תחושה קשה

נסי למקד את קהל היעד אליו כיוונת באשכול זה. אם נרצה לפלח את קהל קוראי הפורום, נמצא כי ניתן לחלקו באופן כללי לשלשה הקבצות. הראשונה: חברי פורום פעילים על בסיס יומי-שבועי [יהודים שומרי תורה ומצוות המקפידים על קלה כבחמורה. להבדיל]. השניה: חברי פורום פעילים מפקידה לפקידה [יהודים מסורתיים המקפידים על יום הכיפורים, ימי החנוכה, חג הפסח ואולי גם על פורים וחג השבועות. אה, לתושבי הארץ: גם על ט"ו בשבט. להבדיל]. והשלישית: אלו שאינם חברי פורום אולם בעלי רגש אוהד למוסיקה / בעלי התעניינות במוסיקה [יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, אולם בעלי רגש אוהד לדת / בעלי התעניינות בדת. להבדיל].

ובחזרה לתחושתך על העדר התייחסות:

חברי ההקבצה הראשונה – בהחלט השתתפו באשכול. אכן כן, חמש מגיבים נראים במבט ראשון טיפה מן הים, אך במבט שני הם בעצם כל חברי הפורום הפעילים [למעט אחד או שנים, אך ברי לי שלא ישבת להעלות על הכתב את תגובתך זו רק עבורם. חשוב מכך: לא חשת פגיעה רק מחמת התנהגותם].

חברי ההקבצה השניה – על דרך הרוב, כשהם אינם בנמצא הם אינם בנמצא כלל, גם לא על תקן קוראים, כך שהם כמעט ואינם קיימים בעולם ה'רואים ואינם נראים'. אמנם, הוגן יהיה לציין כי ישנם פעמים בהם הם מוצאים את הזמן לרחרח בנעשה והנשמע ברחבי הפורום, ורק אינם מוצאים את הזמן הדרוש להיכנס למערכת ולהגיב [וכאן אכן קיימת הקריאה: אם אינכם מוצאים את הזמן להגיב לכל חלקיק הגיג שעלה אל אויר הפורום, נסו למצא זמן להגיב לאשכול מפואר הכולל סיקור, תיעוד וידאו וסטילס שעלה והעלה את אויר(ת) הפורום], אולם ברובם ככולם של הגרגרים הגולשים להם לאיטם בשעון החול, הם אינם באזור הפורום כלל. [מיותר לציין כי אני מדבר מנסיוני, ואם ישנם בנמצא חברים שאינם מתאימים להלצת יושר זו – יתכבדו נא וייצאו מן המחבואה].

ואל חברי ההקבצה השלישית – הם ככל הנראה, מהווים את האבן הראשה, הנדבך החשוב בבניין מספר הצפיות באשכול [למען האמת, איני זקוק כל-כך להשערות. אני פשוט יכול להסתמך על התגובות שמצאו את דרכן אלי על סקירות שונות שהעליתי בעבר ושוכנות להן בטח בתיבת הדואר האישית. אם-כי, ראי את דבריי להלן]. אליהם ככל הנראה כיוונת באשכול זה. אמנם, אם-כי ההלכה הפסוקה לפיה "זה נהנה וזה לא חסר – פטור" לא יפטור אותם מהכרת תודה, אולם ניתוח פסיכולוגי פשוט יעלה גם יגלה את הממצא הבא: חוסר תגובתם שלהם אינה נובעת מאיזו מחשבת רוע של 'אהנה ולא אכיר תודה'. היא פשוט נובעת, בעיקר, ממושג המוכר בתחום הפסיכולוגיה החברתית: אפקט הצופה מהצד. המושג מתייחס לתופעה בה היחיד אינו רואה כל נטל אחריות המוטל עליו, וככל שקבוצת האנשים בה הוא נמצא גדולה יותר – רגש האחריות על הפרט, עליו, פחותה יותר. לא זו העיר לדון במניעי התופעה, אולם תופעה זו, יותר משהיא נובעת מתחושה אגואיסטית של מנוחה עצמית, היא נובעת מאמונה כנה שישנם אנשים השייכים יותר להשלים אחריות זו. אותם (קו)ראים ואינם נ(ק)ראים בהחלט מאמינים שבהתחשב בעובדה שישנם חברי פורום קיימים, הבקיאים בפרטי מקהלת הפרחים, הרי שלראשם נתונה כתר התגובה, והם את נפשם פטרו בלא מחשבה. על אחת כמה וכמה אם נשים לב לסיפא שבדברייך, בהם הבהרת כי אינך דורשת מהם הכרת תודה פשוטה כמו השתתפות פעילה בדיון על הקונצרט, הרי שלשמש כקריאה לחברים חדשים להצטרף – דברייך מצוינים, אולם כהפניית אצבע מאשימה כלפי המון העם שאינם יודעים אימתי בדיוק הקים ירחמיאל את המקהלה, ומהו השיר האחרון שהוציאו הפרחים, וכל רצונם מסתכם בצפייה בקליפי וידאו מוסיקליים מזדמנים – הרי שהם אינם בדיוק הטיעונים בהם הייתי משתמש בבית המשפט.

ומכאן למחשבה עמוקה יותר:

כעת, נסי למקד את קהל היעד אליו כיוונת באשכול הסיקור:

אל חברי ההקבצה השלישית – אני בטוח שלא כיוונת. את הלא מודעת לעובדה שישנם רבים הקוראים ואינם נקראים. או מדויק יותר: את הלא לא מודעת לאותם רבים הקוראים ואינם נקראים. כך שניתן להניח שלא הם עמדו בדמיונך בעת עריכת האשכול.

אל חברי ההקבצה השניה – אני די בטוח שלא כיוונת. זאת מהסיבה הפשוטה, שהם הרי אינם בנמצא אלא לעיתים רחוקות, וככאלה, סיכויים קלושים ישנם כי יבחינו באשכול המושקע החדש ויביעו את דעתם. קשה לי להאמין שכה התחזקת במידת הביטחון עד ששמת את מבטחך בבני אנוש שאינם קיימים בנמצא תוך אמונה צרופה.

חברי ההקבצה הראשונה – הם שנותרו במחשבתך עת החלטת לתעד ויזואלית את הקונצרט, להניח ראשי פרקים טקסטואליים לאורך הקונצרט, ולפנות מזמנך (העמוס, הרשי לי להניח) בכדי להעלותם עלי גליון למען ידעו דור אחרון. תרגיל היוריסטי (Heuristic) פשוט יוכיח זאת מיד: נסי להעלות בזכרונך את שמות חברי הפורום. הפתרון הקצר יוכיח את דבריי האמורים. כאן מסענו בא לו לקיצו, עת המעגל נסגר לו לאיטו: הם אכן הגיבו...

דומני שהגיעה העת לנפץ את המיתוס על רבבות קוראים, בדמות גדודים גדודים, העוקבים אחר הפורום מרחוק וחוששים להיראות בשולחן הדיונים. עם כל הצער ש (אולי) כרוך בניפוץ המיתוס, עלינו להודות בכך: למיטב הבנתי - ואשמח מאד להודות בטעותי - אין המוני צופים המתחפרים להם בינות לאשכולות ובסדקי קרקעיות, ומציצים מן החרכים לראות מה חידשו הפרחים.

אין לי שמץ ידיעה כיצד בדיוק פועל מונה הצפיות, אולם זאת יוכל לשים לב כל בר בי רב דחד יומא כי כל פעולה, ממש כל פעולה באשכול, אם זה רענון הדף, אם זה מעבר לדף הבא, ואם זה פרסום תגובה, תיחשב בעיני המונה כצפייה. וכך היה מונה: אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע. בכל שבעת הצפיות מדובר על אותה אחת (!) - או אחד - אלא שאותה האחת תחילה מרעננת את הדף, אח"כ עוברת לדף הבא, לבסוף מפרסמת תגובה, וחוזר חלילה. למי מביננו שזקוק להוכחות: פשוט צפו בכמות הצפיות במקטעי הוידאו באשכול הסיקור שעלו לאתר YouTube: ממוצע הצפיות שם עומד על 25 (!). כן כן, עשרים וחמש צפיות בודדות בהשוואה לחמשת אלפים צפיות באשכול. בהנחה שאם אכן ישנו קורא עלום, היושב שם מאחורי הרי החושך וקורא את התגובות השונות בזמן שהוא מחכך אבני צור וחלמיש להפקת אש, הרי שכניסתו לאשכול תהיה לא בכדי לצפות בתמונת הפרופיל של מי מהחברים אלא דווקא במקטעי הוידאו המעניינים, הפתרון לדעתי בלתי נמנע.

וכעת אל המסקנא הבלתי נמנעת: בנקודת זמן זו [אולי, בעצם, כמעט בכל נקודות זמן קיום הפורום] הפורום לא התברך בחברים רבים מדי. ניתן לתת לכך פרשנויות נסיוניות שונות אולם זהו הנתון האמפירי. לאור נתון זה רשאי כל אחד לבחור לנווט את דרכו: יש שיבחר להתאמץ בכל זאת ולהשקיע שעות רבות למען החברים הקיימים. יש שיבחר, כתוצאה מכך, להתאמץ מעט פחות ולשמור על השקעה נמוכה יחסית. אולם קשה לי לראות את חבר או חברת הפורום שיבחרו להשקיע מתוך ידיעה שאת החברים הפעילים ניתן למנות כמעט על יד אחת, ולאחר מכן יבחרו להתאכזב מההשתתפות הדלילה.

אני למשל, מכורח הנסיבות, בחרתי באפשרות השניה. האמינו לי, אין ספור פעמים עמדו על קצות אצבעותיי אשכולות עומק שונים שהכילו תובנות לצד ידיעות שונות, אם בדמות סיקורי קונצרטים שונים מנקודת מבטי ולאור ידיעתי, אם בדמות סיקורי האלבומים האחרונים אף הם מזווית ראייתי, אם בדמות מאמרים מוסיקליים עשירים המנתחים את התווים ופורשים תורה מוסיקלית רחבה, ועוד. רק בכדי לחזק את דבריי [ואולי גם לחזק את אכזבתי...] אציין כי ברשותי מאמרים מוסיקליים שונים, חלקם החלו בעבר לקרום עוד וגידים וחלקם האחר נותר בין השיטים, העוסקים בנקודות מוסיקליות רבות: האחד סוקר את הקונצרט שערכו ירחמיאל והפרחים בקיץ תשע"ד בישראל [ומגלה כמה וכמה נתונים מאחורי הקלעים, כשבין הדברים מצביע על היסטוריה של ממש שאירע במהלך הקונצרט וחלף עבר לו בשקט תחת הרדאר של חברי הפורום]; רעהו סוקר את קונצרט חול המועד סוכות תשע"ה [ומגלה אף הוא כמה נתונים מאחורי הקלעים, כמו העובדה שלקונצרט זה לא נערכו כל חזרות עם הרכב התזמורת (מה שמסביר כמה ממעשיו של ירחמיאל במהלך הקונצרט), כמו המניעים שעמדו מאחורי החלטתו של ירחמיאל לבצע לראשונה את מחרוזת הא-קאפלה (A cappella) בליווי אינסטרומנטלי קל, ועוד]; האחר סוקר את האלבומים האחרונים [ומלמד אי אילו שביבים על הרקע להיווצרות השירים]; ואילו מאמר נוסף עוסק בהשוואת אלבומי ה- DVD אל מול שהתרחש בעת הקונצרט [ומעניק הצצה אל בישולי האלבומים באולפני העריכה]. אלא שחישוב קל של מצוה כנגד שכרה, וההשקעה בעריכה אל מול התועלת שהמאמר ישיג, גרמה לי בכל פעם להשיב את אצבעותיי מעם המקלדת, ולחסוך עבודה מעם המיילדת.

את חוסר התועלת מהמאמר ניתן לחלק לשתים: א. העובדה האמורה לפיה חברי הפורום הינם מעטים ואפשר לפורטם על מספר חד ספרתי. הוי אומר: חוסר התועלת הקשורה באותם שאינם קוראים. ב. העובדה שמניתוח תגובות חברי הפורום הפעילים עולה, כי לצד פעמים בהם התגובה הינה בעלת ניחוח של "תודה רבה על שהחכמת אותי במשהו" ומעלה תחושת רצון לשוב ולתרום, פעמים לא מעטות התגובה מעלה ניחוח של "תודה. יצאתי ידי חובה" [והרשי לי greenie להניח כי זו אכן תגובה העלולה לפגוע, ולכך בעצם התכוונת כשציינת בסוף דברייך כי אינך מצפה להכרת תודה כמו להשתתפות פעילה בנשוא העלילה], לצד חוסר התגובה הזועקת בעצם "השקעתך היתה לשווא. אמנם כתיבתך היתה רק עבורי (שכן אתה הרי מכיר כבר את המחשבות או הנתונים אותם חלקת עמנו), אולם אני איני חושב/ת שיש מה להעריך בה". הוי אומר: חוסר התועלת הקשורה באותם הקוראים.

בנקודה זו הרשו לי להוסיף אבחנה די חריפה [וברשותך greenie, אשתמש במשפט בו פתחת: "שקלתי אם לכתוב את זה בכלל", אולם לבסוף החלטתי שלא למנוע בר ולשתף את כלל החברים בדבר]. אקדים ואומר כי האבחנה דקה למדי, אולם דומני שלאחר שהיא תישמע, כל אחד ואחת יוכלו להבחין בה בגוון כזה או אחר [ובכוונה תחילה אמנע מלהיכנס אל מכלול הגוונים]:

הפורום התברך באנשים נפלאים, מהם מוכשרים בתחום זה ומהם בתחום אחר, מהם מתעניינים בתחום זה ומהם בתחום אחר [לשם דוגמא: איני יודע אם שמתם לב, אולם אני בטבעי מתעניין יותר במוסיקה עצמה ובפס הקול שיוצרים בני המלאכים, פחות - בלשון המעטה - בתנוחות שונות של הפרחים באירועים כאלו ואחרים, בתמונות ישנות כחדשות [מבלי להמעיט במאמץ הכרוך לפעמים בהשגתם], ואף פחות במשחקים הנחמדים העולים כאן בפורום וסובבים סביב התווים המוסיקליים. במחשבה שניה, אני נוגע כעת בנקודה הצפה לה מפעם לפעם ברחבי הפורום ושווה אולי דיון בפני עצמו, ולכך אניח לה כרגע. אולם כללו של דבר: איש איש וטבע ברייתו], מהם עיתותם בידם ומוצאים זמן להגיב תדיר ומהם נאלצים לוותר על השתתפות תדירה בדיוני העיר, וכאן אני מגיע לנקודה החשובה: מהם מכירים זה את זה ומהם שאינם מכירים.

כך הוא דרכו של עולם, וזהו טבעו של פורום: יש שמכירים האחת את השניה והאחד את השני, ויש שנותרים בשטח המחייה ואל מול החלון עומדים בקו אלכסוני. מטבעם של בני האדם הוא שברגע שמכירים האחד את השני [להלן אשתמש, מטעמי נוחות כתיבה, בלשון זכר, אולם הדברים מיועדים לבני שני המינים כאחד. אולי נוטים דווקא אל חברות הפורום], הרי שמשתפים את הזולת באספקטים שונים של החיים, ואם בפורומנו עסקינן: לאו דוקא בנושאים בעלי אוריינטציה מיאמית. אלא שבנקודה זו נמדד חוסנו של הפורום: עד כמה תופס לו מקום הנושא המוסיקלי ועד כמה תופסים להם מקום הנושאים השונים. באיזון נכון, נשמר מקום של כבוד לסוגיא לשמה נפתח הפורום, כש"מזה ומזה אל תנח ידך" ומנגד, משתפים את החברים מעת לעת בנושאי חיים שונים. אולם, דומה כי בעת האחרונה האיזון הופר במעט, כשהנושאים האישיים הפכו לעמוד בראש סדר העדיפויות, ואילו ההקשר המוסיקלי נזנח מעט.

כאן חשובה מאד ההבהרה הבאה: לא מדובר כלל על כמות התגובות [איני יושב ושוקל בפלס את מספר ההודעות העוסקות בפן המוסיקלי ומנגד את אלו העוסקות בפן האקטואלי], אלא על האיכות והתוכן שבהם. אם תרצו, את תגובות החברים או החברות שאינן עוסקות באספקט המוסיקלי ניתן לחלק לשתים: את התגובות שיש בהם ענין לציבור, ואת אלו שחסרי כל ערך לציבור. כשחבר או חברת פורום מעלים איזו אנקדוטה מחייהם, משתפים את כולם במאורע שעבר עליהם, מחשבה שפסחה עליהם, או תפילה כמו איחול לפני שבת כמו גם בסתם יום חול (כדמות איחולי הבוקר/צהריים/ערב טוב הלבביים בהם מזכה אותנו מיאמוש בכל יום. טוב, כמעט] – יש בכך ענין לציבור. אין זה משנה כלל אם הפרט מתעניין בתגובה זו או שמא מוכן לוותר עליה, שכן התגובה לכשעצמה, בגוף תוכנה ובמשמעות הטמונה, יש בו מסר לציבור. לעומת זאת, תגובות רבות אחרות מכוונות מלכתחילה אל הפרט בלבד, כשהקורא מן הצד לא יימצא בהם כל תוכן עבורו. שוב, אני חש צורך להדגיש: לא כל תגובה בה הוזכר שמו של חבר מסויים 'זוכה' להיכלל בקטגוריית התגובות הזו. על הכותב להתאמץ רבות ולמרק את התגובה מכל תוכן ציבורי בכדי שתזכה תגובתו להיקרא תגובה שאין בה ענין לציבור. אולם בהחלט ישנם תגובות שכאלו [על קצה לשוני עומדות דוגמאות רבות. בהתאם להחלטתי, אוותר על הצפתם], ובתקופה האחרונה נדמה כי הם הולכות ומתרבות. צאו והביטו בפורומים אחרים: תמצאו פורומים בהם מלכתחילה לא קיימת האפשרות לשתף את כלל החברים בתובנות שאינן שייכות לגולת הפורום, ותמצאו פורומים בהם קיימת האפשרות המבורכות לשתף חברים בנושאים שונים, אולם אם תרפרפו על ההודעות תמצאו כי כולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מופנות אל כלל חברי הפורום. אם תרפרפו על התגובות בפורומנו החמים תמצאו עשרות רבות של תגובות המיועדות מנקודת קצה אחת לנקודת קצה אחרת תוך שהם נעדרות כל ענין לציבור. לדעתי, ואשמח מאד לשמוע חוות דעת נוספת, בדיוק לצורך ההודעות הללו נוצרו תוכנות המסרים המידיות. אם לדעתך ניתן לשלוח את ההודעה ב- WhatsApp, Telegram, או כל תכנת מסרים אחרת, ומידת השפעתה תהיה זהה להפליא – זו בדיוק האות שאכן כדאי שתשלח/י אותה בהתכתבות האישית ולא בבמה הציבורית. אנסח זאת בעט חד: נדמה לעיתים כי הצד השווה העומד בבסיס התקבצות הפרטים אל הפורום אינה נובעת כלל מהתעניינות במוסיקה, אלא מתחומי ענין וחיי שיתוף אחרים.

יודע מחשבות אינני, אולם קיבלתי את התחושה ועיון בין השורות הבינני, כי זו הנקודה שרצתה להציף לבבית כאן.

וכאן הבן או הבת שואלים: וכי מה אכפת ליה לשוכן מרומים אם שוחט מן הצוואר או שמא מן העורף, ומה אכפת ליה ליושב פורומים אם יש בתגובה ענין לציבור או שמא מיועד רק לאזני פלוני הדיבור?

ותשובתה בצידה, כשכאן אנו שבים אל התחושה אותה העלתה בדבריה greenie: אכן, לא אכפת לי כלל שאי מי ינצל את בימת הפורום כתחליף לתכנת מסרים כזו או אחרת. אולם אוירה זו יוצרת לעיתים מצב בו תגובות שונות מציפות את חלל הפורום, כולן עוסקות בנושאים אישיים שאין בינם ובין הציבור דבר [עד כאן ההתנהלות סבירה. הרוצה – יקרא ויפרח, והרוצה – יקרא ויברח. אלא שכאן מתרחשת בעלילה התפנית], כשלפתע מעלה <הוסף את שם חבר או חברת הפורום> אשכול מושקע, והחברים מצידם פולטים כנגדו איזו מילת הערכה מחויבת, או בסיטואציה פחות טובה: פשוט מתעלמים, ומיד שבים לעסוק בתגובות האישיות. התנהגות שבעצם מבהירה: תודה על שיתוף המידע מצידך. אנו כאן עסוקים/ות בענייננו. [אדגיש כי אין לראות באמור כל מתיחת ביקורת אישית כלפי חבר/ת פורום זו או אחרת. כל אחד ואחת יידע אם יש לו מה להפיק מהארה זו].

תוקן על ידי משוררששיער ב- 05/01/2016 23:35:39

לסיכומה של סוגיא: ענף הסוציו-לוינגוויסטיקה (sociolinguistics) עוסק בהשפעת גורמים חברתיים, ביניהם ציפיות והקשר, על האופן בו בני האדם עושים שימוש בשפה. אמנע מכם מאמץ קריאה, ואוותר על פירוט התורה העומדת בבסיס התנהגות זו של בני אנוש, אולם זאת כולם יוכלו להסכים כי לפני אופן השימוש בשפה, יש לגורמים החברתיים השפעה עמוקה על עצם השימוש בשפה. קרי: האם לפתוח את הפה ולהניח לקולמוס לנבוע, או להניח עליו סוגר ולהותיר את הקולמוס בקסת לטבוע.

ואקנח בנימה אופטימית: נמצאים כאן ביננו בעלי כשרונות רבים (תרתי משמע), יעידו על כך אשכולות רבים [ע"ע ההשקעה בראיונות] שקרמו עור וגידים הודות למארג נפלא של כשרונות, כאשר יחד מצטרפים זרקור אל זרקור ובשילובם יוצרים פסיפס מדהים של אור, ועל אף הדלילות היחסית במספר החברים, הרשו לי להשתמש ב... משפט שהזכרתי קודם: לא מדובר כלל על כמות החברים, אלא על האיכות והתוכן שבהם. בהצלחה לכולנו!

תוקן על ידי משוררששיער ב- 05/01/2016 23:54:21

_________________