| באור פרק ז פסוק ט "שנים שנים באו" מלשון הכתוב "באו" יש לדקדק שנח לא היה צריך לרדוף ולתפוס את החיות והבהמות, אלא הן באו לתיבה מעצמן. ומדוע דווקא "שנים שנים" באו מעצמן, והלא הקב"ה ציווה על כל בהמה טהורה ועוף שיהיו שבעה מכל מין? יש לומר, כי דווקא אותם בעלי חיים הנצרכים לקיום המין, הקב"ה הביאם עד לתיבה בעצמם. אבל מה שאינו צורך לקיום המין, אלא רק ציווי הקב"ה שיהיו שבעה מכל מין, אותם היה צריך נח להביאם לתיבה בעצמו. פרק ח פסוק א "ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה ויעבר אלקים רוח על הארץ וישכו המים" צריך להבין, מדוע לא די בזכירת נח עצמו והיה צריך לזכור גם את כל החיות והבהמות, כדי להעביר רוח על הארץ? יש לומר, כי התורה מודיעה כאן שבאמת היה די בזכירת אחד מהם כדי להפסיק את המבול - דהיינו, זכירת נח בלבד, בלי זכירת הבהמות והחיות; או זכירת הבהמות והחיות בלבד, בלי זכירת נח. הסבר נוסף: הקב"ה זכר את כל הטרחה והעמל שטרח נח בבהמות ובחיות בזמן המבול, ואת הסכנה שנסתכן כאשר הכישו האריה, ובזכות זו הפסיק הקב"ה את המבול. פרק ח פסוק כא "וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו" כוונת התורה לומר, שלמרות שהקרבן שהקריב נח הוא מנכסיו של הקב"ה, אף על פי כן התרצה הקב"ה בקרבנו ונשבע שלא יביא מבול, כאילו הביא נח משל עצמו. ולפי זה, יש לבאר את מאמר הגמרא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר "וירח ה' את ריח הניחוח". כלומר, כאשר האורח מגיש לבעל הבית מהיין של בעל הבית עצמו, ועל ידי כך הוא קונה את לבו של בעל הבית והוא יעשה לאורח את מבוקשו - "יש בו [בבעל הבית] מדעת קונו", כמו שהקב"ה נתרצה על ידי קרבנו של נח למרות שהקרבן הובא מדבר ששייך להקב"ה. פרק ט פסוק ג "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה" צריך להבין, מדוע הותרה אכילת הבשר רק לנח ולא בדורות שלפניו? יש בזה שלוש סיבות: א. על ידי נח הציל ה' מהמבול את בעלי החיים והם שרדו בעולם. ב. נח טרח ויגע בהאכלתם של בעלי החיים בתיבה בזמן המבול. ג. בעלי החיים שימשו כקרבן שהביא לה', ועל ידי כך נתרצה ה' ונשבע שלא יכרית כל בשר ולא יביא עוד מבול לעולם. נמצא, אם כן, שמחמת שלוש סיבות אלו, כל מציאותם של בעלי החיים בעולם היא בזכותו של נח, לכן הותר לו לאכול מהם. פרק יא פסוק לא "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם" לשם מה עזב תרח את מקומו עם כל אנשי ביתו? ועוד, מה בא הכתוב להודיע "ויצאו איתם"? כאשר ראה תרח שלאברהם בנו לא נולדו בנים, ביקש לשנות את מקומו, כדי ששינוי המקום יגרום לשינוי מזלו. ואומרת התורה, שאמנם הסיבה לשינוי המקום היתה מחמת אברהם, אך כל כך גדולה היתה חשיבותו של אברהם בעיניהם, שבשבילו עזבו כולם את ביתם ונסעו עמו - "ויצאו אתם". | האור החיים כלשונו פרק ז פסוק ט דקדק לומר 'באו' כי לא הוצרך לחזור אחריהם אלא מעצמן באו. ואמר 'שנים שנים' על כל פרטי הבאים וכלל בזה בהמה טהורה ועוף הגם שצוה עליהם ז'. לפי מה שפירשתי למעלה ידוייק הכתוב על נכון, כי מה שהוא לקיום המין אינם אלא ב' ואותם הביא ה' עד התיבה והוא קבלן, אבל תשלום הז' הוא נח טרח בעצמו לקחת אותם כמו שצוה ה' אליו 'תקח לך' שאינו לקיום המין הוא יטרח בשלו ולא יטרחו מהשמים עליו, וכן תמצא עוד בפסוק אחרי זה 'ויבואו אל נח אל התיבה שנים שנים', פירוש מה שבאו מעצמן היו שנים שנים. פרק ח פסוק א טעם שלא הספיק זכרונו של נח והוסיף לומר 'ואת כל החיה', אולי כי להודיע בא גם כי לצד החיה והבהמה אשר אתו לבד יספיק לזכור ופירוש הדברים בדרך לא זו אף זו. עוד ירצה על זה הדרך, 'ויזכור אלקים את נח', גם זכר כל הטורח והעול אשר עליו מהבהמה והחיה וגו' אשר אתו בתיבה וחמל עליו, גם בזה כלל רמז לצרה שמצאתו לנח מארי אשר הכישו ונסתכן בתיבה לרוב תוספת טרדתו וכו' (ב"ר ל), גם מניעת רפואה למחלתו, נמצאת אומר כי עיקר הזכרון הוא לנח. פרק ח פסוק כא כוונת ההודעה לומר שהגם שקרבן שהקריב נח מנכסיו הם נכסי שמים אשר ברא ה' בעולמו, אף על פי כן נתרצה בהם ובאמצעות הקרבתם נדב להטיב ונשבע שלא יכרית עוד כל בשר מבלי שאלת דבר ממנו, אלא כביכול מעצמו נתרצה כאילו מה שקיבל הוא של המקריב ואינו שלו. ועל פי דרך זה היה מפרש מורי ורבי אדוני זקני זצ"ל מאמר אחד (עירובין סה.) וז"ל כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו שנאמר 'וירח ה' את ריח הניחוח' ע"כ, פירש הוא ז"ל כל המתפתה מיין שלו כי יגיש אליו אורח כוס של יין מיינו של בעל הבית ובאמצעותו יעשה לו מבוקשו ממנו מעצמו, יש בו מדעת קונו, כי כן עשה ה' כמו שפירשתי בסמוך. ודקדק לומר מתפתה לומר שנתפתה באמצעות המוגש אליו מבלי שיצטרך אליו לדבר, וכפי זה באה הודעת הכתוב דבר זה למי שירצה ללכת בדרכי קונו גם להכרתו אצלנו שיש בו מדעת קונו. פרק ט פסוק ג יש לדעת למה לא הותר הבשר לאדם אלא לנח. ונראה כי נח משלו נתנו לו לג' סיבות, האחד שבאמצעותו מצא ה' לקיים המין וזולתו לא היה מקיים מין הרמש בלא אדם ובזה זכה הוא בהם. ב' שהוא טרח בהם ויגע בתיבה וצא ולמד כמה יגיעות יגע בהם, ועליו נאמר (תהלים קכח, ב) 'יגיע כפיך וגו''. ג' שגרם באמצעות קרבנו שנתרצה ה' ונשבע שלא יכרת כל בשר וגו', לזה התיר לו ה' לאכול מפרי דרכו. פרק יא פסוק לא הכוונה היא על דרך שאמרו ז"ל (ב"מ עה.) מאן דביש ליה בהאי מתא וכו', כי שינוי מקום גורם, לזה אמר הכתוב כי כאשר ראה תרח שאברם בנו לא נולדו לו בנים עשה שינוי מקום ולקח את אברם ושרי להוליכם למקום אחר. והודיענו עוד הכתוב בזה שכל כך היה חשוב אברם בעיניהם שבשבילו נסעו כל בית אביו לשנות המקום בשבילו, והוא אומרו 'ויצאו אתם'. |
