על פרשנות בתנ"ך - פשט ודוחק

אלברט

אתה טוען שאל עליון יתייחס לכל דבר באופן ישיר, ולא ימסור לנו דברים בדרך חידה ומשל. 

ואני מסכים.

ומאחר ואני מסכים, היאך אפשר להאמין, שהקב"ה נתן לנו תורה שאיננה מובנת לנו במבט ראשון? והיאך הקב"ה נתן לנו תורה, שבכלל לא מובן כיצד ראויה היא לקיימה בדורנו? ועוד כהנה וכהנה תמיהות.

לכן אני אומר: התורה שקיבלנו, איננה דיבורו ה"ישיר" של אל עליו (אל עליון=אינסוף). אלא התורה היא עוברת עיבוד של "אור נברא" (שם הוי"ה שם אלוקים וכו'). התורה עוברת עיבוד, דרך הקליטה האינטואיטיבית הבסיסית שלנו, ומשתלשלת והולכת מהעולם העליון לעולם תחתון ממנו, וממנו לעולם יותר תחתון, וכך היא עוברת עוד ועוד עיבודים בכל עולם, עד שהיא מגיעה למודע שלנו, להכרתנו ולתפיסתנו אותה. התורה עוברת עיבוד של משה שקיבל אותה. התורה עוברת עיבוד של יהושע, זקנים, נביאים, ואנשי כנסת הגדולה. ואחריהם היא עוברת עיבוד של כל מוסרי התורה לדורותיהם. של הסופרים ומלמדי תינוקות, ועוד ועוד. 

התוצאה הסופית, היא הלימוד שלנו בבית המדרש (או כאן (שזה גם סוג של בית מדרש), או בכל מקום אחר).

וכאמור גם הכתוב בספר התורה שבארון הקודש איננו "ישיר" במובן של התגלמות המפגש עם אל עליון. שהרי זה עבר דרך אור נברא, ודרך משה. וגם קריאתנו אנחנו בספר - היא מעובדת דרך כל הבנתינו ומחשבותינו בנושא - שהיא בתורה מעובדת ע"י מה שלימדו אותנו בני אדם שאינם משה, אלא הורים ומורים (וגם חברים או תלמידים) שונים, שלימדו אותנו מאז התחלנו ללמוד. זה כמובן הקירוב הטוב ביותר לדבר אל-עליון, אבל דווקא במצב כזה של "הקירוב הטוב ביותר", צריך להיזהר שלא ליפול בפח מתוך מחשבה שהנה הבנו בדיוק מה אומר אל עליון. 

לכן אני אומר - מה שאנו לומדים הוא רק "נובלות חכמה של מעלה", ולא "חכמה של מעלה בעצמה", ואנו צריכים ללמוד ברצוא ושוב - רצוא לקראת הברק - ואסור לשכוח את השוב של לראות איך זה מתממש בעולם שלנו. 

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 20/12/2015 20:45:30

"ואולי אלוקים  חשב שזה לא  שייך לתורה, כלומר ספר המצוות"
חשב שמה לא שייך לתורה?

אלברט

דבריך נכונים גם לגבי כל דבר תורה בעלמא - ולא רק לגבי חמישה חומשי תורה. הרי אם "אל עליון" מעביר מסר, ודואג שאנחנו כבר נהיה ראויים להבין אותו - אם כן, מדוע אתה מחלק בין תורת משה שהיא מסר ישיר מ"אל עליון", לגבי דברי הנביאים ותורת חז"ל וכו'. מדוע הם לא יכולים להיות מסר מהקב"ה שהקב"ה כבר סידר שנהיה ראויים להבין אותו לפי דרכנו, ולפי מצבנו הוא אינו נחשב לחידה ומשל אלא מסר ברור וישיר, ומאידך אם זה לא מסר ברור וישיר - מדוע התורה שגם היא בסך הכל "נובלות חכמה של מעלה" - מדוע היא נחשבת בעיניך מסר ברור וישיר, בעוד שגם שם אתה מסתמך רק על זה שהקב"ה דאג שאנחנו נקבל את התנאים המתאימים להבינה.

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 21/12/2015 13:46:00

אליקים, נהוגה אימרה נבונה ביהדות שאומרת "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה", כלומר אם מלכתחילה בחרתי בדרך עקומה ואני ממשיך ללכת עליה אזי אין לי כבר תקנה ושום כוונה טובה לא תעזור לי לסור ממנה, כי הרי אני דורך על דרך עקומה ועם כל צעד ושעל אני הולך ומתעקם יותר ויותר. האופן היחיד אפוא לתקן הוא לזהות את העיקום הראשוני ולתקנו, דהיינו לחזור אל התחלת הדרך ולהחליף מסלול. ובכן כמעט ובמקרה, אני הקטן זיהיתי "עיקום" כזה בהתחלת הדרך וזה הביא אותי לחזור אל התחלת הדרך ולנסות לתקן את העיוות.  

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ: זה הפסוק הראשון של המסר האלוקי שמייצג לכל הדעות את התחלת הדרך, וכאן מצאתי כאמור עיוות מסוים: היתכן שאל עליון יכפה את קיומו עלי באופן מאולץ וישלחני כבר בהתחלת מסריו להאמין בעובדה הזו כאמתלה הטעונה הוכחה? במילים אחרות, שתי אפשרויות עמדו לפני:

1. "אל עליון" לא יכפה עלי את קיומו וישלחני להאמין באמתלה הזו, ועל-כן לא נותר לי אלא להתייחס לקיומו כמשולל יסוד וכן לקשר שלו לתורה. או במילים אחרות, התורה אינה אלא חיבורו של בשר ודם ועל-כן ניתן לעשות הנחה למחברה ולפסוח על סתירות אפשרויות בתוכן מסריו.

2. "אל עליון" לא יכפה עלי את קיומו וישלחני להאמין באמתלה הזו, ועל-כן לא נותר לי אלא לקבוע כי באווילותי אינני מבין את מילות התורה כלשונן.

ובכן ומתוך אמונתי החזקה בקב"ה בחרתי באפשרות השנייה, והלכתי לבדוק מהו הדבר שמתוך עצלותי ובערותי לא הבנתיו לאשורו, וכך החלפתי את ערכו בערך נקוב אחר ומכאן התחילה סטייתי אל הדרך העקומה.

לא אלאה אותך בפרטים ובקיצור נמרץ מצאתי על אם הדרך כאן את הסטיה, דהיינו הצבעתי בפסוק הראשון של התורה על הסטיה שבעברי הרחוק פסחתי עליה, תיקנתי אותה וניסיתי לראות אם מכאן והלאה דרכי מתיישרת עם מסריו של אל עליון אשר חייבים להיות ברורים, פשוטים, ומותאמים למנת המשכל שלי כאדם ממוצע, ואכן מצאתי לפניי טקסט שנותן לי כנמען אנושי לטעום מהאמת המוחלטת של אל עליון. הנפלא בדבר הוא כי ככל ואני מתקדם בטקסט כך החיבור שלי אל האמת המוחלטת של המחבר נעשה חזק יותר. הגעתי אפוא למסקנה שאל עליון קיים - לא כי הוא ביקש ממני להאמין בקיומו, נהפוך, כי הוא הפציר בי לא להאמין בקיומו אלא להגיע להכרה זו כחלק מפרוייקט תפיסתי למציאות שהטקסט התורני עוסק בה מהתחלתו ועד המילה האחרונה שבו. אם תרצה להכנס לפרטים ולהתעמת איתם- אפניך למאמרי האחרון "מאלף עד תו".

ולא שכחתי את תהייתך- "מדוע אני מחלק בין חמישה חומשי התורה לדברי הנביאים הכתובים ודברי חז"ל.
פשוט מאוד אליקים: אני מבין מדברי הנביאים הכתובים והחכמים כי עוד לא זיהו את העיקום הראשוני ועוד לא חזרו אל התחלת הדרך להחליף מסלול, עודיהם עומדים על אותה הדרך.     
 

אלברט

א. אתה יכול לקבוע היכן אתה טעית בדרכך - אבל לקבוע מהי הטעות של כולם? (ואולי לכל אחד יש מסר אחר מא-ל עליון?)
ב. האם אתה אכן משוכנע ששם הייתה הטעות, ושאכן מצאת פיתרון? 
ג. אם כבר קבעת שכולם טעו בראשית, ולא חזרו לתקן - הסבר במה?
ד. ועוד: מניין לך שמשה לא טעה ואתה הולך אחר טעותו?
ה. היכן אוכל למצוא אתמאמרך שציינת אליו ("מאלף ועד תו")?

ניתן להבחין שאתה אדם מסודר אליקים וחותר לכסות את כל הנקודות מאלף ועד תו, ואני שמח לנהל דיון עם איש מסודר כמוך. המאמר "מאלף ועד תו" וכשמו יתן מענה מסודר לכל הנקודות שציינת.