מדוע איני עולה להר הבית?

אני ימני בהשקפותי, הר הבית הוא חלק ממדינת ישראל, ומדינת ישראל זכאית וחייבת לממש את הריבונות בהר.

אני דתי אורתודוכס ומתפלל שלוש פעמים ביום על השבת העבודה. אני לא מאלו הסבורים שצריך או שאפשר להתחבר לכל מצווה.

מדוע בכל זאת איני עולה להר?
כי אינני 'מתחבר' למה שההר מייצג.

האם אנו רוצים או מסוגלים לחזור לקרבנות?

האם אנחנו מבינים את משמעות הטהרה לפני העליה להר? האם אנו מעונינים שכולם ידעו האם פלונית נידה, שפלוני ופלונית קיימו יחסים, או שפלוני בעל נידה?

האם מעמד כהונה סביר בעינינו?

האם אני בסתירה? אכן. סתירה קורעת.

האם אחד מחברי הפורום יוכל ליישב את הסתירה?


אבל דבר אחר איני רוצה לשמוע, אתה מחויב לחזור קרבנות, מלוכה ובית הטמאות.

למקום שמותר (או : אם מותר) להיכנס בטומאה אז אין טעם להיכנס (שאינו מקום קדוש).

בער, הוא קדוש יותר מרחבת הכותל.
ולמעשה אנו גם רואים בכלים (א,א) שהוא בדרגת קדושה גבוהה יותר ונאסרה שם הכניסה לבעלי קרי.

.


שתי שאלות כל כך שונות - איך ניתן לכרכן בכפיפה אחת?

השאלה הראשונה - שאלת העליה להר הבית היום, ואם עליה - להיכן ובאילו נסיבות.

והשניה - שאלה גם לעתיד לבוא - עבודת ה' בעתיד. היכולת שלנו להבין את עבודת ה' בבית המקדש בעבר, רגשותינו כיום כלפי קורבנות, ועוד.

עלייה להר הבית האם יש ישהו שיש לו ידע עד כמה מטר /אמות סמוך לכותל הדרומי (מבפנים) מותר ליכנס בטומאה ?

 יבמות דף נא:

ספרו של גדליה סטרומזה 'קץ עידן הקורבנות' עוסק בעניין השינוי התפיסה הדתית.
כאן קישורים לבקורת על הספר וענינים נלווים וחשובים:

http://tomerpersico.com/2014/01/24/_of_sacrifice/

http://tomerpersico.com/2011/08/11/temple_as_empty_signifier/

http://yahalam.wordpress.com/2013/01/14/%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%9f-%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%93/

במדיניות מעשית הכרח להבדיל בין זכות ובין מימוש הזכות. אני אזרח ישראל, יש לי זכות מלאה לרחוץ בים תל אביב, אבל כאשר דגל שחור מונף על סוכת המציל אינני נכנס למים. העניין אינו שייך לימין או לשמאל אלא להבדל שבין הגיון של תבונה לבין רגשנות רומנטית חסרת תבונה. ואנחנו מצויים היום תחת השפעת הרומנטיקה הגרמנית שמלפני למעלה ממאה שנים.
עודד