בית הדין הורה לעצור את הגביר החסיד שחשוד בעיגון כלתו

  לעובדתי, שהשמיץ את הרב עידו שחר, אני לא יודע באמת את הרקע שלו והאם הוא בעל תשובה, אבל כפי שאני מכירו כיום הוא בן תורה חרדי אמיתי ובן ישיבה לכל דבר, שהתמנה ממש לאחרונה לדיין, וזה אח ד מפסקי הדין הראשונים שהוא חתום עליהם כדיין, מאידך ה"גביר" צריך הרבה אורך רוח, עם טוענת רבנית כמו זו שמייצגת את האשה, שמסוגלת לכל התיחמונים בעולם מבלי לחשוב פעמיים,

מניסיון אישי אני מכיר את כל הצדדים המיצגים וגם את אב"ד . לשמחתי לא מכיר את ההורים ואת "הגביר" הנאלח שמוכן כך לבזות בת ישראל ולהשאיר את נכדיו ללא מזונות למעלה מעשר שנים . 
אב"ד מוכר וידוע בתעוזתו בבית הדין בתל אביב ובכלל כאשר עיניו נשואות לבית הדין הגדול . אני  מעדיף אותו מאב"ד אחר באותו מחוז שלמרות שהאב נתן גט לא זוכה לראות את ילדיו למעלה מעשור שנים .

זכתה האישה שלצידה עומדת הגברת דבורה בריסק  מארגון יד לאישה כדי לתת לה עזר מול העוול והבוז לה זוכה העלובה הזאת מצד הורי הבעל האכזר .

ולאותו גביר עלוב נפש וחדל אישים דע כי כל ההון שלך וכל מעשה הצדקה שלך לא יועילו לך כאשר אתה מסייע ומתאכזר לאישה הזאת . 

עובדתי ובזמן:
באופן כללי, עד אינו יכול להגיש ערעור על צו עיכוב יציאה. שום ערעור לשום ערכאה. וגם לא בר"ע.
ומנגד, כאן מדובר בתושבי חו"ל, שאינם אזרחי ישראל.
לא ניתן כלל לחייבם להגיע לארץ למתן עדות.
אך אחרי שהם כאן, לא ידוע לי על חוק או תקדים בעניין.
על נתבעים תושבי חו"ל יש סמכויות.
יש כאן שני שאלות.
1. האם יש לבית הדין סמכות על עדים תושבי חו"ל?
2. אם אין סמכות, מהו מקום הערעור?
להערכתי ניתן לערער, רק לערכאה הבאה בתור - ביה"ד הגדול.
בכל מקרה, אני מניח שהם יגישו ערעורים לכל מקום אפשרי, ולא ירצו להיות תקועים כאן עד הגט בפועל, או עד שביה"ד יחליט שאינו זקוק עוד לעדותם. (סביר שביה"ד לא יזדקק לעדותם רק אחרי מתן הגט)

ממנו יראו וכן יעשו

הלוואי שהנורמות של בית דינו של הרב שטסמן יחדרו ויחלחלו לאותם בתי דין פרטיים מסויימים שהתרגלו כבר לאחוז את המקל משני קצותיו: גם מאדירים את סמכותם כ"בית דין" ומצד שני אינם מחוייבים לכלום כי הם רק בוררים....

יש את בג"ץ 3407/15 במקרה דומה בג"ץ קבע כי הסמכות נתונה לבית הדין הגדול ודחה את העתירה מחמת אי מיצוי הליכים.
רק שפה מדובר בתושבי חוץ.
חוששני שעיכוב יציאה נגד מי שאינו תושב הארץ הוא מעשה פוגעני ודורסני אף שלטעמי בנסיבות העניין הדבר מידתי. בכל מקרה ברי כי בג"ץ הוא וודאי כתובת, אף שסביר כי העתירה תידחה מחמת חוסר ניקיון כפיים ואי מיצוי הליכים ואו אז דלתו של הגדול נפתחת.
אין טעם לפנות רק לבית הדין הגדול כי ההליכים יימשכו זמן רב, אולי פנייה לבג"ץ בשילוב עם ערעור לגדול.

בכל מקרה נקווה שהגביר ובנו יתעשתו במהרה !

תוקן על ידי בזמן ב- 05/01/2016 11:05:29

אני מכיר מקרה דומה, בו עוכב בעל תושב חו"ל -אזרח ישראל (לא עד) מיציאה מהארץ. הבעל הגיש ערעור בבית הדין הגדול, העיכוב בוטל בו ביום לאחר שהבעל הצהיר שהדיונים בנושא מתנהלים בבית דין פלוני ופלוני שבמקום מגוריו [גם צד האשה היתה חייבת להסכים לכך] ולאחר שהבעל השליש גט לבית הדין למקרה שיוכח שהוא לא ציית לדינא. לאחר שני תנאים אלו שוחרר הבעל מיד מעיכוב היציאה.
לכאורה, על אחת כמה וכמה, במקרה דנן, שהבעל והאשה שניהם תושבי חו"ל, וגם ההורים שהבי"ד מנסה לכפות עליהם להיות עדים - הם תושבי חו"ל, לכל היותר ביה"ד יכול לחייב אותם לפנות לבית דין במקום מגורם, אבל איך יוכלו לכפות עליהם להעיד כאן בארץ?? 
[הבהרה: אינני מנסה להצדיק כלל את מעשה הנבלה של עיגון האשה. אבל ההליך שהבי"ד נקט נראה לי קצת מרחיק לכת, ויהיה מעניין לראות מה יגידו על זה בעליון...] 

לפי הנאמר האישה תושבת ישראל כיום.

למעשה הרשעים האלו מעוכבי יציאה כבר מחודש תשרי.
ההחלטה שניתנה לפני שבוע וחצי, הינה רק דחיית בקשתם לביטול הצו.
כמה זמן ייקח לרשעים הגאותנים לסגת מעקשנותם המזעזעת???

'מאור_עינים' ,
יש התפתחויות?

ועדיין לא שמענו מיהו הגביר