| נשלח ב-9/1/2016 21:41 |
 |
| |
הפיזיקה של הנסים - על משה כקוסם
את רוב מכות מצרים עשה משה באמצעות תנועות שונות במטהו או בידיו. ניתוח של התנועות יצביע לכאורה על כך שהמכות בוצעו באמצעות מאגיה סימבולית - 'מדע' קסם הבנוי על ביצוע פעולות שמסמלות תכונה מסוימת והגשמתן בעצמה גבוהה בהרבה. על בסיס זה בנוי למשל הוודו - לוקחים בובה שמסמלת איש מסוים ומבצעים בה פעולות סמליות שאמורות לפגוע באותו אדם.
ניתוח מדויק יגלה שנסי יצ''מ מחולקים לחמש קבוצות:
א. הדברים ששינו את עצמם:
אלו המופתים הראשונים של משה ואהרן. בכולם בוצעה הפעולה בחפץ ה'מכושף' עצמו. המטה הושלך והורם, המים הוצאו מהיאור והיד הוכנסה לחיק.
בכל אלו נותר החומר אותו חומר בבסיסו, אלא שהפך לחי וקטלני. המטה הפך לנחש, שהוא מטה, אבל חי וארסי. המים הפכו לדם, שגם הוא נוזל, אבל אורגני ומצד שני, מסמל מוות. והיד הבריאה הפכה למצורעת, שהיא 'חיה' - צרעת מצטיירת כתופעה חיה, מתפשטת וניזונה, וכמובן, היא קטלנית.
ביאור הסימבוליקה כאן נראה כדלהלן: השלכת המטה מסמלת את הדחתו מתפקידו כעזר אנושי והעברתו לעולם הפראי של 'האדמה', הרמתו מבטאת את השבתו לרשות האדם. הוצאת המים מהיאור מסמלת את ניתוקם ממקור חיותם, מה ש'הורג' אותם. אשר לצרעת, יתכן שהשינוי פשוט צריך להתרחש במקום נסתר מעין, ואם כן היא לא בוצעה ע''י מאגיה סימבולית, אבל היא מצייתת לחוק מאגי אחר - מאגיה נעשית בסתר, מה שמבטא תפיסה פסיכולוגית לפיה דברים נסתרים יכולים להשתנות (וראה תענית ח: הנכנס למוד את גרנו, ושם על שדים, וכן ברש''י בפרשתנו עה''פ בלטיהם)
ביתר הנסים, הפעולה הסימבולית פעלה בחפצים אחרים, והם מחולקים כך:
ב. הדברים שהוכו במטה:
בשתי מכות הכה משה את החפץ במטהו: דם וכנים. המטמורפוזה כאן (מילה יפה, לא?) זהה לזו שבסעיף א. החומר הפך לחי ומזיק. כנים הן נגע מתאים לאדמה - אם מדובר בשרצים המכונים 'כנים' בפינו ובלשון חז''ל, הרי הם דומים לגרגרי עפר, ואם מדובר בשרצי אדמה כלשהם הדבר ברור.
נראה שההכאה מסמלת את הריסת החפץ, 'הריגתו'.
במכות אלו ברור הצורך במטה, כי הכאה במטה משמעותית בהרבה מהכאה באמצעות היד.
ג. הדברים שהצביעו עליהם:
בארבע מכות הצביע משה על החפץ המקולל: צפרדע (על היאור), ברד, חושך (על השמים), ארבה, (על ארץ מצרים) וקריעת הים (על הים).
נראה שאין להבדיל בין הצבעה במטה או ביד, כי משמעותו הסימבולית של מטה, הן בפסיכולוגיה (פירוש החלומות הפרוידיאני ופסיכולוגיה של תנועות גוף) והן במאגיה, היא הארכה מלאכותית של היד. כך נראה גם בלשון התורה שאינה מבדילה בין יד ומטה -פעמים רבות מצווה אהרן לנטות את מטהו ומטה את ידו.
נראה שהמשותף לכל התופעות הללו הוא שהן מבטאות שינוי שאינו 'הריגת' החומר המקולל. הצפרדעים הוצאו מהיאור. הברד והחושך הן תופעות מזג אויר קיצוניות שיתכנו בשמים. הארבה הוא תופעת טבע מוגדרת שהכתה את הארץ, אבל החומר לא השתנה. בקריעת הים המים לא מתו - הם פשוט זזו.
ההצבעה, אם כן, היא התכווננות על החפץ המקולל.
עוד ניתן לומר שכל הנ''ל הם הזזת חומר ממקום למקום, אם כן שימש המטה כמשאבה קוסמית וההצבעה מסמנת את המקום שאליו מועבר החומר או שממנו הוא מפונה.
ד. החומר המאגי שנזרק:
בשחין מתוארת פעולה ייחודית. משה ואהרן אספו פיח כבשן, זרקו אותו, הוא הפך לאבק קסום שהתפזר על פני כל הארץ ואז היה לשחין. הסימבוליקה כאן ברורה. ה'קוסם' אוסף פיח בידיו ו'מכשף' אותו, משליך אותו באויר, ופעולת ההשלכה, שמסמלת פיזור, גורמת לאבק להתפזר בקסם על כל הארץ (בלי זה היה כל הפיח נופל חזרה על משה ואהרן). ואז, כל נקודה שבה נוגע אבק הפיח הפכת לפצע.
הקשר הסמלי בין פיח לשחין הוא כנראה כי פיח הוא חומר שרוף, כך שטמון בו כח האש ולכן הוא שורף את הבשר בו הוא נוגע.
ה. מכות חסרות מאגיה:
בשלוש מכות לא בוצעה שום פעולה סמלית: ערוב, דבר ומכת בכורות. דבר ובכורות הן מכות של מוות, יתכן והרעיון הוא שמפתח של מוות לא נמסר לשליח, עכ''פ במכת בכורות מודגש כמה פעמים שהקב''ה עצמו ירד למצרים. לגבי ערוב צ''ע.
כמו כן, כל הסרות המכה לא כללו שום פעולה מאגית אלא רק תפילה של משה. יתכן שהשבת הדברים למצב הטבעי אינה זוקקת פעולה ייחודית.
השאלה החשובה היא מדוע היה צורך בכל המאגיה הזאת. וכי לא יכל הקב''ה לעשות את הנסים בלעדיה? בפרט קשה הדבר בהתחשב במלחמתה של התורה באלילות, שמודגשת בדיוק בסיפור הזה.
ושתי תשובות בדבר: א. (התשובה הרציונלית) ה' רצה להוכיח שמשה הוא המבצע את הנסים, ואם לא היו הנסים מיוחסים אליו היה טוען פרעה שאלים אחרים הטילו את הקללות ומשה רק ידע עליהן והשתמש בהן לצרכו.
ב. (התשובה המיסטית) אכן, ה' יכול לעשות כרצונו, אבל כשם שהוא קבע חוקים לטבע, כך קבע חוקים לעל טבעי, ואלו הם החוקים.
עוד יש לשים לב שלמרות כל הנ''ל, תמיד מדגישה התורה שהמכות לא באו מכוחו של משה אלא מכוחו של ה' שנענה למעשי משה. (ויט משה את מטהו על ארץ מצרים - וה' ניהג רוח קדים בארץ. וכן כולם)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2016 22:12 |
|
| |
מעניין זה הוא גם סיפור מטה הא-לוהים. בתורה מודגש שמשה נדרש לקחת דוקא את המטה המסוים שלו 'את המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות', ובכן, משה היה צריך לייבא מקל כל הדרך ממדיין הרחוקה. שוב נאמר שמשה צריך לקחת לפגישתו עם פרעה את 'המטה אשר נהפך לנחש' ושוב את 'מטך אשר הכית בו את היאור'.
לבעיה זו ניתנו שלושה פירושים.
א. (הרציונליסטי) רד''צ הופמן מנסה לטעון שלא היה כל עניין במטה, ולדעתי הוא מוציא את הכתוב מפשוטו.
ב. (המאגי) הר''ן בדרוש השמיני טוען שמכיון שנעשה במטה נס אחד (הפיכתו לנחש) הרי נדבק בו העניין הא-לוהי וקל יותר לבצע בו נסים נוספים. פירוש זה נראה בעיני צמוד לפשט, כי הנימוק של התורה לצורך במעורבות המטה בנסים חדשים הוא מעורבותו בקודמים 'המטה אשר נהפך לנחש' כדלעיל.
ג. ואם אתם הזדעזעתם מפירוש זה, הרי השלישי חמור לאין ערוך. הנני להציג בפניכם את הפירוש המיתולוגי, שמקורו בחז''ל. הם סיפרו אגדות על ההיסטוריה של המטה, שעשוי מסנפירנון (החומר הזה בעיני חז''ל הוא מחצב א-לוהי. הם משתמשים בו לכל חפץ שעשה א-לוהים. ממנו נעשו גם הלוחות, והם מספרים עליו מחזור אגדות מרשימות לכשעצמן.)
נברא בערב שבת בין השמשות (הזמן בו נבראו דברים רוחניים) ומקורו בגן עדן. הוא התגלגל מאדם הראשון לכל גיבורי עולם עד שיתרו נעץ אותו בסלע, משל היה חרבו של המלך ארתור, והבטיח את בתו לגיבור שיוציאנו. כל מלכי עולם נכשלו פרט לצעיר יפה התואר, הבן השלישי שגורש מארצו ונבחר.
אם כן, לטענתם הנימוק הוא שהמטה היה בעל כוח מיתולוגי, כמותם חושבים גם חלק ממבקרי המקרא. אמנם במשנה באבות יתכן והרעיון הוא שונה - היא טוענת שאין חדש תחת השמש. כלומר חוקי הטבע נקבעו בבריאת העולם ואין חריגה מהם. כל הנסים מקורם בכוחות שנוצרו בבריאת העולם, ונסי יצ''מ הוטענו במטהו של משה עד רגע ההפעלה. אם כן יש כאן תפיסה רציונליסטית ורמב''מיסטית לתפארת, גם אם עדיין עטופה בניחוח מיתולוגי קל.
תוקן על ידי אריאל73 ב- 09/01/2016 22:22:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2016 08:02 |
|
| |
אריאל
הבטוי חוקים לעל טבעי אינו נהיר לי. תוכל להסביר?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2016 14:38 |
|
| |
ת"ט
עיין בהקדמת המהר"ל לספרו גבורות ה' ותמצא רוב נחת. אפילו יותר מאריאל המוכשר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2016 18:40 |
|
| |
אריאל
ראשית הניתוח יפה מאוד, יישר כחך.
אתה "נוגע ולא נוגע" כאן בשאלה הנגזרת מדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ח' הלכה א':
"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף."
הדיון הוא הן למי שמאמין בכישופים באופן כללי, והן למטראליסטיים, כי אם כבר להאמין שהיה שם משהו, למה להאמין קודם בא-להים ולא בעולם הכישופים.
אמנם, הדיון פחות רלוונטי למונותאיסטיים קיצוניים שבמושכל הפילוסופי המוקדם שלהם הם מאמינים בכח על טבעי אחד ויחיד ואין בלתו, ומסרבים פילוסופית להאמין בכישופים.
(אך חשוב להעיר, שגם הרמב"ם עצמו לא האמין בכישופים ככח על טבעי כידוע, ורק השתמש כאן במושג כישוף למה שאנחנו היינו מכנים היום "טריקים", אך באמת קשה לי להבין איך חשב הרמב"ם שניתן להסביר את קריעת ים סוף עם איזה "טריק").
זכורני שבצעירותי, שאלתי את המשגיח בישיבה בה למדתי שאלה זו; איך ניתן להוכיח מכל האותות והמופתים שהיו במצרים וביצא"מ שהם יד הא-לוהים, שמא נעשו בכישוף?
ואף לשיטת הרמב"ם שאכן אין הוכחה מן המופתים, הלא ממשיך הרמב"ם ואומר:
"ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך. וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם. ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת."
נו, ואיך נדע לפי הרמב"ם שמעמד הר סיני גופו לא היה בלט או כישוף?
תשובתו הייתה, שכיוון שאנחנו לא מי יודע מבינים בתורת הכישופים מי-יודע-מה, ולפי הכתובים והעדויות נראה שמצריים הייתה בית חרושת רציני לחרטומים ולטיהם, סביר לסמוך על בני ישראל שחיו שם וידעו לסנן את הבר מן התבן.
שמעתי אחרים שסבורים שאכן הרמב"ם ייאלץ ללכת לכיוון הדומה יותר לשיטת "שמים בתורה", ז"א שכאשר הוא מדבר על "עינינו ראו ולא זר" הוא לא מתכוון לבני ישראל שעמדו שם דווקא, אלא לכל דור ודור, הלומדים ומחכימים מן התורה.
לי זה נראה התרחקות מוגזמת מהפשט בדברי הרמב"ם.
בסיום דבריו, מצטט הרמב"ם פסוק כראיה להשקפתו:
"ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה".
טוב, האמת שאין לי בכל זה עמדה ברורה, מה דעתכם? (בהנחה שאריאל יתיר לדון בזה כאן ולא יראה בזה סטייה מהנושא...)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2016 10:21 |
|
| |
כך הוא באליהו בהר הכרמל שהיה צריך להתפלל 'ענני שתרד אש מהשמים' ובאותה מידה בדיוק הוא היה צריך לנס נוסף 'ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הוא' וכאן התמיהה היא מרובה ואם כל התועלת שבאש תהיה רק על ידי הנס של 'שלא יאמרו מעשה כשפים הוא' אם כן הוא היה צריך להתפלל שיחזרו בתשובה וזהו ובשביל מה כל ההופעה הזאת באש אלא שהאש הוא רק בשביל לתפוס את תשומת הלב ולבסוף הבחירה היא תמיד ביד כל אדם והם עיקר דבריו שם אם לבעל לכו אחריו עדיף ללכת אחרי הבעל מלפסוח על שני סעיפים כיון שהקיצוניות גורמת לבסוף להגיון הפשוט לחזור ולמרוד והמרידה הזאת היא ההכרה בה' והיא של האדם עצמו יש מי שיתלה את חוסר אמונתו בחוסר ההכרח בניסים ועל זה כתב הרמב"ם שיש בליבו דופי
ואמנם שגם לישראל במצרים היה צורך בשביל להאמין לו מתחילה וכך מפורש גם בתורה "הניסה אלוהים לקחת לו גוי מקרב גוי באותו ובמופתים ובמלחמה ובזרוע נטויה" ורק לאחר מכן "מן השמים השמיעך את קולו" ורק לבסוף "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוהים" ומפורש שגם הניסים הם חלק בהכרה זו ולכאורה שלא כרמב"ם הנ"ל אלא שגם לישראל היה דופי ואין בכך סתירה
ורק על מעמד הר סיני נאמר "וגם בך יאמינו לעולם" כיון ששם הייתה ההכרה בשכל בהעמדת הדברים בפני עצמם בגילוי שלהם שהאדם הוא המכיר בעצמו שיש בהם אמת והם עצמם חזרו להודות לו וכך ההצגה כולה של האש והקולות וברקים הוא רק כמעשה אליהו בשביל שימת הלב וודאי שלא הוא הגילוי עצמו והגילוי עצמו הוא אך ורק של האדם והאדם צריך לבחור תמיד
אלא שחוץ מזה הוא צריך גם להכיר בדופי כדופי ולדעת שמי שמגיע מתחילתו בגישה לעומתית אין סיכוי שהוא יקבל על עצמו עול תורה וכמו בפרעה שהכביד את ליבו עד שאבדה מצרים הניסים כולם הם 'אצבע אלוהים' שהוא ההצבעה על נקודה מסוימת במרחב
וכך שאלו חכמי יון את רבי יהושע בן חנניה 'היכן מרכז העולם?!' ענה להם ריב"ח כאן! ורק היוונים פקפקו והקשו ומאן יימא לן ?! אלא שזה שקר כיון שלעיקר שהוא התוכן הפנימי אין צורך בהוכחה והוא עד עצמו והוא המיקוד שהוא עיקר האדם המיקוד של האדם הוא בטוב בהכרח 'החיים והטוב נתתי לפניך' החיים הוא כל מה שהאדם מכיר בו שהוא כלל המציאות שנקראת על שם החיים שיש בה והוא ההתקיימות המתחדשת בכל עת והיא פתוחה לגמרי ויש בה אפשרויות לאין סוף ולעומת זאת הטוב הוא הבחירה עצמה שהוא מה שהאדם מוציא לפועל ותמיד הוא מוציא לפועל מה שטוב לו מה שהוא מרגיש איתו בנוח ומה שהוא חש שהוא טוב וזה לא מחייב הכרה בהכרח אלא כך הוא מתנהל מעצמו והוא עיקר החיים בין השמשות הוא המטה שבו תעשה את האותות והוא נמצא בין הגוף של בריאת ששת הימים לבין האדם כהכרה ורוח שהוא ההיות שלו של יום השבת שבו הוא נפרד ויש לו מציאות פנימית משלו בכוח המטה של בין השמשות נעשו האותות והמופתים שיש בו השתמשות בחומר בשביל ליצור רושם ברוח בשביל להראות ולהרגיש לאנשים שהוא כפוף לו אלא שבשביל זה די גם בכישוף וגם בנס יש בעיקר עשיית רושם מבחינתנו אין כל חילוק האם הנס והכישוף הם מציאות כמו שמוכרת לנו מהמציאות שבכל יום או שהם רק מציאות בעיקר במשמעות של מיתוס מכונן
ובכ"מ אין אפשרות להכריע על מקרים שנעשו בעבר הרחוק ואי אפשר יהיה להכריח שה' הוא האלוהים מכוח הניסים מהעבר ההוא שהרי קל מאוד להתכחש להם
והעיקר הוא שימת הלב שהם תופסים מצידינו והעיקר הוא הגישה בסופו של דבר בהכרעה וכמו במעמד הר הכרמל ובמעמד הר סיני שקדם לו
אמנם לאחר ההכרעה יש כוח בניסים בשביל שמירת היראה ובשעת הניסיון מאחר שהוא מכיר בנס משעת השקט שלו לאחר מכן הוא כבר כפוף ועומד לפניה ויש בו הכרה ברורה שהחומר כפוף לרוח ולא ההיפך
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2016 21:19 |
|
| |
עיינתי עוד קצת בנושא המטה וראיתי שאונקלוס עה"פ ויקח משה את מטה הא-לוהים מתרגם את המטה שנעשו בו נסים מלפני ה'. (ותרגום זה חוזר בכל אזכור של המונח) הוא נאמן לשיטתו המרחיקה מיתולוגיה ולא רק מיתולוגיה, אלא כל יחס ישיר בין הבורא לברואיו. לעומתו המיוחס ליונתן תרגם חוּטְרָא דְנָסַב מִן גִנוּנִיתָא דְחָמוֹי וְהוּא מִסַפִּיר כּוּרְסֵי יְקָרָא מַתְקְלֵיהּ אַרְבְּעִין סְאִין וְעִילוֹ חָקוּק וּמְפָרֵשׁ שְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא וּבֵיהּ אִתְעֲבִידוּ נִיסִין מִן קֳדָם יְיָ בִּידֵיהּ. הוא מפרש את המונח בשתי דרכים מיתולוגיות כ'המטה שנחצב מכסא הכבוד' וכהמטה שחקוק עליו השם הגדול והנכבד' ואז מוסיף ומצטט את אונקלוס, שמן הסתם היה מתפלץ אם היה רואה זאת. זה אופייני למיוחס ליונתן שמצטט הרבה פעמים את אונקלוס בלי להבין את מטרתו. להערכתי הוא היה מאסף של תרגומים עתיקים, שדרכם לא עניינה אותו יותר מדי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2016 12:48 |
|
| |
תלמיד, השאלה אם יש חוקיות על טבעית היא האם חוקי הטבע הם כללי המשחק שלפיהם מנהל ה' את העולם, אבל לפעמים הוא מתעלם מהם ונוהג כרצונו, משל היה שחקן שחמט שהחליט פתאום להזיז את הצריח באלכסון. או שיש שתי מערכות של כללי משחק. אחת היא הטבעית שלפיה העולם מתנהג ע"פ רוב אבל במקרים מוגדרים מראש משתלטת מערכת חוקים נעלה יותר. לפי זה יש נסים שלעולם לא יתרחשו - אם הם לא נכללים בחוקים לפיהם ניתן לנהל נסים.
המהר"ל בהקדמה שניה לגבורות ה' נוקט כדרך השניה, ובערך כך נוקטים גם הרמב"ם (מו"נ ב,כט) והרלב"ג (מובא במהר"ל) אלא שדעת הרמב"ם שהנסים הם חריגות מתוכננות שנקבעו מראש במערכת החוקים של העולם, ושגם ה' לא יכול לעשות את הנמנעות - שינוי חוקי הפיזיקה האריסטוטליים וחוק הסתירה. הרלב"ג מקצין עוד יותר וטוען שלא ה' עושה נסים כי אם השכל הפועל (מין מלאך ניאו אפלטוני שמנהל את העולם) והוא כפוף לכל החוקים שבשליטת השכלים שמעליו. המהר"ל תוקף אותם וטוען שה' עושה את הנסים ושאינו כפוף לחוק הסתירה, ועדיין הנסים פועלים ע"פ מערכת חוקים משלהם.
הבעיה הגדולה בהנחה הזאת היא מה שנגע בו כמדומני והיא השאלה בדבר מטרת הנסים. בתורה נראה שמטרתם להוכיח שהב"ה (=הרצון החפשי) שולט בעולם. ואם נניח שגם הם פועלים לפי חוקים עלינו לשאול מנין לנו שהקב"ה אינו כפוף לחוקי הנסים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2016 13:01 |
|
| |
אני משער שתלמיד שמע על המהר"ל. השאלה אם אחרי ההתקדמות שלנו היום, אפשר להגיד את זה. אני יכול למשל להציע שחוקי ניוטון הם החוקים הטבעיים, ואילו תורת היחסות הכללית היא החוקים העל טבעיים. כמובן שזה לא נכון. תורת היחסות הכללית היא החוקים, וחוקי ניוטון הם קירוב שלה בכבידה לא גבוהה יותר מדי. אם אני אגלה שגם תורת היחסות הכללית לא תמיד עובדת כיוון שיש חוקים על טבעיים, הם פשוט ייכנסו פנימה. אם יהיה צריך להכניס למשוואה חטאים ומצוות, נעשה גם את זה. כיום קשה לדבר על שתי מערכות חוקיות.
תוקן על ידי יש3 ב- 17/01/2016 13:13:58
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2016 13:06 |
|
| |
אז לפי דבריך הבעיה רק מתחזקת - אין שום מקרה שבו ה' התערב במערכת החוקים
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2016 13:08 |
|
| |
השאלה היא אם אפשר לומר שגם בתפיסתנו יש חוקי טבע אבסולוטיים, רק שהם לא ידועים לנו ואנחנו לא מנסים לחפש אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2016 13:16 |
|
| |
בשאלה אם ה' התערב, אני חושב שהיום זה עוד יותר חזק.
נניח שנראה היום את קריעת ים סוף, מה נעשה? נגיד שזה נס נגד חוקי הטבע? כמובן שלא. נקרא למדענים שינסו להסביר את זה לפי התיאוריות הידועות, ואם הם לא מצליחים, להמציא תיאוריה חדשה שתכלול גם את זה, ותתן לנו תחזיות נוספות כדי שנוכל לבדוק אותה. גם אם ה' יחליט באמת להתערב בחוקי הטבע, זה לא יעזור לו...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2016 13:19 |
|
| |
אא"כ המטרה שלו תהיה לא להתערב אלא כמו שכתבת, לדאוג לחוק טבע שנקרא לו 'התיאוס' שיקבע שכאשר אדם מסוים מקיים x מצוות הוא זוכה לביטול של y התנהגויות טבעיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2016 13:36 |
|
| |
אבל לא נגעת במה שכתבתי שההגדרות השתנו לגבי התצפית שלנו על החוקים, לא לגבי החוקים עצמם, כך שהמהר"ל כן יכול להיות צודק בימינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2016 14:12 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  | | אבל לא נגעת במה שכתבתי שההגדרות השתנו לגבי התצפית שלנו על החוקים, לא לגבי החוקים עצמם, כך שהמהר"ל כן יכול להיות צודק בימינו. |
|
בזמן האחרון אני מתחיל לא להבין אותך. זה ממש מטריד כי כמות האנשים בפורום שאני לא מבין גדלה וגדלה, כך שכנראה אני נהיה טיפש יותר ויותר...
|
|
|
|
|
