|
|
| נשלח ב-16/10/2015 12:49 |
 |
| |
בעל,טעות בתחזית לא מוכיחה כלום לגבי השאלה בנדונה כאן על חשיבה פתוחה או סגורה.
ניתוח המציאות בהווה של אקדמאים יכול להיות מבריק אבל אחרי שבוע מתרחש משהו בלתי צפוי ואז נהג המונית עם החשיבה המצומצמת קלע בול בתחזית שלו ,שלא היתה מבוססת על ניתוח מעולה של המציאות.
ולכן טעות בתחזית לגבי העתיד אינה ראיה שלאקדמיה יש חשיבה סגורה. אין כל קשר.
הנבואה ניתנה דווקא לשוטים,כידוע..
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2015 09:35 |
|
| |
איזה אשכול נאה!
קודם כל, קיבלתי ממנו מונח שראוי להוסיף ללכסיקון הפורום. "קונכיה". מי שדר בקונכיה אינו יודע על מה שיש מחוץ לה.
משל דומה מופיע ברמב"ם (אם אני זוכר נכון) לגבי העובר שלא היה מסוגל להעלות בדעתו איך נראה העולם מחוץ לרחם המוגן.
וכמה יפו דברי יש, ולנוכח חיבתי אני מעתיק כמה משפטים נבחרים מן המובחר שכתב:
השוכנים בקונכייה בטוחים בעמדתם בלי שהם מכירים את הדעות האחרות. הם פטורים מלבדוק כיוון שהקונכייה מגנה עליהם. הקונכייה לא רק מגנה, אלא היא גם מפריעה להם לראות את מה שקורה בחוץ.
ישיבישעאר טען שגם האקדמיה היא קונכייה. האקדמיה יקרה ללבך (גם ללבי)
[אמר המעתיק: גם לגבי. וזה נכון גם לגבי העולם החרדי שלנו...]
האקדמיה היא קונכייה ככל מוסד אחר. האקדמיה גם היא מאפשרת לאנשים להישאר עם דעות מסוימות ללא צורך לנסות ולבחון אותן.
חשוב להגיע לאקדמיה כיוון שהיא מעניקה כלים שאי אפשר לקבל במקום אחר, אך אסור להישבות בקסמיה.
טיקוצ'ינסקי תיאר מצב שבו היציאה שלו מהמערה הביאה אותו לחשוב שהוא עלה למעלה לאור היום, אך המצב היה שהוא רק נכנס למערה אחרת. ייתכן שהמערה החדשה שלו הייתה מוארת יותר, ואפשר היה לראות בה צללים ביתר בהירות. הצללים שבה גם היו שונים מהצללים שהוא ראה במערה הקודמת, וגם רבים יותר, אבל הוא עדיין היה בתוך מערה. הבעיה הגדולה הייתה, שהוא היה בטוח שהוא כבר יצא לאור היום. האדם החוזר מאור היום אל המערה מתקשה לשכנע את שוכני המערה במה שראה בחוץ. דבר זה קשה שבעתיים כאשר שוכני המערה יודעים על קיומה של מערה, אלא שהם חושבים שהם כבר נמצאים בחוץ.
איקון ירוק מאד, למעשה זר!
כמה הערות נוספות:
א. מישהו ודאי ירצה להביא מן התיאוריה של קון לגבי מהפכות מדעיות, שמיושמת לגבי כל שינויים במערכת אמונות או אפילו מתודולוגיות של בדיקה וחשיבה. במשפט אחד, האהוב על מנהלנו הנעלם, כמעט הכל סוציולוגיה.
ב. כמה טוב שהצד הפוליטי של השאלה לא עלה לדיון. וכן ראוי.
ג. אם קונכיתיות היא בלתי נמנעת, אז מה כן אפשר לקוות להשיג? כמדומה שהטוב ביותר הוא מודעות עצמית. לדעת שאני מוגבל, וכמו עם הכתם העוור שבעין, איני יודע אפילו שיש לי כתם שכזה. לכן עלי לזכור שכל חשיבה, ולו הביקורתית ביותר, בוודאי יש לה הנחות יסוד, וכל מה שאפשר לקוות הוא להיות מודע לכמה שיותר להנחות האלו. לכן גם לומדים פילוסופיה. אבל זה קיים גם בלימוד הגמרא, החיפוש אחרי הנחות יסוד והפיכתן ממובלעות למפורשות.
ד. מונח קרוב לקונכיתיות הוא "חשיבה בתוך הקופסה". כמדומה שקופסתיות היא, בשימושה כמטאפורה, זהה לקונכיתיות, ועדיין המטאפורה נאה ושימושית.
אולי יש תועלת באבחנה שיש אקדמיה במובן האידיאלי, שבה רוכשים כלי חשיבה, ביקורתיות, מודעות להנחות יסוד, המשגה, ועוד ועוד. ויש אקדמיה במובן הגיאוגרפי, האקדמיות שקיימות בארץ ובחוץ לארץ, והן, כמו כל יישום של רעיון חשוב, אינן מצליחות או אפילו מנסות ליישם לגמרי את המחוייבות לחשיבה חופשית מכל וכל.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2015 13:17 |
|
| |
מיימוני, כשיש חופש קריאה אין קונכיה. נקודה.
חשיבה מחוץ לקופסה זהמשהו אחר. גם בן ישיבה ליטאית יכול לעשות את זה ואפילו לחבר עוד ספר שיתאים לבר מצווה.אבל הוא עדיין בתוך הקונכיה.
עד שלא תבין את ההבדל בין מערה לבין אור השמש לא תבין את ההבדל.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2015 14:52 |
|
| |
קונכייתיות עפ"י משל סיני עתיק:
היה זה עת שטפונות הסתיו. כל נחל נמזג לנהר, שהלך ותפח במסלולו הבוצי. הגדות כה התרחקו זו מזו עד שאי-אפשר היה להבחין בין פרה לסוס.
אזי רוח הנהר צהל בשמחה , הן כל היופי שבארץ נאסף אליו. עם מורד הזרם נסע מזרחה, עד שהגיע לים. שם, מביט למזרח ונוכח כי אין גבול לגלים, ארשתו השתנתה. בוהה באופק, הוא נאנח ואמר לרוח הים: "פתגם אומר כי מי ששמע רק חלק מהאמת חושב כי אין כמוהו. כזה הייתי".
אמר רוח הים: "אינך יכול לדבר על הים לצפרדע-בארות, יצור תחום צר. אינך יכול לדבר על קרח לחרק קיצי, יצור עונתי. אינך יכול לדבר על דרך לפדגוג: היקפו יותר מדי מצומצם. אולם עתה כשיצאת מתחומך הצר וראית את הים הגדול, אתה יודע את חוסר חשיבותך, ואוכל לספר לך על עקרונות גדולים"
"אין מקוה-מים גדול יותר מים מתחת לרקיע. כל הנחלים הולכים לים בלי הפסק, והים איננו מלא. כל הזמן מייבשים את הים, ובכל זאת איננו מתרוקן. אביב וסתיו לא מביאים שום שינוי, שטפונות ובצורות לא קיימים. ולפיכך הינו נעלה יותר לאין שיעור מסתם נהרות ונחלים, אם-כי לא הייתי מעז להתרברב על כך, כי אני מקבל את צורתי מהעולם. בעולם אינני אלא כאבן קטנה או כעץ קטן על הר עצום. מודע לחוסר חשיבותי, מה יש לי להתרברב?"
תוקן על ידי מם80 ב- 18/10/2015 14:52:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2015 23:34 |
|
| |
כותב בעלבעמיו 'איך המומחים התפעלו מהאביב הערבי, ומה אמרו נהגי המוניות עליו'. עברו 15 שנים מאז התאבד אזרח תוניסאי והחל את התהליך של התעוררות המחאה החברתית. כמה מאות שנים לקח לאביב האירופי עד שהחל לפרוח? האם תמיד התקדם ישר, בלי נסיגות, ראקציות? האם הצלחה הובטחה לאירופים? האם היא מובטחת לערבים? אבל נהג המונית ממהר. הנה כבר התחנה בקצה הרחוב.
העמדתו של נהג המונית כבעל הידע לעומת האקדמיה או הישיבה היא כמובן הזויה. אי אפשר להשוות ידיעתו של אדם הניזון משמועות ותוכניות טלוויזיה, אל ידיעתו של אדם המקדיש שנים ללימוד ומתמחה בתחומו.
תלמידטועה, הגישה שלך מוטעת לדעתי. נניח שמצאת איזה מאמר אקדמי מופרך מיסודו, ויש כאלה, אז מה? האם כוונתך לטעון שאתה מביא דוגמה מאפיינת למאמרים האקדמיים, שכל המקוריים מופרכים והזויים? טענה כזו היא חסרת שחר. המחקרים האקדמיים הנסקרים במאמרים אלו הם הבסיס להתפתחות החברה המערבית במאות האחרונות.
באשר למאמר של שגיא שהבאת, קראתי אותו שוב. זה אינו מחקר אלא הבעת עמדה. אין בו טענה למקוריות, ולא מצאתי בו מחשבה יוצאת דופן וטענה שהיא 'לא ממש נורמלית'. כנראה יש במאמר דברים שהם זרים לך או מנוגדים לעמדותיך, ואתה דוחה אותם על הסף וקובע מתוך הקונכיה כי הם אינם נורמליים. זו בדיוק הבעיה בה אנחנו עוסקים כאן. מה שמנוגד או זר לדעתך אינו הופך לא נורמלי, אלא דורש התמודדות ובדיקה, יציאה מהקונכיה. יתכן שתגלה משהו חדש וראוי, יתכן שתמצא שהוא שגוי ותכתוב מאמר בקורת, מעשה שבכל יום. המאמר עצמו מתאר תפיסה מקובלת ולא רק אצלנו. השאיפה תמיד היתה כי בתי האלהים, ולא רק המקדש בירושלים, יופקעו מהרשות החילונית. יוצאת הדופן היא אנגליה, אשר בה הנרי השמיני השתלט על הכנסיה בארצו, הוציא אותה מרשות הכנסיה הקתולית, הקים במקומה את הכנסיה האנגליקאנית והעמיד את עצמו בראשה. על הפוליטיקה והדת אצלנו לא נשוחח כאן.
גם הישיבה, גם האוניברסיטה יקרות ללבי. אבל כל אחת היא מוסד שונה באופי ובמטרה, וככול מעשי אדם, מוסדות נזקקים לניעור מדי פעם בפעם.
משל המערה שמביא יש3, תאורו מופיע בתחילת הספר השביעי של 'המדינה', הוא טיול ממחיש לאורך ה'קו המחולק' מסוף הספר הששי. ענינם בתורת ההכרה. אדם שידיעותיו באות לו בדרך הקבלה מאחר [כלשון המורה נבוכים] מצוי בעולם של סברות, אף שהוא בטוח באמתותן. היציאה החוצה היא מעשה אקטיבי של היחיד.
במסיבת גמר, שנערכה לפני שנים אחדות בחוג לכלכלה של איזו אוניברסיטה אצלנו, נבחר סטודנט מצטיין לשאת את דברו. במקום דברי תודה לאלו שהביאוהו 'עד הלום' יצא בהתקפה על החוג אשר לימד אותם שיטה כלכלית אחת ולא עסק באפשרויות אחרות. הנה כאן חיזוק לדברי יש3 ו מם80, אבל כאן גם ההבדל. סטודנט בעל מחשבה עצמאית, אדם שהתבגר. אפשר שקרא והתעניין בעצמו, אולי שמע דברים מאיזה מרצה 'סורר', העיקר במה שהגיע לעמדת ביקורת והפיץ את דבריו. הוא ודאי ימשיך את לימודיו במקום אחר. כוחו להשפיע על החוג זעום, ובכל זאת כאן הפתח לשינוי עמדה.
אפשרות של 'אני קיבוצי' מתממשת במידה זו או אחרת. אפילו כאשר אין איזו מגמה פוליטית בתוך האוניברסיטה, אנשים מתרגלים לרעיונות מסוימים, לשיטות מסוימות, וזה פוגם. בכל זאת, תאור האקדמיה כמקהלה השרה בקול אחד רחוק מן האמת. תחומי המחקר רבים, רחבים, ומתירים מרחב מחשבות ורעיונות רב.
את ס' הכרתי שנים רבות, הרבה סיפר לי ורב למדתי ממנו. בזמנו היה תלמיד פוניבז' ונתפס קורא את קאנט. ראש הישיבה זימן אותו לחדרו, עודד אותו להמשיך בקריאה אבל ביחידות, כדי שלא יראו אחרים ויושפעו ממנו. כשעבר לישיבת חברון נאסר עליו הדבר לגמרי, והוא עזב את הישיבה. היציאה מן הישיבה אל הספריה היתה עבורו יציאה מקונכיה.
כאן צריך לעמוד על ההבדל הגדול שבין הישיבה והאקדמיה. הישיבה קשורה לענינים של קדושה והיא נדבקת גם ברב ובדבריו, ומקנים להם סמכות שיש לקבלה כדברי אמת. האקדמיה היא מוסד מחקר חילוני, אין בה קדושה, היא מצוידת בספריה גדולה ופתוחה ומקיימת חילופי רעיונות ומגעים אישיים עם חוקרים מכל העולם. הדואר האלקטרוני היה בראשיתו כלי אוניברסיטאי. היציאה מן הקונכיה למרחב הפתוח מורגשת היטב.
קאנט מביא אותי לדוגמה האחרונה בנושא הזה. 500 ק'מ מפרידים בין וילנא לקניגסברג. שתי דמויות חיו, אחת בכל עיר, במחצית השניה של המאה ה 18. בקניגסברג חי עמנואל קאנט, המהפכן החשוב והמשפיע מכל הוגי העת החדשה. בכל 80 שנות חייו לא יצא מתחומי העיר וסביבתה הקרובה, אבל פרסם מדריך תיירים לעיר לונדון. בשניה גר הגאון מווילנא, דמות מרכזית חשובה בעולם התורה. אומרים שהתמצא במדע הטבע. הוא יצא למסעות ארוכים, סבורים שהגיע להולנד, אבל לא ביקר אצל קאנט ולא התכתב עמו.
נשמעו כאן דברי בקורת על האקדמיה, ואלו הרציניים נכונים גם בעיני. בכל זאת לדעתי האקדמיה מספקת מרחב גדול בהרבה, ודאי לסטודנט שפרנסתו אינה תלויה בשלטונות האוניברסיטה. אבל העיקר הוא בהבדל העקרוני בין הישיבה והאקדמיה. מוסד של ענינים שבקדושה בנוי מטבעו על שמירה שמתוך אמונה פנימית על תפיסות קודמות. מוסד של חולין אינו מחוייב לשמירה אלא למחקר ולביקורת. ורוח חופשית מוצאת לעצמה דרכים לפרוץ החוצה גם בימי עריצות.
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2015 02:33 |
|
| |
האוניברסיטאות באירופה קמו כמוסדות לימוד להבאת היכולות האינטלקטואליות, הרוחניות והלשוניות של בני האדם לשלמות אשר תכליתה מחקר נאמן לאמת. בתקופה המודרנית, בעקבות החילון והתפתחות הטכנולוגיה, היכולות הרוחניות והלשוניות שבאוניברסיטאות הלכו ונתמעטו, והיכולות האינטלקטואליות הלכו ונהיו תלויות בביקורת ככלי עיקרי למחקר. אז אמנם יש באוניברסיטאות תחומי מחקר רבים, תיאוריות שונות חלקן אפילו מבריקות, וספריות גדולות, אולם בהכללה האוניברסיטאות במערב הולכות ונהיות לקונכיות טכנוקרטיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2015 04:33 |
|
| |
| 932woland כתב: |  |
העמדתו של נהג המונית כבעל הידע לעומת האקדמיה או הישיבה היא כמובן הזויה. אי אפשר להשוות ידיעתו של אדם הניזון משמועות ותוכניות טלוויזיה, אל ידיעתו של אדם המקדיש שנים ללימוד ומתמחה בתחומו.
|
|
כמובן שהכוונה הייתה שלפעמים עמדת נהג המונית מבוססת על השכל הישר, לעומת האקדמאי שיש מקרים שהעיון וההתמחות מטשטשים את החשיבה הפשוטה והבריאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2015 17:15 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | | מיימוני, כשיש חופש קריאה אין קונכיה. נקודה.
|
|
בלבול מח. נקודה.
חופש לא גובר על חינוך.
מה יעזור למשל חופש קריאה בתנ"ך, אם החינוך הוא שהתנ"ך היא יצירה אנושית מזוייפת. אף אחד לא מנצל את החופש שלו ולא קורא בו. מחנכים ילדים כיום למה שנחשב כאמיתות מדעיות, כפי שחינכו פעם למה שנחשב כאמיתות דתיות. הטלת הספק היא מן השפה ולחוץ. כל ההבדל מה נחשב כאמת. אבל להיות בטוח שהאמת איתך זו קונכייתיות ולא חופש.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2015 17:21 |
|
| |
| כמדומני כתב: | | |
העמדתו של נהג המונית כבעל הידע לעומת האקדמיה או הישיבה היא כמובן הזויה. אי אפשר להשוות ידיעתו של אדם הניזון משמועות ותוכניות טלוויזיה, אל ידיעתו של אדם המקדיש שנים ללימוד ומתמחה בתחומו.
כמובן שהכוונה הייתה שלפעמים עמדת נהג המונית מבוססת על השכל הישר, לעומת האקדמאי שיש מקרים שהעיון וההתמחות מטשטשים את החשיבה הפשוטה והבריאה. |
|
כמדומנ
זו כמעט כפירה בעיקר החרדי של דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2015 08:57 |
|
| |
עודד היות ונמנעת עקבית מלשטוח את השגותי (הצפויות, לדבריך) ולענות אני עושה חצי – שוטח השגות. פרו' שגיא (להלן פ"ש) טוען כי האינטרס הדתי אינה מעוניינת בשליטת המדינה על הר הבית להיפך, שליטת המדינה על הר הבית נוגדת את האינטרס הדתי. בכדי לא להסתבך בטענות בלתי מוגדרות, בלתי מוכחות ושאינן מוסכמות נתייחס לאינטרס הדתי רק כפעולות (או המנעויות מפעולה) הנדרשות על פי ההלכה. יתר על כן, ניתן לפ"ש "הנחה" ולא נתייחס לטענה כי יש אינטרס דתי לכל קורטוב של שליטה בשטח א"י, הגם שזו הנחה מעבר לשורת הדין. עוד נניח, שאין שום אינטרס דתי בפעולות המכוונות לקימום בית המקדש. [ודוק – טענת פיקו"נ שהשליטה גוררת הינה טענה טכנית שאינה נוגעת בכהוא זה לטענתו של פ"ש). עוד יקבל פ"ש הנחה הגדולה (אצלי יש כפל הנחות) – נניח שבפועל אסור ליהודי לעלות לכל הר הבית מטעמים הלכתיים וממילא אין אינטרס דתי בפעולות שתקלנה את העליה. חושבני שבכך קבל פ"ש הגנות מעל ומעבר. אבל לטעון שאין על עם ישראל חובות פעולה או המנעות הלכתיות – זה אינו נכון. אין חולק כי הר הבית – חלים על חלק משטחיו בזמן הזה לדעות משמעותיות בהלכה (רמב"ם ועוד) איסורי עליה גם על נכרים (*). ממילא האינטרס הדתי מחייב את האמונים עליו לפעול לשם כך וממילא עליהם למנוע עליית נכרים להר [מגוחך לומר שהנכרים עצמם מצווים על כך ואין זה מענייננו, שהרי זה אינו חלק ממצוות בני נח. ברור כי אותו איסור עליה נאכף בזמן הבית, ככל היכולת, ע"י עם ישראל כאינטרס דתי]. הרי לך החלת כח וזכות של עם ישראל על הר הבית הנובעת מאינטרס דתי. פ"ש התעלם מכך או מחוסר ידע או במכוון. בשני המקרים זו טעות העוקרת את נשמת מאמרו. ויותר – ריבונות הדת אינה מסלקת אוטומאטית את ריבונות המדינה. ככל שדרישות הריבונות של המדינה אינן נוגדות את הדת (וקל למצוא כאלו, החל מפעילות לצרכי בטחון וכלה בהחלת חוק הארכיאולוגיה או חוקים בעניין הסתה או חוקי עזר עירוניים, נניח למקרה שהוואקף ירצה לבנות במקום גורד שחקים או לונה פרק). כל טענתו זו של פ"ש מדומיינת. ועוד הערה קטנה – האלוקים המוסלמי יותר ארצי ונהנה מריבונות ורק שלמו כזה נזירי? נראה שחוץ מהאינטרס הדתי הלאומי והמדינתי (ריבונות המדינה) שפ"ש הזכיר - מככב מאחורי הקלעים אינטרס פוליטי של פ"ש. המאמר נגוע בנגיעות פוליטיות מראשו ועד סופו. והנה דוגמאות: 1. "קדושתו של מקום זה אינה פגה לעולם". מחלוקת. אבל הוא רוצה לדחוף לכך שאין לנו עסק בהר הבית. 2. "יתר על כן, אין הוא (היהודי. ת"ט) רשאי להיכנס למרחבים מסוימים, שגם אם היה טהור הכניסה אליהם אסורה". ומה עם שאר המרחבים? 3. "מתח זה בדיוק מבטא את מעמדו כמאמין, המוותר על מימוש ציפייתו הדתית בשם חובתו הדתית" כאמור גם בפרשנות המצומצת ביותר נותרו חובות דתיות. לולא כל ההנחות שקבל פ"ש משפט זה מיטלטל בין שקר להן הזיהב. 4. "הרצל סבר, כי יש להציע הסדר פוליטי שיאפשר לדתות כולן לתת ביטוי לקדושת המקום, בלי להחיל עליו ריבונות של מדינה כלשהי". א. הרצל לא הכיר בחובות דתיות כמקור מחייב אך המאמר יוצא מנקודת הנחה הדואגת מאוד לדת. ב. הרצל היה תלוי בשולטן וזקוק לחסדי הקיר"ה. 5. "הנפת הדגל ביטאה את המעתק העמוק במעמדו של ההר בתודעה הישראלית. הר הבית הפך לסמל המרומם ביותר של הריבונות והלאומיות הישראליות. במחי יד נמחק מעמדו של הר הבית בתודעה היהודית ההיסטורית כמרחב המקודש ביותר " חושבני שמקבץ משפטים זה אינו נכון עובדתית ובכל מקרה סיומו הוא הבל מהובל מבחינה עובדתית. מכאן והלאה נמאס לי מדבריו. ועוד הערה חשובה – זו אינה דוגמה אקראית. יש לי רושם שבתחום מדעי הרוח, וביתר שאת בכל הקשור לנושאי יהדות, זו דוגמה מייצגת. קיים קו של התעלמות מעובדות. קו שחוששני מיוצג לפעמים גם בטענותיך. (*) וראה בדוגמאות להלן (דוגמה 1) שלדעתו של פ"ש דעת הרמב"ם היא לפחות השולטת או היחידה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2015 09:07 |
|
| |
ת"ט
יפה דרשת
האקדמאים הדתיים משום מה חושבים שהרמב"ם הוא משלהם, אני חושש שהם טועים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2015 09:37 |
|
| |
ת"ט
יש להבדיל בין מדעי הרוח לבין פובליציסטיקה בעיתון כשם שיש להבדיל בין שיעור של הרב שך לדרשה בירחי כלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2015 12:16 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | |
האקדמאים הדתיים משום מה חושבים שהרמב"ם הוא משלהם, אני חושש שהם טועים. |
|
האם אתה יכול להסביר (בהרחבה עם דוגמאות) 3 דברים:
1.מה כוונתך בהכללה המוזרה "האקדמאים הדתיים"
2.מה כוונתך במילים : "הרמב"ם הוא משלהם"
3.ממה אתה בדיוק חושש?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2015 13:39 |
|
| |
1. אנשי מדעי הרוח בחלקם, אתה צודק שההכללה מוגזמת, אך ברור לני בדברים מכוונים.
2. שהיה נאור כמותם.
3. שהם טועים והרמב"ם היה מקיים בהם דינים מסויימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2015 13:41 |
|
| |
באמת אינני מבין את רצונך, תלמידטועה. לפנינו שיחה בעניין מסוים, האם מסגרות לימוד מסוימות פתוחות או סגורות ביחס לאחרות. הבאת כאן מאמר שלדעתך תוכנו הזוי. נניח שאכן כך, נניח כי אדם זה וכל מאמריו ומחקריו הזויים, מה הקשר בינו לבין נושא השיחה שלנו? למה להסיט את הדיון לענין לא לו?
ההערה בסוף דבריך מציגה רושם שיש לך בדבר ליקוי בגישה מחקרית בתחום מסויים. שוב, הרושם הזה, מוצדק או לא, אינו נושא השיחה שלנו. אבל הוא מוביל אותנו היישר אליו.
אתה סבור שתוכן מאמרו של שגיא שגוי או לקוי? נסח את טענותיך בקפדנות, הצג דוגמאות כראיה לעמדתך, ושלח את המאמר שלך לעתון 'הארץ' כתגובה למאמר של שגיא. יהיה עליו להתגונן ולהשיב או להודות בטעותו. אם אתה מעוניין, אתה יכול לשלוח אליו אישית את המאמר, וראוי שיענה וישיב לך על דבריך, גם אם אתה אדם זר. [אני משער שאת כתובתו תמצא באינטרנט].
אם תהיה תלמיד שלו, נוכח בשעור, ותיווכח כי, לדעתך, הוא אינו מדייק בטענתו או מחסיר או שוגה, תרים את ידך ותטען את טענתך באזני כל הנוכחים. זה מעשה ראוי בהחלט, והמרצה נבחן ביכולתו להתמודד ולהשיב. אפשר גם שיענה כי לא התכונן לשאלה וישיב עליה בפעם הבאה.
אם יש לך רושם על בעיה כללית, יהיה עליך לטרוח הרבה יותר, לבחון שורה של מאמרים אקדמאים, [לא פרסומים בעתון רגיל, אלא בכתב עת מקצועי, אשר המאמרים בו עוברים ביקורת, ומתפרסמים אחר קבלת אישור על טיבם], ולהראות באופן עניני ומנומק היטב כי הם לוקים בדרך או שיטה של עבודה.
העיקר, וזה קשור ישירות לנושא השיחה שלנו, כי הבמה פתוחה לויכוח ולערעור ולחילוקי דעות. המרצה חסר חסינות, אינו עוטה קדושה, ודאי שאינו מוחזק 'יודע כל'. פתיחות הבמה היא היציאה האופינית מהקונכיה. אם אתה מוצא שהבמה סגורה סימן שהיא לוקה. אתה יכול לפנות אל מקום אחר, וגם לפרסם דעתך על הליקוי הזה.
משמע, הביקורת שלך, סתם אדם מן הישוב, כנגד המאמר, כנגד כותב המאמר, כנגד הקו הכלל הנהוג במקום מסויים, כל אלו הם ביטוי מהותי לפעילות אקדמית כמוסד פתוח, ובתנאי שאותה ביקורת תהיה ענינית ומנומקת. בכך אתה מתקשר היטב לנושא שלנו.
הערה על הביקורת האקדמאית. מאמר המוגש לפרסום עובר ביקורת. מרצה באוניברסיטה המועמד לקידום עובר ביקורת. המבקרים צריכים להיות זרים, שלא בני אותו מוסד וממסד. אני מסכים עם טענה אפשרית של חברים מגיבים, כי השקפה מקובלת מסוימת, עשויה להתפשט במקומות רבים, ועלולה להשפיע לרעה על תוצאת השיפוט של עמדה חריגה או בעל עמדה שכזו. אבל אם אכן כך, הדבר מעיד על הליקוי ולא על המהות.
כאן המקום להביא סיפור יוצא דופן שארע באוניברסיטת תל אביב. אדם מבוגר אשר לא היה סטודנט, נכנס לשעוריו של הפרופ' יעבץ, מומחה להיסטוריה רומית, ובאחד השעורים נכנס עימו לוויכוח רציני בנוכחות יתר התלמידים. הפרופ' יעבץ התרשם מאד מהידע ורמת הויכוח שהפגין אותו אדם. התברר שהיה בעל חנות קטנה לארנקים, אפילו תעודת בגרות לא היתה לו. סופו שנעשה פרופסור להיסטוריה באותה אוניברסיטה. כמובן, לא כל אחד הוא יעבץ, ובעיקר לא כל מוכר ארנקים מופיע כמומחה בקיא ובעל עמדה.
עודד
|
|
|
|
|
|
