על הסלולרי הכשר, חרדיות ו'דעת תורה', ע"פ מיימוני

ספקן, אני מסכים עם רוב דבריך, אני באמת לא דיברתי על גדולי ישראל ספציפית אלא על כל שדרת הניהול, שכמובן שיש בה הרבה אנשים חכמים והגונים וגם אנשים לא הגונים, וזה עניין של רצוי ומצוי.

לגבי מרחב הסייגים, יש באמת קו עדין שיש מקום לדון בו ולהזיז אותו.

מכל מקום יש קצוות שאינם בפרשה. ראיית מראות שמטרתם גירוי היצר אסורה מצד עצמה. וההתנגדות לתקנות של גור אינה מצד עוצם ההרחקה אלא מצד שההנהגות עצמן סותרות לקדושה כפי שהמתנגדים תופשים אותה.

בע"ב ויש

אני מאמין בכתוב "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה". לכן כמה שהמציאות תשתנה, אפשר יהיה לייצר שמירה על הישן גם בתוך המציאות החדשה, גם אם זה יכלול כמה שלבים, ואפילו כמה שלבים בסגנון משל הכוזרי של זרע הנרקב באדמה לפני שהוא צומח לתפארת. 

אני מאמין גם שהשמרנות עצמה, כאשר היא שמרנות אמיתית - בהכרח תשמר גם את הנורמליות של הדרך העתיקה - לכן לכשיבוא לפניי שמרן, אבדוק האם הוא מבין כיצד אכן צריכה היהדות להתנהל, מבחינתי אם הוא לא יודע לנהל אותה בצורה נורמלית, אותה הוא שהוא אינו שמרן אמיתי. כמובן, אינני אומר שהכל צריך להתאים למה שנחשב בעיניי או בעיני איזה חילוני ל"נורמלי", אבל צריך שיהיה איזה עמוד שדרה יציב של הסתכלות נכונה על העולם ועל הדרך הראויה לנהל חיים.

ולפי אמונתי אנשים הם קודם כל נבראו בצלם אלוקים, ולפיכך הולכים בדרכו בטבעם, ואם סטו אין זה אלא מקרי, אבל עיקר ההנהגה תלויה בדרך הנכונה לחיות. ולכן, כך אני מאמין, בסופו של דבר אנשים גם מאזנים זה את זה, באופן שכל העולם כולו ממשיך להתנהל כראוי. ולכן אינני חושש לתת לשמרנות מקום, וגם לא לחדשנות. עד כמה שדברים כאלו בסביבתי קשורים אליי, אני נותן להם להתנהל בשקט (אגב, גם בפורום הזה), מלבד כאשר יש לי משהו ספיציפי לומר. 

כמובן שהרב המיימוני אינו צריך את הסכמתי, אבל אני מסכים בהחלט גם לדבריו שצוטטו כאן, ואיני רואה בזה סתירה לדבריי. אדרבה, אני רואה בזה שהוא שמרן "אמיתי", כאמור. 

משל למה הדבר דומה? אם לאדם נשברה הרגל, אם הרגל בריאה באופן כללי, אזי רפואתו אינה בשום אופן ע"י התערבות בגופו, אלא ביצירת "חומות"=גבס ומנוחה. ואדרבה, התערבות תזיק יותר מאשר תועיל. רק אם הרגל חולה אז צריך התערבות. אז כל השאלה האם מדובר ברגל בריאה או ברגל חולה. וגם החולה, האם רפואתו ע"י מנוחה וחבישה, או ע"י תרופות ומשחות? ודאי - אם לא יקח תרופות, אע"פ שינוח, מ"מ ההחלמה תהיה הרבה יותר קשה. אבל גם אם יקח תרופות - אם לא ינוח ויחבוש את המכה שלא תזדהם - גם אז ההחלמה תהיה קשה. לכן אין לי אלא לחזור על הפסוק "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך". 

כמובן, מי שלא מאמין בדרך מבסיסה, אזי מבחינתו צריך התערבות רצינית, אבל כאן צריך לברר במה אנו כן מאמינים ובמה אנו לא.

מה שצוטט באשכול סמוך על "חרדיות חדשה" הוא כמובן מעניין, ונותן לפחות קצה חוט למה שצריך להיעשות, ומה שצריך הוא לעשות, "היום קצר והמלאכה מרובה" "הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".

יש טענה שחוזרת על עצמה לגבי כל ביקורית שמופנית לציבור החרדי, והיא טענתך יש הגונים ולא הגונים רצוי ומצוי וכו׳, והיא עצמה חלק מהבעיה החרדית עצמה, כי הביקורת היא על השיטה עצמה ולא על החרדים כבני אדם, ציבור שלם שמסרב לקבלת ביקורת ולא מתנהל בו שום דיון רציני על הנחות היסוד שלו, ושלכל ביקורת שמושמעת נגדו נבנים תילי תילים של הצדקות העיקר לא לשנות כלום, זה ציבור שנידון להתנוונות ולהשחתה, הלא תדע מה קרה בתקופת ההשכלה, ומה יקרה אם וכאשר יופיעו רוחות שאינן מצויות מה ישאר מכל זה, הלא את הכל ישא הרוח.


אינני יודע אם מותר לטעון כאן טענות שיש בהן ריח פוליטי, אבל זכינו בדורינו לגילוי נפלא כאשר מול עינינו קבוצת עסקנים שניהלה ביד רמה את הציבור החרדי עם חרמות והקצנה נוראה במשך עשרות שנים הפכה למוקצה מחמת מיאוס, הלא היה ראוי שהתופעה הזאת תביא לחשבון נפש נוקב בציבור החרדי, ומאומה לא קורה, והציבור הזה הולך ושוקע בתוך הבוץ, כאשר מה שעוד נשאר מאלילות הדעת תורה שעליה היא ישבה מתנפץ למול עינינו באדיבות כל הצדדים, ככה נראים הדברים בחברה שאין בה תרבות דיון וחשיבה ביקורתית, מה תהיה סוף הסדרה המרתקת הזאת אינני יודע אבל מה שבטוח שיהיה מאוד מעניין בעשרות השנים הבאות.

pastinghttp://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3105401 איזה מחנכים גדולים אציליים ואנושיים

אליקים: "למה לא יעשה כן גם כלפי עודף "רבניוּת" של רבנים, המובילה לפעמים, כך נניח לצורך העניין, לניתוק מהסביבה? "

כמדומני

כמובן שביקורתי לא היתה מכוונת אליך שמתוך דבריך פה בפורום ניכרת השקעה רבה בחשיבה מחוץ לקופסא החרדית הטוטאליטארית.

ועדיין נצטרך להישאר ללא הסכמה, כי אתה שוב טוען שזה חילוק כמותי בלבד, מה שבעיניי מסוג הטענות שמונעות כל ביקורת ושינוי.

ישנם שני יסודות שהיוו חלק מהמהפכה של עידן הנאורות, חשיבה עצמאית ביקורתית, וחירות הפרט, שהתבארו בהרחבה ע"י קאנט, ושניהם פסחו לגמרי על החברה החרדית, וזאת כשיטה ולא רק קצת פחות וקצת יותר, במערב היה לפני ואחרי, והחברה החרדית נשארה בלפני, ניתן להצדיק זאת בטענה שערכים אלו אינם ערכי התורה (עי' איסור קריאה בספרים חיצונים, ודין מורידין ולא מעלין וכו'), אבל לא לומר שהם קיימים בחברה הזו.

בעצם, הדילמה הגדולה של מי שגדל על ברכי שתי התרבויות האלה היא לבחור בין שניהם, אינני מאמין שניתן להישאר חרדי עם אימוץ ערכי המערב, זה דומה לרמב"ם שחשב לגשר בין התורה לפילוסופיה ויצר תורה חדשה לגמרי שאינה זו שלפנינו, וכאן כבר אנו נכנסים לשאלה אחרת שאלת גבולות הפרשנות שאין כאן מקומה. 

הדילמה היא עבור מי שמאמין בשניהם, מחד בתורה מן השמים ודוקטורינת  דעת תורה וכו', ומאידך אמונה בערכי המערב, אבל מי שהחשיבה הביקורתית מביאה אותו לחוסר אמונה אכן אין לו שום דילמה, שפשוט הוא שהאמונה או שהיא כפויה על האדם מכח הכרתו או שהיא איננה, לא יתכן שאדם יאמין בדבר שאינו משוכנע באמיתתו, לעומת זאת אפשר לבחור לשמוע לדעת תורה למרות הספק משום הצורך בסמכות וכו', בתנאי שהתוצאה תהיה טובה שהסמכות תוביל ליצירת חברה בריאה וטובה. 

על זאת בדיוק דיברתי, יש מקום גדול לומר שחברה מנוהלת היא חברה מצליחה הרבה יותר, תהא מטרתה אשר תהא.
אמנם, יכולה להיות התנוונות וחולאים רבים עלולים להיצבר (כמו במשטרים דיקטטוריים), ואז השאלה מה עדיף על מה ואיך נכון לתקן.
בכל מקרה זה לא יכול לבוא על חשבון חירות דעת הפרט וחשיבתו העצמאית, אבל הפרט צריך להבין שכמו שיש מעלות לחשיבה עצמאית, כך יש לה גם מגבלות בייחס למי שנחשף למכלול הפרטים.