באחד הימים בשבוע החולף אני פוגש בחור ישיבה מכר אחרי תקופה ארוכה שלא ראיתיו, פניו נפולות נראה חסר אנרגיה אפילו בדיכאון.
הוא מתאונן שאיבד כוחו ומרצו, ו"אין לו כח לכלום".
אחרי קצת חפירות ודיבוב מצידי צף עניין השז"ל, המשפיע בישיבה תפס אותו לשמועס, הוא לקח ללב עניין "העבירה שאין עליה תשובה", והמזון של השדים שמלווים אדם במותו. בתחילה היה קשה לו, כעת הוא טוען ש"ניצח" ואין לו כל תאווה. הבעיה שאין לו אנרגיה לכלום, והוא קם מאוחר וכו'.
לא ידעתי איך לומר שהוא פשוט לקה בדיכאון אחרי שנלחם בנפשו בחורמה, כנראה הוא יקח תרופות יום אחד.
אמנם זה תחום קצת רגיש, שלא נעים לדבר עליו. אבל, הדבר צרם לי, ולאחרונה פורסם על בחור מישיבת גור של"ע התאבד ונרמז שיש לזה קשר לענייני קדושה שהם מקפידים על כך.
ואני תוהה בעניין לא רק על ההדחקות הפסיכולוגיות 24/7 שיש כאן. שבניגוד לכל טבע אחר שאפשר לתעל, הרי כאן לרווק אין ממש לאן לתעל את רתיחתו. זהו דיון פסיכולוגי גרידא שאפשר לצדד לכאן ולכאן.
מה שמפריע לי זה גם התפיסה המוסרית/קבלית/דתית שרואה בדבר שמצד הטבע הוא טריוויאלי, כחטא.
אמנם, הדבר ידוע שקיים תפיסות דתיות כאלה, למשל, במה שהיהדות רואה כמצווה הראשונה בתורה, הנוצרים רואים כעבירה החמורה בתבל, וחטאו של עץ הדעת.
(וגם אצלנו הרבה רואים בפסוק "הן בעוון חוללתי" כפשוטו - ויש הרבה הרואים בדחף המיני "רע הכולל" ועוד כהנה למכביר, והנוצרים הסתמכו על מקורות יהודיים כלשהם)
כעת ברצוני לדון בתפיסת המציאות כבריאה מהבורא, ובכך שהמוסר כפוף למציאות (פועל בתוך הטבע) ולא יוצר אותו או מבטל אותו. (לדוגמה בלתי אפשרי לטעון שכח הגרביטציה הינו "בלתי מוסרי")
לו יצויר שיחנכו אותי שבכל אכילה ושתייה שאדם אוכל הוא מכניס לגופו שדים נתעבים, ולכן עליו להתנזר כמה שיותר, ואף ממה שאכל מחמת ההכרח עתיד לסבול מזה ייסורים עד ש"יתמרק" מכך.
ולא עוד, אלא שיש אומרים שגם החמצן הקיים בעולם הזה, הינו "נגוע" בליליות רעות, וכל נשימה שאדם נשם בעולם השפל הוא מזרים אנרגיות שליליות ואפילות לנשמתו האומללה שתסע בגורלה המר.
והחי יתן אל ליבו לנשום כמה שפחות נשימות וכמה שיותר קצר.
אמנם, עוד לא הגענו הלום. אך ההקשר לשז''ל בעיני ברור, והדבר מקומם עד מאוד.
ולכאורה, אפשר לומר שאין זה דיון מוסרי, אלא שכך הוא המציאות, החמצן והחיטה, הינם נייטרלים, ואילו הזרע הינו מטען נפיץ ומסוכן שלפי הקודים הנסתריים של היקום אמורים להפלט דווקא בגוף נקבי.
זאת אומרת אין כאן שיקול "מוסרי", אלא תועלתני מצד הטבע הבלתי מרוסן.
אבל. היות שבעיני הדחף הקשור לילודה, הינו נתון כטבע בכל זכר, כטבע לאכול ולשתות ולנשום. ואני חונכחתי להאמין שה' ברא עולם, ולא חבורת שדים וליליות שהשתלטו על מעברים וצינורות, או לחילופין א-ל אהבה וא-ל התשוקה ארוס קופידון זאוס וכן הלאה.
האמנם.. הא-ל שלנו טבע באדם רפלקס שרק כניסה לדיכאון ודכדוך תצילנו מזה ? איני יודע, מה היה בזמן חז''ל, אולי התחתנו מוקדם, אולי הזכרים היו פחות בריאים, אך כל מי שמתעסק עם נוער יודע שזה עניין שמכניס דרך קבע הרבה נוער לדכאונות וחוויות שליליות.
ויש מקומות כ"נרמז" לעיל שנותנים תרופות דרך קבע לבחורים בריאים לחלוטין שיש להם דחף טבעי זה, ואיני יודע באילו אחוזים מדובר כי בציבור הנאור והמתקדם שלנו אף אחד לא יעשה סטטיסטיקה בכך.
ואני שואל , השופט כל הארץ לא יעשה משפט, וכי בורא כל עולמים נפל שדוד בפני כנופיית שדונים נסתרים ?! או שמא אוסף של מלוקולות קבליות שולטות במרחב, ועל הנער המסכן נגזר לזבוח חדוות נעוריו לקפריזיות של אשמדאי מלך הליליות.
נשלח מהאנדרואיד שלי
