מחקר תלמודי

היהדות הטהורה היא היהדות כפי שהיא נתפסה בתקופת משה רבנו, עד כמה שהיא התפרשה במשך הדורות באופן שונה מכפי שהיא נתפסה אז זה שינוי במהותה.

א. האם היהדות של משה רבינו לא נבנתה על בסיס אמונות ותפיסות של בני הדור?
ב. הגיוני לדעתי שהקב"ה נתן את היהדות מתוך התחשבות בפרשנויות שינתנו לה במשך הדורות, כל זמן שהן מכוונות בתמימותן למקור.

ואם משה רבנו לא הבין את ר' עקיבא, מה זה אומר על תפיסת חז"ל את עצמם?

שגם הם ידעו שהיהדות שלהם היא התפתחות, ואעפ"כ טענו שמקורה ברועה העליון.
אגב, יתכן שהמדרש הזה הוא פירוש למדרש המפורסם שהראה הקב"ה למשה מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.

אבל יש להבדיל בתפיסת חז"ל בין המסורות ובין שיטת הלימוד, שעליה נסוב המדרש.

ככל הידוע לי, החכם היחיד בישראל שהתחשב בכל המחקרים הלשוניים המתחדשים היה שד"ל, שמלבד היותו גאון בלשני הבקיא בלשונות העתיקות ובלשונות המודרניות, היה גם בקיא בכל המחקרים הלשוניים של חכמי אומות העולם מתקופתו, ובפירושיו התייחס הן לפירושי המפרשים והן למחקרי החוקרים.

אריאל
לא אמרתי שכל האינטואיציה היא תיווך. האינטואיציה משתמשת במאגר ידע רחב מאוד שיש לנו, ואיננו יודעים איזה. בנקרה שלנו זו יכולה להיות אינטואיציה שמבוססת על המקורות, זעל האופן שבו אנחנו קראנו את המקורות בגלל ההנחות המוקדמות שלנו (ואז כשנסתכל שוב על המקורות בראש פתוח נגלה שאין שום הכרח לקרוא כמו שקראנו), או סתם על ההנחות המוקדמות שלנו.
הניסיון לבודד את ר"י חסיד מבעלי התוספות הוא לא מאוד סביר. לא מדובר בדמות אקסצנטרית, אלא בדמות שעמדה במרכזה של תנועה מרכזית מאוד; ולא מדובר בתרבות רחוקה ובלתי מוכרת, אלא בתרבות שקימה קשרים הדוקים עם התרבות הצרפתית (עד כדי כך שאורבך התעקש שאין הבדל בין דרכי הלימוד של האשכנזים והצרפתים; ואמנם דברים נראים כעקשנות בעלמא אבל עובדה שהוא הצליח להתעקש על זה).

מ
לא ענית לי על שאלתי - כיצד אתה יודע שספרו של הר"מ די לונזנו הוא מחקר טוב אם אינך יודע יוונית?
אגב, בדוגמאות שהבאת נראה כי הוא לא היה מודע לתופעה של אלף פרוסתטית (אבל כמובן שצריך לבדוק בכל הספר). דוגמה למחקר (כי כאמור הספר שלו הוא לא ממש מחקר) הייתה יכולה להיות בדיקה של הכתיב של כל המילים היווניות בספרות חז"ל, שממנה היו עולות מסקנות כמו הוספתה אלף פרוסתטית והדבר היה משפיע בחזרה על הבנתן המדויקת של המילים.
לא הבנתי מה הקשר של התפתחות השפה היוונית לכאן. אבל כיוון דאתא לידן, נתקן את דבריך - יוונית ביזנטית קרויה היוונית עד נפילת האימפריה הביזנטית. היוונית שדוברה בימיו של ר"מ די לונזנו נקראת יוונית מודרנית.

אריאל

טיעונך הראשון הוא בעל השלכות משמעותיות שללא ספק הנך מודע להן, וידוע לך שזאת לא התפיסה המקובלת, שפינוזה כבר טען שהאל התגלה לנביאים עפ״י תפיסתם ולא עפ״י האמת, אבל זאת דעה שמובילה לרפורמה באופן ברור, ואני לא טוען שזה לא נכון אלא לקבל במודע את ההשלכות.

לגבי הטיעון השני, איני יודע ממה להתחיל, א. הגיוני זה לא, הרבה יותר סביר שהאל רצה שנשמור על התורה כפי פרשנותה בזמן נתינתה, ב. לומר שזאת היתה התוכנית שהתורה תתפרש באופנים סותרים במשך התורות זה יותר מתמוה, ג. מדוע הכוונה התמימה היא שיקול, הרי הרי אם לפי ערכי התורה המקוריים רצח עם של עמלק למשל הוא מוצדק וראוי , והיום יבוא מישהו ויפרש שלא יתכן ויפרשן באופן שיש כאן שינוי בערכי התורה, הרי זה דבר והיפוכו, ד. הבעיה בטקסט שיכול להתפרש בדבר והיפוכו שהוא כבר איננו אומר כלום.

ספקן
דברי אריאל פשוטים מאוד. הוא מניח שהקב"ה ידע על הבעיה ההרמנויטית, והיה מודע אליה כשנתן את התורה. אם כך, כנראה שהוא ידע שהתורה תשתנה והתכוון בדיוק לזה. כמובן שהוא לא התכוון שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה (אחרת לא היה נותן כלום), אלא שכנראה הוא התכוון שכולם יעשו מה שהם מבינים בתמימות שהתורה אומרת, וכיוון זאת כך שזה יצא מה שצריך.

וחזרה השאלה, אם אני מבין בתמימות שלא ייתכן שהתורה תצווה על רצח עמלק, או שלא ייתכן שהתורה תזקיק לייבום לפני תינוק בן יומו, גם זה כלולו בפרשנות הלגיטימית?

בעל

אכן המדרש המסתורי הזה לדעתי על ר״ע לעומת משה רבנו, כמו גם תפיסת אפשרות ה״חידוש״ בתורה המצוי בגמ׳, מורה שהם סברו ששייך חידוש ויצירה בתורה, מה שתמוה לדעתי, האם יש כאן תפיסה חתרנית או רפורמית נסתרת כפי שאוהבים לטעון החוקרים איני יודע, אבל מאידך גם לגבי ר״ע וגם לגבי חידושו של תלמיד ותיק חז״ל ראו לנכון להדגיש שזה כבר נאמר למשה מסיני, כתשובה לבעיה הזאת עצמה שלא יתכן חידוש שלא היה מצוי במקור.

אבל האם ניתן לומר שמשה ידע את כל הפרשנויות ההפוכות והסותרות ומסר בשעתו רק אחת מהן על מנת שבכל דור תתגלה פרשנות אחרת הסותרת את קודמתה, זה נראה תמוה בעיני אם כי לא בלתי אפשרי, נדמה לי שכבר נטענה טענה כזאת, זה נמצא קצת ברמב״ם על המקדש והקרבנות שהיו מתאימים לשעתם, ועדיין הרמב״ם הוא שטבע את העיקר שזאת התורה לא תהא מוחלפת. 

יש
אם הם מפרשים בתמימות זה לגטימי ואם מתוך מודעות זה איננו ?

יש,

תשובה לשאלתך - כשלמדתי תלמוד ירושלמי חקרתי בעצמי את הפירוש של חלק מהמלים שרבי מנחם די לונזו פירש, ומצאתי שהכתיב של רוב המלים בתלמוד הירושלמי בד"כ משובש ביחס להיגוי של המלים הזרות ואין בהכרח חוקים לשיבושים, ופעמים רבות קשה לדעת לאיזו מלה התכוונו כי יש מלים שונות הדומות לה, ולפעמים אפילו קשה להבחין האם זו מלה מלשון יוונית או מלשון לעז, ורוב המפרשים לא תמיד כיוונו בפירושיהם לאמת, ולפעמים אפילו בטעות פירשו שתי מלים בעלות הוראות שונות באותה משמעות בגלל דמיון רב ביניהן.

סביר להניח שרבי מנחם די לנזאנו ידע על התופעה של אלף פרוסתטית כי היא נפוצה בלשון חז"ל.

ומדוע לא נכריז על רפורמה כללית מלווה בדרכי פרשנות משוכללים ?