למי שייך הזרע?

ראשית, העובדות.

מן הסיפור נראה שהבן הלך לעולמו בלי צאצאים. היה זרע שלו שהופקד בבנק הזרע. אפשר היה לנסות להפרות את האלמנה בזרע הזה, אבל היא סרבה.

ההורים מצאו מישהי שהיתה מוכנה להפריה כזו. לא נאמר כאן אם זה היה בתשלום.

השופט אישר זאת.

וזה מעורר שאלות רבות:

א. מי הבעלים על הזרע להשתמש בו?

מדוע בכלל צריך התערבות של בית המשפט?

האם השאלה היתה מי ירש את הזרע?

השאלה האחרונה הזו מעניינת. מי הבעלים להשתמש בו? האלמנה כי היא יורשת של בעלה, לפחות לפי החוק הישראלי? ההורים או האבא שהינו יורש מדין תורה.

פיתוח מעניין: אם לאדם אין ילדים אביו יורשו, ואם לא אז אחיו. אם לא היה שם אב, האם האח היה יכול לקבוע מה ייעשה בזרע הזה, לפחות מדין תורה?

ואולי אין בעלות לזרע, והבנק, כמוחזק, הוא הבעלים?

או שמא יש כאן איזו תקנת ציבור או מדינה, והזרע שייך למשרד הבריאות, או למאגר שראוי להקים כדי לשמר תכונות גנטיות של בני אדם? האם ניתן לחוקק חוק כזה? אם כן, האם מי שתורם זרע יצטרך להפריש ממנו לטובת המאגר?

ב. איזה מעמד הלכתי יהיה לילד? האם הוא ייקרא "בנו של המנוח"? לענין תחושתם של ההורים וכן מצד הגנטיקה, ודאי שכן. אך מה אומר החוק?

ולהבדיל, והחשוב יותר בעינינו, מה אומרת ההלכה?

האם זרע כזה יפטור את האלמנה מן הייבום (והחליצה)?

האם הילד יורש את אביו כדין תורה?

אם האב כהן, האם הבן כהן? האם הוא ראוי לעבוד במקדש ואינו כאסופי למשל?

ג. מה המעמד של הזרע? האם יש לראות בו רק אובייקט ממוני? אם אנו רואים בעובר התחלה של אדם ודנים על הזכויות שלו (כגון הזכות להישאר במעי אמו ולהתפתח עד ללידה), שמא עלינו לראות גם בזרע התחלה של אדם ולדון על זכויותיו.

למשל, אם תהיה אשה שמעמדה בעייתי מבחינה זו או אחרת, כגון גויה המבקשת לקבל זרע להפריה, האם יש למנוע זאת כיון שהתורם יהודי? האם זה תלוי ברצונו של התורם?

אם האשה היא, נניח, בעלת מום גנטי, האם ניתן למנוע את השימוש בזרע הזה?

אם האשה היא חד מינית ורוצה זרע להפריה, האם יש להתחשב ברצון מי שהזרע בא ממנו? ואם האשה שמבקשת את ההפריה אינה שומרת מצוות, האם זה שיקול לתת לה?

ד. אזכיר שיש מחלוקת בין הפוסקים בני זמננו מה המעמד של ילד שנולד מהפריה. למרות שדומה שראוי להיות קונצנזוס שהילד ייקרא של מי שהזרע  ממנו, יש חולקים (תלמידי הרב חיים קנייבסקי בשמו).

וכתבתי רק מה שנראה בעלעול ראשון.

ואיך נדון על כל אלו? האם יש לנו מקורות? בתורה ובתנ"ך? בתלמוד? בין הראשונים והאחרונים? בסברה, שסוף סוף יש למה מעמד דאורייתא?

אני פותח נושא. ובוודאי זה נושא מעניין מאד שהתורה אמורה לתת לו תשובות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

יש כאן בעיקר שלוש סוגי שאלות:

1. המעמד הממוני של הזרע. -אני לא רואה סיבה שהוא לא יהיה שייך לאדם שממנו יצא. לא פחות מאדם שמצא חפץ וזכה בו או ייצר אותו. כמו"כ אני לא מבין מדוע שלא יעבור בירושה.

2. הזכות המוסרית להשתמש בזרע לאחר מות בעליו. -ההיגיון שלי אומר שאין זכות להשתמש בו אם לא שיש אומדנא חזקה ביותר שכך היה רצון בעליו המקורי.

3. המעמד ההלכתי של הנולד מן הזרע. -זה כבר עניין הלכתי ממש, כמדומני שיש על זה תשובות רבות, חלקן הגדול מכונס באוצר הפוסקים.

1. הגמ' ב"מ קב. דנה בשאלת בעלות אדם על הפרשות חיות שנכנסו לחצרו, והכלל שם הוא שאין לבעל החיות שום בעלות על ההפרשות - בין גללים ובין ביצים. אבל לכאורה יש לחלק, כי שם מדובר במקרה שהבעלים מתיאש מההפרשות, כיון שיודע שהן מתפזרות בעולם, ועכ"פ אין דעתו עליהם. משא"כ באדם שהפקיד זרע בבנק הזרע שכל מטרתו היתה להשאיר את הזרע בבעלותו, וכן לבנק אין בעלות עליו כי הוא מחזיק אותו בנאמנות לבעלים. ולכאו' מוכח כן מרש"י ד"ה ותורי שביאר שטעם הגמ' 'דסתם גללים אפקורי מפקרינהו בעלים' כלומר שאם לא יפקירם ה"ה שלו.

הזכות המוסרית להשתמש בזרע לאחר מות בעליו. -ההיגיון שלי אומר שאין זכות להשתמש בו אם לא שיש אומדנא חזקה ביותר שכך היה רצון בעליו המקורי< 

אין דין זרע כדין חלב. הזרע הוא על מנעד חי הממשיך בדם, בביציות, עובר דרך אברי גוף גסים יותר ומגיע עד לגוף שלם - עבדות. אין לראות בני אדם או חלקים מהם כטובין עם בעלות ומסחר, עם דיני ירושה, או הפקעה, או מיסוי.

פורום: עצור כאן חושבים - איברי אדם למכירה – בחדרי חרדים