| באור פרק כד פסוק ג "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" מדוע היה אברהם צריך להשביע את עבדו שלא ייקח מבנות כנען, והלא כבר אמר עליהם נח "ארור כנען" ובודאי לא יעלה בדעתו לעשות זאת? יש לומר, מכיוון שהעבד עלול לחשוב בלבו שייצא כנען מקללת הארור, לאחר שברך הקב"ה את אברהם "והיה ברכה", כלומר, שכל משפחה שיהיה אברהם בתוכה תהיה מבורכת. וכן אמר עליו "ונברכו בך כל משפחות האדמה". לכן אומר אברהם "אשר אנכי יושב בקרבו", כלומר, למרות שאני יושב בתוכו, והם מתברכים בגללי, בכל זאת, אין זה מוציאם מקללתם. פרק כד פסוק ד, ח "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק. ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת רק את בני לא תשב שמה" בקשת אברהם מאליעזר שילך לארצו ויקח משם אשה ליצחק, גם היא בכלל השבועה. ולכן מיד לאחר מכן הלך אליעזר לארם נהרים. אמר לו אברהם "ונקית משבועתי זאת", מהי "זאת"? - הדרישה שילך אל ארץ מולדתו ויקח משם אשה ליצחק. אם יעשה כן ולא יעלה בידו לקחת משם אשה ליצחק, הוא ביצע את שליחותו והוא נפטר מן השבועה. אבל השבועה שלא לקחת אשה מבנות כנען - לעולם קיימת, משום שדבר זה תלוי בידו של אליעזר. ומה שאמר "רק את בני אל תשב שמה" - זה אינו בכלל השבועה, אלא רק דברי תשובה של אברהם לאליעזר על שאלתו "ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם". פרק כד פסוק יב "ויאמר ה' אלקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם" אברהם עצמו התפלל "ה' אלקי השמים... הוא ישלח מלאכו לפניך", ובודאי אליעזר היה בטוח בתפילת אברהם שתתקבל, אם כן לשם מה הוצרך להוסיף תפילה משלו? יש לומר, כי לפעמים יש דבר אשר מצד עצמו ראוי להיעשות, והמניעה איננה מצד עצם המעשה אלא מצד העושה. לכן אליעזר התפלל שיהיה הוא עצמו ראוי שייעשה הדבר על ידו. פרק כד פסוק יז "וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך" יש להבין, מדוע עתה המעיט אליעזר מן הסימנים שהתנה בתחילה? הנה, בתחילה אמר "ואומר אליה הטי נא כדך ואשתה", ואילו עתה הסתפק ב"הגמיאיני", שהיא לשון פחותה משתייה, ועוד הוסיף ואמר "מעט מים". זאת ועוד, עתה לא עמד על כך שתטה את כדה להשקותו, כפי שהתנה בתחילה. מדוע? יש לומר, שראה אליעזר שהמים עולים לקראתה, וזהו סימן מובהק שאין היא מבנות הכנעני, אלא מזרע קדוש כאברהם. עתה עלה בלבו של אליעזר החשש שמא לא תעמוד בתנאים שהתנה בתחילה, ויפסיד אותה. לכן המעיט בתנאיו ככל האפשר, כדי שיוכל להשיגה בנקל. פרק כד פסוק יח "ותאמר שתה אדוני ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו" כנגד מה שאמר אליעזר "הגמיאיני נא מעט מים" - אמרה היא "שתה", כלומר, כחפצך. "ותמהר ותורד כדה על ידה" -רבקה לא רצתה שיטרח אליעזר לשאת בידו הכד לשתות, לכן מיהרה להורידו. "ותשקהו" - לא רק שלא טרח לשאת את הכד, אלא היא קרבה את הכד לפיו, כדי שלא יצטרך להטות את הכלי. ומדוע לא אמרה מיד "גם לגמליך אשאב" אלא עיכבה את דבריה עד לאחר שהוא עצמו סיים לשתות? יש לומר, כי גם דבר זה נעשה על ידה מתוך חשבון ומחשבה של צדקות. אם היתה אומרת כך מיד בתחילה, היה אליעזר ממהר לשתות, כי הוא יודע שהיא צריכה עוד לטרוח להשקות הגמלים. אבל כאשר לא הזכירה את השקיית הגמלים, חשב אליעזר שזוהי כל טרחתה של רבקה, לכן שתה בנחת לאטו ולא נחפז לסיים. | האור החיים כלשונו פרק כד פסוק ג גילה דעתו אברהם טעם שהוצרך להשביעו ולא הועיל טעם שזה ברוך והוא ארור, כי העבד חשב מחשבות שהגם שכנען ארור כבר יצא מארור מטעם שאמר הכתוב 'והיה ברכה', פירוש שכל משפחה שיהיה אברהם בתוכה תהיה מבורכת, גם אומרו 'ונברכו בך וגו''. לזה אמר 'אשר אנכי וגו'', פירוש הגם שאני יושב בקרבו ונברכו בי עם כל זה אין דבר זה מוציא לך ארור מקללתו. פרק כד פסוק ד-ח 'כי אל ארצי וגו''. גם זה בכלל השבועה שיקח לו אשה ממולדתו, ולזה תמצא כי תיכף ומיד לקח הגמלים וילך ארם נהרים. 'ונקית משבועתי זאת'. פירוש מקיחת אשה לבנו מאת מולדתו, אבל משבועת קיחת בת כנען במקומה עומדת שהוא דבר התלוי בידו. 'רק את בני וגו''. לא השביעו על דבר זה ואין זה אלא תשובה לאומרו 'ההשב אשיב וגו''. פרק כד פסוק יב
בטוח היה אליעזר באדונו שתפילתו מקובלת אשר התפלל 'הוא ישלח מלאכו וגו'', והוסיף הוא להתפלל שיהיה הוא ראוי ליעשות הדבר על ידו, כי ימצא לפעמים שתהיה מניעה לקיים דברי התפלה מצד האמצעי, לזה התפלל לאלקי אדונו שיקרה לפניו. פרק כד פסוק יז הנה המעיט ממה שהתנה לשאול, כי הוא אמר 'ואומר אליה הטי נא כדך ואשתה', ועתה אמר 'הגמיאיני' פירוש לשון גמיאה. גם אמר 'מעט', גם לא אמר שתטה היא כדה להשקותו כאשר התנה. טעמו הוא על פי דבריהם ז"ל (ב"ר ס) שראה שעלו המים לקראתה, וסימן זה הוא מובהק שאינו מצוי בבנות הכנעני כי אם בזרע ברוך וקדוש כאברהם, גם מזלו הראהו כי היא זאת, לזה היה ירא על התנאים שהתנה שמא לא תקיים אותם ונמצא הוא מפסיד מבוקשו על ידי תנאו, לזה היה ממעיט בכל האפשריות בתנאיו כדי שיהיה נקל בעיניה לעשותם. פרק כד פסוק יח 'ותאמר שתה וגו'', פירוש כנגד שאמרת גמיאה מעט, שתה כחפצך. ולא שישתה הוא בידו אלא היא תטרח במצוה להשקות צמא למים, 'ותמהר ותורד כדה על ידה', כדי שלא יטרח הוא בשאת הכד לשתות. ואומרו 'ותשקהו' פירוש מלבד שלא טרח לשאת הכד, עוד לה שהיתה טורחת לקרב לפיו המים שלא יצטרך הוא אפילו להטות הכלי. וטעם שלא אמרה תיכף ומיד 'גם לגמליך וגו'' לתוספת ותרנות נתכוונה הצדקת, שאם היתה מקדמת לומר 'גם לגמליך' וגו' קודם שישתה הוא יש מקום לו למהר להקל טורחה כיון שעוד לה טרחת הגמלים, מה שאין כן קודם שהודיעהו יחשוב כי הוא זה כל הטורח וישתה כחפצו לאט לאט, ואחר ששתה תיכף אמרה 'גם לגמליך וגו''.
|
