זווית היין בפרשת השבוע ובמקורות #שנה א'

הכורם והיוגב

כולם מכירים את סידרת הבסיס של יקב בנימינה הרי היא יוגב

מי הוא היוגב?

בספר מלכים אנו נפגשים לראשונה עם היוגבים

וודאי שהם לא כורמים, נעיין בפסוקים ונראה את הפרשנים

מלכים ב פרק כה ח-יב

וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ: וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים: וְאֵת יֶתֶר הַעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים: וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים:

רש"י

וליגבים - חופרי הארץ לשון יקבים שהם חפירות בקרקע:

רד"ק

לכורמים וליוגבים - כורמים עובדי הכרמים יוגבים עובדי השדות.

מצודת ציון

לכורמים - לעבוד הכרמים:

וליוגבים - ענין בורות כמו עשה הנחל הזה גבים גבים ור"ל לעבוד השדות בחפירות ובורות או הוא כמו ליוקבים מל' יקב היין כי גיכ"ק מתחלף ור"ל לדרוך ולהמשיך היין אל היקב:

רש"י והמצודות משייכים מקצוע זה לעולם היין ואילו הרד"ק לעולם הפלחה (דרך אגב במילון יוגב הוא חקלאי)

כאשר נחלקו הפרשנים (בתוך המצודות) האם מדובר בהכנת בורות היין או בייננים של ממש.

משנה

כלאים

מחול הכרמים

מכירים את הבלנד של יקב גבעות "מחול הכרמים"?

אז וודאי שרוב האנשים חושבים שזה על שם המחולות שהנשים חוללו בכרמים בשילה עקב הסיפור העצוב עם שבט בנימין, תורם לזה המיקום של היקב שנמצא באחת מגבעות שילה.

מ"מ הביטוי המקורי הוא אחר לגמרי ומקורו במסכת כלאים

והוא לא על שם הריקוד אלא מלשון ויתור

משנה מסכת כלאים פרק ד

המשניות דנות באזורים שמותר ואסור לזרוע בהם תבואה משום כלאים

[א] קרחת הכרם בית שמאי אומרים עשרים וארבע אמות ובית הלל אומרים שש עשרה אמה

מחול הכרם בית שמאי אומרים שש עשרה אמה ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו אם אין שם שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה וזורע את המותר:

[ב] איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר אם אין שם שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם היו שם שתים עשרה אמה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר:

[ג] רבי יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם ואיזה הוא מחול הכרם בין שני הכרמים איזה הוא גדר שהוא גבוה עשרה טפחים וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה:

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כלאים פרק ד משנה ב

מחול הכרם, סוף הכרם ומקום כלותו, והוא מן מחל ימחול, כלומר עזיבת הדבר ונטישתו.

תוקן על ידי יצחק1178 ב- 14/11/2016 22:48:49

משל הכרם

ישנם שני משלים מפורסמים מאד בנביא שמתעסקים ביין: הראשון היה משל יותם שעסקנו בו בספר שופטים והשני הוא משל הכרם שנמצא בישעיהו.

מ"מ מה שמעניין אותנו זה זיהוי המרכיבים הייננים שהמשל עוסק בהם.

ישעיהו פרק ה, א-ב

אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן: וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים:

"כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן" –

מה המשמעות של הקרן?

מסביר רש"י - בזויות העושה פירות שמנים כשמן טוב:

כאן רש"י נוגע בנקודה חשובה מחמת הטרואר ברגע שהכרם נמצא בקרן דהיינו בזוית (כמו קרנות המזבח) אזי הגשם שיורד משני צידי ההר מתנקז אל הכרם כך שיש לו כמות גשמים משולשת.

וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ

רש"י מפרש:

ויבן מגדל בתוכו - גת לעצור ענבים:

וגם יקב חצב בו - הבור שלפני הגת לקבל היין

מדוע זה חשוב לציין במשל את תהליך עשיית היין הרי לכאורה היה אפשר להסתפק בכרם עצמו?

התשובה פשוטה יין משובח עושים בצמידות לכרם ולא להסיע אותו למרחקים.

מה שנקרא היום "יקב נחלה"

גם האבן עזרא פירש כך:  

וגם יקב חצב בו- להוציא התירוש בכרם:

משנה שביעית

פרק א משנה ג

המשנה מדברת באיזו מציאות וכמה מותר לחרוש בשביעית לצורך האילן.

מהדיון בירושלמי שמשווה את הסוגיה לסוגיה אחרת בכלאיים אנו לומדים על הגדרת הכרם.

מתני' אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל רואין אותן כאלו הן תאינים אם ראוין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי חורשין כל בית סאה בשבילן פחות מכאן אין חורשין להן אלא צורכן היה א' עושה ככר דבילה ושנים אין עושין או שנים עושין וא' אינו עושה אין חורשין להן אלא צורכן עד שיהו שלשה ומשלשה ועד תשעה היו עשרה ומעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין חורשין כל בית סאה ..."

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שביעית פרק א

גמ' ...היה עושה כו'..... היו חמשה (דהיינו  5 אילנות בבית סאה והבקר לא יכול לעבור בניהם) תפלוגתא דר"ש ורבנן (נכנסנו למחלוקת ר"ש ורבנן במסכת כלאים) דתנינן תמן כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות ר"ש אומר אינו כרם (ואזי דנים כל גפן כגפן יחידאית וחורשים רק מסביבה) ורבנן אומרים כרם ורואין את האמצעית כאילו אינן וחורשין כל בית סאה בשבילן.

מה שעומד בבסיס הדין הוא מה המרחק שצריך להיות בין הגפנים

סוגיה מאד חשובה אצל הכורמים

הגפנים המיותרות אמורות להיעקר

ר"ש לא מוכן להגדיר את המכלול ככרם מכיוון שברגע זה כל גפן לא מקבלת את האופטימום שהיא צריכה לקבל מהקרקע

ואילו חכמים מסתכלים על העתיד הרי בכל מקרה אנו נעקור את הגפנים המזיקות.

הפלא של בית הרכבים – אנשים שלא שתו יין

פרק לה, א-י

הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר:  הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית ה' אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן: וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל בָּנָיו וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים: וָאָבִא אֹתָם בֵּית ה' אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף:  וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן:  וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:  וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם:  וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ:  וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ:  וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ:

הקב"ה מוסר מסר לירמיהו הנביא ע"י משימה שהוא נותן לו

והיא להביא את בית הרכבים לאחת הלשכות במקדש (היא הייתה בעזרת ישראל) ולהשקות אותם ביין.

ירמיהו מקיים את הציווי דואג גם לגביעים כמו שצריך (הכתוב לא היה טורח לכתוב זאת אם זה לא היה משמעותי).

הם לא שותים וההסבר שהם נותנים בניית בית ונטיעת כרם מקשרים את האדם לאדמה ובמצב של צרות עדיף לא להיות מקושר

הם מתנזרים מיין ניתן לפרש באופן פשוט בכדי להימנע מההשפעות השליליות של היין

אך ניתן לפרש בכדי שלא יהיה להם תמריץ לטעת כרם.

מ"מ אנו למדים מכאן שהכרם הוא מקשר את האדם לאדמתו

בסוף הספר אנו מוצאים חיזוק לדבר זה

בדברי העידוד שנותן גדליהו

ירמיהו פרק מ, ט-י

וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם:  וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם:

משנה

תרומות

היין המבושל יתרונות וחסרונות

 פרק יא משנה א

אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו רבי יהודה מתיר מפני שהוא משביחו

כל אוהב יין מרגיש הסתייגות כאשר קורא משנה זו

יין מבושל הוא משובח?!

אבל עיון במפרשים נותן תמונה מלאה

בשתי נקודות דנים המפרשים

א. ממעיטו

רבי עובדיה מברטנורא

ממעיטו - שמתחסר ומתמעט על ידי הבשול.

ואית דמפרשי שממעיטו משותיו,

שאין בני אדם רגילין לשתות יין מבושל כמו חי:

כלומר הוא פחות טוב ולכן בני אדם סולדים ממנו.

כעת כלל לא מובנית דעתו של רבי יהודה.

לכן נראה את הנקודה השניה

ב. משביחו

מפני שהוא משביחו - ומתקיים יותר

כלומר לא שהוא יותר טוב אלא יש לו חיי מדף יותר ארוכים

ההסבר מבחינה יננית הוא פשוט:

תהליך הבישול מונע המשך התפתחות בקטריאלית ולכן גם לא מתפתחים חיידקי חומץ.

אמנם הוא גם לא יתפתח לטובה דהיינו לא יוכל להתיישן אבל כאשר רוצים כמות מתפשרים על האיכות.

וכן הסביר הרא"ש בפירושו

דברים אלו מוסברים היטב ע"י התוספות יום טוב

"רבי יהודה מתיר מפני שהוא משביחו - ולא קשיא אדסוף פרק ב דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל משום דהוה מן הרע על היפה. דמשני בירושלמי תמן תנינן בבעלים והכא בכהן. דלכהן התירו לבשל שמשביחו דמתקיים לו. אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה ושאינו מבושל יפה לשתייה ולא חיישינן במתקיים":

כלומר יש כאן היתר פרטי לצורך הכהן שהיין שלו יתקיים

אבל אנחנו נמשיך לשתות יין יפה

לחיים

יין חלבון

יחזקאל פרק כז, יב-כ

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: 

וְאַתָּה בֶן אָדָם שָׂא עַל צֹר קִינָה:

וְאָמַרְתָּ לְצוֹר הַיֹּשֶׁבֶת עַל מְבוֹאֹת יָם רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל אִיִּים רַבִּים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי:  ...

תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ: 

יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ:

מִבֵּית תּוֹגַרְמָה סוּסִים וּפָרָשִׁים וּפְרָדִים נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ:

בְּנֵי דְדָן רֹכְלַיִךְ אִיִּים רַבִּים סְחֹרַת יָדֵךְ קַרְנוֹת שֵׁן וְהָבְנִים הֵשִׁיבוּ אֶשְׁכָּרֵךְ: 

אֲרָם סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב מַעֲשָׂיִךְ בְּנֹפֶךְ אַרְגָּמָן וְרִקְמָה וּבוּץ וְרָאמֹת וְכַדְכֹּד נָתְנוּ בְּעִזְבוֹנָיִךְ:  יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ:  דַּמֶּשֶׂק סֹחַרְתֵּךְ בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּיֵין חֶלְבּוֹן וְצֶמֶר צָחַר: 

וְדָן וְיָוָן מְאוּזָּל בְּעִזְבוֹנַיִךְ נָתָנּוּ בַּרְזֶל עָשׁוֹת קִדָּה וְקָנֶה בְּמַעֲרָבֵךְ הָיָה:

דְּדָן רֹכַלְתֵּךְ בְבִגְדֵי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה:

הפרק הנ"ל עוסק בעיר צור בתחילה הוא מתאר את העושר הגדול של העיר בפסוק יח יש ביטוי מעניין "יין חלבון" מה הוא אותו יין?

המפרשים מביאים שני גישות

א. יין מבושל

ב. יין טוב (עיין שבוע שעבר משנה תרומות)

רש"י

ביין חלבון - יין לבן מבושל ומנחם חברו עם חלב חטים (תהלים קמז) לשון טוב:

רד"ק

דמשק, ביין חלבון - שם מקום בדמשק שיינו טוב ויונתן תרגם בחמר חילת מבושל:

מצודת דוד

ביין חלבון - ר"ל במחיר יין הבא מחלבון והוא שם מקום בדמשק שיינה חשוב

מ"מ ע"פ הרד"ק והמצודות אנו באמת מבינים מדוע הוא טוב כי יש לו טרואר מעולה כלומר הטרואר הגלילי שאנו כל כך אוהבים.

מעשרות

גמר המלאכה ביין (עיין פרשת קרח)

פרק א משנה ז

היין משיקפה אף על פי שקפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה.

השמן משירד לעוקה אף על פי שירד נוטל מן העקל ומבין הממל ומבין הפצים..."

המשנה עוסקת בשאלה עד מתי מותר לשתות מהיין באופן ארעי כלומר מה הוא הרגע שמחייב את היין במעשרות

זו שאלה גדולה מאד לכל מי שמכין יין והרי תוך כדי תהליך התסיסה הוא מוציא קצת מהיין ושותה בכדי לבדוק את ההתפתחות

מתברר במשנה (מיד נראה זאת בפרשנים) שבכל זמן תהליך התסיסה היין עדיין לא התחייב במעשרות

אבל כל אלה שטועמים טעימת חבית (או יין שנמזג מהמיכל הנירוסטה) צריכם לברר שהמעשרות כבר נעשו.

פירוש הריבמ"ץ

היין. אסור לשתות ממנו עראי.

משיקפה. משירד לבור וירתיח ויסיר רתיחתו והחרצנים והזגין מעל הבור, וזהו פי' משיקפה.

ואף על גב שקיפה נוטל מן הגת העליונה ושותה. מאי טעמ', מפני שמחוסר היין ניחה בבור, ועוד מחוסר קפייה משמרין.

כלומר בזמנם הייתה הגת שזה בעצם מה שאנו קוראים היום מיכל התססה

והייה הבור שזה מיכל האחסון (לפני החבית)

כל זמן שהיין עדיין תוסס (=וירתיח)

וכן כל זמן שלא עשה פרס (לא להגיע לבור)

מותר יהיה לשתות

ר' עובדיה מברטנורא משיקפה - משיסיר החרצנים והזגים שמעלה היין בתוך בור של יין בשעת רתיחתו:

מן הגת העליונה - שעדיין לא ירד לבור:

ומן הצינור - העשוי בפי הגת, והיין מקלח מן הצנור לבור. והיין שבגת או שבצנור עדיין לא נגמרה מלאכתו:

פירוש המשנה לרמב"ם

...ופסק ההלכה שותה עראי עד שיסיר הקליפין והחרצנים וכיוצא בהן הצפין למעלה בחבית ויזקק הכל ...

בשעה טובה  ומוצלחת איתי הצליח להחזיר את האשכול האבוד

זה רק אומר שיש לי כעת עבודה כפולה

אמשיך באשכול זה להביא את זווית היין בנביא ובמשנה

ובמקביל באשכול החדש אמשיך שנה שנייה בפרשת השבוע

אני מקווה שאמצא זוויות חדשות

במידה ולא הסתפק בהרחבה של הזוית הישנה.

תרי עשר – הושע

שמות של יינות

כבר פגשנו הרבה יינות בספר האחרון יחזקאל פגשנו את יין חלבון הרד"ק שם זיהה אותו על שם המקום כנראה העיר חלב שבסוריה

כאן בהושע הרד"ק אוסף לנו רשימה של יינות שיכולות להוות משחק טריוויה ליינות שאנו מכירים היום באופן ישיר או באופן עקיף.

לא מצאתי התאמה לכולם  אולי פעם נמצא.

הושע פרק יד פסוק ח

יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן:

רד"ק

"זכרו כיין לבנון - ריחו כמו אזכרתה לה' אמר ריח יין הגפן שנמשלו ישראל לו יהיה כריח יין לבנון שיש לו ריח טוב, וראיתי בספר אסף הרופא כי יין לבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ישראל וירושלם ויין הרי שומרון ויין הרי כפתור מצרים אלה היינות הם עליונים על כל מיני היין לריח ולטעם אף למרפא ומשל הריח יהיה השם הטוב שיהיה לישראל בכל העמים לעתיד..."

יין לבנון – מזכיר לנו את יקב רקאנטי עם כרם לבנון

יין חרמון – הר חרמון של יקב רמת הגולן

יין הכרמל – יקב כרמל

יין הרי ישראל - ????

ירושלם – יקבי ירושלים

יין הרי שומרון – נסתפק באזור הנפלא הזה

יין הרי כפתור מצרים -???

מעשר שני

יינות פגומים

המשנה דנה בסוגי פדיון שונים של מעשר שני

אחד סוגי הפדיון מתייחס ליין שנפגם

מעשר שני פרק ד משנה ב

פודין מעשר שני בשער הזול כמות שהחנוני לוקח לא כמות שהוא מוכר כמות שהשולחני פורט ולא כמות שהוא מצרף ואין פודין מע"ש אכסרה את שדמיו ידועים יפדה על פי עד אחד ואת שאין דמיו ידועים יפדה על פי שלשה כגון היין שקרם ופירות שהרקיבו ומעות שהחליאו:

מה הוא אותו יין שקרם?

ע"פ הרמב"ם בפירושו למשנה מדובר בפגם רגיל דהיינו וי איי כלומר החמצה

לצורך זה הוא גורס אחרת במשנה.

פירוש המשנה לרמב"ם

היין שקסס - התחיל להחמיץ.

וכן כל שאר הפרשנים מסבירים שקסס וקרם זה היינו אך כלומר התחיל להחמיץ

לענ"ד ניתן להסביר הסבר נוסף שמסביר היטב את הביטוי קרם

ברגע שלא עובדים נכון עם יין מתפתחת פטריה על היין שחייבים להסירה

הפטרייה נראית על היין כמו כתמי שמן

ברגע שזה מתפתח יותר ויותר זה נהיה גם שכבה עבה – שלא נדע מצרות.

הצער שקיים בחיסרון היין

יואל פרק א, א-ז

דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל:  שִׁמְעוּ זֹאת הַזְּקֵנִים וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם:  עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר:  יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל:  הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים וּבְכוּ וְהֵילִלוּ כָּל שֹׁתֵי יָיִן עַל עָסִיס כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם:  כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ:  שָׂם גַּפְנִי לְשַׁמָּה וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ:

אלשיך על יואל פרק א פסוק ה

ונבא אל הענין אמר, מי שיש להם לדאג בעצם הם שני סוגים, שתייחד להם היין, על הרשעים השכורים אמר הקיצו שכורים ובכו כי מתן שכרכם איננו, ועל אשר נתייחד להם היין אך לא להשתכר והם האבלים, אמר הילילו כל שותי יין, כי על ידי היין הייתם מתבטלים מליילל, עתה הילילו על עסיס כי נכרת מפיכם:

ושמא תאמרו, כי השתא הכא לא יהיה יין יהיה השנה הבאה, ואיך תאמר כי נכרת מפיכם שתראה הכרתה החלטית. ועוד, כי הלא גם נכרת הדגן וילילו כל אוכלי לחם, לזה אמר דעו כי אינו דומה (ו) כי גוי עלה על ארצי עצום כו'. ומה היה עצומו הלא הוא שאינו כמו שעשה לדגן, שהשחיתו ועדיין אפשר לשוב ולזרוע בו כאשר היה, כי אם שביטל הגפנים לגמרי:

כי הנה (ז) שם גפני לשמה. אשר לא תתן עוד פריה, ועד שוב לנטוע גפנים אחרים ושלש שנים יהיה להם ערלים, וגם ברביעי וחמישי מעט מזער הוא, נמצאו בטלים משכרות כמה שנים, על כן יבכו וילילו יותר מעל דגן.

מסביר האלשיך הקדוש שהצער בהיכרת הגפן הוא הרבה יותר גדול מאשר בהיכרת הדגן

כי אם יהיה ארבה אפשר שנה הבאה שוב לזרוע

אבל את הגפן אם נטע נצטרך לחכות לפחות שלוש שנים עד שנקבל ענבים

ואנו יודעים יותר מזה שגם אז לא נקבל גפן משובחת זקנה כמו שהייתה לנו.

לכן הצער על הגפן הוא הרבה יותר גדול.

בהמשך דברי האלשיך הוא מדבר שגם התחליפים לגפן (דבילה קעלית) לא יהיו קיימים.

משנה

מסכת חלה

ביכורי יין

המשנה דנה האם ניתן להביא ביכורים ממשקים

הדיון הוא על משקין משבעת המינים כמובן

ורק על יין ושמן

על שאר משקין אין דיון כי אין על זה שם משקה (לדוג' מדאורייתא מתחייבים על סחיטת זיתים וענבים בלבד ואילו תותים ורימונים זה רק מדרבנן).

נחלקו הפרשנים מה הסיבה שבמשנה נאמר שלא מקבלים ביכורי משקה

לדעת הרמב"ם זאת מחלוקת תנאים ואנו פוסקים כדעה שסוברת שלא ניתן להביא יינות ושמן זית כביכורים.

אמנם שאר הפרשנים וכן הברטנורא מסביר שהכל תלוי ברגע הבצירה

אם בצרו לשם יין אכן ניתן להביא ביכורי יין

יוצא מזה שכל כרמי ענבי היין לדעת רוב הראשונים יהיה ניתן להביא מהם יינות כביכורים.

פרק ד משנה יא

"... יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים":

פירוש המשנה לרמב"ם

ואמרו הביא בכוריו יין ושמן ולא קבלו ממנו, זוהי הסברא הנכונה, ויתבאר כל זה במסכת בכורים שאין מביאים בכורים משקין. ומה שנתבאר במסכת תרומות באמרם אין מביאים בכורים משקין אלא היוצא מן הזתים ומן הענבים בלבד, היא סברת ר' יהודה לבדו שלומד לבכורים מן התרומה כמו שביארו בתלמוד, וכבר ביארנו את זה במסכת תרומות.

ר' עובדיה מברטנורא

הביא בכורים יין ושמן ולא קבלו ממנו - לפי שלא בצרום מתחלה לכך דאילו בצרום מתחלה לכך שרי, דהכי תנן פרק בתרא דתרומות אין מביאין בכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים וענבים בלבד:

תיאור הגאולה אצל עמוס הנביא

פריחת יקבי הבוטיק

ע"פ פרשנותו של האלשיך הקדוש כמו שהאידיאל שלכל אחד יש בית

כך אידיאלי שלכל אחד יהיה כרם ויקב והוא ישתה את היין שלו

נמשיך הלאה

כמו שכל אחד מעצב את הבית כמו שהוא אוהב

כל אחד יהיה לו את היין שהוא אוהב

פרק ט, יג-טו

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה:  וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם:  וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ:

האלשיך הקדוש

ובנו ערים נשמות וישבו, כי לא יספיקו להם הבלתי נשמות, וכן לא יספיק להם כל העסיס הנזכר בכרמים הנמצאים, כי אם עוד יוסיפו ונטעו כרמים ושתו את יינם, כי לרבוי העם ישתו כל העסיס הנזכר וגם כל היוצא מהכרמים החדשים:

גם כיון לומר שלא יצטרכו לא לשכור בית זה מזה, ולא לקנות יין או פירות זה מזה, כי אם ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ולא של אחרים, וכן ועשו גנות ואכלו את פריהם במ"ם ולא בנו"ן כי אינו חוזר אל הגנות כי אם אל בעליהם שלא יצטרכו זה לזה, כי אם איש תחת גפנו ותחת תאנתו וכל א' אוכל משלו, ואמר שעם כל זה לא ישמנו ויבעטו.

משנה

מסכת ערלה

מה בגפן נאסר בערלה

לצורך זה ישנם שני משניות שמתארות חלקים שונים בגפן

חלק מהם לא נאסר בערלה (ז) והחלק השני כן נאסר (ח)

מי שיתבונן בדברים מבחינה יננית יראה שמה שמשתתף בפועל ביצירת היין גם כן נחשב לפרי כגון חרצנין וזגים שהם נותנים צבע וטאננים.

משנה מסכת ערלה פרק א

משנה ז

העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרים בערלה וברבעי ובנזיר ואסורים באשרה רבי יוסי אומר הסמדר אסור מפני שהוא פרי רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה אסור אמר ר' יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים בשרף העיקרים מותר בשרף הפגים אסור מפני שהם פרי:

פירוש המשנה לרמב"ם

 לולבין - היא הפריחה היוצאת בראשי הענפים בעודם רכים מאד.

ומי גפנים- המים הנוזלים מן הגפן אם נפצע בזמן הרביעה.

וסמדר- הוא "אלפקאח" אשר ממנו יהיה הפרי, אבל ה"חצרם" והוא הנקרא בוסר אין חולק שהוא אסור.

משנה ח

ענקוקלות והחרצנים והזגים והתמד שלהם קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינים אסורים בערלה ובאשרה ובנזיר ומותרין ברבעי והנובלות כלם אסורות:

פירוש המשנה לרמב"ם

ענקוקלות - פירשו בתלמוד שהן ענבים שטרם בשלו כל צרכם והפסידתם הרוח המפסדת את הפירות, והוא אמרם ענבין דלקין תלתיהון.

וחרצנין - הם הזרע.

וזוגין - הקלפות שעל הענבים.

והתמד שלהן - הוא משרת פסולת הענבים.

יין - דבר הראוי להיות שוחד

כאשר רוצים לתת שוחד צריך לתת דבר שיש לו משמעות

וודאי שלא שייך לשחד אדם בנזיד עדשים

זה לא מספיק אטרקטיבי

במיכה תוך כדי ביקורת על בני ישראל שלא מקבלים תוכחה

אנו פוגשים שם סוג של שוחד

מיכה (ב יא )

לוּ אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה:

רד"ק

לו איש הולך רוח ושקר כזב - חוזר למה שהיו אומרים לנביאי האל אל תטיפו אמר לנביאי ה' היו אומרים להם שלא יתנבאו אבל אם יש איש שהולך רוח כלומר שדרכיו דרכי רוח והבל ושקר כזב שמכזב בדברי שקר שאומר להם שלום יהיה לכם עשו כלבבכם ואמר לעם הזה הנה אטיף לך ליין ולשכר, כלומר אם תשקני כוס יין או שכר אני אתנבא לך נבואות טובות ירצו בו דבריו וישמעו והוא יהיה להם למטיף ולנביא:

מסכת שבת

מה היא נטלה?   והיחס המיוחד של רש"י ליין

יש הרבה שמועות על רש"י בקשר שלו ליין האם היה לו כרם או היה יינן אבל אין חולק שיש לו יחס מיוחד ליין.

אנחנו נשתדל להראות מתוך הפירוש שלו את היחס המיוחד.

במקרה הבא יש סיפור על ביקורם של רבה ורבי זירא אצל ריש גלותא כאשר הם רואים שם מעשה של אחד העובדים שגרם לרבה לנזוף במשרת.

בסיפור מסופר על משרת שהשתמש בסודר שימוש לא רגיל שגרם לו בסופו של דבר לסחוט.

תוך כדי הסיפור אנו פוגשים בכלי שקרוי נטלא במקרה שלנו כפי שמוכח מהסיפור בקנקן היו מים, והמשרת סחט מים בכל הסיפור לא מוזכר כלל יין

לא הייתה בעיה לרש"י לפרש שנטלא זה כלי ששואבין מים מהכובא (=קנקן)

אבל רש"י מפרש את השימוש המדויק יותר (למרות שלא נצרך להבנת הסוגיה)

שזה כלי ששואבים בו יין

תלמוד בבלי מסכת שבת דף מח עמוד א

רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא...

חזייה דפרס דסתודר (=סודר של ראש) אפומיה דכובא (=קנקן),

ואנח נטלא עילויה (=כלי ששואבין יין מן הכובא),

נזהיה (=גער בו) רבה.

אמר ליה רבי זירא: אמאי?

אמר ליה: השתא חזית.

לסוף חזייה דקא מעצר ליה (=שהיה סוחטו מן המים שנבלעו בו).

אמר ליה: מאי שנא מפרונקא (=בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו בשבת)? –

 אמר ליה: התם - לא קפיד עילויה (=אם שרוי במים, שהרי לכך עשוי, ולא אתי לידי סחיטה),

הכא - קפיד עילויה.