קונכיה?

ישיבישער,

בקשה קטנה-לי אליך,

בקשר-לסיפור שבו פותח האשכול,

היות וזכיתי- להימנות,

על שומעי לקחו של טיקוצ'ינסקי,

מעניין אותו-לראות את הקישור לדבריו המצוטטים.

תודה רבה.

מצד רביעי
תוכל למצוא את מה שביקשת בדף הפייסבוק שלו



www.facebook.com/search/str/Shlomo%2BTikochinski/keywords_top

יש3, הדברים שאתה מלין עליהם הם נכונים ונפוצים מאד. יש באוניברסיטה מאבקים לרוב, הרבה אנשים טובים נפלטים כיוון שאינם מתיישרים על פי קו דומיננטי במוסד, הרבה נאלצים לנדוד למקום אחר בו ימצאו אפשרות לבטא את דעתם. ולא מדובר רק על קו רעיוני אלא גם על עמדות שליטה ותקציבים והרבה מאבקי אגו.
וכיצד הדבר במוסדות אחרים? בעיתונות, בגופים עיסקיים וציבוריים, בבתי החולים, ובעולם הדתי והחרדי ...
החברה האנושית מלאת פגמים כרימון, אבל לא זה העניין של השיחה כאן. באוניברסיטאות הפגומות האלו, המצויות בעולם העקום הזה, מתבצעת אותה הכשרה חיונית המקנה לאדם כלים ידע ושיטות לטפל ברמה גבוהה במגוון נושאים רחב מאד. גם באקדמיה המגבילה את חוקריה בכיוון מסויים, – ועל כך כאמור נערכים מאבקים – גם בה אופק העיסוק והדרישות מצדיק את הדימוי של יציאה מקונכיה. עם כל הפגמים במערכת ההשכלה האקדמית, חברה המוותרת עליה משייכת עצמה לחברות ה'עולם השלישי'.

אין כאן עניין מובהק המבדיל בין שמאל וימין אלא בין עמדות קיצוניות ועמדות מתונות הסובלניות יותר למגוון דעות. שתי הגישות מצויות בשני המחנות. ההתלהמות הקיצונית האוטומטית היא בעיתית ומסוכנת, ולא ארחיב כדי לא לגלוש לפוליטיקה.

הבעיה שעלתה בשיחה הזו צריך להבהיר אותה כאן בקו עיוני כללי בלבד. חברה דמוקרטית חופשית נותנת לכל אחד זכות להיות בעל עמדה, לבטא אותה ולפעול בחיים הציבוריים והפוליטיים. הנחת היסוד והדרישה של חברה כזו היא רמת השכלה מפותחת, הנדרשת לאדם כדי להבין את המציאות, לגבש עמדה, ולפעול באופן טוב. בעוד שהזכויות נשמרות הדרישות פוחתות. אם בתחילה היו ערכים מסוימים באשר לטוב וליפה שנבעו מחשיבה מסוימת, הרי בהמשך דורש כל אחד את זכותו לקבוע את הטוב והיפה על פי חישקו בלבד. 'זה טוב או יפה בעיני'. כך הופכת חברה דמוקרטית לחברת המונים. כאשר חברה זו נקלעת למשבר אין לה יכולת פתרון והיא קוראת ל'איש חזק'. אותו 'מושיע' תופס את השלטון, והדמוקרטיה הופכת טירניה בתמיכת ההמון. נדמה לי כי בכך יש מעין סיכום התהליך שמתאר מקיאבלי ב'עיונים'. נהג המונית, - ואין בו ובמקצועו איזו מגרעת חס וחלילה, והוא כמשל בלבד - נהג זה חושב עצמו כאחד שיודע ומבין, ולא משום ששיקע עצמו בבית בקריאה ולימוד, אלא משום הביטחון שלו שהקריאה והלימוד אינם נחוצים כדי שיהיה בעל דעה ראויה מכח 'שכלו הטבעי' ו'כושר ראיתו'. הוא יקרא בבא הזמן ל'איש החזק' שיבא לעשות סדר, וההמשך ידוע.

בשום עניין כאן לא הבעתי דבר על השתייכות פוליטית שאני מחזיק בה אם בכלל. לא דיברתי בזכות הסכמי אוסלו או בגנותם. טענתי היחידה היא כי עניין כזה מחייב ידע וכלי מחקר. בעיני ההמון טענה מרגיזה הגוררת התרת רסן גסה. ידע וכלי מחקר מצוים בכל ספריה אקדמית, ונגישים לכל אחד, גם לנהג המונית היכול לקרא בביתו או בספריה לאחר שעות העבודה. הקריאה הזו והלימוד העצמי הם לב ליבה של ההשכלה האקדמית. משמע שגם נהג המונית יכול להיות בעל ידע וכושר מקביל, אם כי יהיה לו הרבה יותר קשה להשיג אותם לבדו ללא הדרכה מקצועית. אבל כאמור, נהג המונית שלנו אינו חושב שעליו לטרוח, כיוון שהוא הרי 'רואה' ו'יודע' טוב מכולם, והוא זועם על אלו שטורחים. הוא אינו סובל השכלה. ההמון אינו סובל אותה. התרעומת של נציגיו כאן כה גדולה עד שמיד נחשב לבי גס בדם שנשפך. זו שנאת חינם לשמה. היא גם אופינית לתקופת מעבר מן הדמוקרטיה לרודנות.
כמובן, אין כאן טענה הפוכה הטוענת כביכול כי בעל הידע אינו טועה ואינו עושה שטויות. הרופא בעל הידע האקדמי עושה טעויות ולפעמים שטויות. בכל זאת הרוב אינו מחליף אותו בקמעות של קדושים.

תלמידטועה, חלק מתפקידי המחשבה המקורית להביא רעיונות שהם 'לא ממש נורמליים'. עם התפתחות המחשבה וחלוף הזמן מתברר שהם נורמליים ורציניים מאד. אבותנו היו בעלי אמונה 'נורמלית'? – היא כל כך מוזרה עד שרוב היהודים היום עדיין מאמינים בה מן הפה לחוץ בלבד. והרעיון שהשמש עומדת הוא נורמלי? הרי כולנו רואים שהיא מהלכת בשמים, פעם אפילו נדרש ממנה לעמוד דום והיא צייתה. עובדה, כתוב. מחשבה מקורית דורשת לשנות מחשבה שגרתית, דורשת ביקורת. אין להסיק מכך שכל מחשבה, אם היא מקורית אז היא תקפה. אלא שכל רעיון המלווה טעונים עניניים מצריך פתיחות לתת לו מקום, פתיחות לבדוק ויכולת לבקר. שלילה אוטומטית חוסמת את המחשבה ומגבילה אותה.
עודד

עודד
העניין כאן הוא לא פגמי האקדמיה ובטח לא פגמי העיתונות (הצבעה על פגמים במקומות אחרים לבטח לא תפתור את הבעיה). הדיון כאן הוא בקונכייה, אם תרצה המערה של אפלטון. טיקוצ'ינסקי מדמה, בצדק, את החברה החרדית לקונכייה. כוונתו בכך היא שהשוכנים בקונכייה בטוחים בעמדתם בלי שהם מכירים את הדעות האחרות. הם פטורים מלבדוק כיוון שהקונכייה מגנה עליהם. הקונכייה לא רק מגנה, אלא היא גם מפריעה להם לראות את מה שקורה בחוץ.
ישיבישעאר טען שגם האקדמיה היא קונכייה. האקדמיה יקרה ללבך (גם ללבי), ולכן הדבר עורר אותך להגנה עליה. אמנם, הדימוי הזה הוא נכון. האקדמיה היא קונכייה ככל מוסד אחר. האקדמיה גם היא מאפשרת לאנשים להישאר עם דעות מסוימות ללא צורך לנסות ולבחון אותן. היא מעודדת מחקר, אך היא לא מעודדת חשיבה חופשית וביקורתית. החשיבה היא ביקורתית רק כאשר הביקורת מופנית כלפי דברים מסוימים, אך הלוך הרוח בפנים הוא מקודש, אסור לטלטל אותו. גם כאן האקדמיה מגנה על יושביה מפגישה עם דעות אחרות - דעות מסוימות לא יושמעו בשל חשש, והאוחזים בדעת ה'מיינסטרים' (של המוסד; לא של הציבור) לא ייחשפו כלל להבנת דעה זו. דעה זו תיתפס כקריקטורה בדיוק כשם שכפירה נתפסת במוסד דתי.
חשוב להגיע לאקדמיה כיוון שהיא מעניקה כלים שאי אפשר לקבל במקום אחר, אך אסור להישבות בקסמיה. טיקוצ'ינסקי תיאר מצב שבו היציאה שלו מהמערה הביאה אותו לחשוב שהוא עלה למעלה לאור היום, אך המצב היה שהוא רק נכנס למערה אחרת. ייתכן שהמערה החדשה שלו הייתה מוארת יותר, ואפשר היה לראות בה צללים ביתר בהירות. הצללים שבה גם היו שונים מהצללים שהוא ראה במערה הקודמת, וגם רבים יותר, אבל הוא עדיין היה בתוך מערה. הבעיה הגדולה הייתה, שהוא היה בטוח שהוא כבר יצא לאור היום. האדם החוזר מאור היום אל המערה מתקשה לשכנע את שוכני המערה במה שראה בחוץ. דבר זה קשה שבעתיים כאשר שוכני המערה יודעים על קיומה של מערה, אלא שהם חושבים שהם כבר נמצאים בחוץ.

עודד
אי אפשר להגן על כל הבל בטענת חדשנות.
בכדי למצות את הדיון אני מציע שוב - נא כתוב מהי ביקורתי הצפויה ומהן התשובות עליה.

נהנתי מדבריך, מם80. מגדל השן עליו דיברת הזכיר לי את הערכתו של אומברטו אקו על החברה האמריקאנית, המצויה, לדעתו בימי הבינים. מעט מלומדים מבריקים במגדלי השן שלהם והמון נבערים מדעת.

דבריך על השכלה חוץ אקדמית נכונה וחשובה מאד. היא היא הבסיס לחברה משכילה ומפותחת. והיא זולה מאד. נחוצות ספריות טובות וציבור שרוצה לקרא. חשוב על המספר הרב של הוצאות הספרים והעתונים העבריים במחצית הראשונה של המאה ה 20. אחת מהן נקראת 'עם עובד'. חשוב על חברה קטנה, נחשלת מבחינה כלכלית, חסרת עצמאות מדינית, והיא מקימה את הגימנסיה הרצליה ב 1905, את הטכניון ב 1919, את האוניברסיטה העברית ב 1925, ואת מכון זיו [וויצמן] ב 1934. זו עדות לחברה משכילה הבונה את עצמה באופן חריג. אבל היא נעלמה.

שיחה של ליבוביץ על האינטלקטואלים:
http://www.leibowitz.co.il/ebook.asp?id=24
עודד

עודד,

יש נהגי מוניות הסבורים שהם מבינים טוב מכולם, אולם רוב נהגי המוניות, מתוך שמשוחחים עם אנשים בעלי דעות שונות ומגוונות, מבינים היטב את מגבלות הידע שלהם. גם רוב אנשי האקדמיה מבינים את גבולות דעתם, ובכל זאת יש גם אנשי אקדמיה הסבורים שהם מבינים טוב מכולם. האם מקצוע הנהיגה במונית עלול להביא ליותר גאוה מאשר מקצוע ההתמחות באקדמיה? אינני יודע. מכל מקום, כבר אמר אחד מחכמי אומות העולם: אין די באינטלקט, נדרשת גם אישיות.

מה שיש אומר, אם הבנתי אותו נכון, זה שהאקדמיה כיום איננה מקום של ריבוי דעות חופשי, אלא של "אני קיבוצי" המגביל את המחשבה באופן שאיננו הגון. פועל יוצא של דבריו, אם דמוקרטיה הופכת לדיקטטורה, הרי זה איננו בגלל סכלות ההמונים, אלא כתוצאה מכך שהרבה אנשי האקדמיה נוהגים בדיוק כמו אותם המונים דעתנים שהם בזים להם, אם אינם מסוגלים להקשיב לדעות שלא נחשבות לפוליטיקלי-קורקט בעולם האקדמי.

אקדמיה יכולה בנקל להפוך לכת דתית קנאית, גם אם הצורה שלה חילונית, בלי שחבריה יהיו אמיצים דים אינטלקטואלית להודות בכך.

לענ"ד השאלה הנכונה הינה:

מדוע המחשבה הישראלית במאה השנים האחרונות, בין אם תורנית בין אם אקדמית, קונכייתית?

ואם כבר הזכרנו מומחים
איך המומחים התפעלו מהאביב הערבי, ומה אמרו נהגי המוניות עליו.