ההוכחה האונטולוגית

אתה מתקרב.
"You never would have sought me had you not already found me"

"דג בבל, הוא דג קטן, צהוב ועלוקתי, וכפי הנראה הוא גם הדבר המוזר ביותר בגלקסיה. הוא ניזון מאנרגיית הגלים שהוא קולט, לא ממוחו של נושא, כי אם ממוחותיהם של מי שסובבים אותו. הוא סופג את כל התדירויות המנטליות, התת-הכרתיות מאנרגיית גלי מוח זו וניזון ממנה. אח"כ הוא מפריש למוחו של נושאו מטריצות טלפתיות הנבנות מהרכבת תדירויות המחשבה ההכרתיות על אותות עצביים הנקלטים ממרכז הדיבור של המוח ששידרם. התוצאה המעשית של כל זה היא שאם תתקע דג בבל באוזנך, תוכל מיד להבין כל מה שנאמר לך, בכל שפה, מכל משפחה דקדוקית שהיא. כיוון שזהו צירוף מקרים בלתי מובן באופן מוזר כ"כ שמשהו שימושי באופן מבלבל את המוח כ"כ התפתח באופן מקרי לחלוטין כ"כ בחרו כמה הוגים לראות בכך הוכחה סופית ונחרצת לאי קיומו של אלוהים. הטיעון נשמע כמו: 'אני מסרב להוכיח שאני קיים', אמר אלוהים, 'שכן הוכחה נוגדת אמונה, ובלי אמונה אין אני ולא כלום.' 'אבל', אמר האדם, 'דג הבבל תוקע אותך, לא? לא מתקבל על הדעת שהתפתח במקרה. זה מוכיח שאתה קיים, ולפיכך, עפ"י טיעוניך שלך, אינך קיים. מ.ש.ל.' 'אוה, אלוהים,' אומר אלוהים, 'על זה לא חשבתי.' ובו במקום מתפוגג בעננת הגיון."

כמדומני, האם אתה מכיר הרבה אנשים בעלי אינטואיציה בדבר 'יש גדול ואינסופי שכולל הכל ומהווה הכל'? האמנם מלאות ירושלים ובני ברק בשפינוזיסטים? המוני תלמידי הישיבות משננים את ה'אתיקה' שלו? לזה התכוונת? המושג שאתה מביא אינו זהה למושג עליו חשב אנסלם. ומה הדימוי הנפוץ אצל חז'ל – 'משל למלך'. מלך כל המלכים. מושג שמבחינת הדימוי שלו ממשיך את התפיסה של המלך הגדול של פרס המושל על 127 מדינות שבראשן מלכים. לדעתי האינטואיציה של רוב הבריות מתארת תמונה פוליתאיסטית בעלת איזה מלך גדול וחזק מאד העומד בראש, והרבה מלאכים וקדושים מתים וחיים, וכל מיני מתווכים כפי שיש במשרדי ממשלה, ובשני המקומות רוקחים קומבינות ותמיד מעורב גם מזומן ... – כל זה שייך לאנתרופולוגיה ולא לתאולוגיה.

היום כל אחד מדבר על 'אנרגיה'. מעטים יודעים מהי, אבל השם המשמש בפיסיקה נקלט על ידי ההמון. דבר דומה קרה ביחס למושגים מתחום העיון הפילוסופי והתאולוגי. האדם הרגיל מדבר על גוף ונפש, חומר ורוח, 'רוחניות', אחדות וריבוי, עניינים סבוכים של עיון שנעשו מטבעות לשון שגורות ורדודות. כי אם אכן היינו מוכיחים את קיומו של אותו אל אנסלמי, מה לו ולאלוהיו של המאמין. אלו דברים נבדלים שאינם מתחברים.

אינטואיציה היא כלי חשוב הצריך בקורת. לא מעט פילוסופים ספקולאטיביים היו בעלי רעיונות הסותרים את האינטואיציה. ההנחה כי קיים אטום בעל גודל שאינו נחלק, מנוגד לאינטואיציה ולשכל הפשוט. האם הרעיון הפרמנידי בדבר אשלית התנועה של היש והפרדוקסים של זנון מתאימים לאינטואיציה? לכאורה כל אחד יודע 'יש' מהו. השולחן, הקיר, הם ישים, הם נמצאים. מה ברור מזה. נסה להטיח ראשך בקיר ותשתכנע, למרות שבאמת, קיר הבטון שמולי הוא ריק לגמרי. מאידך, לפעמים איזו אינטואיציה זרה פורצת לנו כיוון חדש של פיתרון. אבל בדיונים שכאן איננו עוסקים באינטואיציות אלא בצרכים האנושיים של האדם, ובאמונות האמורות לספק את הצרכים האלו. כל זה הוא עניין לחקר הצרכים הנפשיים של האדם, ובכך עוסקת האנתרופולוגיה, מדע האדם. העיסוק באלהות קשור לתאולוגיה ולתורת ההכרה שלנו, ואלו עניינים שונים.

ולכולנו, הקוראים וכותבים כאן, ראוי שנפנה לספרות יותר רצינית. בין אם מעריכים את אנסלם והטיעון שלו, בין אם זה רק מיץ תות. בתחום הקשה של האונטולוגיה עסק א. צ. בראון. 'סוגיות היש' ו'מפרמנידס עד הוגי זמננו' , הם שני ספרים שלו המכילים גם תרגום מקורות וגם עיון בהם.
עודד