| נשלח ב-8/2/2003 23:53 |
 |
| |
רצון השם [ומכללו רצון האדם] - התאמה
איך ניתן לאדם לזהות מהו רצון השם?
אם אנו רואים במציאות נהר זורם, הרי שזרימת הנהר היא רצון השם. אם אנו רואים בעל חי צמא ליד הנהר, לא זו בלבד שצמאונו ועמידתו ליד הנהר הם רצון השם, אלא גם העובדה שראויה לו השתייה ושאם אינה אפשרית אלא בסיוע האדם, אז רצון השם הוא שישקנו האדם.
מנין שאכן השקית החי על ידי האדם, הוא רצון השם?
אנו רואים במציאות התאמות מופלאות בין חלקיה השונים. מתאים שיהיה לאדם חמצן בכל רגע ואכן החמצן מצוי לו כמעט בכל מקום ובכל עת. המים הנחוצים לו קצת פחות, קצת פחות מצויים, אבל עדיין בשפע. בהמשך המזון וכן הלאה. הרי שהמציאות מותאמת והרמונית אין דוגמתה. ההתאמה במציאות גוברת אין ערוך על פני אי ההתאמה [הנראית לעין בשר ודם]. הרי שרץ הווה [רצון השם] יותר להתאמה, מאשר לאי התאמה.
אך יתר על כן, מובנית דעת האדם להחשבת ההתאמה על פני אי ההתאמה. ההתאמה הינה אחדות של רצף החלקים המתאימים ואילו אי ההתאמה היא שבירת הרצף. עובדה מוחלטת היא שהאחדות היא ראשונית בדעת האדם. השוני מתייחס לאחדות במודעות, בהיותו שונה ממנה, אבל האחדות היא אחדות ללא התייחסות למצב אחר ושונה. זו ראשוניות האחדות - התאמה, שהטביע הווה באדם. הרי שמלבד מה שבהנהגת המציאות רצון השם להתאמה, הוא ברא כך את טבע האדם מעיקרו, מכוון להתאמה. זהו ה"דטרמיניזם של אחדות" שטבע קוני באשכול "הבחירה החופשית".
בהיות מרוצת הווה [רצון השם] במציאות מכוונת להתאמה וביותר בכך שהיא בראשית דעת האדם, מכוון גם האדם להתאמה ובוחר בה. הרי רצון השם שיבחר האדם בהתאמה ומכללה השקית החי מהנהר.
הרי שרצון השם [רץ בהווה] - התאמה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2003 02:51 |
|
| |
וטו
השקאת הבעל חי מחויבת לאדם, מחמת מחויבותו להתאמה ללא קשר עם רצון הווה הכללי שמבלעדי רצון האדם.
הרי גם בשואה שרצון השם היה השמדת יהודים, זה לא היווה שום סיבה להטות להתיר לאדם להשתתף ברצון זה! אם כו, למה לך להזכיר את ההתאמה הכללית בהווה, למען השקאת החי?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2003 04:13 |
|
| |
קוני,
נכון!
התכוונתי להצביע שרצון השם הוא התאמה, לא רק במבנה המודעות של האדם, אלא בכלל ההנהגה במציאות!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2003 11:18 |
|
| |
כדי להניח שאנו מסוגלים להבין את רצון השם עלינו להניח שה' לא יעשה דבר ללא תכלית. אלא שאז אנו מניחים שמה שנראה לנו כ"תכליתי" נראה גם בעיני ה' כ"תכליתי".
ומדוע אנו עושים זאת? משום שאנו מניחים שה' לא יתן לנו שכל שאינו יכול להבין את התכלית משום שאין בכך תכלית!
אז האם אנחנו יכולים להסתמך על "הוכחה" טאוטולגית כזו?
או שמא נאמר שמאחר והדבר היחידי שאנחנו מכירים זה את השכל שלנו, לא נותר לנו אלא להשתמש בו כמיטב יכולתנו ו"זה מה יש ועם זה ננצח?"
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2003 13:51 |
|
| |
בהחלט שהשם לא נתן לנו את דעה מספקת כדי להבין בדיוק לאן הכל מוביל.
ישנן מסורות ומאמרים המשרישים אמונות לגבי ה"תכלית", אבל שכלית אין יותר מתיאוריות!
אולי זה בגלל החטא שנחלשה דעת האדם מלראות "מסוף העולם עד סופו" כנאמר על אדם הראשון ואז "האשמה" על האדם. אבל איננו יודעים "תכלית".
לעצם הענין, מה שלא יהיה גילוי התכלית, הרי בסוף כשתשאל שוב למה לתכלית הזה? התשובה תהיה כי כך רצה השם! אז אם כן זה נדע כבר מעתה שהתכלית הוא רצון השם. מה שחסר לנו זה "רק" הידיעה איך התכלית הזו נראית מתאימה בעינינו.
לסיכום; ידיעת התכלית חשובה ומדרבנת, אבל לא מעכבת וכפי שציינת, אין לנו אלא מה שאומר לנו שכליאל.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2003 14:47 |
|
| |
שלום לכולם, לאחר שתיקה ארוכה,
לאחרונה חשבתי על הנושא מזווית דומה. בעקבות נסיבות החיים הרגשתי שרב הנסתר על הגלוי ושקשה לי להבחין באחדות ובסדר. ניסיתי למצוא דרך לנחמה מאחר ואין תכלית לחיים בלי רעיון האחדות (א-לוקים חיים). רוב המאורעות שסובבים אותנו אין בהם מסימני האחדות, אלא נהפוך הוא, אנו רואים מצבים שנראים חסרי סדר ותכלית כמו רציחות של חפים מפשע, אנשים טובים שנעשה להם עוול ועוד ועוד. ואז בתוך הערפול והמערבולת הזו הבנתי שבהתבוננות רחבה יותר אנו בעצם מזהים הרבה יותר סדר מאי סדר כמו בדוגמאות שהביא ווטו על ההתאמה. וראיה זו גם הובילה למסקנה שההפך מחיים עם מחויבות לרעיון האחדות (א-לוקים) הם חיים של הפקר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2003 20:17 |
|
| |
ינטל
יורשה לי להוסיף.
לא חיים של הפקר, אלא "לא חיים" גם לכל מי שקורא את עצמו שומר תורה ומצוות, וד"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2003 14:14 |
|
| |
מה שמטריד אותי בעיקר זו השאלה אם בכך שאנו טוענים כביכול להשגת התאמה בין המציאות לתכלית אנחנו לא בעצם טוענים שאנחנו יכולים להבין את רצונו של ה'.
לדוגמא, אם אני רואה התאמה מופלאה בטבע אני לא יכול לחשוב שזהו צירוף מקרים, ואני כמעט אנוס לחשוב שהשגתי כאן תכלית.
מצד שני, האם אין בכך מעין כפירה?
בימי הביניים היו פילוסופים מוסלמיים שטענו שאין לייחס תכלית למעשיו של ה'.
הרמב"ם כידוע תוקף אותם בחריפות ומכנה אותם "חולי נפש". אבל למה בעצם?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2003 14:46 |
|
| |
שואל,
תרגום המלה תכלית - היינו שפרטים שונים "כלים" [בקמ"ץ הכ"ף] למטרה אחת.
גם כאשר אתה מזהה תכלית, זה לא אומר שזו התכלית האולטימטיבית ושהיא א-ל!
מבחינת האדם התכלית היא אחדות מתןך התאמה. בגדול זה מה שנראה גם בפועל הצור. אין מה להניח הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2003 15:54 |
|
| |
מבחינת האדם הוא עצמו הגיע אל התכלית=מילוי הכלי.
אך כמובן עליו להמשיך ולחפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2003 17:19 |
|
| |
אבל למה הרמב"ם ראה הכרח לכך שהאדם ימצא תכלית במעשי האל? (בוודאי שלא התכלית "האולטימטיבית" אבל עדיין...)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2003 08:28 |
|
| |
שואל,
הצבע נא היכן הרמב"ם שהזכרת ונוכל להתייחס טוב יותר לכוונתו!
תוקן על ידי - ווטו1 - 2/13/2003 5:12:29 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2003 13:34 |
|
| |
אייני יודע היכן הרמבם. (אשאיר לשואל להביא את המקור)
אבל לגופו של ענין, ללא תכלית הנ"ל, לא יוכל האדם לבנות את קומתו=עשיית מצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2003 17:15 |
|
| |
יחידי,
מה פירוש?
את המצוות הרי הוא מקבל מוכנות מהר סיני ומה ענין תכלית השם אצל הר סיני? 
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2003 17:46 |
|
| |
אני יודע, הוא עמד לידי בהר סיני,
גם אתה, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2003 19:02 |
|
| |
קודם כל אני רוצה להראות את המקומות שאני מכיר שסותרים את מה שאמרתי, ובהם הרמב"ם טוען שאין בכח האדם למצוא תכלית:
מו"נ ג יג: "...ואפילו אם היה הכול בגלל האדם, ותכלית האדם כמו שנאמר לעבוד את ה', הרי השאלה עומדת, והיא מה התכלית בהיותו עובד, והוא יתעלה אינו מוסיף שלמות אם יעבדהו כל מה שברא ישיגהו השגת אמת [ואני מוסיף כאן את ההערה של קאפח למרות שהיא לא קשורה לענייננו: ולא כדברי העמים שהעבודה היא מעין סיוע לאלוהיהם, ראה אבתופרון סוף פרק טו. וידעתי כי השטוחיים ישאלו מהא דשבת פט א "היה לך לעזרני" וגורם שאלתם מפני שאינם רוצים או אינם יכולים להבין], ולא יבואוהו חיסרון אם לא יהיה זולתו מצוי כלל? , ואם יאמר אין זה לשלמותו אלא לשלמותנו, תתחייב השאלה עצמה ומה תכלית מציאותנו בשלמות זו, והכרחי הוא שיסיים הדבר במתן התכלית שכך רצה ה' או שכך גזרה חכמתו, וזהו הנכון, וכך תקנו חכמי ישראל בתפילותהם..."
מו"נ א ב: "... ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכליתו וחכמתו" וכך עוד רבים מאד לאורך כל המורה נבוכים , וברור שהרמב"ם לא חשב שבכח האדם להבין את התכלית הראשונית של מעשי ה'.
ועכשיו למקומות שאני מכיר שלדעתי יוצרים את הבעייתיות או הסתירה לכאורה:
מו"נ ג יד: "[הרמב"ם מסביר מדוע לשיטתו לא ניתן לטעון שהאדם הוא תכלית הבריאה]... התבונן בנמצאים הללו הגשמיים כמה עצומים שעוריהם וכמה רב מספרם, ואם הארץ כולה אינה אף חלק כלפי גלגל הכוכבים, מהו אם כן יחס מין האדם לכל הנבראים הללו, והיאך ידמה אחד ממנו שהם למענו ובגללו ושהם כלים בשבילו...".
[הבעייתיות- הרי לפני ה' אין מרחקים גדולים או קטנים. אם לרמב"ם זה לא נראה הגיוני שנברא יקום עצום למען כדור ארץ קטן, זה עדיין לא מחייב את ה'.
נראה לי אבל שאפשר ליישב את הסתירה הזאת בכך שנאמר שהרמב"ם הכריע עוד לפני כן שהעולם לא נוצר למען האדם משום שהוא חשב שגרמי השמיים נוצרו מחומר נעלה יותר מהאדם, ואיך אפשר לומר שהנעלה נוצר למען האדם, והוא רק חיזק זאת בהדגימו את גדול היקום. אבל למעשה גם כך הסתירה עומדת, כי מניין לו לרמב"ם שה' לא יברא את החומר הנעלה (נעלה בעיני הרמב"ם) למען השפל (שפל בעיני הרמב"ם)]
ג יט: "... היאך המציא את האיברים הללו המיועדים להשגה בראיה, האם אפשר לחשוב כי במקרה אירע שתתחדש לחה מסויימת זכה ותחתיה לחה אחרת כך ותחתיה שכבה מסויימת קרה שניקב בה חור ובאה כנגד אותו חור שכבה זכה קשה, כללו של דבר לחיות העין שכבותיה ועצביה שהם בתכלית השכלול כפי שכבר ידוע, וכולם המטרה בהם תכלית הפעולה הזאת [הראייה]. היחשוב משכיל שזה נעשה במקרה?
[דברים דומים כתבתי לפני כמה הודעות כשאמרתי שלעיתים האדם "אנוס" לומר שהוא השיג משהו מהתכלית. אבל האם בגלל שהאדם אנוס לכך זה גם אומר שזוהי בהכרח התכלית? אבל חשוב גם להביא את דברי הרמב"ם כמה שורות אחר כך: "... ושה' יתהדר ויתרומם נתן לנו את השכל הזה אשר בו נשיג, מחמת קוצר יכולתנו להשיג אמתתו יתעלה נוצרו לנו השבושים הגדולים הללו, וידוע לפניו יתעלה אותו חסרון שלנו, ושבינתנו זו המוגבלת אין להתחשב במה שגרמה מן ההעזה, אמר "המלמד אדם דעת ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל..." ונראה לי שזה מעין מה שנאמר פה : "אין לנו אלא מה ששכליאל אומר לנו, ולא נותר לנו אלא להשתמש בו כמיטב יכולתינו ולחוס עליו"]
ג כה: "אבל הכת הזאת מבעלי העיון אשר חשבו שאין ה' עושה דבר בגלל דבר אחר, ואין שם סיבות ולא מסובבים, אלא כל מעשיו לפי הרצון, ואין לדרוש להם תכלית ואין לומר מדוע עשה זה אלא כל אשר יחפוץ יעשה ואינו תוצאה של חכמה, הרי יהיו מעשי ה' אצל אלו נכללים בחלק ההבל..."
[שוב אותה הבעייה, מדוע מה שנחשב בעיני הרמב"ם כהבל יחשב גם בעיני ה' כהבל]
ג כו: "...ולא נפרד מן היסוד המוסכם לדברי הכל והוא שכל המצוות נדרשה בהן תכלית מועילה במציאות כי לא דבר רק הוא"
[ובהמשך באים הפרקים שבהם הרמב"ם מפרט את "התכלית" שבמצוות ואת ה"סיבה" מדוע פסוקים כמו פירוט מלכי אדום מופיעים בתורה, ושוב, מהיכן הרמב"ם יכול לומר שהוא השיג תכלית הופעתו של פסוק בתורה?]
ובאיגרת תחיית המתים: "ובארנו עוד שם כי העולם הבא אין בו מציאות גופות לפי שכבר אמרו אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא משגל ומן המוכחש שיהיו כלים הללו מצויים לבטלה, וחלילה לו מפעולת הבטלה, לפי שאם היה אדם שיש לו הפה והמעים והכבד ושאר כלי המזון והוא אינו מזריע הרי תהיה מציאותן לבטלה בהחלט [קאפח: כעין פירוש חז"ל לתפילת חנה, ברכות לא ב, כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה... דדים הללו שנתת על לבי למה? לא להניק בהם?] .... ואלה אינם יודעים עוצם הזרות המתחייבת למי שמייחס לה' פעולה לבטלה והמצאת כלים העשויים ללא תכלית.
[האם אין גם זרות בייחוס פעולות לה' על סמך ההגיון האנושי?]
וחשוב לי לסיים בדברי הרמב"ם חלק ב פרק כד: "והנני אומר על דרך המליצה הפיוטית השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כלומר שה' לבדו יודע אמתת השמים וטבעם ועצמם וצורותם ותנועותיהם וסבותיהם בשלמות, אבל מה שתחת השמים כבר נתן אפשרות לאדם לדעת אותו, לפי שהוא עולמו ומדורו אשר הונח בו, והוא חלק ממנו, וזהו האמת, כי סיבות הלמידות על השמים נמנעים אצלנו, וכבר רחקו ממנו ונעלו במקום ובמעלה, והלמידות הכלליות ממנו היא שהוא הורנו על מניעו לדבר שלא יגיע שכל האדם לידיעתו, והוגעת המחשבה במה שלא תגיע להשגתו ואין לה הכלים שתגיע בהם אינו אלא מגרעת טבעית או מין שגעון. ולכן נעצר בגבול יכולתו ונמסור הדבר במה שלא יושג בהגיון למי שבא לו השפע האלוהי העצום עד שהוכשר שייאמר עליו "פה אל פה אדבר בו". זהו כל מה שיש בידי בשאלה זו, ואפשר שתהא בידי זולתי הוכחה יתבאר לו בה אמתת מה שהוקשה לי, ותכלית החשבת האמת אצלי הוא שאני הודעתי את מבוכתי בענינים אלה, ושאני לא שמעתי הוכחה על שום דבר מהן, ולא ידעתיו."
ופה הרמב"ם מציג את ההנחה שלו שבכח האדם להבין את הנעשה על הארץ (ואם הוא היה חי בימינו הוא גם היה חושב מן הסתם שבכח האדם להבין גם את הנעשה בגרמי שמים). אבל על מה מתבססת הנחה זאת? (וכמובן שהרמב"ם טורח להזכיר שוב ושוב את מוגבלות השכל האנושי).
למעשה שאלתי את השאלה הזת גם בפורום שכן, ואני בטוח שהתשובות המלומדות שקבלתי יענינו הרבה אנשים כאן. אז אני מצרף קישור (השרשור מופיע בתחתית העמוד):
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=241&msgid=9292814
ומאחר והבאתי את דבריו של הרמב"ם באופן חלקי ביותר, עם רבנו הסליחה מאחר ואין ספק שסלפתי באופן מסויים את דבריו.
תוקן על ידי - שואל098 - 2/13/2003 7:07:25 PM
|
|
|
|
|
|
