכו':

כנגד ארבעה כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות וכו'. כלומר שמרמזין הן גם על הגאולה לעתיד:

מהו מנת כוסם. דמשמע שיש איזה דבר בכוסם:

דיפיילי פוטירין. כאותו כוס של פיילי פוטירין ששותין אחר המרחץ ומשימים בו דברים המקררין את הגוף כך אחר שימטיר עליהם פחים אש וגפרית המחממין נותן רוח זלעפות למנת כוסם בכדי שיתקיימו ולסבול עוד להפורענות:

והדין כוס ישועות אשא תריין. דישועות תרתי משמע:

הפעם ממש בזוית אישית

יש כל מיני סגנונות של עשיית יין אחד התיאורים שמתארים יין שאני מחובר אליו הוא "יין לעיס" יש אחרים שהם לא מתייחסים ליין כזה מכהיים אותו בשמות גנאי כריבתי וכו' מ"מ אסמכתא לדברי מצאתי במדרש על פרשת השבוע כאשר הוא מחפש את ההסבר מדוע שתיה נחשבת בכלל אכילה (חמשת העינויים של יוה"כ).

בהמשך המדרש מתאר תהליך שאני מכיר אותו באופן אישי "תירוש שכל המתגרה בו נעשה רש" עשיתי חשבון מהיר על השווי היינות אצלי במקרר והם מזמן עברו את העשרת אלפים שח.

ויקרא ( טז לא)

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:

ילקוט שמעוני תורה פרשת אחרי מות רמז תקעז

הני ה' ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמשה ענויין שבתורה ובעשור, אך בעשור שבת שבתון שבת שבתון והיתה לכם, הני ה' הוו ואנן שיתא תנן יוה"כ אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, שתיה בכלל אכילה דכתיב ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך ביין ובשכר וכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' שתיה הוא וקא קרי ליה ואכלת, ודילמא על ידי אניגרון שכר כתיב מידי דמשכר, ודילמא דבלה קעילית אלא יליף שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין, למה נקרא שמו תירוש ונקרא יין, יין שמביא יללה לעולם, תירוש שכל המתגרה בו נעשה רש, רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש, והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין,