|
|
| נשלח ב-30/1/2016 21:19 |
 |
| |
באשר לשיטת החזו״א במדת הבטחון, הטיעון שלו ״שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד אין העתיד מוכרע כי מי יודע משפטי ה׳ וגמולותיו ית׳״ חלש מאוד.
ודבריו היו תמוהים בעיניי, שלכאורה מצאנו גם ברמב״ם וגם בנפש החיים מהלך שבו הצדיק בטוח שלא יאונה לו כל און, הרמב״ם בהערה שכל זמן שהאדם מפעיל מחשבתו באל לא יקרה לו רע, והנפה״ח בסגולה הידועה שלו שהחושב שאין עוד מלבדו ואין שום כח אחר שולט לא יקרה לו רע, (כמו הרבה מחידושי הקבלה שמופיעים לראשונה באופן אחר דווקא אצל הרמב״ם כמו מושג הדבקות ועוד), הרי שיש דרך להבטיח זאת, ואמנם ניתן לומר שזה תהליך אחר מ״מ נופלת טענתו, ועוד מדוע שלא נפרש שזהו מדת הבטחון עצמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 21:23 |
|
| |
עבודה וצבא אינם סתירה לתפיסה זו, הרי החרדים בחו״ל עובדים, וגם לשיטת החרדים היה ליהודים צבא בימים אחרים, האם הינך בטוח שיש משנה סדורה בציבור הדתי היפך הגישה המקובלת ?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 21:25 |
|
| |
דברי הגר"א ידועים לי וראה מש"כ אריק123 ב http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1257218&whichpage=&forum_id=1364#R_12
עמ' עח – הרב התלונן על כך שאין מתיחסים לפרקים הראשונים בספר המדע ובמו"נ שהם " חכמת התורה על אמת" כמו להלכות שברמב"ם, וטען שזו חוצפה כלפי הרמב"ם.
יש באמת לדון האם אנו יכולים להתיחס למעשה בראשית של הרמב"ם כאל חכמת התורה באמת. וודאי שאין זו חוצפה כלפי הרמב"ם אלא עם ישראל הבחין בין דברים שונים של הרמב"ם וכבר האריך בזה מו"ר שליט"א, ואפילו היד החזקה לא התקבל בצורה שרצה הרמב"ם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 21:48 |
|
| |
אין שום רמז לשכל הפועל.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 22:00 |
|
| |
כתבתי לעיל:
השכל הפועל
כתב החזו"א באות יב: "החכם מכין לו צנורות בלבו ונפשו מהחכמה האצולה, אשר זרם החכמה זורם דרך צנורות אלו ללבו ונפשו, ולסגולת הזרם דרושה שמחה נפשית וחדות רוח, צמאון לחכמה ורעבון לבינה, אשר כל אלה יד הטובה של מידה טובה הכינתם, יסדתם ותכוננתם."
מעניין שהחזון איש כותב כאן בסגנון המזכיר את השכל הפועל של הפילוסופיה היוונית והרמב"ם.
נעימת הדברים מזכירה לי את השכל הפועל. אני מסכים שהדברים אינם מוכרחים.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/01/2016 22:06:31
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 22:18 |
|
| |
באשר לסוגית הביטחון מול ההשתדלות לשיטת החזון איש.
עד כמה שידוע לי מנעורי ועד עתה, המקובל בציבור החרדי לומר (וכן לפרש את החזו"א) שבמקום שיש חיוב השתדלות ולא משתדלים, התוצאה של זה הוא מניעת התוצאה המבוקשת למרות שהיא נגזרה מראש. (יש מגדירים את זה כעונש ויש הגדרות אחרות) אם כן, ההשתדלות בסופו של דבר מביאה את התוצאה, אבל בדרך עקיפה.
אם כן מה משנה אם ההשתדלות מביאה בדרך ישירה או בדרך עקיפה?
המשמעות מתחילה כאשר אין חובת השתדלות, כגון שזה מעל המאמץ הסביר או שזה דרך לא ישרה לגמרי, במקרה כזה, לפי התפישה שאני מכיר, להשתדלות לא תהיה כל תוצאה של רווח. (ואם יהיה, הוא יקוזז במקום אחר).
אם אני צודק, אי אפשר להגדיר את התפישה הזו כקשורה לדטרמניזם בכלל. (איך שיהיה לא מדובר כאן על דטרמניזם ממש, כי התפישה הזו לא נוגעת ביכולת לבחור אלא ביכולת להשפיע על התוצאה הכוללת, המערכתית).
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 22:20 |
|
| |
| oפקן כתב: |  | | הנפה״ח בסגולה הידועה שלו שהחושב שאין עוד מלבדו ואין שום כח אחר שולט לא יקרה לו רע, |
|
גם תפילה לפי החזון איש היא סגולה שלא יקרה רע.
זה לא שיך לנידון האם הבטחון מבטיח תוצאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 22:27 |
|
| |
אם עבודה מביאה פרנסה בדרך הטבע, אזי אין צורך שהתורה תצווה עליה, אך אם היא חובה, היכן נצטווינו על כך בתורה עד שמותר לאדם לסכן את עצמו, לעלות בכבש ולהתלות באילן, כדי לקיים את המצווה הזו?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 22:47 |
|
| |
עי׳ בנפה״ח שע״ג פי״ב, זה יותר מסגולה, זה נראה חוק מטאפיזי.
תוקן על ידי oפקן ב- 30/01/2016 22:48:25
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 08:50 |
|
| |
כל ימי גדלתי בין החרדים ולא מצאתי מי שממעשיו משתמע כי הוא באמת חושב שפעולותיו הן רק קיום של השתדלות ואינן משפיעות על המציאות. נובע, אם כך, שאין תיאוריה חרדית אמיתית כזו כזו ומה שיש הוא מן הסתם רק בכדי חינוך ותו לא [חושבני שכך החזו"א. כל פרשנות אחרת תשימנו לתמהוני] ואולי גם מעט רמאות עצמית.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 09:41 |
|
| |
ת"ט
אני גדלתי בין ההונגרים ומהם אין ראיה ....
אני מקווה שאין רמאות עצמית, אבל לא פעם אתה רואה שמי שרוממות הבטחון בגרונו על גיוס לצבא למשל, את הישיבה שלו הוא מנהל באופן רציונלי לחלוטין.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 11:12 |
|
| |
ת"ט ובע"ב
אני מתפלא שאתם מגדירים את זה כחינוך מהשפה ולחוץ כאשר יש לכם את האלטרנטיבה שהצעתי קודם:
ההשתדלות היא קיום חובה ומי שלא מקים אותה 'נענש' באי הבאת התוצאה המיוחלת.
או בנוסח מרוכך יותר והגיוני יותר:
ההשתדלות היא קיום חובה שיש לה השפעה על המציאות המיוחלת אבל לא על התמונה הכוללת. זאת אומרת: אם תעבוד תרוויח כסף אבל אם לא נגזר עליך הכסף הזה, יהיה לך הוצאות מכיוון אחר או למצער יהיה לך צער ממשהו לא ממוני ששווה בחומרתו לרווח שהרווחת מהעבודה.
אגב, החזון איש בעיניכם הוא מישהו שהיה אומר לשם חינוך אמירות שבפועל הם תימהוניות?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 11:40 |
|
| |
כמדומני
נניח כדבריך, היכן המצווה הזו? ואם היא מצווה האם היא בגדר איסורא או ממונא, דוחה לא תעשה או לא, נדחית מפני כבוד הבריות או לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 12:28 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | כמדומני
נניח כדבריך, היכן המצווה הזו? ואם היא מצווה האם היא בגדר איסורא או ממונא, דוחה לא תעשה או לא, נדחית מפני כבוד הבריות או לא? |
|
אם אנחנו מאמינים שהגזירה אמת והחריצות שקר, איך נסביר את זה שבסופו של דבר אנחנו רואים שזה תלוי השתדלות? התשובה האוטומטית היא שזה "עונש" שנגזר על האדם שעליו להשתדל כדי שתתקבל התוצאה שנגזרה.
איך מגדירים זאת בעולם ה"מצוות" וה"עבירות"?
-זו שאלה טובה שעד היום לא חשבתי עליה.
כעת אני חושב שיתכן לומר שהיא מצווה שכלית פשוטה שלא כתובה בתורה. (כמו החיוב להחזיר הלוואה שמוזכר רק בנביא, וידוע מה שכתב על זה הגרש"ש).
יתכן שאפשר לתלות את זה במשפטים מסוימים ("ובחרת בחיים" וכדומה...)
אבל באמת צריך לחפש אם יש על זה איזה שהם מקורות.
|
|
|
|
|
