ישבתי לי באמצע הסלון המפואר,משפשפת ידי זו בזו מנסה להתחמם מהקור המטורף.
סקרתי את החדר המדהים שאני יושבת בו,תמונות ענק של חסידים ורבנים וחלון מכוסה
בשלג של ינואר אירופאי,היא ניגשה אלי והגישה לי את כוס הארל גרי והתישבה לידי.
״איך גדלת ילדונת! מה זה ? כבר אישה קטנה! שש שנים שלא ראיתי אותך! נו ספרי מה אתך!״
״איך החיים? איך המשפחה? איך אמא איך אבא? נו..ויש חתן?את נראת מאוהבת! יאללה ספרי
ספרי לי עליו! גבוהה? חתיך? חכם ויפה? נו ספרי לי כבר! אני לא ניהית צעירה מותק!!״
חייכתי איליה והנחתי את הספל הפורצלן על שולחן העץ הקטן שעמד במרכז הסלון.
״הכל מצויין! אבא ואמא בסדר כולם ברוך השם מצויין!כנראה חוגגים שאני לא בבית !
חתן? מאוהבת? מאוהבת בך! מאוהבת בחיים! חתן אישו נייטו (עדייו אין) אבל הכל בסדר..
קשה להחליט קשה להבין מה השם רוצה ממני עדיין.. אבל הכל בסדר דודה החיים ממש יפים !״
כך עניתי לה,״קשה להחליט? מה קשה? את ילדה חכמה ומוכשרת! בטוח שתדעי מתי זה כן!״
״את צודקת דודה,אך למה השם לא יכל להגיד לי לכי לאולם ככה וככה,שורה שתיים כיסא שלוש
הוא מחכה לך שם! הרי הוא רק שלי,מדוע אני צריכה לצאת ולחפש אותו?ואם אטעה וזה לא הוא?
ואם אתבלבל ואסתנוור?אולי הלב גם יודע לשקר?מה אני אגיד לך דודה,שכל בשידוכים לא כלכך עוזר.״
היא חייכה חיוך של אחד שמבין ,קמה את המקום בליידיות נוסח קוקו שאנל,פתחה את אחד
מארונות העץ הכבדים ומלאי הסיפורים והחוויות וטביעות אצבע של הנכדים,הוציאה אלבום
תמונות ישן,והתיישבה קרוב קרוב ליידי,״אלבום החתונה״ נרשם שם באנגלית,תאריך,שם משפחה.
היא הניחה אותו על ברכי ושילבה את ידה מאחורי גבי מרמזת לי לפתוח ולהסתכל.
הרבה שנים עברו מאז,
אך היופי עדיין נשאר..תמימות ופשיטות זרחו מכל תמונה ותמונה,"דודה אני מקנאת בך! תראי איזה בעל השם שלח לך! תראי כמה את נראת מאושרת בתמונות!
אני רוצה גם ככה!בלי להיות כזו בררנית ובעייתית,בלי לחשוב שאני לא מוכנה!עכשיו אני כן
מקנאת דודה,ואת יודעת למה? כי אני מסתכלת עלייך ורואה איזו אימפריה בנית בשתי ידייך!
ואיך בחרת גבר כזה?אני גם רוצה לחיות בשנות השמונים!ולחיות עם האחד שלי בתמימות ופשיטות..״
דמעה נחתה לה על הלחי,היא הגישה לי ממחטה וחיבקה את כתפי,המשכתי להביט בתמונות ואלבומים,שלאט לאט החלו להשתנות,ילד ראשון ילד שני.בר מצווה וכבר חתונה לילדים,וכן חתונת כסף וזוג
מאוהב עדיין אחרי כלכך הרבה שנים,וכאילו שקראה את מחשבותי,אני שומעת אותה לפתע אומרת.
״את יודעת?בא אספר לך סיפור שלא סיפרתי להרבה,אז נכון. מצאתי בעל מדהים,וזו מתנה
אדירה מאלוקים,אבל יש לי סוד..את יודעת שהייתי מאורסת לפניו עם מישהו אחר? כן כן קראו לו
מורדי,קיצור של מרדכי,הוא היה בחור יפה עיניים,הייתי כלכך מאושרת ומאוהבת!כבר סגרנו
כמעט הכל..ואז יום אחד חרב עלי עולמי! כשבאנו לסגור רב,הוא שאל על השושלת של משפחתי,
סיפרתי לו שאימי גיורת וכך גם אני מגיל חמש,ומורדי הוא כהן! מרדכי כהן! התורה לא מסכימה
להתחתן,! חיפשנו היתרים מתחת לבלטה האם בכולופן מותר..?
אך האיסור הוא איסור,והיינו צריכים להיפרד!
חשבתי שעולמי חרב עלי..שלא ארצה שוב להתחתן עם אפאחד אחר,אבל את רואה שהשם סיבב
ושלח לי אחד שעד עכשיו לא מצליח להיפטר ממני!:) השם מכוון את כולם גם אם המצב קשה.״
עכשיו על הפנים כבר לא היתה דמעה אלא מטר של דמעות,
חיבקתי את החברה המיוחדת של אמא ה״דודה״ המיוחדת והמדהימה,
ויגשתי אל החלון הצדדי בחדר.
עיניי הביטו אל השמים הלבנים,
ריבונו של עולם תדריך אותי תמידושאזכה להיות תמיד אילך קרובה,שלך ושאראה שהכל ממך לטובה
שלך לעד אני בתך הקטנה.״
נכתב בשעת ערב מאוחרת,בחדר חמים..מרכז אירופה.,בכפור של ינואר.
תוקן על ידי טום888 ב- 08/02/2016 21:16:18
תוקן על ידי טום888 ב- 08/02/2016 21:20:03
