|
|
| נשלח ב-15/1/2017 10:05 |
 |
| |
אפריםבן, יש3 צודק לגמרי, ואני ממש לא מחובבי הרדמ"א (הרב ד"ר מיכאל אברהם), ולא קראתי את הספר שנראה לי משעמם להחריד – אבל קראתי את המאמר והוא אפילו משבח את מעלותיו של הספר (בהירות, דיון אובייקטיבי ועוד), וגם את המחבר ("אני רואה בו שותף למרות כל הבדלי הדעות בינינו", "וזו יומרה המעמידה את הספר במקום חשוב בדיון הפילוסופי", והשיא – "ישעיהו ליבוביץ היה הפילוסוף הלאומי שלנו... הרב ד"ר מיכאל אברהם ראוי למלא את מקומו"!). כמובן שיש כמה נקודות ביקורת, ואלו הן לפי מיעוט הבנתי: 1) חלק מהתיזה בספר אינה חידוש של הרדמ"א, שכן הדברים כבר נאמרו ובצורה בהירה יותר ע"י פופר ובארטלי – אך אגסי מוסיף שההקשר שונה לגמרי.
2) המחבר נוטה לאריכות יתרה והכברת חומר מיותר בנושא לוגיקה (אכן, בעיה ידועה אצלו, שכל דבר שניתן לומר בעמוד, הוא יאמר בפרק שלם...)
3) אין התייחסות לשאלה הקריטית מדוע יש לבחור בכלל בדת, ובייחוד מדוע יש לבחור דווקא בדת היהודית.
4) שימוש לא עקבי במילות מפתח ובהגדרת 'פונדמנטליזם', 'ספקנות' ועוד, כמו גם בהגדרת סתירה כנונסנס – נו, שוין... בקיצור, כנראה הסתפקת בקריאת דברי הסיום שם אגסי כותב "הצגתי כאן ביקורת קשה" אבל לא קראת את ההמשך ("עמדתו מעוררת כבוד") וכמובן שלא קראת את התוכן עצמו – ו"קשה" יש לשפוט ביחס לכותב, ואגסי ידוע בשבט לשונו וזלזולו בכל בעל תואר שהוא (ובזה הרדמ"א מנסה להידמות אליו...:)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2017 10:19 |
|
| |
לא ידעתי שי"ל היה הפילוסוף הלאומי שלנו.
שונא הלאומיות המובהק היה פילוסוף לאומי?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2017 10:38 |
|
| |
לא קראתי את הספר, ואני מצטער אם השאלה שאני מעלה מוסברת שם, אבל:
אם התיאולוגיה היהודית מתבססת על אמת - מהיכן האומץ לשנות אותה?
האם התיאולוגיה שהוא מציע תואמת לאמת של התורה? או של המציאות?
ואם היא מתבססת רק על כדאיות, האם היא הדרך המועדפת? לפי מי?
אלא מה, למישהו אין את האומץ להגיד עד הסוף "אך שקר נחלו אבותינו", והחליט לעשות תחנה באמצע הדרך?
לא מבין את הגישה הניאולוגית של 'יהדות עדכנית'. או שתחיה באמת או בשקר, למה חצי חצי?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2017 10:58 |
|
| |
אברם
יש עוד ביקורת - על טעויות רבות. הביקורת על השימוש במונחים ועל הבנת פופר היא חלק מזה - אגסי אומר שלא ימנה טעויות שאין להן השלכה, אלא רק כאלה שמהותיות לספר. אני מניח שהרב אברהם יגיב לביקורת הזו ב"מה זה משנה". הוא יגיד שלא אכפת לו אם טעה בהבנת פופר ולא אכפת אם הוא לא הציג נכון את ההיסטוריה של הפונדמנטליזם, כי כל זה הוא רק רקע לטענות שלו (זו התגובה הקבועה שלו). לעניין הטענה, אגסי מסכים איתו.
את השאלה מדוע לבחור בדת אני מבין שלא התיימר לפתור בספר הזה (לא קראתי את הספר, רק את הביקורת...), והוא יגיד שזה יהיה בספר התיאולוגיה שהוא עמל עליו בימים אלה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2017 12:55 |
|
| |
אברם העברי ,הקריאה שלך סלקטיבית.
מהתחלה ועד סוף הביקורת אגסי מונה כשלים רציניים בספר .
פה ושם המחמאות שהוא נותן לאברהם הן על עמדתו הפוליטית נגד מה שהוא קורא "החושך הלאומני" .ורק בנקודה הזאת שאגסי מאד אוהב הוא משווה אותו לליבוביץ', אגסי מתפעל מהעוף המוזר של דתי לאומי שאינו לאומני. ולכן הוא קורא לו "הפילוסוף שממשיך את דרכו של לייבוביץ'". אבל לומר שאגסי התכוון להשוות אותו מבחינה אינטלקטואלית לענק ישעיהו ליבוביץ' זה פשוט מופרך.ומגוחך.
בע"ב-זאת בדיוק הנקודה . לאומי ולא לאומני. ובגלל ההבדל הזה הוא נותן מחמאות לאברהם. את הספר עצמו הוא קוטל. חבל שאי אפשר לעשות העתק הדבק. אילו הייתי עושה העתק הדבק ניתן היה לראות בברור את הביקורת שאגסי בכבודו ובעצמו מעיד עליה שהיא קשה .מה צריך יותר מזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2017 13:23 |
|
| |
אם כך אין לי ברירה אלא לקרוא את שניהם.
דא עקא שאין זמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2017 09:31 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2017 21:30 |
|
| |
קראתי את אמת ולא יציב שקיקה והוא תרם לי המון.
קראתי חצי מהביקורת של אגסי וזה פשוט הזוי במחילה, הוא מדבר על יהדות ולאומנות ואפילו אומר שהמטרה של מיכאל אברהם היא לטהר את היהדות. הקורא את הספר יראה שמיכי בכלל לא דן ביהדות. האזכורים היחידים של יהדות (כגון שני הפרקים על הנסים והפרקים על פורמליות תלמודית) הם רק המחשות לטענותיו. במבוא של הספר הוא אומר שהוא לא עוסק בתאולוגיה אלא רק באפיסטמולוגיה ושבספרים הבאים הוא יעסוק ביהדות. זה מרגיש כאילו אגסי לא קרא את הספר.
|
|
|
|
|
