שידוכי חרדים\אמנון לוי

הכותרת מתאימה בהחלט למאמר, שמבחינה ראשונית נראה באמת כ"עוד מאמר מליצי" ותו לא.
בעומק הדברים נראה שהצלחת בהחלט לשדר בסרקזם וציניות בתיבול רוח מליצית מקצינה, את ההסתכלות המעוותת של הציבור הכללי על מערך הנישואים החרדי, ומבטו כביכול על חיי העולם.

החילוני הממוצע בטוח שהחרדי הממוצע אינו יודע באמת מהו 212 או איסי מייאקי, Fox או Delta, ואינו יודע לטפח את עצמו ולהשתמש במודרניזציה בדרך הנכונה ובאופן המותר.
אך לא כן הוא, הגם שיש קהילות שנמנעות מבחינה עקרונית מדברים כאלו ואחרים, גם מבחינת רמת הידע, יש בהחלט חלק גדל מהציבור החרדי (בפרט בשכבות הגיל הצעירות) כיום, שמודע היטב לתחומים רבים. חלק אכן משתמשים, וחלק מודעים, אך נמנעים במודע (בלי להכנס לצידוד האם כן או לא).

{על משקל ההלצה של משחק האחוזים, יש אומרים בגרסא אחרת ומעט שונה, יש שני אפשרויות בחיים; להשאר רווק/ה אומלל/ה, או להתחתן ולהתגעגע לאומללות הזו... (והמשכיל בעת ההיא ידום - כיוון שברור שזו הקצנה של חיי נישואים לא מוצלחים שנגרמים בד"כ בעקבות הנהגות והתנהגות שאינה נכונה)}

החילוני הממוצע בטוח שנישואין זה הכירות מעמיקה עם בן / בת הזוג, ואז אכן אמורה ליפול ההחלטה של "מתאים לי" או "לא מתאים לי", ומשכך מוזר לו הגיל הצעיר של הנישואין שנקבע ע"י חז"ל, שאז הרי אין מספיק בגרות נפשית להחלטה, בנוסף מיעוט הפגישות וסגנונן גם הוא לכאורה, לדעתו, אינו מספק תמונה ופרספקטיבה נכונה כדי להגיע להחלטה מושכלת האם להנשא לאדם זה.
מבחינת נקודת מבטו של החילוני הוא צודק במאת האחוזים.
אמנם, מנקודת מבטינו כאמונים על דברי חז"ל ואמונתנו בבורא העולם היושב ומזווג זיווגים, אנו מבינים שלא אנחנו ממש מחליטים למי להנשא, וכל מעשינו הם בגדר השתדלות גרידא. ומשכך, בגדר ההשתדלות שומה עלינו לנסות שלא תהא דחיה חיצונית / שכלית / מנטלית. מעבר לזאת הכל מלמעלה ואם זה לא מיועד זה לא יקרה מעשרה סיבות שונות.
ואין טעם לחזור על המנטרות הידועות שבציבור החסידי שמיישם מינימום בדיקה בין שני בני הזוג באופן ישיר - לא ידוע על אחוזי גירושין גבוהים יותר מאשר בציבורים אחרים ואולי להיפך, כידוע. ואכמ"ל.

החילוני הממוצע בטוח שמטרת הנישואין בציבור שומרי תורה ומצוות היא נטו לקיום עוד מצווה ממצוות התורה, ואין כל רגש, או צורך בזה - תוך כדי.
והוא טועה מהסיבה הפשוטה, שכל קיום מצווה זו עוברת דרך הרגש, בנוסף למטרה השכלית שמאחורי זה.
בנוסף, ידוע הוא ש"מצוות לאו להנות ניתנו", אמנם שתי מצוות קיום המצווה שלהן הוא בדווקא באופן של להנות ניתנו, וקיום המצווה עובר דרך קריטריון זה, האחת היא מצוות שבת (עונג שבת), והשניה היא נישואין. ואכמ"ל (!!!). (ומקורות רבים לזה).
וזה בהחלט נכון שהרגש הוא דבר שמתפתח ומשתבח אם ישנה את ההשקעה הנכונה, אך בשביל ההתחלה, בהחלט שהמשיכה הטבעית מספיקה לזה, כל השאר הוא השקעת חובה ע"מ שלא יתיישן הבסיס. ובעבודה נכונה זה רק "מוסיף והולך".

החילוני הממוצע בטוח שהציבור החרדי הוא סטיגמתי, שני עדות זה חילוני וחרדי (כל אחד בהתאמה למוצאו כמובן), בחורה מבוגרת היא סוג ז', וגרוש/ה זה בטוח שיש סיבה שזה הסטטוס ותמיד שני הצדדים אשמים - אז שניהם סוג ח', ואם יש במשפחה ילד/ה בעייתי/ת מבחינה רוחנית ו/או בריאותית כלשהיא - אז בכלל כל המשפחה היא סוג ט'.
וממילא בכל המקרים הנ"ל ראוי ליישם, וממילא להציע הצעות שיפלו תחת ההגדרה "מצא מין את מינו", או לפחות נ"ט בר נ"ט ו'קרוב קרוב קודם'.
אז זהו, שבזה החילוני הממוצע צודק.
כן, מותר לנו לשמוע מוסר גם על עצמינו.

נ.ב. דווקא הדימוי על פגישה עם אכילה כזו או אחרת, סותרת את שהרבה נוהגים שלא לאכול בפגישות וע"פ דברי אליעזר עבד אברהם כשבא לדבר עם הורי רבקה על שידוכה ליצחק (יפה שיחתן של עבדי אבות..) "לא אוכל עד אם דיברתי דבריי".
נ.ב. 2 בשפת היידיש לאחר ניקוד 'פתח' מגיעה האות אל"ף ולא האות עי"ן כמו שכתבת פעמיים בפוסט :)

המשך חודש טוב, ו'שבט' (ר"ת ש'נשמע ב'שורות ט'ובות) .

תוקן על ידי נועם_ושלום ב- 11/01/2016 13:10:48

_________________

אשרינו