ישראל וחלי הלר מפרקים את החומות
הגל החדש של העוזבים את הקהילות החרדיות אינו דומה לסטריאוטיפ המוכר של נערים שלא מסתדרים עם המסגרת. בשנים האחרונות אפשר למצוא יותר משפחות ובני זוג, אנשים באמצע החיים ובעלי מעמד בקהילות שלהם, שיוצאים לחיים חדשים. למה זה קורה דווקא עכשיו ואיך נראית התחלה חדשה של משפחה, כמו משפחת הלר מבית שמש, שבה ההורים לומדים יחד עם הילדים על העולם?
תמר רותם9צילום: אמיל סלמן
14.01.2016 06:00
שמור 2תגובות12שתף בפייסבוק
משפחת הלר
ישראל וחלי הלר עם הילדים. מרגישים כמו פליטים על אי בודד, אבל הם לא לבדאמיל סלמן
הערב החל לרדת על גינת המשחקים הנשקפת מהמרפסת של משפחת הלר בבית שמש, כשפיני בן השש נכנס הביתה משולהב ואדום לחיים. "אמא, שיחקתי בכדור", הכריז. הוא דיבר ביידיש, אבל לא היה קשה להבחין בנימת הניצחון בקולו. ישראל הלר ואשתו רחל (חלי) החליפו ביניהם מבטים חטופים. הם ישבו ליד השולחן העגול במרפסת, תינוק בן שנה מדדה ביניהם. זה נראה כמו עוד יום חולין. כאילו ילד הנכנס הביתה זה לא כדור הוא עניין שכיח ויומיומי. אבל למעשה, זה היה אות, אחד מני רבים, למהפכה שעוברת המשפחה הזאת. בקהילה החרדית הסגורה שבה חיו עד לא מכבר, בשעה כזו ילדים רק חוזרים מלימודיהם ומשחקי כדור הם מחוץ לתחום.
ישראל הלר, שזקנקן ג'ינג'י מעטר את פניו, הניח את ידו על הכתף של בנו. "תכף נאכל ארוחת ערב", אמר בחמימות. חיוך דקיק של קורת רוח עלה על פניו כשהילד התרחק לחדרו עם הכדור. כל אותו אחר הצהריים לבו של האב התרחב כשהבחין בקולו של בנו בין צהלות הילדים שעלו מהגינה וראה אותו מפטפט בעברית עם חבריו. את תמונת הילדות הזאת חזה בדמיונו הלר, שגדל במאה שערים, כשגמלה בלבו ההחלטה הקשה לעקור עם משפחתו מהקהילה החרדית הסגורה שבה חיו מאז ומעולם. באותה קהילה עברית, שפת "הציונים הכופרים", אסורה בתכלית האיסור (מלבד כשפת הקודש). עבור הלר ילדיו, המתחילים לצאת מהמשטר הנוקשה, לדבר ולקרוא בעברית, להתקדם בחשבון ובאנגלית, הם הרווח הגדול לעומת המחיר הלא פשוט של ניתוק הקשרים הגלויים והסמויים עם בני משפחתם וחברי קהילתם.
זה קרה לפני כמה חודשים. בני הזוג הלר קמו ועזבו עם ארבעת ילדיהם את הקהילה שלהם ברמת בית שמש. הם יצאו מדירתם באישון לילה, בלי להודיע לאיש מבני משפחתם או מחבריהם. לצעד שלהם קדם גל עכור של שמועות, שלווה בלחצים שונים, שדחק אותם לפינה והפך את חייהם לבלתי נסבלים עד שנאלצו לעזוב בבושת פנים. אבי המשפחה, איש בעל עמדה בקהילה, משך את האש. פשעו הנורא היה שקיצר את זקנו והחל לסטות בהדרגה מקוד הלבוש המחמיר, הירושלמרי, הנהוג במקום. מעיניהם של חברי הקהילה לא נעלם כל שינוי מזערי בסגנון החולצה ובמידות הכובע, הנחשבים להפרה בוטה. "בתוך יום נפוצו שמועות שיצאתי בשאלה", מספר הלר. "שאני לומד שיעור 'מורה נבוכים' (חומר אסור אף על פי שמחברו הוא הרמב"ם) בטיש בירושלים בליל שישי כל שבוע, שאני מנגן שם, ושזה מעורב. התחלתי לקבל איומים, פניות מעסקנים. הבנתי שעוקבים אחרי".
הקהילה היתה כמרקחה כשהלר עזב, ועד היום הרוחות לא נרגעו. בקהילה הקטנה והמתבדלת, המזוהה עם הפלגים הקיצוניים ביותר בחברה החרדית, היעלמותם של ישראל, חלי והילדים נתפסה כעריקה וחציית הקווים. הם ציפו שיחזור בו. לא עברו כמה שעות וכל עובדי משרד הייעוץ בבעלותו, 12 במספר, התפטרו בבת אחת. הוא לא הופתע. עזיבת העובדים נועדה לסמן לו שמטה לחמו ייפגע אם לא יחזור למוטב. אבל הוא לא נכנע ללחצים ולא התחנן על נפשו. "יש הרבה פחד. אבל כשאתה מתמודד אתה מרגיש טוב", הוא אומר והחיוך הדק מתגנב שוב.
ישראל וחלי הלר
בני משפחת הלר בביתם הנוכחי. האנונימיות בשכונה החדשה היא המקלט שלהםאמיל סלמן
עוד כתבות בנושא
ביקור במקלט חירום הראשון לצעירים חרדים שיוצאים בשאלה 27.11.2015 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
לא בכדי מכונה שכונת רמת בית שמש ב', מקום מגוריהם הקודם של בני הזוג בין החרדים, הקסבה. ברחובותיה של השכונה מתהלכות "נשות הטליבאן" וילדותיהן מכוסות רעלה. הלר, בן 32, ורחל בת 31, הם בשר מבשרה של הקהילה השמרנית. משפחתו של הלר ידועה ומוכרת בציבור החרדי כאחת ממשפחות ה"קנאים" (קונואים, בעגה הירושלמית) מדורי דורות. אביו הרב, שעבר עם משפחתו ממאה שערים לרמת בית שמש, נעשה אחד ממנהיגי הסיקריקים, קבוצה קיצונית שמלבה את ההפגנות והמאבקים האלימים של החרדים בירושלים ובבית שמש בנושאי חילול הקברים, גיוס חרדים ועוד, בלי פשרות.
ישראל, השני בבני המשפחה, הוא אדם מוכר ומקושר בזכות עצמו, איש תקשורת ואסטרטג שצבר עמדה בניהול הקמפיינים מבית ומחוץ של הקהילות הסגורות. היעלה על הדעת שאדם כמוהו, נצר למשפחה ירושלמרית ממשפחות היישוב הישן, שומרי החומות, יעזוב את הקהילה? כעת כל הראיות הצטרפו לכדי מסקנה הגיונית אחת — הלר התנצר, רחמנא ליצלן.
בניגוד לתסריט האימה הזה, עד מהרה התברר כי הוא ואשתו לא הרחיקו לכת עד כדי כך. הם בסך הכל בחרו לעבור לשכונה חרדית סמוכה ברמת בית שמש. כדי להנמיך את האש הלר הודיע לכולם שהוא הפך לחסיד ברסלב. ברגעי המשבר ההם הוא אמנם ייחל שידבק בו משהו מהרגש החסידי, אך לשווא. "רק שהילדים לא ידברו עברית", אמרה לו אמו כשהבינה שהוא לא חוזר. בעיניה, נכדיה המדברים בעברית מנתקים כל קשר עם יהדותם. והם אמנם לא הפסיקו לדבר ביידיש או לשבת סביב שולחן השבת. אבל לא כדי לרצות איש, אלא כי "לא עוזבים דבר טוב. זו גרסה דינקותא".
השכונה החדשה היא עולם אחר. אוכלוסייתה מתונה ופתוחה לאין שיעור מזו שבשכונה שעזבו. הדירה החדשה שבה הם חיים באנונימיות גמורה — איש משכניהם אינו מכיר אותם או את הוריהם, ולא שואל מטוב ועד רע — משמשת להם אפוא כעין עיר מקלט, תחנה ראשונה במסע ההגירה מהקהילה החרדית ודריסת רגל בעולם שמעבר לחומות.
ההתפכחות של ממציא החרדקים
ישראל הלר הוא לא הראשון שיצא מהחברה החרדית, גם לא האחרון שעשה זאת, אך עזיבתו מהדהדת יותר, גם מפני שהוא לקח משפחה שלמה איתו. אי אפשר לומר עליו, כמו על כל עוזב אחר, שהוא תפוח רקוב, שבבניק שהשתבשה עליו דעתו, או שהוא רודף אחרי ה"תאייוות'" (תאוות בשרים), או כל אמירה אחרת שבאמצעותה הקהילה נוהגת להצדיק את המהלך של העוזב ולגונן על עצמה. הלר לא היה אחד מדרי השוליים. הוא יצא מתוך השורות ממש. בעבר היה עורך הביטאון החרדי "העדה" ושימש יועץ לקמפיינים הבולטים שנתנו את הטון של ההקצנה בחברה החרדית בשנים האחרונות. ראש וראשון להם קמפיין החרדקים, שליבה את מאבק החרדים נגד חוק הגיוס ב–2014. עם הקמפיינים שהלר עמד מאחוריהם בשנים האחרונות נמנו גם המאבק נגד יציאה ללימודים גבוהים של אברכים ומאבק עז נגד האינטרנט. ההתגייסות חוצת המגזרים למאבקים העניקה חיזוק ממשי למוקדי הכוח השמרניים בחברה החרדית.
המילה חרדקים, שהלר המציא (שאמורה להתקשר לחרק), נועדה לבזות את המתגייסים החרדים ולסמן את הגיוס כשלילי בדעת הקהל החרדית. לדברי שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש — חופש דת ושוויון, "לקמפיין החרדקים היתה השפעה מאוד משמעותית בתקופה שאחרי חוק הגיוס, והוא הצליח לקבע עד היום את הביטוי השלילי 'חרדק' למי שמתגייס. בתקופת השיא ילדים רדפו אחרי חיילים חרדים וצעקו להם 'חרדקים'. ההשפעה פחתה במשך הזמן, לאחר שהממשלה התפרקה והיה ברור שחוק הגיוס הולך להתבטל". בתפקידו כיועץ הלר היה קרוב אצל עסקנים ורבנים. לדבריו, הוא היה מעין שכיר חרב, הוגה הרעיונות והקמפיינים בראשית הדרך. הוא מודה כי לא נתן דין וחשבון לעצמו על האפשרות שירחיקו לכת. ככל שהקמפיינים הכו שורש, הוא נעשה מנוכר למאבקים והתקשה להצדיק אותם בעיני עצמו. נראה שהוא מכה על חטא היום.
מהלך ההתנתקות החל אצל הלר כבר בנעוריו. "אף פעם לא הייתי באמת דתי", הוא מעיד על עצמו. "כשהייתי נער חוויתי ייסורים גדולים והיתה לי שאלה פנימית גדולה: למה אני כזה. רציתי להשתנות. אהבתי ללמוד, אבל לא התחברתי לתפילה. הייתי מעביר את הזמן ברחוב במקום בבית הכנסת. אבא שלי לא קלט אותי. יש לו 13 ילדים, ואם הבין בחר להתעלם. כשהלשינו עלי, ניסה לאלף אותי. אבל המשכתי בשלי".
יום אחד, כשהיה בגיל בר־מצווה בערך, ראה הלר איש שקפץ אל מותו באתר בנייה ליד הבית. "התחלתי לחשוב על המוות. שאלתי את עצמי למה בן אדם רוצה למות. למה בן אדם חי. כחרדי התשובות מאוד ברורות, אבל לי היו המון מחשבות. על העולם הבא. מלמדים אותך שהחילונים הם זבל, חדלי אישים, ופתאום אתה מבין שלכל אחד יש נשמה".
ישראל הלר ובני משפחתו
משפחת הלר לפני כשנה. מעיניהם של חברי הקהילה לא נעלם כל שינוי מזערי בסגנון החולצהמתוך האלבום המשפחתי
בשנות העשרה שלו החל לדוג עיתונים במכלים ובתיבות דואר וקרא אותם בשקיקה. כשהיה תלמיד בישיבה מצא את הדרך לספרייה העירונית ובילה בה שעות בקריאת ספרי פילוסופיה, היסטוריה וכל מה שבא ליד. אף על פי שכבר רצה להשתחרר מהכבלים, לא היה בכוחו אז לעשות ולו צעד אחד ואזלת ידו שיתקה אותו. אחרי שהתחתן, בגיל 18, הניח לחלומות בהקיץ, ללבטים ולייסורי האמונה והשקיע את עצמו לזמן מה בעבודה. הוא הפך לאוטודידקט, למד דרך האינטרנט על העולם, לימד את עצמו באטיות אך בעקשנות אנגלית ותוכנות מחשב. הוא נעשה בר סמכא של עיצוב בעיתונות החרדית ונכנס לעולם התקשורת. לתומו חשב שבמשך הזמן השבר יתאחה מאליו. זה לא קרה, והמצוקה שלו הלכה וגברה.
תמונת העולם שנגלתה לו כשהיה עד לדינמיקה בין הרבנים והעסקנים ולמאבקים בין החצרות השונות גרמה לו לניכור. "מתוקף העבודה שלי התוודעתי למנגנון של החברה החרדית", הוא אומר. "גיליתי שיש הרבה שנאה. כל קבוצה יודעת שיש את גדול הדור שלה, ושאת גדול הדור השני צריך להוריד. כי כמה שאצליח להוריד אותו, אעלה את שלי. בכל הפוליטיקה החרדית אין דיון על מה באמת השם רוצה. זה לא קיים בלקסיקון.
"אתה יכול להיות חרדי ולא לחשוב על אלוהים בכלל. אף אחד לא חושב על אלוהים, אבל כולם פועלים בשם אלוהים, נגד הציונים, נגד האינטרנט. זו השיטה. ברגע שאתה מבין איך הדברים עובדים, אתה מרגיש מנותק. ואז אתה שואל את עצמך, למה אני שומר שבת? כי אילפו אותי? למה אני שומר כיפור? השיטה לא מבוססת על אמונה, אלא על סיסמאות נבובות. ולכן כשמאבדים את החרדיות, את היראה מהשיטה, ומסגלים מבט ביקורתי על הדברים, אי אפשר להמשיך. רק כשיצאתי מהחרדיות יכולתי להתחיל לחשוב על אלוהים, האמונה שלי נבנתה מא'. המבט שלי היום על התורה הוא אחר. יצאתי מהחרדיות והפכתי ליהודי.
"אומרים שהתורה היא 'דרך האיימס' (דרך האמת), אבל בעצם שום דבר לא קשור לאמת. לעומת מה שחושבים, התורה של החרדים זה לא התנ"ך. התורה של החרדים זה איסורים חדשים שנוצרו בעשור האחרון, כלימודי מקצוע וצבא, שמתקבלים בחומרה רבה יותר מאיסורי תורה, והתקנונים של הצניעות. האורך של החצאית, העובי של הגרביים, הרוחב של הכובע. בתורה האמיתית לא כתוב מילה על הצניעות של היום. הכל פוליטיקה בין הרבנים, מי יהיה יותר קיצוני".
העתבק
נשלח מהאנדרואיד שלי
