בית פורומים יין ושטריימל

זווית היין בפרשת השבוע ובמקורות #שנה א'

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/8/2016 11:11 לינק ישיר 

השבוע אני טס ולכן אני מקדים מעט את הפרסום

פרשת ואתחנן

היין והארץ

אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן: (דברים ג כה)

 

כאשר המדרש רוצה לתאר את חיבתו של משה רבנו לארץ

אנחנו כבר לא מתפלאים שהוא משווה זאת ליין

אבל היופי בזוית היין הזאת שהמדרש מנתח שני סוגי טיפוסים שמגיבים אחרת  על גזירות שנוחתות עליהם

הטיפוס הראשון הוא טיפוס שחי בהכחשה, ואם תאסור עליו לשתות יין הוא יפתח נוגדנים ויוותר על הכל.

הטיפוס השני מבין שבלי יין א"א לחיות אפילו שעה אחת.

ולטיפוס זה הומשל משה רבנו.

צריך להיות מאד בצער בכדי לקבל גזירה זו כפי שחווינו בשבוע הקודם.

 

ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתטו

אעברה נא ואראה, אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר כי לא תעבור את הירדן הזה, משל למלך בשר ודם שהיו לו שני עבדים וגזר על אחד מהן שלא לשתות יין שלשים יום, אמר מה גזר עלי שלא אשתה יין שלשים יום איני טועמו אפילו שנה אחת אפילו שתי שנים, וכל כך למה כדי לפוג דברי רבו, חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום אמר אפשר אני יכול לחיות בלא יין אפילו שעה אחת, וכל כך למה כדי לחבב דברי רבו, כך משה היה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ:




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/8/2016 13:23 לינק ישיר 

פרשת עקב

כאשר יש יין אנו עוקפים את התור

דברים פרק ח ח

אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מא עמוד א

"דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר: ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש"

 

ובהמשך הגמרא

"רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא, אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא. אמר ליה רב חסדא: לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה? - אמר ליה: זה שני לארץ, וזה חמישי לארץ. - אמר ליה: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך."

 

לפי זה יוצא שהסדר הוא כזה:

חיטה,זית, שעורה , תמר, גפן, תאנה ורימון

וזה באמת הסדר כאשר מדובר בענבים

 

אבל מה קורה כאשר מענבים עשו יין, ואנו כמובן מקדשים עליו.

אנחנו הופכים את הסדר מקדימים את החמישי לראשון (לפי אחד ההסברים זאת הסיבה שאנו מכסים את הפת). 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/8/2016 16:57 לינק ישיר 

פרשת ראה

הטרואר שבארץ ישראל

דברים פרק יא, כו

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:

 

דברים רבה (ליברמן) פרשת ראה

ראה אנכי... מה כתיב למעלה מן הענין, כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, ... אמר בר קפרא הנפש והתורה נמשלו בנר, הנפש, דכתיב נר אלהים נשמת אדם, התורה, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הזה, נרך בידי ונרי בידך, אם שמרת את שלי הריני משמר את שלך, אם כבית את נרי הריני מכבה את נרך, מנין, דכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד, הוי כי אם שמור תשמרון. ד"א א"ר שמעון, לשני בני אדם, אחד היה לו כרם בגליל, ואחד היה לו כרם ביהודה, אמר אותו שבגליל לאותו שביהודה, שמור את שלי ואני אשמור את שלך, ואם אבדת את שלי אני מאבד את שלך, כן אמר הקדוש ברוך הוא לאדם, הרי תורתי בידך ונפשך בידי, אם שמרת את שלי אני משמר את שלך, אם אבדת את שלי אני מאבד את שלך, הוי כי אם שמור תשמרון.

 

כבר הזכרתי במסגרת זו שהיופי לראות תובנות בכל עניין ובנידון דידן תובנות בעולם היין כאשר הדברים נאמרים כלאחר יד כמסיח לפי תומו.

המדרש מביא שני שומרים הדדים שיש להם שני כרמים,

 באותה מידה היה יכול לדבר על שני אבנים טובות מ"מ הוא דיבר על כרמים.

אבל זה לא מה שמעניין הכרמים נמצאים כל אחד בטרואר אחר גליל ויהודה

טרוארים שמוכרים לכל חובב יין ישראלי.

שני בעלי הכרמים האלה משולים לקב"ה ולאדם

בנמשל הקב"ה פונה לאדם: "אם שמור תשמרון"

בנמשל בעל הכרם בגליל פונה לבעל הכרם ביהודה

ויש כאן חריגה ממה שהיינו חושבים כי כל פעם שמוזכרים גליל ויהודה מזכירים את יהודה לפני (בבא בתרא כח ע"א "שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל", כתובות קי ע"א " שלש ארצות לנשואין: יהודה, ועבר הירדן, והגליל")  או שברמה יותר גבוהה (מעשרות פרק ב משנה ג – "המעלה פירות מן הגליל ליהודה או עולה לירושלם")

ולכן אם אנו היינו מנסחים את המדרש היינו מנסחים כך: "אמר אותו שביהודה לאותו שבגליל, שמור את שלי ואני אשמור את שלך"  

אלא שיש כאן עדיפות ברורה של הטרואר הגלילי ולכן בעל הכרם בגליל דווקא הוא נמשל לקב"ה.

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/9/2016 08:43 לינק ישיר 

פרשת שופטים

חילול הכרם

דברים פרק כ פסוק ו

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:

 

מה המשמעות הביטוי "חללו"?

כולנו מזהים את הביטוי עם פדיון כרם רבעי

ואכן כך פירש רש"י

רש"י

ולא חללו - לא פדאו בשנה הרביעית, שהפירות טעונין לאכלן בירושלים או לחללן בדמים ולאכול הדמים בירושלים:

 

אבל מדוע הוא קרוי בשם הזה?

יש במפרשים שני פירושים אחד מלשון חולין ולכאורה זה ההסבר של רש"י

אבל יש עוד הסבר נפלא

אך לפני כן נזכיר גמרא בפרק שישי בברכות כאשר דנה בחובת ברכת הנהנין

 

"מנא הני מילי? דתנו רבנן: קדש הלולים לה' - מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אמר רבי עקיבא: אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך - והאי קדש הלולים להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה, חד: דאמר רחמנא - אחליה והדר אכליה; ואידך: דבר הטעון שירה - טעון חלול, ושאינו טעון שירה - אין טעון חלול, וכדרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן; דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין - שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, אם אנשים משמח - אלהים במה משמח? מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין!"

 

מה הקשר בין ההילול לבין החילול?

לא יתכן רק שהאותיות מתחלפות

עיון בפרשנים יראה לנו את עוצמת הקשר

 

אבן עזרא דברים פרשת שופטים פרק כ פסוק ו

חללו - מגזרת חלילים, כי מנהגם היה לחול בכרמים (שופטים כא, כא):

 

רמב"ן דברים פרשת שופטים פרק כ פסוק ו

וטעם ולא חללו - שלא באה השנה הרביעית, כי המנהג בכרם בבוא תבואתו שיחולו שם וילכו בו בחלילים, וצוה הכתוב (ויקרא יט כד) שיהיה כל פריו קדש הלולים, שיהללו את השם הנכבד בשמחה ההיא.

 ויתכן שיהיה פירוש "ולא חללו", שלא עשאו חולין, והוא הפדיון שהזכירו רבותינו (מעשר שני פ"ה מ"ד), מלשון כי חילל יהודה קודש ה' (מלאכי ב יא), ולא יחלל זרעו (ויקרא כא טו):

חזקוני דברים פרשת שופטים פרק כ פסוק ו

ולא חללו לשון חלילים וכבר היה מנהגם לחול בכרמים כמו שמצינו בבנות שילה וכן נטעו כרמים וחללו. יחללנו היו"ד בשו"א והחי"ת בפת"ח.

 

השמחה בבציר כל כך גדולה עד שהיו מביאים את החלילים בזמן הבציר

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/9/2016 08:30 לינק ישיר 

פרשת כי תצא

הצד האפל של היין

תמיד תמהתי על כמות היין הקטנה שמחייבת את בן סורר ומורה

מדובר בכמות קטנה מאד אומרת המשנה (סנהדרין ח)

"מאימתי חייב משיאכל טרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין"

(שאלת הגמרא "וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא, הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא" – מתייחסת לאו דווקא לכמות אלא לעצם האכילה שלכאורה שהוא לא עבר שום איסור)

ע"פ הגר"ח נאה מדובר על 172 סמ"ק לחכמים ו 344 סמ"ק לרבי יוסי

מ"מ נפסק כחכמים (וגם ע"פ דעת החזו"א בסך הכל מדובר על 300 סמ"ק).

אך עיון ברמב"ם מראה לנו כיצד הבן סורר ומורה שותה את היין

בעצם הוא רק רוצה ל"תפוס ראש"  מסביר הרדב"ז אם היה שותה נורמלי לא הייתה בעיה

רמב"ם הלכות ממרים פרק ז

אכילה זו שהוא חייב עליה דברים הרבה יש בהם והן כולן הלכה מפי הקבלה, אינו חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו ויקנה בשר בזול ויין בזול, ויאכל וישתה חוץ מרשות אביו בחבורה שכולן ריקנין ופחותין, ויאכל הבשר חי ואינו חי מבושל ואינו מבושל כדרך שהגנבים אוכלים וישתה היין מזוג כדרך שהגרגרנים שותים, והוא שיאכל משקל חמשים דינרין מבשר זה במלוגמא אחת וישתה חצי לוג מיין זה בבת אחת..."

רדב"ז הלכות ממרים פרק ז הלכה ב

ומה שכתב רבינו במלוגמא אחת וכו' לא מצאתי מפורש אבל נראה שהוא בכלל זולל וסובא שאם אכל ושתה מעט מעט כן דרך העולם.

ובעצם כך הם דברי הרמב"ם עצמו בתחילת הפרק:

רמב"ם הלכות ממרים פרק ז הלכה א

"בן סורר ומורה האמור בתורה ...וזו אכילת בן סורר ומורה שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל, שנאמר זולל וסובא מפי השמועה למדו שזולל הוא האוכל בשר ברעבתנות וסובא השותה יין ברעבתנות.

 

למסקנה יין שותים לאט נהנים מהריח ומנסים לחוש את כל הטעמים.

 

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/9/2016 08:28 לינק ישיר 

פרשת כי תבוא

גדר השמחה

ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תבוא רמז תתקלח

רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת, ועכשיו אין שמחה (נוהגת) אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש, תנו רבנן חייב אדם לשמח את (אשתו) [בניו ובני ביתו] ברגל שנאמר ושמחת בחגך במה משמחם ביין, ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ביין, ונשים בראוי להם בבבל בבגדי צבעונים בארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצים.

 

משמע במדרש (וכן בגמרא) שבזמן בית המקדש השמחה הייתה רק בבשר.

מ"מ בזמן הזה לדעת ת"ק גם נשים השמחה אצלם היא ביין דווקא.

(יתכן שיש כאן רמז ליין קליל או הלבן)

 

רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכות יז ,יח

"שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר  ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.

כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין..."

 

הרמב"ם פסק כרבי יהודה אבל הב"י הקשה עליו דווקא על דין הבשר בזה"ז.

 

בית יוסף אורח חיים סימן תקכט

"ובמ"ש רבינו והאנשים אוכלים בשר ושותין יין. מסיים הרמב"ם שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. ... תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש. ויש לתמוה על הרמב"ם למה הצריך שיאכלו בשר וישתו יין דהא בברייתא קתני דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי בלא בשר:"

אני חשבתי לתרץ את הרמב"ם שאכילת הבשר שהוא דיבר עליה היא לא בעצם אלא כמלווה את היין שתתן משמעות ליין, אך זה לא יתכן כי הרמב"ם כתב פעמיים את המילים "שאין שמחה אלא..."

 

אך היש"ש תירץ באופן גאוני את הרמב"ם

ולפי דבריו הדבר היחיד שיכול היום בשמחה ליצור חיקוי לשמחה שהייתה במקדש זה היין.

 

ים של שלמה מסכת ביצה פרק ב

"וכתב מהר"י קארו (ב"י סימן תקכ"ט) ויש לתמוה על הרמב"ם, למה הוצרך שיאכלו בשר וישתה יין, דהא בברייתא קתני, בזמן הזה אין שמחה אלא ביין. ומשמע דביין סגי, בלא בשר ע"כ. ואני אומר, דר"י בן בתירא לא בא למעט אכילת בשר. פשיטא שאין שמחה אלא בבשר, דהא שמחת י"ט היא הסעודה, ולא נקרא הסעודה להיות בו לב טוב ושמחה בלא אכילת בשר. אלא שבזמן שב"ה היה קיים, היו אוכלין בשר שלמים, והיו עומדים על קרבנותיהם, והיה מספיק להם שמחה זו, אפילו היו שותין מים בתוך הסעודה, אם לא לכוס של ברכה. א"נ היה שותין בצמצום, כפי צורך אכילה, או מזוג הרבה, ולא היה שותין לרוות גופו, כדי לשמוח בי"ט, אבל עכשיו, שאין לנו שמחת שלמים, והמקדש חרב, וערבה כל שמחה, אין שמחה אלא ביין, וזולתה אינו יוצא ידי חובה בשמחת י"ט, ואדרבא, במה ישמח את עצמו, אם לא שישתה, וישכח רישו, לשמוח, ולבטוח בה', שיחזור אלינו, ואף בימי גליותינו, בהיותינו בארץ אויבינו, לא מאס ולא געל אותנו, להפיר בריתו, תורה ומצות מאתנו, כי תמיד הוא ה' אלהינו."

 

 

 

 



תוקן על ידי יצחק1178 ב- 19/09/2016 08:29:27




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/9/2016 21:57 לינק ישיר 

פרשת נצבים

חשיבותה של החבית

דברים (ל יא)

"כִי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:"

 

למרות שידועה המשנה  ממסכת אבות (פרק ד משנה כ)

"רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו:"

 

בכל אופן הדברים נאמרים ביחס ליין אבל לקנקן עצמו (החבית) ישנה גם חשיבות גדולה דאם לא כן מה הייתה הה"א להסתכל על הקנקן.

וכך המדרש ממשיל את הקנקן לגוף (כמובן הנשמה משולה ליין) אבל כעת אנו מתעסקים בגוף והגוף כאן במדרש הוא גופו של יוסף הצדיק.

היום ביקבים יודעים שבכדי שהיין יהיה טוב צריכה להיות חבית איכותית עם הרבה פרמטרים שאין כאן המקום לפרטם.

הנשמה היא תמיד טהורה השאלה היא כיצד שומרים עליה באיזה גוף היא נשמרת.

היין שנסחט הוא טוב השאלה כיצד שומרים עליו.

החידוש אצל ביהדות (רואים זאת חזק אצל הרמח"ל בסוף מסילת ישרים) שגם לגוף של הצדיק יש משמעות.

ואלה הם דברי המדרש:

דברים רבה (וילנא) פרשת נצבים פרשה ח

"ד"א כי המצוה הזאת א"ר לוי בשם רבי חמא בר חנינא כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ובא אחר וגומרה נקראת על שמו שגמרה כיצד משה התחיל במצוה שנטל עצמותיו של יוסף עמו מנין שנאמר (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' וע"י שלא הכניסן לא"י נקראת על שמן של ישראל שקברו אותן שנאמר (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם אשר העלה משה ממצרים אין כתיב כאן אלא אשר העלו בני ישראל, ולמה קברו אותן בשכם משל למה"ד לגנבים שגנבו חבית של יין הרגיש בהם בעל חבית אמר להם יערב עליכם אלא בחייכם משאתם שותים את היין החזירו את הקנקן למקומו כך בשעה שמכרו השבטים את יוסף משכם מכרו אותו שנא' (בראשית לז) ויאמר ישראל אל יוסף הנה אחיך רועים בשכם א"ל הקדוש ברוך הוא משכם מכרתם אותו החזירו עצמותיו לשכם כיון שגמרו את המצוה נקראת על שמן הוי כי המצוה הזאת."




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/10/2016 10:13 לינק ישיר 

השבוע בשל ראש השנה קצת הקדמתי

פרשת וילך

עד כמה זמן יש ליישן את היין

 

דברים פרק לא, יד

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת..."

 

המדרש מביא מעשה נורא, שמלמד אותנו את האיזון בין החיים העכשוויים לבין הדאגה לעתיד. הוא גם מלמד אותנו מי מחוסן מהבעיה הזאת. הוא עושה זאת דרך הדילמה הנצחית ביישון יין.

רק יש לשים לב שישנה קומה בסיסית שכל אחד חייב בה דהיינו  7 שנים

כנראה שמדובר ביין טוב השאלה היא גם ביינות הטובים שבאופן עקרוני ראויים להתיישן יותר האם ראוי ליישן יותר או לשתות מיד?

 

דברים רבה (וילנא) פרשת וילך פרשה ט

ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך ...אמרו רבותינו מעשה היה בימי ר"ש בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם אביו של תינוק והשקה אותן יין ישן בן ז' שנים אמר להן מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני (דהיינו לחתונה) היו סועדין עד חצי הלילה, ר"ש בן חלפתא שהיה בטוח על כחו יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו, מצא שם מלאך המות בדרך וראה אותו משונה א"ל מי אתה א"ל שלוחו של מקום א"ל ומפני מה אתה משונה א"ל אני משיחתן של בריות שהן אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות אותו האיש שהיית סועד אצלו ואמר לכם מן היין הזה אני מיישן לשמחת בני והרי הגיע פרקו ליטול אחר ל' יום, אמר לו הראה לי את פרקי אמר לו לא עליך ולא על כיוצא בך אני שולט פעמים שהקב"ה חפץ במעשים הטובים ומוסיף בכם חיים שנאמר (משלי י) יראת ה' תוסיף ימים רבנן אמרי קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגזור מיתה על הצדיקים מנין שנאמר (תהלים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו תדע לך כך היה צ"ל למשה הנה אתה מת ולא אמר כך אלא הניח אותו ותלה המיתה בימים מניין ממה שקרינו בענין (דברים לא) הן קרבו ימיך למות.

 

שתהייה לנו שנה טובה ומתוקה

שנה של מעשים טובים

ובנידון דידן שנה בה נזכה לשתות מן היין המשומר מששת ימי בראשית שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא - אמן




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/10/2016 20:36 לינק ישיר 

פרשת האזינו

יש יין ויש יין

דברים פרק לב, יד

"חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר:"

 

כאשר הנבואה היא טובה אז וודאי שמדובר על יין משובח

אחד הפסוקים המרשימים בשירה הפסוק שמתאר את השיא החומרי שיש בעם ישראל לפני שהוא בועט

הוא פסוק הנ"ל שמדבר גם על גבינות טובות - חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן

גם על בשר שמן - עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים

גם על לחם טוב - עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה

שימו לב שהשרש ח.ל.ב. היה בכולם כלומר מדובר כאן באיכות

כך שבאופן זה יש להסביר גם את הצלע הרביעית שבפסוק

 וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר

במבט ראשון כבר מבינים שמדובר על יין

אבל מה שמעניין שהמילה יין כתובה בארמית (עיין רש"י, מ"מ אין הרבה מילים בתורה שכתובות בארמית)

רש"י מפרש על הפסוק –"חמר - אין זה שם דבר, אלא לשון משובח בטעם"

כלומר יין משובח באופן כללי.

 

הכתב והקבלה

מביא את תרגומו של יהונתן בן עוזיאל והוא מדבר על הכמות של היין

חייב להיות שמדובר ביין טוב

כי מי מסוגל לשתות כאלה כמויות ביין זול

וחייב להיות יין לא אלכוהולי מדי מאותה סיבה -

"ויבע"ת וחמר סומק מן ענבא חד מפקין כור חד. פי' חמר מענין חומר שעורים (הושע ג') שהוא מדה של שלשים סאין וכמו הממעיט אסף עשרה חמרים."

מעניין הוא הפירוש של הספורנו שקושר את דם הענב אל החמר

הרי דם הענב זה מיץ הענבים הפשוט – הוא טעים מאד אבל לא יין

כמה יגיעות צריך להתייגע בכדי להגיע לטעם של היין

והברכה היא שללא יגיעות כבר נזכה לטעום את הטעם של היין.

 

ספורנו

"ודם ענב תשתה חמר. מיץ הענבים היה ראוי לשתיה בלתי רב מלאכה בו ובכן היו מתפרנסים שלא בצער וכל זה עשה להם האל יתברך כדי שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות:"

דברי הספורנו מבוססים על המדרש שמובא במסכת כתובות, שהוא בעצם גם המקור לפירושו של יונתן בן עוזיאל.

 

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד ב

"ודם ענב תשתה חמר - אמרו: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה - יש בו צער לבצור ולדרוך, העולם הבא - מביא ענוה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו, ומספק הימנה כפטוס גדול, ועציו מסיקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין, שנא': ודם ענב תשתה חמר, אל תקרי חמר אלא חומר."

 

בעצם דברי המדרש הנ"ל מקבילים (או לפחות דורשים תיאום) עם דברי רבן גמליאל במסכת שבת שם גם מדובר על קיצור הליכים.

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד ב

"כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו. ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר לו: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה תרנגולת. ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר ונשא ענף ועשה פרי, מה ענף בכל יום - אף פרי בכל יום. ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר: והכתיב אין כל חדש תחת השמש! אמר לו: בא ואראך דוגמתם בעולם הזה, נפק אחוי ליה צלף. ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ. ליגלג עליו אותו תלמיד, ואמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר ליה: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות, ואכלי מילת - נברא בר קורא."

 

 

 

 

 

 



תוקן על ידי יצחק1178 ב- 09/10/2016 20:37:38




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/10/2016 23:24 לינק ישיר 

חג הסוכות – חג היין הישראלי

דברים (טז יג)

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:

עוד חשבתי שאין לסוכות שום קשר מיוחד ליין, מלבד שמחת יום טוב שעליה כבר דיברנו.

והנה היום בעת שמיעת ההפטרה אני רואה את הביטוי המיוחד "יקבי המלך" (מיד נדון בו)

בערב עשיתי חיפוש על המילה יקב ומצאתי שבסך הכל היא מופיעה (בהטיות שונות) 4 פעמים כאשר פעם אחת בהקשר של חג סוכות.

לכאורה החג הוא לא רק של היין אלא גם של הגורן

אבל זה קשה כי הרי את הגורן אספנו מזמן כעת זה באמת תקופת הבציר? ואכן יש פסוק שמאשר זאת

"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:"

מ"מ יתכן שנמצא פיתרון לשאלה ששאנו בשני כיוונים שונים:

א. כתר יונתן דברים פרק טז פסוק יג

"חג של סוכות תעשׂו לכם שִׁבעה ימים בהשלמתכם לאסוף תבואה מִגורנכם ויין מיקבכם:"

כלומר לגבי התבואה מדובר על השלמה יתכן שחלק מהתבואה עדיין נשאר בגורן וכעת אוספים לבית.

ב. לא מדובר על תבואה אלא על שאר האילנות וכך רש"י מפרש במקום:

 באספך - בזמן האסיף שאתה מכניס לבית פירות הקיץ.

מ"מ הפרי העיקרי שעליו יש את חג האסיף הוא הגפן.

ובראיה החקלאית של הפסוקים (חג האביב,חג הביכורים חג האסיף) חג הסוכות מסמן לנו את חג היין.

 

כעת נשאר לנו חוב קטן לפסוק שגרם לי להגיע לתובנה הנ"ל

זכריה (יד י)

יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ:

 יש שני פירושים בזיהוי של המלך, האם מדובר על הקב"ה או מלך בשר ודם:

רש"י זכריה פרק יד

עד יקבי המלך ת"י שיחי דמלכא פושיי"ן בלע"ז וכמו (ב"ק נ ב) שיחין ומערות וכן כל יקבים שבמקרא לשון שיחין הם בור שלפני הגת שהיין זב לתוכו

ומדרש אגדה יקבי מלך ים אוקיינוס שתגיע ירושלים עד סוף כל העולם יקבים שחצבם מלך מלכי המלכים:

מ"מ יש כאן דבר מאד מעניין

אם נסביר שמדובר במלך בשר ודם זה מלמד אותנו שלמלך היה יקב פרטי משלו, אולי זה היקב הבוטיק הראשון.

ואם נסביר שמדובר על הקב"ה הרי החפירה של הקב"ה דהיינו האוקיינוס לא מכונה בשם בור אלא דווקא בשם יקב.

 

טוב רק חשבתי שאין קשר וכמעט פיספסתי בגדול



תוקן על ידי יצחק1178 ב- 17/10/2016 23:24:51




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/10/2016 22:02 לינק ישיר 

פרשת וזאת הברכה

היין המשומר

דברים פרק לד, י

 וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים:

 

וכעת כשהגענו לשיא הכתוב מספר שמשה רבנו הוא הנביא הגדול ביותר.

הרמב"ם כותב שהוא גם גדול מכל הנביאים שיבואו אחריו (לשיטת הרמב"ם זה כפירה להאמין אחרת ואכמ"ל).

 

מ"מ מה משמעות הביטוי הנפלא הזה "פנים אל פנים"?

בעל 'הכתב והקבלה' מאריך בתיאורים: "נשמתא דנשמתא דאורייתא", "אור של יום ראשון שנגנז עד לעתיד", "מוציא חמה מנרתיקה", ובסוף מגיע לביטוי שמבטא את אותה השגה  כמשל ליין: "והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" כלומר כבר למדנו שהתורה משולה ליין אבל ההשגה הגבוהה ביותר שקיימת בתורה משולה לא לסתם יין אלא ל"יין המשומר".

 

הכתב והקבלה דברים פרק לד

וטעם ידעו ה' פנים אל פנים לכל האותות והמופתים והיד החזקה, חננו הש"י דעה בינה והשכל להשיג עניני הכחות העליונים והתחתונים וסדר הנהגתם והרכבתם בפנימיות הפנימי, לדעת כחות הטבעיות התחתונים, וכח כחם העליונים, אשר בהתמזגותם והרכבתם ישתנו מעשה בראשית התחתונים הטבעיים, וכן זכהו הש"י להסתכל בסתרי עמקי פנימיות התורה להבין טעמי מצוותיה עד תכליתם, והחכמות העליונות היו גלויות לפניו בשרש שרשם העליון, והוא הנקרא בפי חכמי האמת נשמתא דנשמתא דאורייתא, סתרי סתריה, והוא ענין אור של יום ראשון שנגנז עד לעתיד, ועל זה אמרו הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה, והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ועל זה אומר הכתוב: והיו עיניך רואות את מוריך, כי לעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא, הנה על התגלות מבועין דחכמתא דאורייתא למשה, ועל התראות לפניו פנימי פנימיות פליאות התורה, סיימה התורה לכל המורא הגדול (זו מ"ת) אשר עשה משה לעיני כל ישראל.

יהי רצון שנזכה להתגדל בתורה ולהשיג כמה שיותר השגות.

 

אם הצלחנו כל שבוע למצוא זווית יינית בפרשת השבוע זה רק מוכיח שאפשר למצוא ללא סוף דברים, "הפוך בה והפוך בה דכולא בה".

בעז"ה אחרי החג נביא כאן הדרן גדול לסיומה של תורה




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/10/2016 20:16 לינק ישיר 

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה

שנה שלמה שכל שבוע אני כותב דבר תורה שמביא לידי ביטוי את היין/הכרם/הענב/היקב שנמצאים בפרשה.

לא תמיד זה היה קל לא תמיד יש את מלכי צדק שמביא לחם ויין או את בנות לוט או את נח.

היו פרשיות שחפרתי וחפרתי עד שמצאתי משהוא.

פעמים נדדתי עד ספר הזוהר וספרי החסידות.

לפעמים הייתי מוצא איזה משהוא קטן והייתי אומר לעצמי: "זה לא רציני" ואז הייתי חופר בו ומלטש אותו עד שהייתי מתאהב בו.

אני מניח שמי שעקב וברוך השם היו הרבה שם לב שהדברים התפתחו אם בהתחלה זה היה כגימיק בהמשך זה התפתח לדברים מערכתיים רציניים יותר.

מפרשת חוקת כבר כל מערכה באה עם כותרת.

כאן המקום להודות למנהל הפורום איתי חשאי שפתח את האשכול וכשראה שאני רציני (בערך בתחילת ספר שמות) השאיר לי את כל הבמה לנגן סולו.

בעז"ה האשכול ימשיך אני מעוניין לעבור על שאר ספרי התנ"ך וכן על המשנה (לא תמיד יהיה) כמובן שבדרך כלל זה לא יהיה רעיינות מחשבתיים אלא פסקי הלכה, אשתדל להביא את הפסקים המעניינים.

 

מ"מ לכבוד גומרה של תורה

נעשה הדרן קטן נסקור כמה מילים שקשורות ליין בחמשת חומשי תורה:

 

המילה יין בהטיות שונות מופיעה 27 פעמים בתורה

בתוך 26 פסוקים

בפרשת נזיר ישנו פסוק שהמילה יין מופיעה פעמיים.

האחת מהם הביטוי הוא בארמית" 'חמר'  וזה בשירת האזינו

מ"מ פרשת לוט זו היא הפרשה עם הכמות הגדולה ביותר של המופעים - 5 פעמים חוזרת המילה.

 

1.  בראשית פרשת נח פרק ט פסוק כא

וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:

2.  בראשית פרשת נח פרק ט פסוק כד

וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן:

3.  בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק יח

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:

4.  בראשית פרשת וירא פרק יט פסוק לב

לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:

5.  בראשית פרשת וירא פרק יט פסוק לג

וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ

וּבְקוּמָהּ:

6.  בראשית פרשת וירא פרק יט פסוק לד

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:

7.  בראשית פרשת וירא פרק יט פסוק לה

וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ:

 8.  בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק כה

וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:

9.  בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק יא

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ:

10.  בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק יב

חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב:

11.  שמות פרשת תצוה פרק כט פסוק מ

סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִיעִת הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד:

12.  ויקרא פרשת שמיני פרק י פסוק ט

יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:

13.  ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק יג

וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַה' רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין:

14.  במדבר פרשת נשא פרק ו פסוק ג

מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:

15.  במדבר פרשת נשא פרק ו פסוק ד

כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:

16.  במדבר פרשת נשא פרק ו פסוק כ

וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן:

17.  במדבר פרשת שלח פרק טו פסוק ה

וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד:

18.  במדבר פרשת שלח פרק טו פסוק ז

וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה':

19.  במדבר פרשת שלח פרק טו פסוק י

 וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה':

20.  במדבר פרשת פינחס פרק כח פסוק יד

וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:

21.  דברים פרשת ראה פרק יד פסוק כו

וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:

22.  דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק לט

כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת:

23.  דברים פרשת כי תבוא פרק כט פסוק ה

לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

24.  דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק לג

חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר:

25.  דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק יד

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר:

26.  דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק לח

אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה:

 

 

המילה גפן בהטיות שונות מופיעה 8 פעמים בתורה

 ב7 פסוקים, 

בשירת האזינו היא מופיעה פעמיים באותו פסוק.

 

1.  בראשית פרשת וישב פרק מ פסוק ט

וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי:

2.  בראשית פרשת וישב פרק מ פסוק י

וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים:

3.  בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק יא

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ:

4.  במדבר פרשת נשא פרק ו פסוק ד

 כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:

5.  במדבר פרשת חוקת פרק כ פסוק ה

וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:

6.  דברים פרשת עקב פרק ח פסוק ח

אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

7.  דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק לב

כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ:

 

המילה כרם בהטיות שונות מופיעה 20 פעמים בתורה

כאשר ב3 פסוקים היא מופיעה פעמיים באותו פסוק

1.  בראשית פרשת נח פרק ט פסוק כ

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:

2.  שמות פרשת משפטים פרק כב פסוק ד

כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בעירה בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם:

3.  שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק יא

וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:

4.  ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק י

וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

5.  ויקרא פרשת בהר פרק כה פסוק ג

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

6.  ויקרא פרשת בהר פרק כה פסוק ד

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

7.  במדבר פרשת קורח פרק טז פסוק יד

אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה:

8.  במדבר פרשת חוקת פרק כ פסוק יז

נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:

9.  במדבר פרשת חוקת פרק כא פסוק כב

אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:

 10.  במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק כד

וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה:

11.  דברים פרשת ואתחנן פרק ו פסוק יא

וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:

12.  דברים פרשת שופטים פרק כ פסוק ו

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:

 13.  דברים פרשת כי תצא פרק כב פסוק ט

לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם:

14.  דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק כה

כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן:

 15.  דברים פרשת כי תצא פרק כד פסוק כא

 כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:

16.  דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק ל

אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר (ישגלנה) יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ:

17.  דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק לט

כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת:

 

המילה ענב בהטיות שונות מופיעה 12 פעמים בתורה

בעשרה פסוקים

בפרשת נזיר ובשירת האזינו המילה מופיעה פעמיים באותו פסוק.

1.  בראשית פרשת וישב פרק מ פסוק י

 וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים:

2.  בראשית פרשת וישב פרק מ פסוק יא

וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת  הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:

3.  בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק יא

 אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם  עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ:

4.  ויקרא פרשת בהר פרק כה פסוק ה

 אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:

5.  במדבר פרשת נשא פרק ו פסוק ג

מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:

6.  במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק כ

וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:

  7.  במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק כג

וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים:

8.  דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק כה

כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן:

9.  דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק יד

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם  עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר:

10.  דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק לב

כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי  רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ:

 

המילה יקב בהטיות שונות מופיעה 4 פעמים בתורה

במדבר פרק יח פסוק כז

וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב:

במדבר פרק יח פסוק ל

וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב:

דברים פרק טו פסוק יד

הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:

דברים פרק טז פסוק יג

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:

 

בריך רחמנא דסייען

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/10/2016 10:27 לינק ישיר 

וכפי שהבטחנו אנו נמשיך עם הנביא והמשנה

החבית והיין הגוף והנשמה

יהושע (כד לב)

וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה:

 

המדרש נוגע בנקודה מדוע טורח הכתוב לציין את מקום קבורתו של יוסף.

תוך כדי שהוא משווה את יוסף עצמו לחבית מלאה יין.

 

ילקוט שמעוני יהושע רמז לה

"א"ר יוסי בר' חנינא, אמרו משכם גנבנוהו - לשכם נחזיר אבריו, מושלין אותו משל למה הדבר דומה ללסטים שנכנסו לתוך המרתף ונטלו קנקן אחד של יין ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף, א"ל יערב לכם, יבסם לכם, שתיתם את היין, החזירו את הקנקן למקומו - כך אמר להם הקב"ה לשבטים מכרתם את יוסף, החזירו את העצמות למקומם, ד"א אמר להם יוסף - משביע אני עליכם שממקום שגנבתוני שם תחזירוני"

 

המדרש משווה את היין לנשמה ואת החבית (הקנקן) לגוף

מ"מ ישנם כמה נקודות אנו יכולים ללמוד מהמדרש הזה

א. על יין טוב שנגנב – גם בעל היין מבין את הגנב שהוא לא עמד בפיתוי.

(לא מזמן שמעתי על גניבת יין כאשר הנגנב ביקש מהגנבים לפחות שיתנו 'רשמי טעימה')

ב. יש חשיבות לחבית ולכן החבית נדרשת בחזרה.

ג. יין מאחסנים במרתף.

 

משנה

סוגי היינות בסעודה

מסכת ברכות פרק ו משניות ה ,ו

*ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון ברך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת ב"ש אומרים אף לא מעשה קדרה:

*היו יושבין לאכול כל אחד ואחד מברך לעצמו הסיבו אחד מברך לכולן בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולם והוא אומר על המוגמר אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה:

ר' עובדיה מברטנורא

פטר את היין שלאחר המזון - הני מילי בשבתות וימים טובים שרגילים לקבוע על היין לאחר המזון, וכשברך על היין לפני המזון אדעתא דהכי ברך, אבל בשאר ימים שאין רגילים לקבוע עצמן על היין שלאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר היין שלאחר המזון. וכל לאחר המזון דתנן במתניתין היינו לאחר שסלקו ידיהם מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון.

לאחר הסעודה - לאחר ברכת המזון, דהשתא לאו מצרכי הסעודה הוא, אפ"ה כיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן:

מ"מ בהלכה משמע שאם קבע על היין אזי הדין נכון גם ביום חול

כי בפשטות ההלכה הזו היא לא מתייחסת דווקא לקידוש

שולחן ערוך אורח חיים סימן קעד סעיף ד

אם קבע לשתות לפני המזון, א"צ לברך על יין שבתוך המזון, דיין שלפני המזון פוטרו וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון...".

 

לענייננו אנו רואים שבארוחה טובה ישנם שלושה סוגי יינות

אותו יין שפותח את הסעודה זה הוא היין שלפני המזון.

היין שבתוך הסעודה זה הוא היין שבתוך המזון

ויין הקינוח שבא לאחר המזון

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/10/2016 10:25 לינק ישיר 

 

הגפן כמיצוע בחיים

שופטים פרק ט

וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ: 

וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים: 

אחד המשלים המפורסמים ביותר בתנ"ך הוא משל העצים של יותם

לפני שהגיעו לאטד לקחו בחשבון שלושה עצים שהייתה מחשבה שהם ימלכו הזית התאנה והגפן

מטבע הדברים נתעכב על הגפן

רש"י מזהה את העצים כשופטים עותניאל שהוא השופט הראשון זה הזית, דבורה היא התאנה וגדעון הוא הגפן

כאשר הדברים נאמרים ע"י יותם הוא מבין שגדעון הוא השיא

ואלו הם דברי רש"י

"לגפן - גדעון שהוא מזרע יוסף שנאמר בו בן פורת, כגופן דנציב וכו':"

 

גם המלבים מבין שהגפן היא המסקנה של הזית והתאנה

מלבי"ם שופטים פרק ט פסוק יב

"ויאמרו העצים לגפן. אז התעוררו כת שלישית ממוצע בין שניהם, לבחור איש ממוצע בין הטוב והערב והוא המועיל הנרמז בגפן, שיין ישמח לבב אנוש (תהלים קד, טו), וחמרי וריחני פקחין (יומא עו ב), ואמרו (ב"ב נח ב) בריש כל אסוון אנא חמר. רצה לומר כי יבחרו איש החכם במדיניות ובטוב המדות אשר ינהיגם בדרכי צדק וישפוט משפטיהם לטוב החיים המדיניים":

 

מ"מ אנחנו רואים בגפן את הצד הממוצע שהיא מצביעה עליו:

הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים

***************

מסכת פאה

הכמות שראויה לשתיית יין

לגבי מעשר עני אומר הרמב"ם (מתנות עניים ו ז)

 

בעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו שם מעשר עני, נותן לכל עני שיעבור עליו מן המעשר כדי שבעו שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו.

המשנה דנה כמה זה כדי שובעו גם באוכל וגם בשתיה (המשנה מדברת על דגן, פירות, שמן ויין)

כלומר מה הוא שיעור האכילה/ השתיה המנימלי לאדם (הרי זה מה שמקבל העני)

משנה מסכת פאה פרק ח משנה ה

אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים...

חצי לוג יין

רבי עקיבא אומר רביעית....

ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהם מזון שתי סעודות:

 

כלומר שיעור שתיית היין המנימלי באדם שגם עני אמור לשתות אותו

נחלקו בו התנאים האם הוא רביעית או חצי לוג (וכדעה זו נפסק ברמב"ם)

כלומר במידות של ימנו שיעור השתיה לאדם הוא

172 סמ"ק לפי הגר"ח נאה  ו 300 סמ"ק לפי החזו"א

ע"פ זה יוצא ששיעור השתיה של היהודי בשנה אמור להיות (לכל הפחות) יותר מ60 ליטר וזה שיעור מעבר לכל הממוצעים.

לחיים

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/11/2016 00:07 לינק ישיר 

שמואל [1]

מה נשתה?

ְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ:  ...  וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים:  מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי:  וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר (שמואל ב פרק יז, כד-כט).

 

לכאורה הפסוקים לא ברורים

מצד אחד ישנה רשימה של מצריכים שניתנו לדוד ולעם אשר איתו

ומצד שני מצוינת הסיבה דהיינו העם א. רעב, ב. עיף, ג. צמא

לכאורה המשכב והספות וכלי יוצר נועדו לפתור את בעיית העייפות

ואילו חיטים שעורים.....ושפות בקר נועדו לפתור את בעיית הרעב

אבל את הצמא לא מוזכר שפתרו

עיון בפרשנים הקלאסים (רש"י, מצודות, רד"ק, מלבי"ם) לא פותר את הבעיה.

והנה נפתרה התעלומה במדרש:

המדרש מסביר את המילה "ספות" בשונה מהמפרשים שהסבירו כלי תשמיש או כלי קיבול (מזרקים).

 

ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קנא

ויהי כבוא דוד מחנימה ... וברזילי הגלעדי מיד התחילו מכבדין אותו שנאמר משכב וספות וגו'. אמר רב תרי מיני שתיתא שדר ליה ברזילי לדוד שנאמר משכב וספות וכלי יוצר וגו', משכב אלו (פולוסיקא) [=כרים וכסתות]. ספות אלו חביות של יין, וכלי יוצר הבאים מחמת ריתמא. וחטים ושעורים כמשמעו, וקלי אלו קליות. ודבש וחמאה וצאן כמשמען. ושפות אלו גבינים של חלב".

 

אז הנה המדרש עזר לנו  כאשר דוד והעם היו צמאים מה שמרווה את הצמאון זה חביות יין לכולם.

 

משנה

דמאי

יין צעיר מול יין מתיישן האם יש נ"מ להלכה"

תלמוד ירושלמי מסכת דמאי פרק ב ה"א

הפירות לא הילכו בהן לא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הטעם ולא אחר הדמים

(כלומר אם רוצים לדעת האם הפירות הם מהארץ או מחו"ל כל התנאים הנ"ל לא רלוונטים כי הם לא מספיק מדוייקים)

אלא אחר הרוב

(זה המדד היחיד שיכול לומר לנו האם הפירות הנ"ל פטורות ממעשר או לא)

רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אם היה יין כגון חדש ויין ישן הילכו בו אחר הטעם

(שונה הוא היין ששם וודאי שהולכים אחר הטעם כי לא יתכן שבמקום רחוק מארץ ישראל הגיע יין חדש והטעם ביין הוא זיהוי ודאי)



[1] החלוקה של שמואל ומלכים א ו ב היא נוצרית אני לא מתייחס אליה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > תרבות ואומנות > יין ושטריימל > זווית היין בפרשת השבוע ובמקורות #שנה א'
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 ... 13 14 15 לדף הבא סך הכל 15 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.