| באור פרק מה פסוק א "ולא יכול יוסף להתאפק... ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו" יוסף לא חיכה עד שייצאו כל הניצבים מעצמם, כי אז היו מתנהלים לאיטם והדבר היה נמשך זמן רב. אך יוסף לא רצה להמתין אפילו זמן מועט, ולכן קרא בקול גדול "הוציאו כל איש", כלומר, שציווה להוציאם מיד. וזהו שנאמר "ולא עמד איש אתו", אלא תיכף ומיד יצאו כולם. פרק מה פסוק ג-ד "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף... גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" מפני מה כפל בלשונו "אני יוסף" - "אני יוסף"? יש לומר, שחשש יוסף לשני דברים: האחד, שהם מתביישים ממנו על מעשה המכירה עד שאינם מעיזים לענות לו, כבושת הגנב הנתפס בקלקלתו. השני, שהם אינם מאמינים לו שהוא יוסף. לכן, כנגד החשש שהם אינם עונים לו מחמת הבושה, אמר להם "אני יוסף אחיכם", כלומר, אני מתנהג אתכם באחווה, כאילו לא היתה מכירה מעולם. ואמר "אשר מכרתם", כלומר, שאפילו בזמן המכירה היה באחווה עם אחיו. וכנגד החשש שהם אינם מאמינים לו שהוא יוסף, אמר להם "אשר מכרתם אותי מצרימה". בכך הוא נתן להם אות וסימן שהוא אחיהם, כי דבר זה לא היה ידוע לאיש מלבד בעלי המעשה עצמם. פרק מה פסוק ד "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" מפני מה ביקש יוסף מאחיו לגשת אליו? יש לומר, כי רצה יוסף לדבר איתם על עניין המכירה, ומכיוון שלא רצה לביישם ביקש שיגשו אליו, ואז דיבר איתם בלחש לאוזנם, לבל ישמע איש את דבריו. ואם תתמה, הלא כל האנשים הוצאו מהחדר וממה היה לו לחשוש? אמנם כאשר אדם נזהר מאד לבל יישמעו דבריו, הריהו חושש גם מ"אוזניים לכותל". פרק מה פסוק טו "וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו" מלשון הפסוק משמע כי אחי יוסף דיברו איתו רק לאחר שראוהו בוכה עליהם. מדוע? יש לומר, כי לפני שיוסף בכה, חששו האחים שמה שאמר להם שאין לו עליהם כלום, זה רק כדי להסיר מהם את הבושה, אבל בלבו הוא עוין אותם על מעשיהם. אבל כאשר ראו שיוסף נישק אותם ובכה על פרידתם, האמינו בטובו של יוסף וידעו שהוא מתנהג איתם באחווה. ואם תתמה, הלא גם לפני כן, כאשר התגלה בפניהם, בכה יוסף, ומדוע אז לא היה זה אות וסימן שאין בלבו עליהם? יש לומר, כי את הבכי ההוא ניתן לתלות בסיבה אחרת, כי נזכר בצרותיו, אבל עכשיו שבכה בהיפרדו מהם הבינו שהוא בוכה על פרידתם. ועוד אפשר לומר, כי את הבכי הראשון אפשר לתלות בצערו על פרידת בנימין, אבל עתה היה הבכי עם האחים כולם בפרטיות, ודבר זה לימד על האחווה של יוסף עם אחיו. פרק מה פסוק טז "והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף ויטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו" מן הפסוק משמע שרק עכשיו הוטב הדבר בעיני פרעה, ומדוע, והלא גם קודם שמעו את הקול בבית פרעה? יש לומר, כי עתה נוכח פרעה שיוסף אינו ממשפחת עבדים אלא מוצאו ממשפחה נכבדה ביותר, ורק במקרה נמכר לעבדות. לכן הוטב בעיניו, שאין מדובר בעבד מולך. | האור החיים כלשונו פרק מה פסוק א פירוש, שלא עצר כח להמתין עד שיצאו כל הנצבים מעצמן, וקרא בקול גדול 'הוציאו כל איש', פירוש במהרה, לא שיאמרו להם לצאת, כי כשיצאו מעצמן יצאו במיתון, ולא סבל אורך זמן ההוצאה. ואמר 'ולא עמד', פירוש לא נתעכב איש אלא במהרה תיכף יצאו יחד. פרק מה פסוק ג-ד טעם שחזר לומר פעם ב' אני יוסף. לצד שראה שלא ענוהו חשש לב' דברים, הא' שפחדו ממנו ולא יכלו להשיב כבושת גנב כי ימצא, והב' שלא האמינוהו שהוא יוסף, לזה אמר כנגד צד היראה שאתם יראים ונבהלתם לא תחושו לדבר 'כי אני יוסף אחיכם', פירוש מתנהג עמכם במידת האחוה וכאילו לא היה הדבר ההוא, גם סמך לומר 'אחיכם אשר מכרתם', לומר שאפילו בזמן המכר לא כהתה עין האחוה ממני. וכנגד צד הצדקת הדבר שהוא יוסף אמר להם דבר שבו יצדיקו בסימן מובהק כי הוא זה באומרו 'אשר מכרתם אותי מצרימה', ודבר זה לא ידעו אדם ואפילו נביא, אם לא שתאמר ודאי גמור כי הוא זה יוסף. פרק מה פסוק ד טעם ההגשה. לצד שרצה לומר להם ענין המכירה, לזה לא רצה לומר להם אלא בלחישה לזה אמר 'גשו', ואחר שנגשו אמר להם וגו' 'אשר מכרתם אותי' וגו', והגם שאמר 'הוציאו כל איש וגו'' ולא עמד שם אדם, אף על פי כן חש לאזנים לקיר ודיבר באזניהם. פרק מה פסוק טו פירוש, אחר שראו שבכה עליהם אז סמך לבם ודברו אתו, כי כל הדברים שהיה אומר אפשר שהיה אומר להם כן להסיר מהם הבושה ולעולם לבבו ימר עליהם מצד המעשה, אכן כשראו שחבק אותם ובכה על פרידתם, הכירו במידת טובו כי אח נאמן הוא ודברו אתו. והגם שבכה מקודם אין הוכחה מזה כי אפשר זכר צרתו ובכה עליה, מה שאין כן בכי זה שבכה עליהם. גם בכי הראשון יש מקום לתלות שבכה על פרידת בנימין, מה שאין כן כשבכה עליהם בפרטות זה יגיד אחוה בלב. פרק מה פסוק טז פירוש, כי קודם היתה להם חרפה כי עבד מולך, ובביאת אחיו וייטב בעיניו, כי הוכר שאינו עבד. |