| נשלח ב-21/10/2015 21:07 |
 |
| |
'מעשה בראשית' מהו?
ברמב"ם בפתיחה למורה הנבוכים "ודע, כי גם עניני הטבע אי אפשר ללמד בפירוש מקצת תחילותיהם כפי שהם, וכבר ידעת אמרם ז"ל ולא במעשה בראשית בשניים, ואם יבאר אדם כל אותם הדברים בספר, נמצא שכבר דרש לאלפי בני אדם. ולפיכך נאמרו גם עניינים אלה בספרי הנבואה במשלים, וגם חכמים ז"ל דברו בהם בחידות ומשלים, נהייה בעקבות כתבי הקדש. לפי שהם דברים שיש בינם לבין מדעי האלוהות קשר גדול, וגם הם סודות מסודות המדע האלוהי. " מבואר שהדברים שעליהם דברו חכמים כמעשה בראשית הם כלשון הרמב"ם 'דברים שיש בינם לבין מדעי האלוהות קשר גדול' ונראה שהוא כיון שהיחס המדעי למציאות הופך אותו לדבר מופשט, ולכן היחס אליו תלוי יותר בנטיית הלב, וכיון שמקום זה של החלק המופשט באדם חשוב יותר על ידי שיש לו בו יותר משמעות, וכיון שהתבונה היא משל האדם, לכן במקום הזה קל יותר לאדם להרגיש עליו בעלות, וכיון שהאדם כבר לא זר בו, הוא כבר פחות מייחס אותו לבורא בצורה ישירה ופשוטה. וכתוצאה מכך יש סכנה שגם היחס שלו לכלל המציאות גם הוא יהיה עם פחות משמעות למציאות לבורא. והוא הקשר למדעי האלוהות שיש בו, שלכן יש בהם סכנה וצריך להסתיר אותם מההמון.
ועדיין לא לגמרי ברור הקשר שבין שני הדברים האחרונים. ובשם הגר"א מובא בספר אקולידוס בהוצאת רבי ברוך שאמר "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה" ומבואר שסבר שאמנם החכמות חשובות אלא שאין הם חלק מהתורה אלא רק כרקחות וטבחות, וכמו שכתב הרמב"ם באגרת לחכמי לוניל.
ונראה שהוא כיון שיש בהם כדי להסיח דעת מהתורה ומהאמנה בה', ולכן רק בהיותם לטפלים יש להם קיום כדברי תורה בעצמם. ובשו"ע סימן רמ"ו סעיף ד' כתב ברמ"א ז"ל "הגה: וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא במשנה וגמרא אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל (טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו) ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם ובזה יקנה העולם הזה והעוה"ב אבל לא בלמוד שאר החכמות (ריב"ש סי' מ"ה ותלמידי רשב"א) ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי מינים וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה):" ומבואר בדבריו שסבר שאכן חכמות הם הפרדס של חכמת הנסתר, וכשיטת הרמב"ם בזה, אלא שמצד שני כתב שלא בזה יקנה העולם הבא ואין ללומדו אלא באקראי. ויתכן שהן הדברים הנ"ל, שאין ללומדם אלא כטפל שמא ימשך מדברי תורה לדברי הבאי, אלא שבצורה כזאת שהם אכן טפלים ל'בשר ויין' גם בהם עצמם יש מעלה וגם בהם יש קניין לעולם הבא. ובביאור הגר"א כתב על זה שם "ולא ראו הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם" ועוד כתב שם "ולשון הרב אינו מתוקן שאם זהו הפרדס היאך אמר אבל לא בשאר חכמות [ואם הוא הפרדס] אין לך קיבול שכר גדול מזה"
ונראה מדבריו שסבר שאין מעשה בראשית אלא התוכן הפנימי שיש בהתבוננות במעשה בראשית, והוא ההתבוננות בשורשים הנפשיים הפנימיים שבכל דבר הכתוב בתורה דווקא ולא בדברים אחרים, ולא לימוד הטבע כמות שהוא, והוא כמו שבגמרא שם בחגיגה כל דבר נלמד דווקא מפסוקים מהתורה ולא מסברא לחוד, ולפי זה 'מעשה בראשית' הוא בעיקר דרשה ולימוד של מעשה בראשית שמוזכר בתורה. אלא שלשיטתו קשה מדברי המשנה שאומרת 'ולא במעשה בראשית בשנים' והגמרא דורשת את זה מלשון הכתוב 'למן היום אשר ברא אתה דורש' ומפורש שהדרשה היא עצמית ולא מכוח פסוקים לחוד, אלא שיש בכך הגבלה רק מזמן הבריאה. ויתכן שאכן מהמשנה עיקר הכוונה כהבנת הרמב"ם, אלא שבגמרא נראה שיש מקום להצטמצם רק בהבנת המבואר בתורה, וכנ"ל, והמטרה בזה הוא שבכך ממילא הלומד ניצול מחשש זה של דרישת קודם שנברא העולם, ולפי זה יש בגמרא זו הכרעה שרק בזה יש מצווה של לימוד תורה. וליישב את דברי הגר"א יתכן לומר שעיקר דבריו הם על ההלכה המעשית שכיום אין מעשה בראשית אלא בדרישת הכתובים לחוד. אלא שעדיין לא ברור כוונתו במה שכתב ש'לא ראו'. ודבריו צריכים יישוב.[אין לי הסבר] ובעיקר הדבר נראה שביחס בין מעשה בראשית ללימוד תורה, העיקר הולך אחר הכוונה.
וכמו שמבואר בגמרא בחגיגה שם בשני מימרות סמוכות ובאחת כתוב שאין מלמדים תורה לעכו"ם, ובשני שאין מוסרים מעשה מרכבה אלא לבעלי סוד. ומבואר שעיקר המעמד של דברי התורה שהוא עיקר החשיבות שיש בהם, הוא בכך שהיא מיוחדת לאנשים מסוימים, וחשיבות התורה הוא בכך שעל ידו ישראל נעשים ל'אנשי קודש', וכך הוא עיקר המצווה בלימוד הזה שהוא לא חכמה מופשטת אלא הוא מיוחד רק לישראל. והעיקר הוא הכוונה שהוא המשמעות בלימוד עצמו שהוא מעבר לידע לחוד. וכך הוא גם הסוד של מעשה בראשית שאמנם חומר הלימוד הוא גלוי לכול אלא שעדיין יש בו סוד פנימי, והוא מתקיים בכך שהרצון של הלומד מכוון להכרת הבורא על ידי הכרת בריאתו ולא כידע סתמי לחוד. והחלק הפנימי הזה נקרא 'דבר גדול' כיון שהוא מתייחס כל הזמן לבורא עצמו שאת עולמו הוא בא לחקור, ואין הקרוב אליו יותר מהמציאות הממשית ברמה העיונית שבה, שהרי אותה הוא הניח לפנינו בעצמו לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. וכן מצינו גם בכל לימוד תורה, שהלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא, והוא הלומד שלא לשם מצווה אלא לידיעת החכמה. ונראה שבדומה לזה אפשר לבאר את מה שמצינו בגמרא סוגיות על רפואות שהיו מקובלים בזמנם, ונראה שהעיקר בדבר הוא שמירת הנפש והחשיבות בזה הוא בכך שהוא 'חיי הבריות' (לשון רב חסדא על תלמיד שהתרעם על כך שהוא מלמד דברים אלו) והוא חלק מהמצווה של 'וחי בהם', וכן 'נשמרתם מאוד לנפשותיכם' ועל אף שבפשטות הכוונה בעיקר על הנפש, בכל זאת בגמרא מבואר שהוא כולל גם את הגוף, ויש בו מצווה, ועיקר המטרה בסוגיות אלו הוא בכך שלימודם מביא לידי חשיבות לשמירת הגוף ובכך בהמשך גם לידי מעשה וקיום, ועל ידי זה הוא נעשה כמו כל לימוד תורה שהתכלית בה הוא 'גדול לימוד שמביא לידי מעשה'. ועדיין יש מקום לדון האם מברכים עליו ברכת התורה, ומצינו בזה כמה שיטות בגמרא בברכות האם רק על מקרא מברך או גם על משנה, ודעה נוספת שם סוברת שגם על גמרא מברך, וכך קי"ל. ומבואר שבסברא הראשונה יש מקום לומר שרק מה שניתן מיד ה' בבירור עליו הוא שיש לברך, ולבסוף התחדש שגם הגות החכמים ואפילו שאין בו הלכה פסוקה גם עליו יש חובה של ברכה, כיון שגם היא חלק מהמצווה, שהרי היא המביאה לבסוף גם לידי מעשה. ולפי זה במעשה בראשית היה מקום לברך, אלא שכיון שהוא לא מיוחד בעצמו 'לחיי עולם הבא' כמו שכתב ברמב"ם, וצריך שיהיה עיקר בשביל לטפל אותו אליו, לכן מסתבר שאין לברך עליו בעצמו. אלא שאין בכך לגרוע במצוות התלמוד תורה שיש בו. ונראה לפי זה שגם ללומדם במקום שאין מזכירים בהם דברי קדושה מותר, כיון שעדיין אין בהם קדושה עצמית שלא תלויה בדבר אחר. עוד כתוב בגמרא שם "תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות"
ומדבריו נראה שמה שנדרש ונתבע הוא עצם הראייה ולא ראייה מסוימת שכבר כתובה בתורה, ולפי זה המטרה בחקירה היא בכך שהאדם עומד על דעתו שלו ולא רק על המקרה שנמצא סביבו. ונראה מדבריו שמדובר בראייה של כל הבריות שהם אלו שאמורים לדעת יותר לעומק את מה שהם רואים, והוא בהכרח התוכן המופשט יותר במציאות שהוא מה שעומד בניגוד למקרי החיים ובניגוד ללאכול ולשתות ולשמוח לחוד, אלא שמצד שני התביעה היא לעמוד על הדעת, שהוא ההתבוננות שמוציאה מהפרטים דבר משמעותי לדעת עצמה שהוא הידיעה העצמית, ולא נוספת ידיעה עצמית ממחקר הטבע לחוד. ועדיין ניתן לומר שגם בידיעת המקרה היא יותר עצמית על ידי שהיא מופשטת ומדעית יותר, וגם בתשובתו שם רבי יוסי אומר 'הארץ על מה היא עומדת על עמודים' אלא שאין בידיעה זאת לחוד עניין נשגב. ונראה שמה שמבואר מכאן הוא שעיקר המעלה היא החקירה עד ההגעה לידיעה זו ולא הידיעה לחוד, כיון שרק בצורה זאת היא הופכת ל'תורה דיליה', שהוא המטרה העליונה שיש בכל לימוד של תורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 08:26 |
|
| |
מסתמא הגר"א התכוין שמעשה בראשית הוא סוג כלשהו של קבלה.
השאלה המעניינת היא למה התכוונה הגמ' כשדיברה על מעשה בראשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 09:09 |
|
| |
האם ברור שהרמב"ם לא גרס איזו שהיא תורה סודית? במו"נ קיים פרק מאוד עלום שכל דבריו נראים חידה סודית (כמדומני בח"ב, הספר אינו לפני) המתייחס לברכת כהנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 10:03 |
|
| |
יעקב
(ברוך השב כמדומה)
המונח "מעשה בראשית" אינו משמש באותו אופן בכל התקופות ובכל המקומות. נקודה.
אכן קשה מאד לדעת למה הכונה במונח זה בתלמוד ובמשנה, ואפילו קשה מאד לדעת אם זה אותו שימוש, ואולי אפילו יש הבדל במה שהמונח מצביע עליו אצל תנאים שונים.
מדובר ודאי בתורה סודית שאינה נמסרת לכל. נחלקו חוקרים (אורתודוכסים) בני הדור הקודם אם מדובר בידע שמתקבל מתוך גילוי מיסטי או מתוך עיון ודרישה. לכל אחד יש מקורות בתלמוד המצדיקים את טענתו.
שאלה חשובה מאד, לדעתי, היא אם אותו ידע מדבר על האופן שבו היה סדר הבריאה, כלומר מדובר במשהו בעולמנו, או אפילו קדם-בריאה, כגון עולמות קודמים (יש לשון כזה בגמרא), או שמא מדובר (לדעתי: חלילה) בתיאוריה על המתרחש לא אצלנו בני האדם ובעולמנו אלא אצל הקב"ה כביכול.
המעיין ברמב"ן על פרשת בראשית (וגם במקומות אחרים) יגלה כי הוא קיבל את התיאוריה הבסיסית של ספר הבהיר (סוף המאה ה12) כי יש דינמיקה א-לוהית, פרצופים א-לוהיים, ויש ביניהם קשר ואולי אפילו כעס והענשה של זה את זה. לא במובן של האר"י המאוחר בהרבה אבל עדיין.
עד כמה שאני מבין, אין בסיס לאמונות כאלו אצל חז"ל, וכמובן הן מהוות מינות וגם טעות פילוסופית חמורה של נסיון לייחס דינמיקה וחלוקה פנימית לאלוקים.
ושוב, השאלה היא איך לפרש ועד כמה ביד המפרשים "לשחק" עם המונח "מעשה בראשית" ועם המונח הקרוב יותר לצד שמחוץ לעולם, "מעשה מרכבה".
התשובה תיתכן רק לאחר איסוף של כל האיזכורים בתלמוד ונסיון לפרש אותם כפי פשוטם. כלומר הפשט ההיסטורי שלהם כפי שאנו מצליחים להבין את שימושי הלשון על רקע הזמן.
***
ת"ט
ודאי שהרמב"ם האמין בתורה סודית, אבל הוא האמין שהיא קרובה מאד לאריסטו, אלא שאסור לפרסם את הדבר בפני מי שאינו פילוסוף וירא שמים. הסיבה פשוטה: התורה הסודית היא כל כך שונה מן האמונה התמימה עד שמי שיפסיד בגללה את האמונה התמימה ולא ילך אחר המושכלות (מה שהרמב"ם האמין שהם המושכלות) פשוט יהפוך לעבריין כי לפי הבנה שגויה לית דין ולית דיין, אז הבה נאכל ונשתה כי מחר נתאיין כי אין לנו חלק בפילוסופיה האריסטוטלית המיועדת ליחידי סגולה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 10:13 |
|
| |
ת"ט
יש מי שחושבים באמת שהסוד של הרמב"ם הוא סוד מיסטי (כך כנראה חשב גם בנו, ר' אברהם). מיימוני הולך עם המיינסטרים (ועם הרצון שלו להיתלות ברמב"ם - ע"ע הניק שלו) שחושב שהסוד הוא הפילוסופיה האריסטוטלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 11:55 |
|
| |
היתה לי תיאוריה אפיקורסית שלגמ' היתה מסורת סודית על מרידות אלים או עולמות כושלים, זאת על בסיס הנימוק המובא בגמ' לאיסור העיסוק במעשה בראשית 'כל שאינו חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם' וכן 'משל למלך שהיה בונה ארמונות על הטיט, אין כבודו שיזכירו את הטיט' (ציטוט מהזכרון).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 12:08 |
|
| |
יש
היחס בין משנתו של ר' אברהם למשנתו של בנו אינו פשוט ויש בו פנעם לכאן ולכאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 13:42 |
|
| |
יש
יש הסבורים שהרמב"ם גם טען לקשר שהיום היינו מאפיינים כ"מיסטי" עם האלקות. זו בהחלט פרשנות לגיטימית לדבריו ואיני רחוק ממנה. איני סבור שהרמב"ם היה אך ורק אריסטוטלי. אבל - ועוד איזה אבל - אין כאן "תורה סודית" על שמות, ושאר הפעלות מאגיות. את זה הרמב"ם שלל לחלוטין!
אבל האם הרמב"ם הוא סוף כל פילוסופיה והאמת בהתגלמותה? אם תעלעל בשיעורי מבוא למורה נבוכים שהתחלתי בהם בעבר הרחוק, תראה שאני במפורש איני מחייב את עצמי לאמונות של הרמב"ם אלא למתודולוגיה שלו לחפש את האמת. וממילא זה אומר שאם הרמב"ם טעה, לא אלך אחריו בזה.
אריאל
אני מכיר את הגמרא, אבל הפרשנות שלך היא מחודשת מאד עבורי. ובמילה "מחודשת" כוונתי למפתיעה במובן שלילי. הרשה לי לא להסכים איתך שחז"ל האמינו ב"מרידות אלים". באונטולוגיה (כלל המציאות) שלהם לא היו כאלו. אם כי הם התבטאו לפחות בחלקם שהם מקבלים קיומם של שדים, מזיקים, מלאכים וגם "שר העולם" ו"דומה".
מימי לא ידעתי לבאר מהו אותו כיעור שמסתתר במעשה בראשית. ואני פתוח להצעות. הרעיון של "עולמות כושלים" טעון בירור כי איני יודע למה כוונתך. אם כוונתך לבדיקת האפשרות התיאורטית של עולמות שונים, הרי מצאנו את המדרש היפה שהקב"ה ביקש לברוא את העולם בחסד וראה שלא יתקיים (יד רשעים גברה ללא עונש) ובדין גם כן לא (אם כל חטא קטן מקבל עונש מוות, מי יישאר בחיים?) אלא בשילוב שלהם. וכן מצאנו את מי שאמר כי הקב"ה ברא עולמות, בדק ושלל (דין לא הניין לי לפי לשון המדרש עד כמה שאני זוכר) עד שהעולם שלנו כן השביע את רצונו (מוזר, אה?). אבל דבריך יכולים להתפרש גם כעולמות אלוהיים מהסוג של האר"י או הרמב"ן, ולזה אני מעדיף לא להסכים מסיבות ברורות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 13:53 |
|
| |
מיימוני, אל תכעס... (רק לאחרונה קיבלתי ממך זר)
הפרשנות של הרמב"ם כצופי היא בהחלט לא הפרשנות שלך, אבל היא קיימת. לדעתי, רמת הערפול ברמב"ם מאפשרת לטעון כל מה שרוצים. אתה לא יכול להביא הוכחה מזה שהוא שלל משהו מפורשות לכך שהוא באמת חשב שאינו נכון, שכן הוא עצמו מעיד שיש סתירות בספר.
לא אמרתי שאתה מחויב לרמב"ם, אלא שיש לך אינטרס שהרמב"ם יהיה כמה שיותר קרוב אליך. אין פה הטלת דופי ביושר האינטלקטואלי שלך, אלא ציון של הטיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 14:38 |
|
| |
אבהיר את עצמי. ברור שחז"ל היו מונותאיסטים מובהקים במובן שהאמינו שהקב"ה יחיד בעולמו ולא היה מעולם אל אחר פרט לו. אבל המסורת התלמודית הגלויה מספרת על שר של ים שמרד בקב"ה ונהרג וכן על הנפילים וכו'. יתכן שהמסורת הסודית תיארה איך בריותיו הראשונות של הקב"ה (שאולי היתה להן בחירה חפשית) נאבקו בקב"ה וסירבו לציית לו. למשל המים סירבו להיקוות, הארץ הוציאה עץ שאין טעמו שווה לפריו וכדו'. בקיצור, מה שמוזכר במלים בודדות בחז"ל תואר שם בהרחבה עם פירוט איך הכניע הקב"ה את ברואיו. המסורת הזו היתה מונותאיסטית לחלוטין (כפי שמדרש שר של ים הוא מונותאיסטי לחלוטין) אבל היו בה צלילים שנשמעו כביכול גנוסטיקנים, ולכן נאסר לספר אותה למי שיתפקר מתוכה.
באשר לעולמות כושלים, אין כוונתי לעולמות א-לוהיים - הרעיון הזה רחוק ממחשבת חז"ל שהכירו רק מדות שונות. כוונתי לתיאור מורחב של מאמר חז"ל שהבאת על נסיונות קודמים לברוא עולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 15:15 |
|
| |
אפרש שיחתי
להבנתי, וכמו שכתבתי למעלה, יש שני אפשרויות בלבד לפרש מהו מעשה בראשית.
1 - שהוא פירוש למעשה בראשית שמוזכר בתורה.
וברור שלא הכוונה לכתוב מפורש, אלא מדובר בהבנה פנימית כל שהיא. וזה יכול לכלול את פרשת בראשית עד ויכולו, ויכול לכלול גם את עניין עץ הדעת, ויתכן שהוא כולל את כל חומש בראשית, ויותר מכך יתכן שהוא כולל את כל התורה שבכתב. וכל זה בצורה שמתפרשת על דרך הסוד, שהוא הבנה פנימית על דרך הפסיכולוגיה והפילוסופיה עם שילוב ביניהם ובדגש על הראשונה.
2 - מעשה בראשית הוא פירוש עצמי על פי הבנתו של כל אדם, איך הוא מתייחס לראשית העולם, מהו היחס המציאותי לכל דבר שנברא בראשית ההיא, שהוא כל דבר שנברא בששת ימי המעשה. והוא בהכרח כולל כל דבר גם על פי הטבע והמדע.
ברמב"ם הראשון שהבאתי הוא כותב מפורש שמעשה בראשית הוא מחקר הטבע
אלא שבדבריו נראה שהוא התקשה אם כן מהו הסוד שיש בזה, ולכן הוא כותב 'שיש בינם לבין מדעי האלוהות קשר גדול'
וכדברי הרמב"ם בזה הביא גם ברמ"א
עוד כתבתי שבדברי הגמרא נראה מפורש כדברי הרמב"ם בזה -
א' - מהגמרא שמביאה שכל המקור לסודיות מעשה בראשית הוא מהחקירה העצמית של האדם על קודם שנברא העולם.
ב' - כך נראה גם מדברי רבי יוסי שאמר 'אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעות מה הן רואות' וברור מדבריו שלא מדובר בהתבוננות בתורה אלא בהבנה במציאות.
עוד הבאתי את שיטת הגר"א [שמייצג את שיטת המקובלים בזה] שביטל את שיטת הרמב"ם
מה שצריך להסיק מדבריו ששיטתו היא כשיטה הראשונה הנ"ל, שהרי הגמרא מאריכה בביאור מעשה בראשית של המשנה, בעיקר בביאור פרשת בראשית של ששת הימים שהתפרשו בתורה.
עד כאן הוא מה שכתבתי קודם
וכעת נראה לי ליישב את הקושי על הגר"א מדברי הגמרא -
שמה שכתב שהרמב"ם לא ראה את הפרדס, אין כוונתו למעשה בראשית שהתבארו כאן, אלא למעשה מרכבה, שכך הוא נראה בגמרא בחגיגה שם, שעל מעשה מרכבה שמוזכר במשנה, הגמרא מאריכה במעשה של הארבעה שנכנסו לפרדס. ועל זה כתב הגר"א שבניגוד לרמב"ם שעירב שני הדברים מעשה בראשית ומרכבה, לדבריו, הוא לא ראה מהמרכבה כלום, וזהו גם מה שכתב שעניין הפרדס לא שייך לכאן כלל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 15:15 |
|
| |
מעשה בראשית מהו ?! ספקולציות !! אתם סתם מסתבכים כאן בדמיונות שווה, הגמ' עונה תשובה פשוטה ש"אין לך עסק בנסתרות"
שאין לאדם כלים לבדוק, אז הוא חייב לדעת את הכלל של פרופר "עיקרון ההפרכה" = אין לך עסק בנסתרות.
הגמ' אומרת: במה שהורשית ?! תתבונן !! כלומר אם יש לך כלים = אפשר להפריך ?! אז אתה יכול להתבונן !! אחרת הם סתם ספקולציות\תיאוריות\דמיונות. ולכן אי אפשר ללמד אותם לרבים כאילו זאת אמת מדעית. אתה יכול להציע השערה\תזה\תיאוריה לחברותא שלך ותו לא.
חטאו כל אלה בכל הדורות שכן ניסו לתת השערות כאילו הם אמת עובדתית, והורידו את עצמן ואת כל הדורות שאולה. הרי חיללו את עצמן ואת דורם בכך שהם גרמו להמונים להאמין בהשערות (כאילו יש חיים אחרי המוות ועולם הבא דמיוני וגלגולים) כאילו הם עובדות ועל פיהם ניהלו את חייהם בכל תחום, הלכתי תורני חברתי וכדומה, וככה הגלות נמשך לעד. כי אי אפשר להתנהל על פי הרחקת עדיו, וכל תיאוריה\ספקולציה שנהפכת לאמונה שאי אפשר להוכיח אותה, אז זאת בדיוק הרחקת עדיו. ההבדל בין תיאוריות\ספיקולציות שגדולי עולם הציעו לבין אלה שקבעו אותם כאמת כאילו קיבלו את זה בקבלה מהאלוהים ?! היא שהראשונים יסכימו להעמיד בכל דור ודור את הספיקולציה שלהם במבחן, מה שאין כן אלה שהפכו את הספיקולציות כעובדות וכאמתויות ?! הם הם מחללים את עצמן בראשונה, וכמובן מורידים את דורם ואת המשך הדורות לשאול. לגבי האם גדולי עולם - כמו הרמב"ם והרמב"ן והאבן ועזרא ועוד ועוד, האמינו במיסטיקה ?! ובכן, רק עםארץ גמור יכול לחשוב כך, הרי הם הם וחז"לינו הקדושים, קידשו את ה"שכל" מול כל דבר ביקום אפי' מול האלוהים עצמו והגדילו גדולי עולם לומר שהשכל עצמו זה דבר האלוהים, ראו את הרמב"ן ב'בקרבי אקדש (בפרשת שמיני) ראו את הרמב"ם בחגיגה, ראו את האבן עזרא בהקדמה לתורה ובקהלת ועוד, ראו את חז"ל באותיות בר' עקיבא בקיצור האדם הזה שחושב שהם היו מיסטיקנים הוא חמור חמורתיים ועדיף שידע את זה מהר, אחרת הוא יהיה חמור בכפליים.
תוקן על ידי maxmen ב- 22/10/2015 15:18:51
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 15:45 |
|
| |
מימוני
צריך משאית של רצון טוב בכדי להשחיל בפרק ההוא ברמב"ם משהו אריסטוטלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 16:02 |
|
| |
תלמיד
יש לך אפשרות לציין לפחות באיזה איזור הפרק נמצא?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2015 17:32 |
|
| |
מקס
כל הפוסל, במומו פוסל.
|
|
|
|
|
