'מעשה בראשית' מהו?

שאל אותי פעם אחד מחברי הפורום - מניין שאלוקים הוא שעושה כל דבר בעולם (כנראה שאלתו התבססה על ההנחה שאם יש אלוקים אזי הוא בראשם של בני האדם - ועל כך שאל - מי אמר שיש משהו מעבר לזה)?

ואצטט כאן את תשובתי:

"
מבחינתי, הכתוב "הלא אב אחד לכולנו הלא א-ל אחד בראנו" - מסמל עיקר גדול באמונה: "אב אחד לכולנו" - מאחד את כל האנושות לכדי חטיבה אחת, שבה כולם ערבים זה לזה, ו"א-ל אחד בראנו" - מוסיף לחטיבה זו את כל העולם כולו. כלומר: הואיל והוסכם - אף על המדענים - כי כל העולם נוצר מ"מפץ גדול" אחד, אם כן, הרי ברור שכאשר התפתח בעל חי, או אדם, הרי שהוא התפתח באופן כזה שיד ימין ויד שמאל יעבדו במקביל. לא זו אף זו: גם הרגליים יעבדו במקביל לידיים. לא זו אף זו: שני זוגות אלו יעבדו במקביל לפעולת הלב, המוח והנשימה. לחוכא ואיטלולא יהיה ניסיון לומר שהם עובדים בנפרד (מה שאגב לטענת כותב הספר "", מאפיין את החשיבה היוונית הקדומה, שלפני ). משהוסכם שיש "אלוקים" שהוא זה שאירגן את כל אברי הבעל-חי לעבוד ביחד, וכמו שביארתי לעיל, הרי שעלינו להקיש מכאן גם לכלל המציאות כולה, שאורגנה מן הסתם על ידי אותו "אלוקים" - לכדי מערכת פעילה המשרתת בחלקה האחד את חלקה האחר. זה כמובן טענה הרבה יותר רחבה והרבה פחות מוכחת, אולם היא ניתנת להיטען, וכשלעצמה היא סבירה ומובנת. אם כי יש בה חיסרון - הקושי לבודקה. אבל כאן צריך להתייחס לנקודה אחרת: הקשרים הפסיכופיזיים בעולם. למעשה, זו טעות להסתכל על זה כך, אלא אם כן אנו מאמינים בישויות רוחניות, שהרי אם אין, אז אין לדבר על קשרים "פסיכופיזיים" אלא על קשרים בין האדם לטבע, שהרי האדם הוא היחיד המכיל ישות רוחנית כלשהיא - לפי הדעות השוללות רוחניות נבדלת. ואז אמנם יש שאלה גדולה - מי אמר שהעולם - הפיזי - "עובד" יחד עם האדם - הרוחני - כמערכת אחת? זו אכן שאלה שתשובתי עליה היא מה שכתבתי דלעיל, אבל חשוב להבחין שאין מדובר על פסיכו פיזיקה המשוטטת בעולם אלא על קשר בין האדם לעולם הפיזי. 
"

ומכאן - אעבור לשאלת מעשה בראשית - הואיל וכאמור, יש קשרים פסיכופיזיים בעולם. והואיל והקב"ה נתן תורה. והואיל והקב"ה ודאי סיפק את מקסימום המידע הנצרך. והואיל ואם יש מידע שלא סופק, הרי הועבר במסורת בעל פה, באמצעות חברת אנשים, או בכל דרך אחרת. לכן אמורה להיות דרך לגלות את הקשרים הפסיכופיזיים בעולם. וזה נקרא מעשה בראשית. 

אבל מהו מעשה בראשית? אז כאן שוב - אני מאמין שבדיוק שכמו שהידיים והרגליים של בעל חי לא פועלים בנפרד, כך גם "משיב הרוח ומוריד הגשם" - הרוח והגשם אינם מנותקים משאר העולם, כל העולם פועל כמערכת אחת. אבל כאמור , אין ישות פסיכופיזית בעלת גוף פיזי שגילויו ילמד אותנו כיצד היא פועלת. אלא הפסיכופיזיוּת  (הוא"ו בשורוק) הינה עצם הקשר בין הגשמיות לרוחניות. והוא אמור להיות דבר הניתן להילמד. והוא עניין מעשה בראשית. 

מהו בפועל וכיצד מגלים אותו? לחז"ל כנראה היתה מסורת. היום אולי יש מי שסבור או יודע שיש בידו מסורת. עכ"פ סביר שהיו להם סברות וידיעות לגבי המציאות, שלדעתם אמורים להסביר ענייני טבע. אם מחפשים את מקורם בתורה - הרי שהייתי מוצא את רמזיהם במעשה בראשית, בכל סיפורי הניסים הפזורים בתנ"ך - ומן הסתם גם בניסים הגדולים של יציאת מצרים. לי אישית אין מידע כיצד לקשר בין הדברים. זה מצריך, לדעתי, היכרות עם המדע ועם ידע תורני כאחד. זאת בשל העובדה שכיום אנשי הידע התורני בדרך כלל לא בקיאים במדע. כמובן, אם יש איש תורני שמסוגל להוציא ידע מדעי מהתורה, הרי זה טוב, אבל גם אז לא ייתכן שזה יבוא תוך התנגשות עם המדע. המדע בסופו של דבר איננו אנטי-מעשה בראשית. 

אבל בסופו של דבר מי שרוצה ללמוד "תורה", אזי לימוד המדע לבדו איננו בעיניי לימוד מעשה בראשית. אמנם לא הכל שחור-לבן, וודאי ללימוד מדע יש ערך מעין הערך שבלימוד מעשה בראשית. ובדיוק כמו שמחפשים "סגולות" בכל דבר שיש בו "מעין הערך" של משהו, אזי אפשר גם ללמוד מדע בתור "סגולה", שיש בה מעין הערך של "מעשה בראשית".

זאת כמובן מלבד העובדה שקישור בין התורה לבין המדע, יש בו ערך גדול - לכל דור ולדורנו בפרט, הן עבור האמונה, הן עבור חכמת התורה (שהייתי חושב שתשפיע גם על ההלכה), הן עבור קידום העולם המעשי, והן עבור דרכי שלום - עם כל מי שאיננו מחזיק בדברי תורה - יהודי ושאינו יהודי.

כבר היום אנו יודעים על דברים רבים - שבעבר נראו מופרכים - אך אנו יודעים היום בבירור שיש להם מציאות ממשית ו"עובדת" - טלפון וחשמל, רדיו, טלביזיה וכו'. ואין צורך להאריך. היום גם הפסיכולוגיה מתקדמת כך שאנו יודעים גם לא מעט על העולם הנפשי - אם כי עדיין איננו יודעים "ממש" כיצד הוא מתקשר לעולם הפיזי.

יעקב, לפי הרמב''ם מחקר הטבע הוא ממש לא 'פירוש עצמי ע''פ הבנתו של כל אדם' בתפיסה האריסטוטלית - ימי ביניימית היתה אמת אחת גלויה וידועה שביארה את כל תופעות הטבע העיקריות ע''פ כתבי הפילוסופים הקדומים. ולפי הרמב''ם אותה אמת מטאפיזית היא היא סתרי תורה.

תלמיד, בדיוק להפך. בקטע הזה מפרש הרמב''ם את סוד השמות הקדושים לפי התפיסה האריסטוטלית ביותר שתיתכן. הוא נלחם בכל פירוש שמעניק לשמות כח מיסטי שהוא ומפרש שכל הסיפור הוא ביטוי של עניינים מסוימים בכוחותיו של ה'. נניח, שם של 12 אותיות היה 'שכינה נשואה לה' '.
השמות הוסתרו כפי שכל הדעות הפילוסופיות האמיתיות מוסתרות מפשוטי העם, הנשים וקטני הדעת. כלשונו, "כאשר היו בני אדם פרוצים לומדים זה השם בן י''ב אותיות ומשבשים בכך את הדעות, כפי שיארע למי שאינו שלם אם ידע שאין הדבר כפי שהיה מדמה מקודם - לפיכך העלימו גם שם זה".
ועוד שם "אין ספק כי אותם המלים מורים על עניינים בהכרח, אותם העניינים קרובים לאמיתת השכלת עצמותו יתעלה באופן שביארנו". זה ברור אפוא. 

אריאל
ברמב"ם בפירוש המשנה מפורש שדבריו הם בעקבות הבנתו בדברי חכמי המשנה והגמרא, ומתוך דבריהם הוא הבין שמעשה בראשית הוא כלשונו מדע הטבע, וברור מכך שאין משהו ייחודי בהבנת אריסטו, אלא הוא הבנה של כל מבין שאותו הרי חכמים היו צריכים להגביל. ולכן אמנם שבמקרה בזמנו דברי אריסטו הם היו המדע המקובל, אלא שאין לכך כל משמעות.


עוד מצאתי קושי בדברי הגר"א הנ"ל מדברי הגמרא על בן זומא שנכנס לפרדס שהוא מעשה מרכבה וכנ"ל ושם בגמרא כתוב "בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר דבר מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו" ונראה מכך שכשלונו היה בכך שהוא אכל הרבה מדאי מהדבש ההוא של מעשה מרכבה שהוא היחס האלוהות לעולם, והוא כדברי הרמ"א שכתב שהטיול בפרדס צריך להיות רק באקראי והעסוק הקבוע צריך שהוא יהיה רק בבשר ויין שהוא התלמוד וההלכה, ולפי זה כתב שאת החלק לעולם הבא קונים רק על ידי התלמוד שהוא העיסוק העיקרי בתורה.
אלא שבגר"א כתב שכיון שמעשה מרכבה ובראשית הם ה'דבר גדול' אם כן 'אין לך קיבול שכר יותר מזה' ולדבריו לא מבוארכל כך איך יתכן שדווקא בדבר שבו אין לעסוק באופן קבוע דווקא בו יש את השכר הגדול ביותר. ועוד שהרי כבר שנינו 'עשה תורתך קבע' 'והגית בם יומם ולילה' ובהכרח שהוא עיקר התורה ולא דבר אחר.
והדברים צריכים תלמוד

אריאל
אין בפרק ההוא שום תוספת מידע  אם לא שיש מאחוריו מסורת סודית

יעקב, לפי הרמב"ם אריסטו הוא לא 'מה שיעלה במוחו של כל מבין', אריסטו הצליח לגלות את אמיתות הטבע כולן שכבר חז"ל ידעו אותן ורמזו אליהן במשליהם.

תלמיד, מי אמר שהרמב"ם צריך למסור מידע חדש? (פרט לעצם ביאור הסוגיא) מספיק קשה היה לו להתמודד עם האגדה הזו, ואתה רוצה להטיל עליו עוד עבודה?

אני מכריז בזאת על ביטול כל מה שטענתי בעמוד הראשון לגבי מעשה בראשית דחז"ל, וזאת כי אחרי שהסתכלתי בגמ' גיליתי שהציטוטים שהבאתי מהזכרון אינם מתייחסים כלל למעשה בראשית כי אם לשואל מה למעלה ומה למטה ועוד, ע"ש. (ומכאן תוכחת מגולה לכל החפץ לפסוק הלכה ע"פ זכרונו וה' הטוב יצילנו ממכשול וטעות אכי"ר)
אם נתבונן במה שהגמ' כן מגלה לנו על מעשה בראשית, נגלה שהרמב"ם אכן צדק בפרשנותו - הגמרא עוסקת בקוסמולוגיה, דא עקא שאין זו קוסמולוגיה דאריסטו (ארבעה יסודות, מזגים וגלגלים) כי אם קוסמולוגיה תמימה של יהודי בבל במאה החמישית. העולם עומד על שבעה עמודים, וי"א 12, וי"א 1 וצדיק שמו. יש מפרטים וטוענים כי הארץ עומדת על הים שניצב על ההרים שניצבים על העמודים. מתוארים הרקיעים ומה שנמצא בהם. יש קצת על הדברים הראשונים (=הבסיסיים) שנבראו בעולם (עשרה), ועל הדרכים בהם ברא אותם ה' (עשר) וקל למצוא כאן דמיון לעשר ספירות בלי מה בהן נברא העולם לפי ס' יצירה.
אם נתמקד נשים לב שכל מה שהבאתי פה (פרט לתיאור הרקיעים) עונה להגדרה יסודות העולם, ובירושלמי מוסיף עליהן עוד את האותיות בהן נברא העולם וכדו'.
אם כן אני נוטה לחשוב שמעשה בראשית שחז"ל עסק בשאלת בניין העולם, כיצד נברא ועל מה הוא עומד, תוך דרישת הפרשה.
ואני שב וטוען שספר יצירה נשען על מסורות חז"ליות מסוגיית מעשה בראשית.

אי אפשר לומר שהוא ידיעת הטבע של אריסטו דווקא כיון שאין בזה שום קדושה מיוחדת והרמב"ם לא מזכרי את הזה בשום מקום והרמב"ם מפורש מסתמך על הבנתו את דברי חכמים שהוא הדברים המפורשים בתלמוד ובמדרשים

מעיון בדבריו הגמרא מבואר שלא מדובר בעיון הטבעי הטכני לחוד והוא כבר מהמימרא הראשונה שם בחגיגה 'אדם הראשון מהארץ ועד השמים וכן 'מסוף העולם עד סופו' 'כיון שסרח מיעטו' וברור שלא הכוונה על גודל טכני אלא תפיסה פנימית פסיכולוגית
ולפי דעתי פירושו ברור כעין ההבנה בעץ הדעת וכעין תפיסת הילד שהוא רואה את עצמו כממלא את כל המרחב וכל העולם לא נברא אלא בשבילו ולבסוף הוא ממעיט בערך עצמו ומתקטן עד כדי התייחסות עצמית כמציאות טכנית לחוד בשר ועצם ולא נוכחות עליונה ונשמה בת שמים שממלאת את העולם כולו
וכך הוא גם בעניין העמודים שהבאת ושם מפורש לבסוף שהעולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו וברור שלא מדובר על תיאור של מציאות טכנית
וכן עניין האור שגנזו לצדיקים
וכך נראה לפרש את יתר הדברים שם

עניין הסוד הוא מה שנקרא היום פסיכולוגיה ופילוסופיה שמשולבים ביסוד בריאת העולם וביסוד הנפשי שבאדם שהוא הנברא העיקרי ולא צורות חיצוניות וטבע פיזי לחוד

בעניין שיטות הראשונים מה שנראה הוא שהרמב"ם במורה נבוכים והגר"א שווים בכך שלימוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה הוא החשוב ביותר וכל הלימוד האחר טפל לו ולכן יש מקום לעסוק למי שיודע הדינים הנצרכים במשך רוב הזמן כיוןשבו הוא עיקר החלק לעולם הבא והשכר המרובה
אלא שבשו"ע בדברי הרמ"א וכך הוא ברמב"ם במשנה תורה נראה לענ"ד לא כך, ולכאורה כך נראה יותר בדברי הגמרא שהבאתי למעלה.
בדברי השו"ע נראה שמעשה בראשית ומעשה מרכבה הוא חלק ממה שנקרא 'חכמות' והוא לא מעצם לימוד התורה והחכמות הם בהבנה האישית של האדם וזה כולל את הבראשית שהוא הטבע וכן את המרכבה שהוא הפילוסופיה שהוא היחס לאלוהות וגם הוא חייב שיהיה בהבטה העצמית ובהבנת הלב של כל אדם ולכן אין בו קדושה עצמית של התורה כיון שהעיקר בו הוא ההגיון
ומסיבה זו אכן אין מקום לעסוק בו יותר מדאי אלא רק באקראי וכטפל לעיסוק בדברי התורה המפורשים, שהוא בעיקר הדברים שהיא מצווה, שהם המצוות המעשיות, ודווקא בו הוא עיקר החלק לעולם הבא, שרק בו נאמר 'גדול לימוד שמביא לידי מעשה'.
ולכן אמנם שמעשה מרכבה נמשל לדבש שבו יש את הטעם הגדול ביותר, וכל הטעם שבכל לימוד התורה מבוסס בעיקר על הטעם וההבנה הבסיסית הזאת כיון שהוא בנוי ומבוסס רק על היחס של הבורא לברייתו, אלא שהטעם הזה הוא מרוכז מאוד והוא ראוי רק בזמנים מסוימים מאוד, ויש גם אהזהרה שלא לעסוק בו יותר מדאי.

אריאל
הרמב"ם במורה לא הביא סתם קטעים צבעוניים

ודאי, מטרתו לבאר את הסוגיא על השמות הקדושים (ולהרחיק את האמונות המאגיות)

ומה הצליח לבאר?  מאומה.

עד שקראתי אותו חשבתי בתמימותי שהשם המפורש היה בעל כח מאגי, (מה שמזכיר את תפיסתם של מחברי פרקי היכלות, רח"ל) עכשיו משנגה עלי אור הדעת אני יודע שהוא העביר מסר פילוסופי, ושהפילוסופים העתיקים שלנו נזהרו מלגלות את אותו מסר להמון העם לא כי הוא עלול להחריב עולמות אלא כי הוא יכשיל אותם בדעות אסורות.
כנראה שהסכנה גדולה כל כך שאפילו לרמב"ם אסור לגלות מהם העניינים הרמוזים בו, או שהוא פשוט לא ידע.