עיונים באמונה ובטחון לחזו"א ח"ב

ראשית, החזון איש מדבר כאן על בטחון ולא על הלכות מחלוקת ולשון הרע, זה פשוט לא הנושא.

שנית, להיות עצוב ושבור זה לא אסור, אבל זה נוגד את מדת הבטחון לדעת החזון איש. (כמובן שגם זה דרגות דרגות, קשה מאוד לא להיות עצוב כלל, אבל בהחלט ניתן לומר לרוב האנשים לפי דרגתם שלא יהיו שבורים לגמרי כי הכל מאת השם והכל לטובה).

האם הבטחון הוא גדר הלכתי? האם תרי"ג מצוות כוללות בטחון כמצווה? זו לא שאלה קנטרנית גרידא כי לפי החזון איש ההלכה היא קנה המידה היחיד.

רבנו יונה בשערי תשובה ג:לא כלל את הבטחון כמצווה,אם אדם רואה צרה קרבה לבוא, עליו לבטוח בישועת ה'. המקורות הם הפסוקים: "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם, לא תירא מהם" (דברים ז:יז-יח). "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם" (שם כ:א).  רבנו יונה הכליל את הפסוק שנאמר על פחד בעת מלחמה לביטחון כללי.
אם רבנו יונה הוא המקור של החזו"א, הרי הוא מדבר על בטחון בישועת ה', לא על יציאה למלמחה בידיעה שמא תפגע בו מידת הדין שהוא ראוי לה.
הרמב"ם בהלכות מלכים ז:טו צמצם את הפסוקים הדנים במלחמה לאיסור דמורליזציה בשעת מלחמה,

החזון איש סבר שהבטחון הוא הביטוי המעשי של האמונה, אך כפי שאנחנו רואים, רבנו יונה מנה את הביטחון למצווה בפני עצמה והבנתו שונה מזו של החזון איש.

כאן הדיון נכנס למושג ההשתדלות. ההשתדלות בחשיבה החרדית של היום, אומרת שבעצם האדם אינו עושה מאומה, הכל משמים, רק יש לו חובת השתדלות, ובלשונו של החזון איש: "נתחייב אדם בפעולות ולא לסמוך אניסא". היכן מצאנו שנתחייב האדם בפעולה, והאם אכן כל העולם הוא משחק אחד גדול שלא עושים בו מאומה?

ב http://goo.gl/kLI778 התפרסם ראיון עם בצלאל כהן שפועל בנושא תעסוקת חרדים. בצלאל אמר: העסיקו אותי השאלות שהזכרתי קודם, והעסיקו אותי לעומק גם שאלות אחרות – שאלות על בחירה וגזירה ושאלות על השתדלות, שהן כולן שאלות שיש להן השפעה רבה על התחום המעשי.
המראיינות, במבי שלג ונעמה צפרוני שאלו אותו: מה זה השתדלות?
בצלאל ענה:
התפישה החרדית הרווחת היא שכל העיסוק בעולם הזה הוא בעצם דמיוני, כי מה שנגזר – נגזר. הפרנסה נגזרה, הבריאות נגזרה, המוות בוודאי נגזר. וכך, כל העיסוק בפרנסה או ברפואה הוא דמיון. הפעילות הזאת נקראת "השתדלות". כלומר, אתה מצידך פועל כביכול להשגת פרנסה טובה ובריאות או כל דבר אחר, אבל התוצאה איננה נתונה כלל בידיך.
המראיינות (הד"ליות) הופתעו ושאלו אותו: איך אפשר לומר על הדטרמינזם הזה שהוא תפישה יהודית?!
בצלאל ענה:
את זה גיליתי באותן שלוש שנים. אתן אומרות בנחרצות שזו "תפישה לא יהודית". מבחינתי התגלית הגדולה היתה שיש תפישה יהודית אחרת. הרמב"ם באמת רואה בתפישה הדטרמיניסטית תופעה לא יהודית. אבל בחסידות התפישה הזאת היא אבסולוטית, כי בתפישה החסידית הכל נגזר. לא רק על בני אדם, אלא גם על בעלי חיים ואולי אפילו על דומם. עם זאת, יש את החובה הזאת של ה"השתדלות". אתה צריך לפעול כדי להשיג כביכול את הדברים האלה – לעבוד בזיעת אפיך כדי לאכול לחם, ללכת לרופא כדי להבריא – אבל התוצאה לא קשורה למאמץ.
ושוב הפתעה: העמדה הדטרמיניסטית הקיצונית הזו מפתיעה אותנו.

ראו גם מש"ב ב http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2964262&whichpage=&forum_id=1364#R_5

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/01/2016 20:40:08

אולי התפיסה הזאת אומרת שכל תכלית האדם בעולם והיא קיום תורה ומצוות בלבד, אלא שנגזרה גזרה "בזעת אפך תאכל לחם". זו גזרה שצריך לקיימה כמו כל מצווה. כמו שבכל מצווה אין אנו יודעים לקשר ישירות בין המצווה לשכרה, כך גם אין קשר ישיר בין קיום מצוות ההשתדלות לשכרה. גם אם יוכח מתאם גבוה בין המאמץ ברכישת השכלה מקצועית ועבודה לבין הצלחה כלכלית, עדיין אין זו הוכחה. ואי"ה עוד אדון בהוכחות מהמציאות.

הואיל וזו מצווה, יש לה גדרים, והבוטח צריך להעריך האם הפעולה שלו היא בגדר המותר. מי שמתאמץ מעבר למינימום הנדרש מוכיח שבטחונו אינו אמיתי. יוסף ידע שאין לסמוך על המצרים ולכן פניה אליהם היא פגם במימוש הבטחון, אולם אם שר המשקים היה מאומה אחרת, אולי היה מותר לו לפנות אליו.

מעניין להשוות את דברי החזון איש לדברי ר' אברהם בן הרמב"ם בפירושו לתורה בסוף פרשת וישב (בראשית מ:טו):

אין בידי את פי׳ ר״א בן הרמב״ם, האם הוא חולק על המדרש, וא״כ מדוע לעמת אותו עם החזו״א ולא עם המדרש וכל שאר מאמרי חז״ל המורים כן, ודברי הרמב״ם בזה יהיו כמו הרבה מדבריו במו״נ שנדחו.

הבדל נוסף בין ובית מדרשו הרמב"ם לחזון איש הוא היחס לאגדות חז"ל. ובלנ"ד אשוב עוד לזה.

והאמת שאין כאן שיטה המיוחדת לחזו״א אלא למיטב ידיעתי זה מה שמקובל בספרים ובציבור הדתי באופן כללי, מקובל ששלילת הדטרמיניזם הוא רק לגבי בחירה בטוב ורע ולא בגשמיות. 

בצבור החרדי אך לא בהכרח בצבור הדתי. נראה לי שזה החטא הקדמון של הצינות בכלל ושל הצינות הדתית בפרט.
 ואצטט ממה שכתבתי באשכול שהפנית אליו לעיל:

השגחה והשתדלות

דברי הרמב״ם שעומדים בסתירה לפשטות דברי חז״ל נדחו מכבר בביקורתו החריפה של הגר״א.

לא ראיתי בדברי החזו״א שהבאת לעיל שום רמז לשכל הפועל.