| באור פרק יח פסוק ב "ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה" מדוע הזכירה כאן התורה שיתרו היה "חותן משה"? יש לומר, כי רק משום שהיה חותן משה, איפשרו לו העמים ללכת למשה, משום שנפלה אימת משה על כל העמים. אבל אם לא היה "חותן משה", היה מתחייב במיתה, כי בכל אומה מי שכופר באמונתה מתחייב במיתה. ועוד יש לומר, כי בא הכתוב לומר שלמרות שליתרו היה תואר של גדולה, "כהן מדין", בכל זאת מאס יתרו בתואר זה ובחר להיקרא בכינוי "חותן משה". פרק יח פסוק ג "ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה" צריך להבין, מדוע חוזרת כאן התורה על הסיבה שנקרא שמו גרשום, לאחר שכבר אמרה את הסיבה בפרשת שמות? יש לומר, כי הוצרך לשוב ולכתוב זאת, שלא נחשוב שמדובר בבן אחר שנקרא גרשם אלא מדובר באותו בן. ועוד יש לומר, כי חשש הכתוב ששיטעו לחשוב שנקרא שמו גרשם משום שיתרו גרשו מביתו, ולמרות שכבר אמרה התורה סיבה אחרת, בכל זאת חששה התורה שאולי יתרו ירגיש שמשה קרא שמו גרשום משום שגרשו, ולכן חזרה התורה על זה שתי פעמים. פרק יח פסוק ז "ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבאו האהלה" מדוע נאמר "לקראת חותנו"? משום שיתרו אמר למשה, אם לא תצא בשבילי, צא בשביל אשתך ובניך. לכן אומרת התורה "לקראת חותנו", לומר שמשה רבנו יצא לכבודו של יתרו. ואולי נרמז ב"לקראת חותנו" שעשה משה רבנו היכר שיוצא לכבודו של יתרו, בזה שלא הלך לאהל האשה והילדים, וכן בזה שאמר בפירוש שהוא יוצא לכבודו של יתרו. פרק יח פסוק יב "ויקח יתרו חותן משה עלה וזבחים לאלקים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים" "ויבא אהרן וכל זקני ישראל", משמע שבאו מעצמם, מדוע? יתרו זבח שלמים רבים, וזה היה אות וסימן שהוא מזמין את גדולי ישראל, אהרן והזקנים, שהרי אם לא יבואו לאכול, הקדשים יבואו לידי איסור נותר, כלומר, שיש לאכול את כל הקרבן ואסור שיישאר ממנו מאומה. לכן באו אהרן והזקנים מעצמם, בלי שיתרו קרא להם. פרק יח פסוק כא ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות צריך להבין, במה זכה יתרו להשיא למשה עצה גדולה כל כך, עד שנכתבה עליה פרשה מיוחדת בתורה? וכי בעם ישראל, עם ה', יש אנשים פחותי הבנה, הצריכים לקבל עצה מאומות העולם כדי להשכיל? יש לומר, כי התורה רצתה להראות לבני ישראל בכל הדורות, שיש באומות העולם אנשים גדולים בהבנה ובשכל, כמו שרואים ביתרו. והכוונה בגילוי זה, לומר לנו, שלא בחר ה' בנו בגלל שיש בעם ישראל חכמה ושכל יותר משאר האומות, אלא חסד עליון ואהבת האבות הם שגרמו לקב"ה לבחור בעם ישראל. הסבר זה מובן היטב למי שסובר שיתרו היה לפני מתן תורה. הקב"ה סיבב שיהא יתרו לפני מתן תורה, לומר לנו שלמרות שיש באומות העולם חכמים, בחר הקב"ה בנו ונתן לנו את תורתו. ברם, גם למי שסובר שיתרו היה לאחר מתן תורה, כיוון שכתבה זאת התורה לפני מתן תורה, בא הדבר להורות לנו שלא בחר בנו ה' בשל חכמתנו, אלא מחסד עליון ואהבת האבות. פרק כ פסוק יב "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך" יש לדקדק, נאמר "יאריכון ימיך" ולא "אאריך ימיך", משמע שאריכות הימים תבוא מעצמה. התורה באה לומר, שמצוה זו של כיבוד אב ואם, מלבד שכרה מהקב"ה, יש בה סגולה של אריכות ימים. אכן, יש מצוות שיש בהן סגולות גדולות, מלבד השכר שקבע להן הקב"ה. | האור החיים כלשונו פרק יח פסוק ב פירוש, לצד שהיה חותן משה מצא עשות ככה שהלך להר האלקים וגו' שהניחוהו מיראתו של משה כי נפלה אימתו על כל העמים, אבל זולת זה היו מונעין אותו מלכת לכפור באמונתם ומה גם שחשוד היה בעיניהם, ותמצא שכל אומה תחייב מיתה לכופר באמונתם, ולצד היות יתרו לחותן משה היא שעמדה לו. ואולי שירמוז עוד כי הגם שהיה ליתרו כינוי של גדולה ליקרות כהן מדין מאס בכינוי זה ולקח לו כינוי חותן משה, והוא אומרו 'ויקח יתרו' ומה לקח מהב' יוחסין שיחסו הכתוב בתחלה חותן משה לא כהן מדין. פרק יח פסוק ג הוצרך לכתוב טעם השם פעם ב' אחר שכתבו בפרשת שמות כדי שתדע כי הוא זה האמור בפרשת שמות ולא אחר שנקרא על שמו. עוד אולי כי חש הכתוב שיאמר האומר כי טעם שקרא לו שם גרשום הוא לצד שגרשו יתרו מעל שלחנו או מביתו, והגם שאמר הטעם 'גר הייתי וגו'', אולי כי לצד שלא ירגיש יתרו אמר כן, לזה חזר הכתוב והצדיק הדברים אפילו בזמן שלא יחוש להרגשת יתרו כי טעם שם וגו' 'כי אמר וגו''. ופירוש משמעות 'כי אמר גר וגו'' פירשתיו בפרשת שמות. פרק יח פסוק ז פירוש, לצד שאמר לו יתרו אם אין אתה יוצא בגיני וכו' לזה אמר הכתוב 'ויצא משה לקראת חותנו' כי כבודו של חותנו הספיק לו לצאת לקראתו. ואולי שעשה היכר לדבר שיצא ביחוד לקראתו ולא פנה ביציאתו למקום אהל האשה וילדיה, או שהיה אומר בפירוש שיציאתו הוא לקראת חותנו, גם לדבריהם ז"ל (מכילתא) שמשה הוא שהשתחוה ליתרו זה לך האות כי לכבודו יצא, ולזה אמרו ז"ל (שם) כבוד גדול נתכבד יתרו וכו', וזולת דברינו מנין לו כבוד מיציאה זו דלמא לכבוד בניו ואשתו יצא משה. פרק יח פסוק יב הנה נתחכם יתרו לזבוח שלמים רבים, וזה היה לו לאות כי מזמין הוא גדולי ישראל על שולחנו, ולזה לא אמר הכתוב ויקרא לאהרן ולזקני ישראל לאכל וגו' אלא 'ויבא אהרן וגו'' פירוש מעצמן באו כי מעשיו מוכיחים ההזמנה כדי שלא יבואו קדשים לידי נותר וכבדוהו ובאו מעצמן אהרן והזקנים ולא הטריחוהו להזמינם על הזבח. פרק יח פסוק כא וראיתי לתת לב איך זכה יתרו שתכתב על ידו פרשה זו, והן אמת כי הוא כבד משה עבד ה' והנה שכרו שכבדו ה' אלא היה ה' יכול עשות לו דרך כבוד אחר לא בדרך זה שיראה חס ושלום כפחות ידיעה בעם ה' עד שבא כהן מדין והשכילם. ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא וכל דור ודור כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר כי יש באומות מכירים דברים המאושרים, והכונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו הא למדת כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם אלא לחסד עליון ולאהבת האבות. ויותר יערב לחיך טעם זה למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה בא כי נתחכם ה' על זה קודם מתן תורה לומר שהגם שיש באומות יותר חכמים מישראל אף על פי כן אותנו הביא ה' אליו ובחר בנו, ועל זה בפרט עלינו לשבח לאשר בחר בנו מצד חסדיו. גם למאן דאמר אחר מתן תורה יש טעם שסידר ביאתו קודם להראות הכוונה הנזכרת שזולת זה אין הכוונה הנזכרת נגלית, והבן. פרק כ פסוק יב אמר 'יאריכון' שמשמע מעצמם ולא אמר אאריך ימיך. אולי שירצה לומר כי מצוה זו סגולתה היא אריכות ימים מלבד שכרה מה', כי יש מצות שיש בהם סגולות נפלאות מלבד שכר אשר קבע להם ה' וזו גילה אותה ה'. |