| נשלח ב-10/12/2015 23:44 |
 |
| |
אולי לנבוכים הוא העדיף לומר שזה משל... 
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2015 23:50 |
|
| |
או שאת המון העם הוא העדיף לפנק בצ'יזבטים?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2015 00:16 |
|
| |
ניצחתני
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2015 16:18 |
|
| |
למה לדעתכם קרא לספרו "מורה נבוכים"? ולמה לא "מורה משכילים" כי הרי רק משכיל נוטה לחפש ולדשדש וללמוד, למה לפגוע במשכיל הזה ולהדביק לו את תואר הנבוך! אולי זה מבטא את מה שחשב בליבו כי מי שמתעמק בתורה מגיע בנקודה מסויימת לשאלות שעלולות להעמידו במצב נבוך, ואולי הרמב"ם בעצמו הגיע למצב הזה ולמעשה הספר שכתב מייצג מונולוג עצמי בו מנסה להשתחרר בכוחות עצמו מהמצב המביך אליו נקלע.
תוקן על ידי ashabot ב- 11/12/2015 16:24:50
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2015 17:52 |
|
| |
אגב, גם העובדה שמעדן אמורים לצאת ארבע נהרות להשקות את הגן, וה"גן" הוא רק חלק מ"עדן", ונהר - בפרט הנהרות בימינו המצויינים בשמות הנהרות הללו - הם נהרות גדולים ביותר, והם אמורים להשקות "גן" אם כן הגן הוא מקום גדול, וכ"ש "עדן", אם כן מסתבר יותר פירושי שמדובר על כל אזור הסהר הפורה.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 13/12/2015 17:52:56
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2015 17:53 |
|
| |
אלברט
דבריך מעניינים מאוד.
אכן, גם אני מסכים שהתורה איננה באה "במקום" הדעות שלנו, אלא היא באה ללמד למי שרוצה להחכים עוד. בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד" - מדתו של בשר ודם - כלי ריקן מחזיק, כלי מלא אינו מחזיק. אבל מידתו של הקב"ה - "יהיב חכמתא לחכימין" - כלי ריקן אינו מחזיק, כלי מלא מחזיק.
גם לגבי הרעיון של ראיית מימד הזמן כצירוף דברים, הוא רעיון מעניין, ולמעשה גם מחדש ביחס לידוע לנו היום, ואם כי בהחלט הייתי רוצה לקבל אותו, אני מסופק אם אפשר לעשות זאת, ודאי לא ללא הסברים נוספים שיתנו לו את הזכות "לבוא בקהל המדע". אבל עצם הרעיון נכון בעיני.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2015 23:03 |
|
| |
רק הנהר הראשון משקה את הגן 'ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים'.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2015 13:51 |
|
| |
"ומשם" - נסוב או על הגן או על עדן, ואין בדבר הכרע.
ואגב, כמו שאפשר לפרש "נהריות" כך אפשר לפרש ש"נהר" הוא שם קיבוצי (כמו "דגה" - "והדגה אשר ביאור"), וישנם כמה נהרות, היוצאים כל אחד ממקום נפרד, וזה נקרא "ייפרד" כלומר כבר מתוך מקום מוצאו בעדן - כבר משם הוא נפרד לכמה חלקים. וגם נהר אחד זה הרבה כדי להשקות, וכ"ש אם מדובר בקבוצת נהרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2015 14:01 |
|
| |
בוודאי שיש בדבר הכרע. הפירוש "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומעדן יפרד" מרפס איגרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2015 14:02 |
|
| |
אפשר גם לפרש ש'קיבוץ' הוא כינוי לגוף אחד (שמקובץ מהרבה איברים פרטיים) ומ"ש 'כמה נהרות' כוונתו 'קארמה נהר אות' כלומר, נהר הגורל שבו טמון האות לחיי כל אדם. ו'יפרד' רומז להתפרדות הכחות בשרשם העליון רח"ל. שהם 'קבוצת נהרות' כלומר, כמה כחות נפרדים היוצאים מהקיבוץ האחד. והוא מה שכתבת 'כבר מתוך מקום מוצאו בעדן - כבר משם הוא נפרד לכמה ראשים' שבמקור השפע העליון נמצאת ההתפרדות.
בקיצור, אפשר לפרש כל דבר איך שבא לך, השאלה אם זה הגיוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2015 15:21 |
|
| |
אריאל
איני יודע למי כתבת את דבריך.
אבל אני מסכים שדבריי בפרט זה של "נהר" הם דחוקים, אבל א. הם לא לגמרי בלתי אפשריים. זה תלוי מאוד בסוגת השפה, וסגנון התורה שונה מאוד מסגנון ימינו, ולכן ייתכן שהייתה כוונה כזאת.
ב. עיקר הערך של פרשנות דחוקה הוא - לשֹבר את האוזן. היינו יש לפנינו שני מציאויות - כאן למשל, הכתוב בתורה והמציאות המוכרת לנו. כעת עלינו לבדוק האם יש קשר בין שני הדברים. הפרשנות הדחוקה מראה שעשוי להיות קשר. היא מראה כיצד המשמעות של דברים היא נזילה, וכיצד השפה שלנו עשויה להיות שונה מאוד מכוונת התורה המקורית. זה לדעתי גם הערך של הרבה מדרשות חז"ל, שגם הם ידעו היטב שזה לא מפרש את הפשט. וזו כוונת הרשב"ם שכתב שהראשונים הלכו אחר הדרשות ש"הם עיקר". כלומר שהם מקשרות בינינו לבין התורה, וזה מה שהופך אותם ל"עיקר". לעומת הפשט שעשוי לגרום לנו לחוש מרוחקים מאוד מהכתוב בתורה. כמובן שאסור לוותר על הפשט, שהוא מייצג את החיפוש אחר הקשר בין המציאות שלנו בעולם לבין כוונת התורה (בשונה מהדרש שמקשר בין הבנתנו את התורה לבין כוונת התורה. במקרה שלנו הבנתנו את התורה תלויה במציאות מסויימת בעולם - היכרותנו עם ארבע נהרות מסויימים, ולכן אני כותב דרש שמבאר את הפשט, ושוב הוא דחוק אבל וכו')
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2015 17:14 |
|
| |
יש
אם הפירוש "ומעדן יפרד" לא מצא חן בעיניך - אנא הסבר. בעיניי הוא פירוש הגיוני מאוד
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2015 18:59 |
|
| |
קשה לי להסביר כי אני לא רואה איך זה מתחיל.
הפסוק, להבנתי אומר שהיה נהר שיצא מהגן להשקות את עדן, ואז מעדן נפרד לארבעה נהרות שכל אחד מהם הלך למקום אחר כמפורט. לפי הפירוש שלך, הנהר יוצא מעדן להשקות את הגן, אבל כבר בעדן הוא נפרד לארבעה ראשים. כעת, כלל לא ברור מה קורה, איזה ראש מגיע לגן? למה בתיאור כל אחד מהראשים לא נאמר שהוא זה שנכנס לגן? שמא כל הראשים ממשיכים ביחד? אם כך, אין כאן היפרדות. שמא בעצם חוץ מארבעת הראשים (שלא נכנסים לגן), יש לנו את הנהר עצמו שנכנס לגן? במקום תמונה מאוד ברורה לפי הפירוש הנורמלי, אנחנו מקבלים תמונה מעורפלת מאוד שאי אפשר להבין ממנה כלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2015 20:24 |
|
| |
אליקים, שפת התורה אולי שונה קצת מלשון ימינו אבל לא מדובר בשפה חיזרית. ואם כן היה מדובר בשפה שונה לחלוטין מהמוח שלנו שרק מתחפשת בזדוניות לשפה שאנו מבינים כדי לבלבל אותנו, לא היתה כל תועלת בפרשנות, דחוקה או מדויקת, אלא כדי לבלבל אותנו עוד יותר.
בעיית התאמת גן עדן למציאות יכולה להיפתר באחת הדרכים הבאות: א. ג"ע הוא משל. ב. הגיאוגרפיה השתנתה (מאד). ג. זו אגדה שיוצריה הבורים לא הכירו כלל את סביבתם. ד. צריך עיון.
אם שלושת הפתרונות הראשונים לא מוצאים חן בעיניך, הפתרון המוצלח ביותר הוא ד. לעומת זאת, לנקוט בשיטתך זה מתכון בדוק לעיקום השכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2015 19:24 |
|
| |
העברתי את הדיון - קישור
|
|
|
|
|
