האם אין מוקדם ומאוחר אצל דוד המלך (דף יומי)?

גם אם נניח שהמדרש חשב שזה מה שהיה אין חובה לחשוב שזהו ציטוט מדוייק מדברי ה. המדרש הוסיף נופך מפסוק לקביעה, שדוד היה אמור להיות מודע לה,  שד"ת הם מדע עמוק
ואגב המונח "ד"ת" אינו עולה על הפס במשלי אלא על כל ד"ת

מואדיב
דומה שלא הבנת את פירוש המילה 'בהן' בטקסט שציטטת. הפירוש אינו in them, אלא on them. אנחנו היינו אומרים 'עליהם'. זהו שימוש נפוץ בלשון חז"ל, למשל "אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו היה מתחלתו ועד סופו הוא צדיק".
מעתה, הגמ' לא הגדירה פסוק ממשלי כדברי תורה, אלא אמרה שפסוק ממשלי נאמר על דברי תורה. דוד גם לא נענש על שלא ידע את הפסוק, אלא על כך שקרא לדברי תורה זמירות, כאשר הם דורשים יגיעה גדולה. את ההוכחה לזה מביאה הגמ' מפס' במשלי, אבל דוד היה אמור לדעת את זה לבד.

בהמשך לכותבים הקודמים
ראוי לחדד גם את מילות הפתיחה "דרש רבא", רבא דרש. אין כאן סיפור שמצטט את דברי האלוקים, בין אם הדרשה מבוססת על מסורת ובין אם על לימוד עצמי / סברא, מסתבר שאת המילים "אמר לו הקב"ה" יש לפרש שכאשר העניש אלוקים את דוד הרי זה כאילו אמר לו.
(בדומה למשפט: "מה השם אומר לי בזה?")

לענ"ד רבא מתכוון שהתורה מן השמים, שנאמר מן השמים השמעיך את קולו, וכיון שחטא ישראל בחטא העגל נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, ולפיכך היאך דוד קרא לחוקי ה' זמירות, שחוקי ה' שמימיים ונצחיים, ואילו זמר בפי האדם זמני ובעל מימד גשמי, ועוד שדברי תורה נדרשים ליגיעה תמידית על מנת שלא ימושו מפיו, מה שאין כן זמירות. בכל זאת, הדרשה של רבא, גם אם נכונה בתוכנה, איננה הגונה בצורתה, כי רבא ציטט פסוק ממזמור שלם העוסק בהתהלכות בתורת ה' והוציאו מהקשרו.

תוספות גיטין ס"ח ע"א ד"ה וכתיב - קישור

האי דרשה כיוון דאתיא לידן נימא בה מילתא
דוד מכנה את התורה (כך מתפרשים החוקים לפי רבא) 'זמירות'. כינוי זה אינו מוצא חן בעיני רבא כי היא לא תואמת את תפיסת התורה שלו. אומנם, הוא נמצא בכתבי הקודש, ולכאורה אמורים לקבלו. אפשר היה לצפות מרבא לנסות לחשוב מה הוא לא הבין, שדוד כן ולשנות את תפיסת התורה שלו. אם לא, אז אפשר לנסות לחשוב כיצד בכל זאת הדברים מתיישבים עם תפיסתו. גם אם הוא לא הולך בכיוון הזה, הרי שיש בידיו כלי רב עוצמה, הדרשה. הוא יכול היה להסביר למה 'זמירות' זה בדיוק מה שמתאים לתפיסתו (למשל, זמירות מלשון 'זמיר עריצים' הן כמו כלי מלחמתם של בעלי תריסין).
למרות כל זאת, רבא בוחר לומר שפסוק שאמר דוד ונמצא בכתבי הקודש הוא טעות ואף חטא (אף שכידוע כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה). כדי להוסיף חטא על פשע הוא אומר שדוד נענש על טעות זו בטעות אחרת. כלומר דוד כבר היה מוחזק לטעויות (לשיטת ר'; לשיטת רשב"ג אולי אפשר לצרף את בת שבע או אוריה) [במאמר מוסגר יש לתהות מדוע טעות היא עונש על טעות והאם הטעות שבה הוא נענש צריכה לגרור עונש נוסף של טעות]. עד כדי כך הוא בטוח בתפיסת התורה שלו שלא אכפת לו מה כתבי הקודש אומרים בנושא, והוא אף מוכן לגנות את הכותב (ברוח הקודש, כן?) ולא לנסות לרתום גם אותו לתפיסתו.

לפי הבן-איש-חי, לדעת רבא, עיקר עסק התורה הינו לימוד להלכה למעשה, ולא דברים אחרים. מכל מקום, דברי רבא במסכת סוטה דומים לדברי רבה במסכת יומא: "ההוא דנחית קמיה דרבה ועביד כר"מ, א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ, אמר ליה כר"מ סבירא ליה כדכתיב בספר אורייתא דמשה". לפיכך, אולי דרשת רבא גם נאמרה על רקע חוסר נחת של האמוראים האחרונים מפיוטים של פייטנים שאינם מדויקים כפי ההלכה. ויש כיוון הפוך: ביקש דוד שמזמוריו יעשו לדורות ויוחקו לדורות, ויהיו קורין בהם והוגין בהם ונוטלין עליהם שכר כעוסקים בנגעים ואהלות.