הרהורים על ספר קהלת

1. זהות המחבר:
בכותרת הספר ובתוכו נכתב די במפורש שמחברו הוא שלמה בן דוד, מלך ישראל. אבל אין להכחיש שלשון הספר היא מקראית מאוחרת, זאת לא בשל מלים פרסיות בודדות כמו פרדס אלא בשל סגנון התחביר והלשון הבולטים בכל פסוק ופסוק. ניסו לתרץ ששלמה, המלך הקוסמופוליטי והבינלאומי, השתמש בהרבה מלים זרות, אבל מוזר מאד שהוא הצליח במקרה לכתוב באותו ניב בו השתמשו הסופרים במאות 4-5 לפנה"ס.
החוקרים מניחים שהמחבר שיקר ממטרות ספרותיות, אבל אין צורך להגיע לכך. לדעתי ניתן לפרש שכאשר החליטו אכנה"ג להכניס את קהלת למקרא, לא שרד הנוסח המקורי של הספר, בפני אכנה"ג עמד רק נוסח משוכתב שנכתב במקראית מאוחרת. אפשרות נוספת היא שהנוסח שעמד בפניהם היה כתוב ארמית, מה שיסביר את ההשפעה הארמית החזקה על הספר, ואכנה"ג עשו תרגום חוזר לעברית.
הרעיון מתאים למאמרו של אבא שאול באבות דר' נתן: בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים, ועמדו וגנזו אותם. עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם.(א,ד) הגיוני שמאחר והספר לא נחשב קדוש, לא נשתמר באותיותיו כראוי לספר קודש.
אם נקבל הנחה זו יהיה מתבקש לשאול מה מתוך הספר נאמר ע"י שלמה, מה ע"י המתרגם האלמוני ומה ע"י אכנה"ג, והחוקרים אכן אוהבים לטעון שקטעים מהספר הם הוספות המהדירים שניסו להעניק לו נופך 'אורתודוכסי' יותר. במקביל, פרשנים דתיים אוהבים לפרש שהקטעים הכפרניים בספר הם דעות יריבות שקהלת ציטט כדי לתקוף אותן. למעשה אין באמת יכולת לקבוע דבר כזה, והכל תלוי במה שמתחשק לחוקר לשייך למחבר ומה שמתחשק לו לשייך למהדיר. אני הולך לדון בספר השלם כפי שהוא לפנינו ולא בגלגולים פרה היסטוריים שאולי התקיימו.

2. קהלת כמשורר:
ספר קהלת הוא עמום וקשה במיוחד, וקשה להגיע באמת לחקר כוונתו. נראה שהמחבר דאג לכך בכוונה תחילה, למרות שגם הלשון המקראית המאוחרת, שאינה מוכרת לנו מספיק, משחקת בכך תפקיד. אבל כל הקורא אותו מצליח לחוות את הרושם האדיר שמותיר קהלת על קוראיו. החל מהמילה הראשונה מכניס אותך קהלת לאוירה מלנכולית מדהימה, וזה ממשיך עד התיאור העצוב של המוות בפרק האחרון. לדעתי יש לבחון את הספר לא רק בכלי הניתוח השכלי, אלא גם בכלי החוויה שהוא מעניק לקוראו, כי סביר להניח שזה מכוון.

3. הקוסמוגניה של קהלת:
בפתיחת ספרו טוען קהלת שהטבע מתנהל לפי חוקיות מחזורית נצחית: השמש זורחת, שוקעת ושבה לזרוח באותה נקודה עצמה. הרוח נושבת דרומה, שבה לנשוב צפונה ושוב דרומה (יתכן שכוונתו שהרוח נושבת במעגל ענק מסביב לעולם).
הנחלים זורמים אל האוקיינוס ואינם משנים את מצבו בכלום, הוא לא עולה על גדותיו. ואילו הנחלים חוזרים והולכים שוב אל האוקיינוס (כאן כוונתו למחזור המים, וכן פירשוהו ראב"ע ורש"י לפי התפיסה המדעית של זמנם - הנחלים זורמים במערות תת קרקעיות מתוך האוקיינוס ובוקעים אל תוך האדמה). קהלת מוסיף שגם מה שנראה חדש 'כבר היה לעולמים שהיה מלפנינו' הפירוש הפשוט הוא שלדעת קהלת התקיימו לפני העולם שלנו עולמות נוספים, ומה שנראה לנו כחדש הוא פשוט חלק ממחזור גדול יותר משמגיע זכרוננו (לפי הראב"ע 'עולם' משמעו משך זמן ארוך או נצחי ועיקר הפשט לא ישתנה). השאלה המתבקשת היא האם באותם עולמות היה חדש תחת השמש וכנראה התשובה היא שהזמן כולו נע באופן מחזורי, כלומר לא היתה פעם ראשונה באמת. (גם אם העולם נברא ברגע מסוים, הוא נברא כנתון בזמן מחזורי)
קהלת מסיק מכאן שגם ההיסטוריה נעה במעגל מחזורי, והמסקנה הקריטית לדיונו היא שכל מעשי האדם הם 'הבל' במובן של חוסר תועלת, כי שום דבר לא יכול להשתנות לעולם, לא משנה מה יעשה האדם.
דוגמא אחרונה מביא קהלת - כל מה שנעשה בעבר כבר נשכח, ומה שאנו עושים ישכח, כלומר בסופו של דבר לא יותירו מעשינו כל רושם בעולם.
בהמשך הספר ממשיך קהלת להחזיק בדעתו בדבר נצחיות ההיסטוריה, אלא שמכיוון שונה: מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה. קהלת טוען שכל מה שהתרחש ממשיך להתקיים לעד, והעתיד קיים מאז ומעולם. כנראה טעמו שה' נצחי ולכן רצונו וידיעתו נצחיים גם הם, לכן מעשיו קיימים לעד ולנצח נצחים בתודעתו, (וזה קיום אונטולוגי, כי זו תודעת הא-ל) זאת נראה מאמרו מה שהיה (במציאות) כבר נקרא שמו (מראש, לפני ה') ושם כל אשר יעשה הא-לוהים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. לכן שב קהלת וטוען שאין כל תועלת במעשי האדם, כי לא יוכל לשנות את גזירת הא-ל.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 04/10/2015 02:28:22

א. גם לפי דבריך, יוצר תוכן הספר הוא שלמה (לפחות לטענת הכותב) ורק הכותב הוא המעתיק האלמוני. באמת לא כל כך משנה אם הנוסח הקודם הגיע אליו בכתב או בע"פ. לעומת זאת, אם הוא המציא את זה וייחס זאת לשלמה, זה נקרא בעברית מודרנית זיוף וזה לא יפה.
ב. גם אנשי חזקיה לא יכלו לכתוב את הספר כי הם חיו בימי בית ראשון והספר כתוב בלשון תקופת שיבת ציון. היו שטענו שאנשי חזקיה הוא כינוי לאסכולת חכמים שנוסדה על ידו והתקיימה עד בית שני (האסכולה הדויטורמיניסטית?).

א. אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי תריק חרבי תורישמו ידי

זה גם זיוף? או גם את זה תרצה להגדיר כיצירה של פרעה?

מחבר הספר ציטט את קהלת, זה די ברור, על פי מה הוא עשה זאת, על פי ציטוטים מדוייקים או ברוח הדברים המיוחסים - אין לדעת. אבל לא הייתי מגדיר זאת כחיבור של קהלת.

ב. אני יודע שישנן בעיות עם הלשון, רציתי רק לצורך הדיון למשמעות מתוך דברי הספר עצמו להצמד למסורת המוכרת.

(ושאלה קטנה
איזו הגדרה יכולה להיות לאדם שכתב גם את קהלת וגם את שיר השירים??..)

לאמר
יש באחד המדרשים משהו בסגנון (בערך) ששיר השירים נכתב בצעירותו, משלי באמצע וקהלת בסוף, שכן דרך צעירים ואח"כ דברי חכמה ובסוף לההביל הכל.
אולי מישהו יציין מקור וידייק יותר את הציטוט.

ר' יונתן אמר שיר השירים כתב תחילה, ואחר כך משלי, ואחר כך קהלת, ומייתי לה ר' יונתן מדרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים, ר' ינאי חמוי דר' אמי אמר הכל מודים שקהלת בסוף אמרה. (שיר השירים רבה א,י)

לעומת זאת בסדר עולם רבה פרק טו:

אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, שיר השירים, קהלת.

תוקן על ידי לאמר ב- 04/10/2015 12:02:07

הפסוק הזה דוקא הסתדר לי יפה מאד עם דברי הכפירה של קהלת...