|
|
| נשלח ב-21/12/2015 23:04 |
|
| |
מקורות שהוזכרו במאמר ובדיון:
1. ב- "ג'ו בי סואן ג'ינג", ספר מתמטיקה סיני עתיק, שנכתב בין המאה השניה לפנה"ס למאה השניה לאחר הספירה, ומיוחס למסורת שנתקבלה ממחברים סביב שנת 1046 לפנה"ס, נכתב: "ההיקף פי שלשה מהקוטר".
2. בספר על אודות האדריכלות מאת ויטרוביוס (מאה ראשונה לפנה"ס), ספר עשירי, תחילת פרק ט: "עתה נעבור בחיבורנו להמצאה שימושית ורבת תחכום שקיבלנוה מאבותינו, והיא מאפשרת לנו, שעה שאנו נוסעים בכרכרה בדרך, או מפליגים בים, לדעת את מספר המילין שעברנו. הדבר מתאפשר כדלקמן: כל אחד מגלגלי הכרכרה הוא בקוטר של 4 רגליים. אם מסמנין עליו סימן, והוא מתחיל לנוע קדימה ולהטביע את עקבותיו על פני הדרך; הרי מן הסימן חלף על פני מרחק של 1/2 12 רגל שעה שהוא חוזר אל הסימן שממנו החל להסתובב."
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2015 23:46 |
|
| |
שוב יישר כוח ליש3 על הדיון האם לבבלים היה ידוע שהערך 3 שהם משתמשים בו הוא רק קירוב. ממה שהצלחתי למצוא בינתיים, בכמה מקורות כתוב בסתם שהבבלים השתמשו בערך 3, למעט מקור אחד אצלם שבו הערך הוא 3 1/8. זה נמצא בכמה מקומות של סקירה מקוצרת של ההיסטוריה של פאי. ויש באמת כאלה שכתבו שהבבלים ידעו שזה רק ערך מקורב (נמצא אפילו בויקיפדיה האנגלית...). אמשיך לעיין ב"נ במקורות לנושא, עכ"פ אעיר על כך כמובן במאמר. יישר כוח גדול ליש3 ולשאר!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 00:22 |
|
| |
הרב אביגדור,
חז"ל אמרו במפורש כי השיעור של פאי שווה 3 נלמד מהפסוק במלכים, אז למה אתה סובר שלמדו את זה מהבבלים?
אומרת הגמרא (סוכה ח.) כל אמתא בריבועא אמתא ותרתי חומשא באלכסונא. הבבלים וההודים ידעו לחשב 1.41421 ופיתגורס גילה שזה מספר אי-רציונלי, אז לשיטתך למה חז"ל לא למדו מהבבלים?
תוקן על ידי מם80 ב- 22/12/2015 00:32:51
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 00:43 |
|
| |
ברור שהגמרא לומדת זאת מפסוק, וכמובן שאני דן בזה במאמר. אחת השאלות הגדולות בסוגיא היא למה צריך פסוק לזה. יש שתירצו שהפסוק הוא המקור שלהלכה מעגלים. לאחר הקושיות על פירוש זה ודומיו, נראה לי שחזל שאלו באמת "מנא הני מילי" כפשוטו, ולמדו מהפסוק שהערך הוא באמת 3. וזה לא היה נשמע להם מוזר מבחינה מציאותית, כי כך באמת היו שסברו בזמנם.
לגבי אמתא בריבוע אני חושב שזה שזה שונה מאוד - מסיבה פשוטה: חוסר הדיוק שבין 1.4 לבין 1.414 באמת זניח מאוד, לגבי כל החישובים שהגמרא מחשבת - כמה אנשים יקיפו סוכה למשל. אך חוסר הדיוק שבין 3 לבין 3.14 הוא משמעותי אפילו בדוגמאות שהגמרא עצמה דנה בהן - למשל במקום 24 אנשים שיקיפו סוכה זה 25
תוקן על ידי אביגדור_א ב- 22/12/2015 00:48:18
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 17:41 |
|
| |
לכל כל כל מי שהגיב
תודה רבה עזרתם לי מאוד תיקנתי שיניתי הוספתי הסברתי וכו' את הטעון. וההוספה העיקרית - ההבהרה שחזל לא קיבלו מהבבלים או מאף אחד אחר בדיוק, אלא כיוון שבעולם העתיק היו דעות שונות, ולא היה פשוט לבררו - חזל שאלו מנא הני מילי כפשוטו, והביאו מקור מפסוק. וזה לא היה נראה להם מוזר, כמו שראינו שהיו עמים שנקטו את המספר 3. שוב תודה לכולם
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 19:14 |
|
| |
אני אנסח את הטענה שלי אחרת: בתחילת המאמר אתה מוכיח שחז"ל חשבו שפאי הוא בדיוק 3 (אני טוען שזה מוכח רק לגבי חלק מהם). אחר כך אתה עובר לערך של פאי אצל אחרים, ומביא כאלה שכתבו את הערך 3, אבל אתה לא מביא שום ראיה שהיה מישהו שחשב שהערך 3 הוא המדויק. מסתבר הרבה יותר שהם ראו זאת כקירוב מספיק לצורכיהם, וידעו שהוא גדול יותר, בין אם הייתה להם הערכה (טבה יותר או פחות) לכמה גדול יותר ובין אם לא היה להם שום מושג. שים לב למשל שאף הערכה לא מדברת על פאי כקטן משלוש, וזאת כיוון שכולם הבינו שפאי גדול משלוש, ושלוש הוא רק קירוב מספיק. אני טוען שלא סביר לחשוב שבאיזושהי תרבות חשבו שהערך המדויק הוא 3, כיוון שהם היו מגלים במהרה שזה לא מדויק. בנוסף, אין שום ראיה שמישהו חשב שזה ערך מדויק, ולכן אי אפשר להסביר את המחשבה של מישהו מחז"ל ש-3 הוא הערך המדויק כקבלה מתרבויות אחרות. לכן מה שנראה לי סביר הוא שהיו בחז"ל (כמו הבבלים והרומאים ועוד) מי שהביאו את הערך 3 כערך מקורב מספיק (ואין כל צורך כלל שהם יקבלו זאת מהגויים; הם יכלו לראות לבד שזה בערך 3, או שבעם היהודי זה היה הקירוב הנפוץ מזה דורות). בשלב כלשהו היה מישהו, שהיה מורגל ללימוד חול מדברי חכמים, שהניח שזה ערך מדויק, כיוון שהוא נמצא אצל חכמים שקדמו לו. כך נוצרות מימרות כמו "כל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב טפח" או "כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא", והן נתפסות כאמתות מוחלטות שאפשר להשתמש בהן גם כשצריך לעשות חישוב מדויק. אני מניח שאם אותם חכמים היו צריכים להקים בית מקדש או משהו כזה, גם הם היו מגלים שזה ערך מקורב, אבל כיוון שלא יצא להם להשתמש בערך הזה לעניין מעשי כלשהו, הם חשבו שהוא מדויק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 19:25 |
|
| |
בעיקרון אני מסכים איתך. החילוקים בין דעתך לדעתי קטנים, לדעתי אפשר אפילו לעגל אותם...
אכן מסתבר שמי שניסח את הכלל שהיחס הוא 3 ידע שזה מעוגל, ואחריו היו שטעו. מהבנת סגנון המדע של זמנם, אפשרי מאוד שהיו רבים - גם באומות העולם וגם בעם ישראל שסברו שהערך מדויק. ובפרט אם אנו מוצאים שהשתמשו בו לחישובים - שאמנם אפשרי שעיגלו רק בהם - מסתבר מאוד שרוב הציבור לפחות, שהכיר את הכללים המעוגלים - לא ידע ולא שמע שיש ערכים מדויקים יותר. וגם מי שבנה (בית מקדש או כל דבר אחר) - יתכן מאוד שהוא לא מדד וחילק, כי בד"כ אין צורך בזה. אני מבין את טענתך שלא מוכח שכל חזל סברו שהערך הוא 3 בדיוק, אבל מכללי הלימוד הוא שאין צורך להתחיל לחלק שחלק ידעו וחלק לא, לאחר שמוכח שחלקם לא ידעו (אם כי, שוב, יתכן אחרת). ואני חוזר על כך שתיקנתי את הפרט החשוב הזה - לא שלמדו מהגוים שהערך הוא 3, אלא שזה לא היה להם מוזר ללמוד זאת מפסוק, לאחר שגם אצל הגוים היו מקובלים ערכים כאלה. עכ"פ לגבי שאלות שונות מה בדיוק מי ידע - אני מעדיף להימנע מלהתעסק בזה, כי באמת אין לנו את הכלים לדעת זאת, ואין מזה נפק"מ למהלך. העיקרון מובן ומוכח, וזה העיקר. שוב תודה על ההערות
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 19:39 |
|
| |
יש,
האם לפי הפשט של הפסוק מספר מלכים פאי בימי המלך שלמה היה 3 או 3 וקצת? שני הפירושים אפשריים. בספר מתמטיקה סיני עתיק המיוחס לאותה תקופה כתוב שהיחס בין ההיקף לקוטר הוא 3 (בדיוק ולא בקירוב). בספרי מתמטיקה סינים מאוחרים יותר חישבו את פאי אחרת. בימי הביניים המתמטיקאי הסיני סוג'ינג פיתח משוואה מקורבת על מנת לחשב את המרחק בין אמצע מיתר במעגל לאמצע הקשת שכנגדו, והשתמש בערך פאי שווה 3 ולא בערך של 3.141592 שהיה ידוע למתמטיקאים סינים מזה אלף שנה. בדיעבד מסתבר כי לו היה משתמש בערך 3.141592 היה מקבל תוצאות פחות מדויקות. למדים מכך שהמתמטיקאים הסינים היו פרגמטים, כלומר מציאת הפיתרון הטוב ביותר לבעיה היה חשוב יותר מהיצמדות לתגלית המדעית האחרונה. בישראל אפשר שחכמים השתמשו בערך מקורב כטענת התוספות, ואפשר שסברו שפאי שווה ממש 3 מטעמיהם. מכל מקום, כנראה לא חישבו קבועים באמצעות היסק לוגי הנובע מאקסיומות כדרכם של החכמים היוונים.
תוקן על ידי מם80 ב- 22/12/2015 19:39:26
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 20:04 |
|
| |
לדעת, רבי אברהם בר חייא, כפי שביאר בחיבור המשיחה והתשבורת, חז"ל נתנו כללים, כגון כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא או כל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, לסמוך עליהם אלא במקום שמביא לחומרה במצוות. אולם במקום שמביא לידי קולא בשום מצוה, אין סומכין על הכללים, אלא מצווים לחשב בדיוק. לדוגמא, באלכסון המשכן אשר היה חמשים על חמשים אמה, מנו 70 אמה ושיריים ולא 70 אמה בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 21:10 |
|
| |
תוספת קטנה: לגבי הטענה שלא מוכח שכל חזל סברו שהערך הוא 3 בדיוק - נכון שהראיה החזקה היא מב"ב יד: (ואולי גם עירובין יד. - תלוי מה לכ"א נראה "ראיה חזקה"), אבל יש בעייתיות לומר שחלק מחזל סברו כך וחלק לא - שהרי אם כן היה צריך להיות מוזכר, באותן גמרות, שכל השאלה (למשל) כיצד נכנס הספר לארון היא רק למ"ד וכו'. וזה חוץ ממה שכבר כתבתי שאין הדרך לומר שיש מחלוקת במקום שאין סיבה לומר זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 21:23 |
|
| |
הטענה שלי היא שהסוגיות שם סברו כך. זה בדיוק העניין. אם להציג את זה באופן סכמטי אז התנאים אמרו את זה בתור מספר מעוגל והסבוראים חשבו שזה אמור להיות מספר מדויק (גם בעניינים הלכתיים טהורים אפשר לראות הרבה פעמים שהסבוראים לוקחים את דברי קודמיהם באופן פורמלי עם ראש בקיר; אפשר לראות זאת לפעמים גם על אמוראים ביחס לתנאים). מי שחשב שזה מדויק לא כמובן היה מודע לזה שמי שאמר זאת מלכתחילה התכוון שזה מעוגל.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 22:08 |
|
| |
אני רוצה להבין יותר את דבריך, מה אתה מתכוון "הסוגיות שם" ומה אתה מתכוון כשאתה מזכיר סבוראים. בהנחה שהסוגיא ב"ב נכתבה ע"י אמוראים - האם כל האמוראים סברו כך, או שהיו שחלקו? אם היו שחלקו, מוזר מאוד שהגמרא לא מזכירה שקושיותיה קשות רק למד"א (גם אם אתה יכול להסביר את זה היסטורית, שסוגיא זו נכתבה ע"י מישהו שלא ידע שמישהו חולק עליו וכו' - הדבר מאוד לא מקובל מבחינת דרכי הלימוד (אם אין מקור מפורש שחולק במקום אחר), ואם כן אין לדבר סוף, על כל גמרא תוכל לומר שיש שחלקו עליה וכו').
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 22:24 |
|
| |
לפי זכרוני אמוראים אינם מוזכרים בסוגיה בב"ב, ולכן כתבתי סבוראים, אבל זה לא מאוד משנה. אם זו סוגיה מבית המדרש בפומבדיתא בדור השישי של האמוראים, הרי ששם ואז כנראה היה ברור לכולם שהערך 3 הוא מדויק. כיוון שאנו עוסקים בשאלה היסטורית (הידע של חז"ל), הרי שאינני מוצא את דרכי הלימוד המקובלות רלוונטיות לבירור השאלה, אלא את דרכי לימוד ההיסטוריה המקובלות (יותר נכון: ההגיוניות; אלא שאני חושב שהמקובלות הן הגיוניות).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 23:20 |
|
| |
אומרת המשנה (עירובין א, ה): כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח. אומרת הגמרא (עירובין יד.): מאי הני מלי?
מה שאלת הגמרא?
תוקן על ידי מם80 ב- 22/12/2015 23:32:06
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2015 00:27 |
|
| |
האם גילו שהיקף המעגל אינו
2r*pi
כפי שחשבו עד עתה? אחרת למה צריך תירוץ חדש?
|
|
|
|
|