דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות, לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום, ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך, וכן אם אמר רופא לחלל עליו את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך מחללין עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת.
לכאורה יש פה תוספת לא נצרכת ברמב"ם. חולה, שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום, למה צריך רופא של אותו מקום? אם הוא לא מאותו מקום והוא מומחה, אי אפשר לסמוך עליו?
אם אני לא טועה זו דרישה הילכתית שכתובה רק ברמב"ם, בשום פוסק הלכה לא מוזכר שהרופא צריך להיות באותו מקום.
כן מוזכר שצריך להיות רופא אומן, אז למה הרמב"ם מוסיף "של אותו מקום".
יתכן, שרופא של מקום מסוים, לא ירפא במקום אחר, גוף החי מושפע ברמה כזו או אחרת מהארץ עליה הוא נמצא, ממזג האויר בו השורר במדינתו, כך שמאד יתכן שמחלה פלונית במקום פלוני מסוכנת יותר מאותה מחלה במקום אלמוני, יתכן גם שתרופות מסוימות מועילות במקום מסוים, לא יועילו במקום אחר.
ומי לנו גדול מהרמב"ם שהיה גדול הרופאים שיאמר דבר כזה.
דבר מעניין אנו מוצאים בפרשתנו.
בראשית פרק טז, א-ג
(א) ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר:
(ב) ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יקוק מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי:
(ג) ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה:
בפסוק ג', שרה לוקחת את הגר שפחתה "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען" מה רלוונטי כמה שנים הוא היה בארץ כנען? איך זה נכנס בסיפור עקרותה של שרה?
המלבי"ם מסביר ש10 שנים זוהי התקופה בה נבח זוג אם הוא יכול להוליד, וכיוון שראתה שרה מקץ 10 שנים שהיא לא הולידה, נתנה את הגר לאברהם.
אבל לא ברור, הרי מדובר פה שאברהם היה בן 87 בערך (שנה לאחר מכן נולד ישמעאל, ו13 שנים אחר כך נולד יצחק כשאברהם היה בן 100) אם כן 10 שנים מהחתונה עברו מזמן.
יתכן, שכיוון שהם היו במקום חדש, שרה לבדוק עוד 10 שנים, אולי המקום ישפיע? לכן מקץ 10 שנים לשבת אברהם בארץ כנען ואעפ"כ לא נפקדה, אז היא נתנה את הגר לאברהם.
