מחקר תלמודי

ספקן
זה שהאל לא היה יכול לתת לאדם דרכי הנהגה ראויות מההתחלה זה ברור, פשוט כי זה בלתי אפשרי.

לא אמרתי שדרכי ההנהגה של משה לא היו ראויות, או שהיו ראויות פחות מדרכי ההנהגה שלנו.

יש,

בתלמוד הירושלמי בד"כ אין חוקים לרוב שיבושי לשון, כי בזמנם לא הקפידו על דיוק בלשונם. לדוגמא, רבי אילא נקרא במקומות שונים בירושלמי רבי אילא, רבי הילא, רבי אילי, רבי יילא, רבי לא, רבי לייא. בהרבה מקומות בירושלמי מופיעה המלה לא ונדרש להגיה את הגרסה ולגרוס רבי אילא, אולם להגיה בכל מקום שכתוב לא ל- לרבי אילא מתאים אולי ללומדי מתמטיקה, אולם זו איננה הרגישות הנדרשת מלומדי תורה.

ידיעת לשונות יכולה לעזור ללימוד אך יכולה גם לבלבל. לדוגמא, מי שיודע לשון ארמית וילמד תלמוד ירושלמי, אם יראה את המלה דלמא ויחשוב שפירושה דילמא (שמא בלשון ארמית) יטעה, כי דלמא בלשון סורסית פירושה מעשה שהיה.

רבי מנחם מלונזאנו היה מגדולי מפרשי התלמוד הירושלמי בדורו (בו חכמי א"י למדו תלמוד ירושלמי). הוא עלה בילדותו לירושלים מיוון או מאיטליה או מטורקיה והתגורר בא"י, ומפעם לפעם היה יוצא לתור פרנסתו בערי טורקיה ואיטליה. כמובן שאפשר לחקור כל פירוש מפירושיו הלשוניים, כפי שאפשר לחקור האם כל פירוש מפירושיו של רש"י בלשון צרפתית עתיקה מדויק.

רבי מנחם מלוזנו בד"כ הבחין היטב בין א' פרוסתטית לבין  א' השייכת למלה הזרה במקור. לדוגמא:

אפוריא. בב"ר פ' ע"ב פי' פירות.

אפסנתין. כך הוא בערבי ובלשון רומי אשינצו ובספרדי אבסינתיו.

אריאל הספקת להפוך לפוסט מודרניסט ? היש ערכים מוחלטים או לא ? האם הפרשנות שינתה ערכים ?

מ
אם יש חוקים או לא צריך לבדוק. הבעיה שלך היא שאתה אומר דברים בלי שום בדיקה.
החוקים המדוברים הם לא חוקי הכתיב, למשל א' או ה' בסוף מילה, אלא חוקים פונטיים המתארים כיצד מועברת מילה זרה לשפה. אין קשר בין בשני הדברים.
קשה לדעת משהו על כללי הכתיב של הירושלמי כיוון שיש לנו בדיוק כתב יד אחד גרוע, ובנוסף דפוס ראשון שיחסית קרוב אליה. אם היו לנו הרבה כתבי יד יכולנו לדעת הרבה יותר על הרגלי הכתיב. ככל הידוע לי על הכתיב הארץ ישראלי דווקא ידוע ממקורות נוספים, אבל אני לא מספיק מבין בעניין.
לא הבנתי מה רצית בדוגמאות החדשות. כבר הראית שיש מקומות שהוא זיהה בין מילה יוונית שמתחילה בעיצור למילה שמתחילה בא'. אבל הוא גם עשה עוד כל מיני חילופים של אותיות מתוך הבנה שזה לא בדיוק אותו דבר. השאלה היא האם הוא הבין שיש תופעה קבועה שבה א' מגיעה לראש המילה כשיש שם עיצור.
לא הבנתי מה ניסית לומר בפרטים הביוגרפיים עליו.
ההשוואה לרש"י כלל אינה נכונה. רש"י לא פירש מילים על פי הצרפתית. הוא הביא אותן בלשונו למען קוראיו שמכירים שפה זו. רש"י אינו נבחן בידיעת הלשון הצרפתית העתיקה שהרי זו שפת האם שלו, אלא דווקא מהווה מקור לידיעתה.

כשחז"ל מסיטים את הדיון של שאול ודוד לשאלה על מקדש במלוה ופרוטה, האם זה לא שינוי ערכים? האם הגמרא בסנהדרין מט ע"א: אתיוה ליואב, דייניה. אמר ליה: מאי טעמא קטלתיה לאבנר? - אמר ליה: גואל הדם דעשאל הואי. - עשאל רודף הוה. - אמר ליה: היה לו להצילו באחד מאבריו. - אמר ליה: לא יכיל ליה. - אמר ליה: השתא בדופן חמישית כיון ליה, דכתיב ויכהו אבנר באחרי החנית אל החמש, ואמר רבי יוחנן: בדופן חמישית, במקום שמרה וכבד תלויין בו, באחד מאיבריו לא יכיל ליה? - אמר ליה: ניזיל אבנר, מאי טעמא קטלתיה לעמשא? - אמר ליה: עמשא מורד במלכות הוה, דכתיב ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו'. אמר ליה: עמשא אכין ורקין דרש, אשכחינהו דפתיח להו במסכתא; אמר: כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, יכול אפילו לדברי תורה - תלמוד לומר, רק חזק ואמץ. היא לא פרשנות של שינוי ערכים?

יש,

בין אם ידע בין אם  לא ידע מהם הכללים להוספת א' פרוסתטית, כגון אם המלה מתחילה בשוא, עדיין נדרש ידע לשוני דק על מנת להבדיל לדוגמא בין אסקופה לאסקופתה או בין איסקולטא מלשון אסקיטלה לבין איסקולטא מלשון סקילטא. ידע דקדוקי יכול לעזור בתנאי שיש הבנה דקה איזו מלה מתאימה לכל סוגיה.
 
הפירושים של רש"י לגמרא בעזרת מלים מצרפתית עתיקה טובים בדיוק כמו הפירושים של רבי מנחם מלונזנו לתלמוד הירושלמי בעזרת לשונות בנות זמנו. אמנם הלשונות שרבי מנחם מלונזנו נעזר בהן קרובות יותר ללשון חכמים מאשר לשון צרפתית עתיקה, ובכל זאת העיקר איננו באיזה לשון מפרש השתמש, אלא האם פירושיו נכונים ומדויקים.