| נשלח ב-29/1/2016 06:04 |
 |
| |
עיבוד קלפים של סת"ם
בזמן התלמוד היו מעבדים את עור הבהמה בעפצים ועל ידי כך היה ניתן להפרידו לשתיים ולקבל שתי חלקי עור, האחד נקרא קלף השני דוכסוסטוס, וכששתיהם מחוברים ולא הופרדו נקרא העור גויל.
מסורת איבוד העורות בעפצים אבדה בזמן הראשונים עקב נדירותם של עפצים אילו ובעקבות כך החלו לעבד בסיד. עיבוד שהוא כשר רק לפי חלק מהראשונים, אמנם רוב הגאונים והרמב"ם פוסלים עיבוד סיד (ותמוה שה'בית יוסף' למד בשיטת הרמב"ם להתיר בעוד שהרמב"ם כותב בתשובה במפורש שאת חלקה האחר מצטט הבית יוסף שעיבוד סיד פסול)
באחת התשובות נשאל הרמב"ם בעניין ספר תורה שיריעותיו תפורין במשי אם כשר אם לאו, הרמב"ם אינו טורח לענות הוא כותב שחבל על השאילה בעוד שבין כה וכה הספר תורה פסול בגלל שהוא אינו נקרא מעובד, דבר שגרם לשואל לחזור ולשאול את השאילה שוב מדוע הספר תורה פסול בין כה וכה.
גם רבינו תם שהתיר עיבוד עפצים בין היתריו מונה "שבשביל שלא תשתכח תורה מישראל..." מובן ממנו כי ההיתר הוא צורך השעה ובוודאי שאם היה אפשר היה ראוי לעבד בעפצים.
כמה שחשבו אך מתברר שהעיבוד בעפצים לא נשכח עד לדור זה הוא עובר במסורת תימן (ואני מכיר באופן אישי יהודי מעבד שהמקצוע אצלו ירושה מדורי דורות).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2016 06:17 |
|
| |
קיימת מחלוקת איזה חלק הוא הקלף ומה הוא הדוכסוסטוס. למחלוקת השלכה על איזה עור יש לכתוב תפילין וכן על איזה צד, בעיבוד בעפצים בו כאמור ניתן לחלק את העור לשתיים מתקבלים שתי סוגי עורות: האחד עבה והשני דק ביותר. מסתבר יותר כדעת הרמב"ם האומר שהחלק העבה הוא הנקרא קלף, ומסתבר שאכן באמת עליו יכתב ספר התורה ולא החלק הדק.
מזוזה על פי ההלכה מצוותה בדוכסוסטוס, אמנם אמרו בתלמוד שר' מאיר היה כותבה על קלף מפני שמשתמרת, ומכאן עוד הוכחה לשיטת הרמב"ם שהקלף הוא החלק העבה הנשמר יותר.
על אף שההלכה נפסקה שלא כהרמב"ם יש הטוענים שהלכה למעשה לא נהגנו כשום שיטה מאחר ובעיבוד בסיד כאמור לא ניתן לחלק את העור לשתיים גירדו את החלק העבה עד לחלק הדק, אך מתברר כי לא שייך באמת לגרד באופן שיישאר רק החלק הדק שהוא הקלף להלכה, כיום באמת מעבדים רבים אף שמעבדים בסיד מגרדים את כל החלק הדק הנקרא "ליצה" כך שיוצה שרבים ממנו נוהגים כמו דעת הרמב"ם.
על פי ההלכה מצוותו של ספר תורה להיות נכתב דווקא על גויל, במשך הדורות לא נהגו כך הואיל ובעיבוד סיד ספר תורה הכתוב על גויל נראה מכוער ומגושם.
בימינו שכאמור ידועה לנו כבר מסורת העיבוד בעפצים, ומה גם שספר תורה הכתוב על גויל הוא לכל הדעות שכן אף שספר תורה כשר על קלף, יש מחלוקת מה הוא קלף. אם כן למה לא להחזיר עטרה ליושנה ולחזור לכתוב כך ספרי תורה?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 22:31 |
|
| |
דיברתי פעם על הנושא בקצרה עם ר' יעקב פוזן.
הוא אמר לי משהו בסיגנון של "לא להוציא לעז על הראשונים".
אך אם נלך בגישה הזאת, לכאורה נצטרך להתנגד לכל חומרה.
[אלא אם כן אנו בטוחים שעיקר הדין הוא להחמיר]
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2016 23:51 |
|
| |
לצערי רבנים רבים לא מתמצאים בהרבה נושאים הלכתיים בלתי ידועים והם מחפשים תמיד לפטור כל שאלה כזאת באיזה תירוץ שיוצא להם.
בעניין פה אין שום לעז על הראשונים מאחר ואם היה בידם עפצים הם כנראה היו מאבדים בהם. מה גם שגם לשיטה המכשירה עיבוד בסיד העיבוד בעפצים מהודר יותר אם לא כשר בדיוק אותו דבר (ראה טו"ר), ואי זה לעז יש?
אותו דבר היה לי כאשר ביררתי בעניין צורת הקשר בתפילין של ראש שהתברר שבעבר בכל תפוצות ישראל נהגו בקשר המרובע עד שבא אי מי לפני כ-300 שנה והמציא קשר בצורת דל"ת ממש. ומאחר וכל הראשונים קראו לקשר המרובע: קשר דל"ת, היה נראה לכולם כי הקשר הדל"ת הוא הנכון בעוד שהוא בסך הכל המצאה בת 300 שנה, אט אט התפשט הקשר דל"ת וקיום הוא הנפוץ (בעוד שלרוב הראשונים המשנה מצורת הקשר פסל, שכן צורתו היא הלכה למשה מסיני) כשאמרתי את הדברים להרבה רבנים אף אחד לא באמת הבין בנושא, היו שהראו לי לראשונים שקוראים לו דל"ת והתעקשו שאי אפשר לקרוא למרובע דל"ת. והיו שדחו בקנה בכל מני דחיות מגוחכות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 06:53 |
|
| |
| עע678 כתב: |  | | לצערי רבנים רבים לא מתמצאים בהרבה נושאים הלכתיים בלתי ידועים והם מחפשים תמיד לפטור כל שאלה כזאת באיזה תירוץ שיוצא להם. |
|
לא "עלית" על הרב הנכון, הרב הנ"ל התמצא בכמעט כל נושא הלכתי בלתי ידוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 09:48 |
|
| |
עע
מניין לך ההוכחה ששינו את הקשר רק לפני 300 שנה.
ואם הגענו לשינויים, האם ידוע לך שינוי בצורת אותיות הסת"ם מכתב וועליש לכתב הנהוג בימינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 14:55 |
|
| |
| עע678 כתב: | | | בזמן התלמוד היו מעבדים את עור הבהמה בעפצים ועל ידי כך היה ניתן להפרידו לשתיים ולקבל שתי חלקי עור, האחד נקרא קלף השני דוכסוסטוס, וכששתיהם מחוברים ולא הופרדו נקרא העור גויל.מסורת איבוד העורות בעפצים אבדה בזמן הראשונים עקב נדירותם של עפצים אילו ובעקבות כך החלו לעבד בסיד. עיבוד שהוא כשר רק לפי חלק מהראשונים, אמנם רוב הגאונים והרמב"ם פוסלים עיבוד סיד (ותמוה שה'בית יוסף' למד בשיטת הרמב"ם להתיר בעוד שהרמב"ם כותב בתשובה במפורש שאת חלקה האחר מצטט הבית יוסף שעיבוד סיד פסול)באחת התשובות נשאל הרמב"ם בעניין ספר תורה שיריעותיו תפורין במשי אם כשר אם לאו, הרמב"ם אינו טורח לענות הוא כותב שחבל על השאילה בעוד שבין כה וכה הספר תורה פסול בגלל שהוא אינו נקרא מעובד, דבר שגרם לשואל לחזור ולשאול את השאילה שוב מדוע הספר תורה פסול בין כה וכה.גם רבינו תם שהתיר עיבוד עפצים בין היתריו מונה "שבשביל שלא תשתכח תורה מישראל..." מובן ממנו כי ההיתר הוא צורך השעה ובוודאי שאם היה אפשר היה ראוי לעבד בעפצים.כמה שחשבו אך מתברר שהעיבוד בעפצים לא נשכח עד לדור זה הוא עובר במסורת תימן (ואני מכיר באופן אישי יהודי מעבד שהמקצוע אצלו ירושה מדורי דורות). |
|
"צריך הקלף להיות מעובד בעפצים או בסיד וצריך שיהיה מעובד לשמו"
(שו"ע או"ח ל"ב ח)
ואנו לא פוסקים הלכה מהגמרא ישירות, אלא מהשו"ע והלאה. מה לי עפצים מה לי סיד - כבר בעל המחבר כתב כמובא כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2016 10:51 |
|
| |
<האם ידוע לך שינוי בצורת אותיות הסת"ם מכתב וועליש לכתב הנהוג בימינו?>
תוקן על ידי נישטאיך ב- 01/02/2016 10:58:49
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2016 15:23 |
|
| |
נישטאיך
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2016 04:05 |
|
| |
?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2016 08:31 |
|
| |
תודה , וגם סליחה על בריחת ההודעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2016 00:55 |
|
| |
אענה על הכל אחד אחד.
לגבי פסק השו"ע שעיבוד סיד כשר.
לא אמרתי שעיבוד סיד פסול, אמרתי: שגם לשיטות שמתירות אותו, הוא דווקא משום נדירותם של העפצים, ועוד היתירים שמשמע שכל ההיתר אינו אל מתוך דוחק גדול, כגון אחד מטעמיו שלרבינו תם : "שמא תשתכח תורה מישראל" וכדו' וגם על כל פנים הם מודים שעיבוד עפצים יותר מהודר.
ועוד כיון שאחד משלושת עמודי ההוראה לפיהם פוסק השו"ע, הוא הרמב"ם, והרמב"ם כותב במפורש בתשובה שעיבוד סיד פסול, (הוא קורה לקלף המעובד בסיד בשמו הערבי 'ריק', והוא אף מוסיף שעליו כותבים את ה'מצחפים', אכן על 'ריק' זה כתוב ה'מצחף' הידוע "כתר ארם צובא" אשר עמד לנגד עניו),
ומצד שני השו"ע ערוך בכסף משנה פירש שהרמב"ם נראה שגם מתיר עיבוד בסיד, ומאחר ומתברר שהרמב"ם ככן פוסל עיבוד סיד, וגם הטו"ר משמע מלשונו שהעיבוד בסיד הוא בדיעבד ממש, יתכן ומרן היה בודק את דבריו ואף אולי היה משנה את הכרעתו.
מה שבעיקר עוררתי עליו הוא, שלהלכה למשה מסיני צריך לכתוב ספר תורה על גוויל דווקא, אמנם כשר גם על קלף, אך גוויל למצווה מן המובחר, וכל הסיבה שלא נהגו לכותבו על גוויל הוא משום שעיבדו בסיד ובאופן זה הגוויל אינו יפה מכוער ואף מגושם.
אם כן היום שמצויים לנו עפצים וגם קימת מסורת של עיבוד קדום זה כפי שמוזכר ב'גאונים', וגם שיש מחלוקת מהו קלף, ואף שנפסק להלכה מהו מכל מקום יש טוענים שלשיטה זו מעולם לא כתבנו על קלף שלא יתכן לכתוב על קלף בעיבוד סיד, אם כן למה לא לעשות כתורה וכהלכה?!
תוקן על ידי עע678 ב- 03/02/2016 00:56:01
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2016 00:57 |
|
| |
בעניין קשר התפילין של ראש
א. כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל! שכותבים את אופן עשיית הקשר, מי שיעשה על פיהם יוצא לו קשר מרובע.
ב. בכל הקהילות אף הנידחות ביותר! שיש בידנו עדות איך נהגו בעבר, מתברר שכולם נהגו בקשר המרובע.
לדוגמא: ק"ק תימן שכידוע שימרו מסורת עתיקות בדיוק מרבי נוהגים בקשר המרובע, מרוקו, חאלב, כורדיסטאן, חלק מטורקיה (אמנם יש בידינו עדויות שבעבר בכל טורקיה נהגו במרובע), זקני עיראק מספרים שכך נהגו בכפרים (אמנם לא בעיר בגדד שכנראה הושפעה משדרי"ם מארץ ישראל), איטליה (גם האיטליינים שתמיד היו באיטליה אשר נהגו בעבר במנהגי ארץ ישראל הקדומים).
אשכנז: גרמניה, הונגריה, גליציה, רומניה, (ואף ליטא שנהגה ממש עד לשואה בדל"ת, יש בידינו עדויות שבעבר נהגו שם במרובע כולל בעיר ווילנא בזמן הגאון).
ג. העידות הראשונה לקשר דל"ת ממש הוא בספר "מעשה רוקח" על הרמב"ם (איזמיר ת"פ) שם כותב המחבר שרוב העולם נוהג במרובע אמנם יש מהמתחסדים שהחלו לעשותו בצורת דל"ת ממש.
כמובן שאינני יכול לדעת במדויק מתי הומצא קשר הדל"ת אך זו העידות הראשונה.
כל הפרטים והחומר בנושא זה נמצאים בספר "פרי אליעזר – קשר התפילין" לרב אליעזר פולק מירושלם.
תוקן על ידי עע678 ב- 03/02/2016 00:57:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2016 08:21 |
|
| |
ייש"כ
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2016 10:21 |
|
| |
(התשובה נמחקת לי בחציה כל הזמן. מנסה שוב)
תוקן על ידי מואדיב ב- 03/02/2016 10:23:30
|
|
|
|
|
