| נשלח ב-27/1/2016 16:23 |
 |
| |
ניתוח אינוונציה מספר 1 מאת באך
האינוונציות והסינפוניות של באך הינו אוסף של 30 יצירות קונטרפונקטיות קצרות לכלי מקלדת, 15 לשני קולות, ו-15 לשלשה קולות. לכאורה יצירות קלות לביצוע המנוגנות ע"י תלמידי הפסנתר בשנים הראשונות ללימודם. באמת יצירות פשוטות ועמוקות הראויות לפסנתרנים גדולים.
אינוונציה פירושה רעיון מוסיקלי. באך כתב על האינוונציות: "מתודה כנה, באמצעותה חובבי הנגינה בכלי מקלדת, במיוחד אלה החפצים ללמוד, יונחו אל הדרך הברורה, לא רק לנגן באינטונציה טהורה שני קולות, אלא לאחר התקדמותם גם להחזיק נכון והיטב שלשה קולות מחויבים; ועם זאת, לא רק להבטיח אינוונציות טובות, אלא כמו-כן לפתחן היטב, אולם מעל לכל להגיע לסגנון שירי של נגינה ולקנות טעם של יסודות הקומפוזיציה". כל אינוונציה משקפת רעיון מוסיקלי המשמש כיסוד לחיבורה. על מנת להבינו, נדרש ללמוד את היצירה בעיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 01:18 |
|
| |
ניתוח שתי התיבות הראשונות של האינוונציה:
סולם דו מזו'ור מתחלק באמצעות הדומיננט סול לשני חלקים שווים:
דו רה מי פה, סול לה סי דו
יצירות מוסיקיות בנויות על עליות או ירידות, כסדר תוי הסולם, או במרווחים.
נניח שרוצים לחבר יצירה מוסיקלית המדגישה את הדומיננט סול כמחלק את הסולם לשתי קוורטות.
המוטיב מורכב מעליה מהטון הראשי דו לסובדומיננט פה וירידה חזרה: דו, רה, מי, פה, מי, רה, דו.
נוסיף אותו מוטיב בסולם של הדומיננט, מסול בעליה לדו גבוה וירידה חזרה: סול, לה, סי, דו גבוה, סי, לה, סול.
נתקן את המוטיב הראשי כך שיהיה יותר מעניין וחלקו השני יתחבר הרמונית טוב יותר עם הדומיננט שבתחילת המוטיב השני. במקום ירידה לפי סדר הסולם, התוים ירדו במרווים של טרצה.
המוטיב הראשי יהיה: דו, רה, מי, פה, רה, מי, דו.
עתה שני התוים האחרונים של המוטיב הראשון יחד עם התו הראשון של המוטיב השני יוצרים אקורד דיסוננטי מושלם.
המוטיב הראשי כולל 7 תוים, המוטיב השני 7 תוים, סה"כ 14 תוים, אולם אם תיבה כוללת 16 תוים, איך נחבר אותם לתיבה שלמה?
למוטיב הראשון נוסיף הפסקה, ואת המוטיב השני נשכתב תוך שימוש בארבעה תוים באורך כפול, השקולים באורכם להפסקה ולשבעת התוים של הנושא הראשי. כדי שהיצירה תהיה מגוונת ואחידה יותר, החזרה של המוטיב השני תהיה לדו הגבוה ולא בירידה לסול. נקבל: סול, דו גבוה, סי, דו גבוה. כך קיבלנו מוטיב נגדי, וסה"כ את התיבה הראשונה באינוונציה של באך.
המוטיב הראשי: הפסקה, דו, רה, מי, פה, רה, מי, דו. במרכזו הסובדומיננט פה, והתו מי מסמל את השאיפה לדומיננט סול שמתגשמת בתחילת המוטיב הנגדי.
המוטיב הנגדי: סול, דו גבוה, סי, דו גבוה. התוים סי, דו גבוה, יוצרים צפייה לדומינט של הדומינט, ואמנם התיבה השניה של היצירה מתחילה בתו רה גבוה. ואכן התיבה השניה הינה חזרה בסולם סול על התיבה הראשונה שבסולם דו.
זה באשר לקול הגבוה שביד ימין. מה באשר לקול הנמוך שביד שמאל?
הליווי פשוט: מנוחה בזמן המוטיב הראשי, מוטיב ראשי בסולם נמוך כנגד המוטיב הנגדי שבסולם הגבוה, אוקטבת סול להדגשת המעבר לסולם סול כנגד המוטיב הראשי בסולם סול, ומוטיב ראשי בסולם סול נמוך כנגד המוטיב הנגדי שבסולם הגבוה.
מהי ההפסקה שבתחילת התיבה הראשונה?
למעשה תחילת התיבה השניה מלמדת שההפסקה מרמזת על נוכחות של הדומיננט סול.
מה הרעיון של האינוונציה של באך?
שאיפת הסובדומיננט (קוורטה), מרווח דיסוננטי אצל באך, לדומיננט (קווינטה), מרווח קונסוננטי מושלם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 02:34 |
|
| |
אם אבני הבניין של היצירה הינם המוטיב והמוטיב הנגדי, שניהם קוורטות המרכיבות סולם המצורף ע"י הדומיננט סול, או שתי קוויינטות היוצרות מעבר בין סולמות, האחת שהדומיננט שלה נמצא בדומיה והשניה שהדומיננט שלה במקצב מהיר יותר כחלק מקטע הבא, הרי שבאך בנה את היצירה באמצעות שלוש טכניקות:
א. היפוך: כתיבת מוטיב בסדר הפוך. לדוגמא, תחילת התיבה השלישית הינה היפוך של המוטיב.
ב. הרחבה: כתיבת מוטיב במקצב איטי יותר. לדוגמא, הליווי ביד שמאל בתחילת התיבה השלישית הינו הרחבה של חציו הראשון של המוטיב.
ג. מעבר בין סולמות.
הנה ניתוח של האינוונציה כולה עפ"י המוטיב (חלקו העולה נקרא a והיורד b), המוטיב הנגדי, היפוך (inversion), והרחבה (augmented):
www.youtube.com/watch?v=x33NihQShyw
תוקן על ידי מם80 ב- 28/01/2016 02:45:06
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 11:47 |
|
| |
באינוונציה של באך, הקוורטה דו-פה הינה מרווח שמרני המתכנס לטון הראשי דו, והקוורטה פה- דו גבוה מרווח חדשני המתקדם לקווינטה פה-רה השייכת לסולם של הדומיננט. הדומיננט סול שהניע את השינוי בתיבה הראשונה הופך לטון הראשי של התיבה השניה. בכך שתי התיבות משקפות את התפתחות האמנות: מסגנון קלאסי צומח סגנון מודרני, והסגנון המודרני של היום יהיה לסגנון הקלאסי של מחר. התיבות גם משקפות את המוסיקה של באך בכללותה. מחד, באך היה מלחין שמרן ששמר על מסורות עתיקות של הבארוק. מאידך, באך היה חדשן שחידושיו נתנו פירות ביצירות של מלחינים קלאסים, רומנטים ומודרנים. בפרט, אם מאזינים לאינוונציה היטב, אזי מגלים שהמוטיב - קלאסי, המוטיב הנגדי - רומנטי, והפיתוח של המוטיבים מהתיבה השלישית ואילך - מודרני, והכל במסגרת כללי הקונטרפונקט הבארוקי.
לסיכום:
לפי באך, האינוונציה, הרעיון המוסיקלי של קומפוזיציה, הינה חידוש שמרני המחבר את המוסיקה של אתמול למוסיקה של מחר.
תוקן על ידי מם80 ב- 28/01/2016 11:47:30
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 12:27 |
|
| |
הערות נוספות:
א. בכללות מבנה האינוונציה הינו פישוט של מבנה הפוגה, וכולל שלשה חלקים: אקספוזיציה בה מוצג הרעיון של היצירה, פיתוח ארוך של הרעיון המוסיקלי, וסיכום קצר.
ב. האינוונציות חוברו ע"י באך בתקופת שהותו בקוטן ויצאו לאור בשנת 1720. במקור הן נקראו "מבואות" ומאוחר יותר באך שינה את שמן ל-"אינוונציות", המצאות. מקור המלה אינוונציה ברטוריקה של קיקרו במובן: מה לומר.
ג. באינוונציה הראשונה יד שמאל מלווה מוטיב (שביד ימין) במוטיב מורחב או במוטיב נגדי, ומוטיב נגדי במוטיב, ויד ימין מלווה מוטיב (שביד שמאל) במוטיב מורחב. כדי להבין איך החיבורים הללו נעימים לאוזן, יש ללמוד הרמוניה בעיון.
ד. מקובל כאילו המלחינים הרומנטים חידשו את המוסיקה יש מאין, בעוד שבאמת מנדלסון ושופן היו תלמידים מובהקים של באך, שמלחיני הבארוק המאוחר, ובמיוחד באך, היו חדשנים גדולים (איזאיי אפילו החשיב את קורלי לכנר רומנטי). בכל זאת יש הבדל בין איך המלחינים הרומנטים הבינו את המושג סגנון שירי לבין איך שהבינוהו מלחיני הבארוק. אצל הרומנטיקאים לשיר פירושו לנגן בלגטו מלודי. אצל מלחיני הבארוק לשיר פירושו להביע כל צליל בבהירות בהתאם לאופיו של המוטיב בהרמוניה עם המבנה הקונטרפונקטי הכללי.
תוקן על ידי מם80 ב- 28/01/2016 12:47:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 12:56 |
|
| |
כל 15 האינוונציות לשני קולות מאת באך, בביצוע אנדרש שיף:
www.youtube.com/watch?v=31r5ZgWeC0o
לאינוונציות יש גירסה ללא קישוטים וגרסה עם קישוטים. לקישוטים היה מקום חשוב באמנות הבארוק.
כדאי לשים-לב בהאזנה להבנה המוסיקלית העמוקה של שיף את הקונטרפונקט ולסגנון החינני בו מנגן את הקישוטים.
תוקן על ידי מם80 ב- 28/01/2016 13:02:19
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
