| נשלח ב-17/2/2016 23:28 |
|
| |
הנאומים של מהלעלעל
נאום קטן לכבוד פורים קטן תשע"ו...
שנה עברה, פווו… תגידו, בשנה מעוברת עוברים יותר משנה רגילה?... טוב, נראה השנה הזאת.. מה שכן - יש לי אפשרות של הארכה למשרת הרבנית השנה, שני אדרים, כמה נפלא! ממ… כבר שכחתי מה זה לכתוב, עסוקים וזה… אני זוכרת ששנה שעברה כתבתי איזה נאום על ראשי תיבות, ה' יודע למה החלטתי שר"ת של דל"ת זה ד'ברים ר'וחניים ת'מוהים, לקח לי הרבה זמן לקלוט את הטעות שבעניין, אבל מה זה משנה… העיקר שנאמרו שם דברים רוחניים המעלים לפסגות כל נפש.. אז מה נכתוב לכן השנה חסידיות יקרות שלי שנעלמתן לכן והשתקפתן כמנהג יושיוש אשתקד. בסדר, גם אני נעלמתי.. אבל מותר לי, מה, אני בחורת עסקים… אני רוצה להעלות על נס את עניין השקיפות וכל הנוגע בזה, הרי לשורש ש.ק.פ. יש משמעויות רבות, ואני אנתח כל משמעות בנפרד, נתחיל מהמילה 'שקופה'- מהי שקופה? שקופה היא בראש ובראשונה שסניקית, אחרי זה היא אחת שהיא יכולה להיות גם משבקית של רבנית, השאלה היא האם היא נהייתה שקופה כי נתנו לה את משרת המשבקית, או שהיא נהייתה משבקית בגלל שהיא שקופה. ממ.. אני אבדוק את העניין מאוחר יותר.. שקוף זה גם מישהו שמספיק שהוא עומד וכל מי שעובר מולו יכול לנתח אותו, ואם נקביל את זה לשפה שלנו - שקוף זה לדוגמה אשכול, שאיך שמסתכלים על הכותרת שלו יודעים אם הוא משעמם או לא, אם כדאי לקרוא בו או לא, ואם להגיב או לא, שקוף זה לדוגמה פורום כמו הפורום שלנו שכשרואים אותו, ורק את השם שלו יודעים כבר אוטומטי שהוא פורום שווה ומעניין והכל, ומרוב שיודעים את זה אפילו לא נכנסים אליו.. רק בשביל לקחת את הממתק ביום חמישי.. איי.. ילדים היינו וילדים נשארנו. מה יהיה איתנו? יש ממתק - נכנסים.. אין? - לא שווה יום חמישי להכנס לפורום… אז רגע, עדיין בעניין השקופים… כמובן יש גם את העניין של ההשקפה - שזה גם שורש ש.ק.פ. טוב, תראו, לכל אחד יש השקפה שונה, אבל מה שהכי חשוב זה, להודיע בסוף שזו רק דעתכם, ולהוסיף גם שאלה, ומה דעתכם?! מבטא אמריקאי - עדיף. יש גם את המילה משקפיים שמתאימה פה מצוין, איך היא מתאימה?.. זה כבר שאלה אחרת.. רגע אני אחשוב איך היא מתאימה… תראו, אדם ממושקף - הוא אדם חכם, בפורום שלנו יש רק אנשים חכמים, סתומרת, רק ממושקפים, ומי שלא ממושקף, לא להעלב, הוא חכם יותר, אבל עזבו.. העיקר שמצאתי קשר, שממש אין קשר לקשר… שורש ש.ק.פ. זה גם השקיף, להשקיף, על מה בדיוק יש לנו להשקיף? שמעתי פעם וורט נפלא מהרב של הקשקושים משנה שעברה שדיבר על השקפות של שקיפויות מלשון להשקיף ולשקוף, הוא אומר שם משהו שאדם צריך להשקיף על העתיד, יעני, להסתכל על מה שהולך לקרות, ותמיד להסתכל חיובי ולראות שהולך לקרות משהו טוב, במילים של פורום ממלכה - להשקיף על היום שבו יצא יוזבד, בתקווה שמשיח יבוא כמובן קודם, שאז יתקיים 'השקיפה ממעון קדשך…' כרגע, עם העייפות שלי, אני רק צריכה להשכיב את עצמי לישון, וכמעט וכתבתי להשקיף את עצמי.. שיהיה לכם לילה שקוף, (צבע חדש, שחור נשמע קודר, לבן נשמע מסנוור..) חודש נפלא ומבורך, מלא בסיעתא דשמיא, השקפות טובות ומעניינות, ובבקשה - אפשר להגיב ולא להשקיף רק מהצד ולהגיב בשקיפות...
_________________
תוקן על ידי מהלעלעל ב- 17/02/2016 23:34:46

 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2016 23:34 |
|
| |
איזה קשקשנית שאני, המילה קשקשנית אגב, מזכירה לי את המילה מהלעלעל, זה מבלבל כזה, כנ"ל המילה מבלבל.. טוב, דחוף אני עפה למיטה...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2016 12:04 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2016 12:10 |
|
| |
רידה, תעזרי לי רגע למצוא פה קישורים משנה שעברה... פשוט אני צריכה למלאות את האשכול בנאומים עכשיו...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2016 12:43 |
|
| |
תוספת קטנה, בהשראת אולה, שטענה שאני צריכה ללכת על זה, כשדנו שתינו במאחורי הקלעים בנושאי ההשקפות והשקפופים למיניהן, והגענו לנושא המשקפיים כמובן, יען כי אני ציירתי את דיוקנה ללא משקפיים והיא דמיינה אותי בלי ולאף אחת אין מושג אם באמת השניה ממושקפת או לא. אך מכיוון שדנתי לעיל בעניין החכמה והפרופסוריות נצא מנקודת הנחה שלשתינו יש, כי נחמד להיות חכמות, ואחרי שהגענו לנושא המשקפיים הגענו לנושא ששמו 'בלי עין הרע' ולא בגלל שלמישהי כאן יש עין מודלקת, שהיא תשב לה בצד ותצחק ותשתה שוקו מוקצף, המושג בלי עין הרע, הוא מאד מעניין, החל מהעניין הדקדוקי, שצריך לומר בלי עין רעה, ולא בלי עין הרע, וכלה בזה שלמה באידיש אומרים קניינע הורע? אז מה זה באמת עין רעה, זה כמו עין צרה? משהו מאותה משפחה? לא כל כך נשמע לי יש פה משפחה עם 10+ ילדים שבלי עין הרע כולם תולעי ספרים לדוגמה, ולכולם בלי עין רעה יש משקפיים, ופה החל הדיון שלנו בעצם, רגע, התחלנו מהמשקפיים או מהעין הרעה? יקשקשנית שכמותי... אולהה,בואי לעזור לי...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2016 13:55 |
|
| |
שורש ש.ק.פ. הוא גם מלשון לשקוף. מה רש"י אומר על המילה משקוף? שהדלת שוקפת עליה. שוקפת משמע נטרקת בלשון ימינו אנו ועושה רעש גדול. משמע מינה כי יש שורשים בלשון העבריים שאותיותיהן דומות, שורשיהן זהים, אך משמעותם הפוכה. וכל כך למה? משום ששקוף מזן ש"סניקי הוא כזה שמתעלמים ממנו, לא שומעים אותו ולא עליו. ואילו משקוף נקרא שמו על שם הרעש הנשמע למרחוק. ואולי יש לתרץ כי אותם שקופים ש"סניקים אשר שמעם לא נשמע למרחוק, יש להרעיש ולהשקיף עבורם על מנת שיזכו ליחס וטיפול נאות והוגן. עד כאן דברי וזו דעתי. ומה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2016 17:26 |
|
| |
וואו! עשיתן לי סחרחורת:) לעזור לך ללכת לישון? |חיוך נחמד| אני מאמינה שזה יעזור לך |מהנהן במרץ|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2016 19:14 |
|
| |
אוי אסתרק! שכחתי כי חשקה נפשך שנה שעברה במשרת הרבנית, ונאמת לנו נאום אשר פוצץ את מה שנשאר מאיתנו אחרי השקשוקה של רידה...
אולה, בכיף, בואי, או שכשאני אבוא אלייך תשכיבי אותי ותעשי לי כיבוי אורות.. פחחח... אני הולכת לישון רק בחמש! 4.5 - המחקר נכשל...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2016 23:40 |
|
| |
בס"ד היום אני כותבת לכן נאום מפונז'ן, אבל לפני כן אני אתן הקדמה קצרה, אחת מדמויות הממלכה המוזרות למדי הוא היה, היה לו זקן ארוך ולבן, שיער פרוע וריח דוחה, פנים אדומות, ועיניים תכלת בוהקות, בגדיו היו עדות לטוב ליבם של אנשי כוזר, והוא היה קצת חולה, חולה נפש שגנב קרשים מהגבול כדי להגיע לגיאט לטפל בעצמו, ויקרא שמו - פאנז'י, אז מה זכה הוא שהנאום הנבנה היום בססגוניות בליל מוצש עמוס עם מזג אוויר מבלבל נכתב דווקא עליו? אז זהו, שהוא לא זכה מסיבה מסוימת, זה כי סתם התחשק לי, ולזאת יתקרא פאנז'י.. אופס, מה הקשר תשאלו מיד?.. אז ככה, אני והפאנז'י שלי (שזה איזה ניקית מהפורום, אבל זה קצת סודי..) פיתחנו לנו שפה מיוחדת עם פאנז'י, וכעת אני הולכת לגלות את צפונותיה ולהסביר את פירושיה ומדועיה, מתי משתמשים במילה פאנז'י? בשני מצבים - או כשזה מגיע למצב של 'זה יופי טופי שיש הדדיות בחיים' יעני - כשגם אני וגם הפיצול שלי (הפאנז'י שלי) חושבים בדיוק אותו דבר, אבל ממש בדיוק, ואני אתן דוגמאות, למשל, כשיוצא ששתינו ביחד הולכות, ואז מישהו שואל 'לאיפה את הולכת' ואנחנו עונות ביחד 'להביא כוס מים' אבל עונות ביחד ממש, באותו קצב ובאותה שניה, ולא רק זה, אלא ששתינו סתם תוקעות תשובה בלי קשר, למה באמת הלכנו למטבח סתם כדי לבדוק אם נשאר משהו מהפנטזיה שהייתה במקפיא בבוקר. או למשל, כששתינו ביחד חושבות בדיוק את אותה מחשבה ובאותו רגע ואולי גם באותו הקשר, זה מדהים.. סוג של תלפטיה, או שזה מה שזה בדיוק- כל מה שקשור לטלפתיה ביני לבין הפיצול שלי = פאנז'י המצב השני זה כשזה מגיע למצב של 'קולות בראש' וגם זה מתחלק לשניים, אחד - כשאני חושבת משהו אחד, והפיצול המפונז'ן שלי חושבת בדיוק אותו דבר - אבל הפוך לגמרי לגמרי, ממש קיצוני, לדוגמה - אני חושבת שזה נפלא לדבר איתה בטלפון והיא חושבת שזה ממש לא נפלא לדבר איתה בטלפון, ככה שיוצא שאני מדברת לאוויר והיא אחר כך טוענת שבדיוק התנתקה לה הקליטה, ועל זה פאנז'י היה אומר - תירוצים, תשאיר לקושיות שבגמרא, הדבר השני זה - כשאני בעצמי הפיצול של עצמי, כשאני חושבת משהו אחד אבל עושה משהו אחר, או חושבת אחרי רגע משהו אחר, לדוגמה - כשאני חושבת שזה רעיון נפלא לכתוב נאום לפורום אבל זה בכלל לא רעיון. או שאני חושבת שהשעה אחד עשרה וחצי זה שעה נפלאה ללכת לישון בה, אבל קבוע ללכת לישון מאוחר יותר או לדוגמה שלהחליט שיש דוגמה שלישית ובעצם אין בכלל.. פאנז'י זה גם כולל לדבר דברים לא לעניין (כגון - אני כותבת עכשיו נאום כי בדיוק סיימתי לאכול עוגיה..) וזה גם כולל לדבר דברים ממש לעניין, ס'תומרת, להגיד בדיוק מה שנכון (כגון 'כל העולם טועה וחושב שאני לא משוגע בזמן שאני כן' או 'כל העוילעם טועה וחושב שאני לא רבנית בזמן שאני כן') טוב, אני חושבת שנסחפתי עם נאומי הפאנז'י, רק אני אזכיר עוד כמה עניינים חשובים, כי כשחשבנו על זה, הגענו למסקנה שפאנז'י הלז הוא ממש מסכן, קודם כל - יש לו פיצול אישיות חריף, הוא סובל, הוא גם גונב לפעמים, הוא אחד לא הכי מאה שלמרות שידיעת הבעיה פותרת חצי ממנה לא בדיוק עוזר לו שהוא יודע את הבעיה שלו בעצמו, וחוץ מזה, שכשציירנו אותו שכחנו להסתכל בספר ולבדוק בדיוק איך הוא נראה (בערך איך שכתוב למעלה) והוא הצטייר - פעם אחת בידי הרבנית המהוללה ופעם אחת בידי הפאנז'י שלה (הוא צויר פעמיים, בגלל הפיצול..) אבל בשניהם הוא נראה כנער חביב למדי עם קצת סעיפים... מה התלהבנו עליו? שבנינו עליו נאום שלם?.. לקינן פתרונים...
עכשיו אני קוראת מה שאני כותבת.. ומתחילה לצחוק מעצמי, אבל הפיצול שלי רק אומרת לי ש'לזאת יקרא פאנז'י...'..;)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2016 00:28 |
|
| |
אני חוזרת הביתה, אחרי חתונה, הרחוב מלא במים, לוקח רגע לקלוט כי אמנם האולם המחניק הוא בני ברקי, ובבני ברק אין כל כך אוויר, אז באולם אין בכלל, וחנוק וחם ואני מתחרטת שלא הבאתי איתי איזה מאוורר אישי קטן שמתחבר ליו.אס.בי. וככה הייתי מחברת אותו למטען הנייד שלי במקום לנפנף לי עם צלחת חד פעמית שלפני רגע מישהו רוקן ממנה פלפל ממולא במשהו שדומה קצת בצורתו לאורז פרסי עגלגל וקשה והרוטב האדום (שמן+פפריקה) משפריץ עם כל נפנוף ונפנוף, בשקט, כשאף אחד לא שם לב, הולכת לפינה של הבר, שם יש כאלה גושי שמן מלאים באבקת תפוחי אדמה, החברה שבאה בחשאי ביחד איתי מנסה לזרום, ואני רק מצביעה לעבר העגלה שמאחורי כסא הכלה ושואלת אותה איזה צבע זה, ואז שתינו הולכות לבדוק איזה צבע זה בדיוק, למרות שכבר מרחוק רואים שזה בורדו, למרות שעכשיו זה שחור.. אבל זה האמתלה היחידה שמאשרת לנו ללכת למאחורי הפרגוד ולכרסם שם כמו עכבריות את גושי השמן, לסיום, יש קולה, יותר נכון - פטל בטעם קולה, והארוחה הנפלאה נגמרת. לדעתי - אפשר לחזור הביתה, זהו, שימחנו על הכלה, אמרנו מזל טוב, אכלנו וזה העיקר... אפשר לצאת החוצה... יוצאות החוצה, ואז מגלות את חוסר המזל.. הרחובות כמו איזה נחל נובע מקור, ואנחנו רועדות מקור, כל מקום שהיה מן מדרגה, ובבני ברק- בכל חור יש מדרגה, או שבכל מדרגה יש חור, נוצר מן מפל מרהיב עין, וגם בעין כמעט ונוצר כזה מפל, איך למען ה' עוברים פה את הכביש...?.. אני חסה על נעלי החסה שלי, סליחה, הקרטון. ומנסה לרקוד בגשם וללכת בין הטיפות, פה ושם מצליחה, אבל רק פה ושם.. והשיא זה כשהרכבים שנוסעים על המדרכה (לא בדיוק, הם נוסעים על הכביש, אבל מה לעשות שבבני ברק הכביש הוא המדרכה..) אז בנס הספקתי לקפוץ הצידה בלי לקבל כזה שליכט יפהפה, אבל נכנסתי לתוך שלולית במקום, והקרטון שלי התחיל להתפורר, במחשבה שניה, יכולתי כן לקבל את המקלחת הזאת מהרכב שעבר, ככה הייתי חוסכת אולי במקלחת, הרי זה ידוע שצריך לחסוך במים. איכשהו מגיעה, ומתיישבת לכתוב נאום, הבעיה היא שאין לי בדיוק על מה לכתוב, מה? על מזג אוויר?.. יקוואל היה אומר על זה שזה ממש יצירתיות שופעת, אני אומרת שזו ממש יציאתיות שופעת.. אז אולי כדאי שננתח את העניין הזה בדיוק, שהיא 'יצירתיות שופעת' ואיך מנתחים כזה עניין?... פשוט מאד, להתייחס לסוגיה המעצבנת שהיא, ששני אנשים נפגשים, ואין להם על מה לדבר, ונמאס ולא נעים לשבור את השתיקה ב'אז מה ככה?'... אז אגרתי מספר פתרונות יצירתיים שיכולים לשבור את השתיקה: הפתרון של יוזבדוש, שעובד נהדר, פשוט מאד, יש שאלה אחת מאד מעניינת, מלאה בפולמוסין ודעות רבות 'איזה פסטרמה את הכי אוהבת?'... אחח.. זה שאלה קשה מאד, וישר נכנסים לתוך אדי הוויכוח הנשגב ותוך רגע שוכחים שהיה פה אי פעם שקט שכזה... יש גם פתרון של מזג האוויר, פשוט מתחילים לדבר על מזג האוויר השקרן הזה שמחליט רגע שהוא ככה ורגע ככה, ממש פאנז'י - פיצול אישיות חריף!. הנה - זה בדיוק מה שעשיתי פה למעלה כשהחלטתי לדבר על מזג האוויר, אבל זה סודי העניין למה החלטתי לדבר דווקא על זה.. יש כמובן את הקטע שפתאום מתחילים לספר על איזה משהו שקרה לפני שלוש עשרה שנה שבדיוק מזכיר את זה ואת זה שעבר עכשיו מולי ואז נסחפים לנוסטלגיות עמוקות וזה מאמעש א געשמאק! טוב, אני לא אעשה לכם את כל הקורס עכשיו ככה בחינם, מי שרוצה לשמוע פתרונות נוספים, מוזמן לבוא אלי, בתשלום, ואני אלמד אותו את כל סודות המקצוע, הכתובת שלי, באחד מאולמות החתונה בבני ברק, כל פעם מקום אחר, תראו אותי ליד הבר עם הסיגרים, או ליד בקבוקי הקולה בלי גזים, בדרך כלל אני לא שייכת לא לצד של החתן ולא לצד של הכלה..
אגב, מזכיר לי סיפור לא נעים שאחי סיפר לי שנכח בו פעם, זה היה באיזה יום אחד, שהוא היה נורא רעב לאוכל של אולמות, כי כידוע - האוכל שם הוא אוכל טוב מאד, ששורד במקפיא במשך כמה שבועות טובים ועדיין יש לזה טעם של טרי משנת תשע"ו, (בתנאי שהתאריך העכשווי הוא אחרי כסלו) קיצער א מעיישה, הוא הלך לאולם, וזרם עם האנשים שם, יעני - אם ישאלו אותי מאיזה צד אני, לצד של החתן אני אומר הכלה, ולצד של הכלה אני אומר החתן.. איי איי איי... ופתאום נעמד שם האבא, ולקח את הרמקול לידיו, אחרי כחכוח שניים התחיל לנאום 'אני יודע שזה לא נעים מה שאני עושה, אבל יש פה מדי הרבה אנשים, לא חשבתי שיבואו כזה הרבה. אז סליחה על הבקשה, כל מי שקשור לצד החתן שילך לצד ימין, וכל מי שקשור לצד הכלה שילך לצד שמאל', מכיוון שאמרו שהאבא ההוא הוא אב החתן, הלך הוא מיד לצד שמאל, ביחד עם עוד מאתיים איש נוספים, ואז הוא שומע את הרמקול שואג 'כל מי שהלך לצד שמאל, שיעוף הרגע הביתה!!' האנשים נעו בהלם, סמוקים ומבולבלים, חלקם ממש היו באמצע ארוחה דשנה, למה הביתה? במה חטאו?!.. אבל לפני שהם הספיקו לחשוב הם שומעים את הרמקול זועק שוב 'זה בר מצווה פה!!!!'...
איי איי איי, ושלא נהיה אנו שוטים כמוהם, מזמינים אתכם - תבואו, לא מזמינים - אל תבואו... אבל אם מזמינים אתכם להגיב פה על הנאום הבנוי לתלפיות כי חבל שהוא נכתב לאוויר ואותיותיו אינן שקופות, אז בבקשה בואו, רק תאמרו מאיזה צד אתם..
יום טוב, שפע ברוכעס והצלחועס בכל מילי דמיטב אמן סלה!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2016 01:05 |
|
| |
מעללו!! עשית לו כייף בסיום יום עמוס... למרות שאין מילה כזו בכוזרית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2016 06:47 |
|
| |
| מהלעלעל כתבה: |  | אני חוזרת הביתה, אחרי חתונה, הרחוב מלא במים, לוקח רגע לקלוט כי אמנם האולם המחניק הוא בני ברקי, ובבני ברק אין כל כך אוויר, אז באולם אין בכלל, וחנוק וחם ואני מתחרטת שלא הבאתי איתי איזה מאוורר אישי קטן שמתחבר ליו.אס.בי. וככה הייתי מחברת אותו למטען הנייד שלי במקום לנפנף לי עם צלחת חד פעמית שלפני רגע מישהו רוקן ממנה פלפל ממולא במשהו שדומה קצת בצורתו לאורז פרסי עגלגל וקשה והרוטב האדום (שמן+פפריקה) משפריץ עם כל נפנוף ונפנוף, בשקט, כשאף אחד לא שם לב, הולכת לפינה של הבר, שם יש כאלה גושי שמן מלאים באבקת תפוחי אדמה, החברה שבאה בחשאי ביחד איתי מנסה לזרום, ואני רק מצביעה לעבר העגלה שמאחורי כסא הכלה ושואלת אותה איזה צבע זה, ואז שתינו הולכות לבדוק איזה צבע זה בדיוק, למרות שכבר מרחוק רואים שזה בורדו, למרות שעכשיו זה שחור.. אבל זה האמתלה היחידה שמאשרת לנו ללכת למאחורי הפרגוד ולכרסם שם כמו עכבריות את גושי השמן, לסיום, יש קולה, יותר נכון - פטל בטעם קולה, והארוחה הנפלאה נגמרת. לדעתי - אפשר לחזור הביתה, זהו, שימחנו על הכלה, אמרנו מזל טוב, אכלנו וזה העיקר... אפשר לצאת החוצה... יוצאות החוצה, ואז מגלות את חוסר המזל.. הרחובות כמו איזה נחל נובע מקור, ואנחנו רועדות מקור, כל מקום שהיה מן מדרגה, ובבני ברק- בכל חור יש מדרגה, או שבכל מדרגה יש חור, נוצר מן מפל מרהיב עין, וגם בעין כמעט ונוצר כזה מפל, איך למען ה' עוברים פה את הכביש...?.. אני חסה על נעלי החסה שלי, סליחה, הקרטון. ומנסה לרקוד בגשם וללכת בין הטיפות, פה ושם מצליחה, אבל רק פה ושם.. והשיא זה כשהרכבים שנוסעים על המדרכה (לא בדיוק, הם נוסעים על הכביש, אבל מה לעשות שבבני ברק הכביש הוא המדרכה..) אז בנס הספקתי לקפוץ הצידה בלי לקבל כזה שליכט יפהפה, אבל נכנסתי לתוך שלולית במקום, והקרטון שלי התחיל להתפורר, במחשבה שניה, יכולתי כן לקבל את המקלחת הזאת מהרכב שעבר, ככה הייתי חוסכת אולי במקלחת, הרי זה ידוע שצריך לחסוך במים. איכשהו מגיעה, ומתיישבת לכתוב נאום, הבעיה היא שאין לי בדיוק על מה לכתוב, מה? על מזג אוויר?.. יקוואל היה אומר על זה שזה ממש יצירתיות שופעת, אני אומרת שזו ממש יציאתיות שופעת.. אז אולי כדאי שננתח את העניין הזה בדיוק, שהיא 'יצירתיות שופעת' ואיך מנתחים כזה עניין?... פשוט מאד, להתייחס לסוגיה המעצבנת שהיא, ששני אנשים נפגשים, ואין להם על מה לדבר, ונמאס ולא נעים לשבור את השתיקה ב'אז מה ככה?'... אז אגרתי מספר פתרונות יצירתיים שיכולים לשבור את השתיקה: הפתרון של יוזבדוש, שעובד נהדר, פשוט מאד, יש שאלה אחת מאד מעניינת, מלאה בפולמוסין ודעות רבות 'איזה פסטרמה את הכי אוהבת?'... אחח.. זה שאלה קשה מאד, וישר נכנסים לתוך אדי הוויכוח הנשגב ותוך רגע שוכחים שהיה פה אי פעם שקט שכזה... יש גם פתרון של מזג האוויר, פשוט מתחילים לדבר על מזג האוויר השקרן הזה שמחליט רגע שהוא ככה ורגע ככה, ממש פאנז'י - פיצול אישיות חריף!. הנה - זה בדיוק מה שעשיתי פה למעלה כשהחלטתי לדבר על מזג האוויר, אבל זה סודי העניין למה החלטתי לדבר דווקא על זה.. יש כמובן את הקטע שפתאום מתחילים לספר על איזה משהו שקרה לפני שלוש עשרה שנה שבדיוק מזכיר את זה ואת זה שעבר עכשיו מולי ואז נסחפים לנוסטלגיות עמוקות וזה מאמעש א געשמאק! טוב, אני לא אעשה לכם את כל הקורס עכשיו ככה בחינם, מי שרוצה לשמוע פתרונות נוספים, מוזמן לבוא אלי, בתשלום, ואני אלמד אותו את כל סודות המקצוע, הכתובת שלי, באחד מאולמות החתונה בבני ברק, כל פעם מקום אחר, תראו אותי ליד הבר עם הסיגרים, או ליד בקבוקי הקולה בלי גזים, בדרך כלל אני לא שייכת לא לצד של החתן ולא לצד של הכלה..
אגב, מזכיר לי סיפור לא נעים שאחי סיפר לי שנכח בו פעם, זה היה באיזה יום אחד, שהוא היה נורא רעב לאוכל של אולמות, כי כידוע - האוכל שם הוא אוכל טוב מאד, ששורד במקפיא במשך כמה שבועות טובים ועדיין יש לזה טעם של טרי משנת תשע"ו, (בתנאי שהתאריך העכשווי הוא אחרי כסלו) קיצער א מעיישה, הוא הלך לאולם, וזרם עם האנשים שם, יעני - אם ישאלו אותי מאיזה צד אני, לצד של החתן אני אומר הכלה, ולצד של הכלה אני אומר החתן.. איי איי איי... ופתאום נעמד שם האבא, ולקח את הרמקול לידיו, אחרי כחכוח שניים התחיל לנאום 'אני יודע שזה לא נעים מה שאני עושה, אבל יש פה מדי הרבה אנשים, לא חשבתי שיבואו כזה הרבה. אז סליחה על הבקשה, כל מי שקשור לצד החתן שילך לצד ימין, וכל מי שקשור לצד הכלה שילך לצד שמאל', מכיוון שאמרו שהאבא ההוא הוא אב החתן, הלך הוא מיד לצד שמאל, ביחד עם עוד מאתיים איש נוספים, ואז הוא שומע את הרמקול שואג 'כל מי שהלך לצד שמאל, שיעוף הרגע הביתה!!' האנשים נעו בהלם, סמוקים ומבולבלים, חלקם ממש היו באמצע ארוחה דשנה, למה הביתה? במה חטאו?!.. אבל לפני שהם הספיקו לחשוב הם שומעים את הרמקול זועק שוב 'זה בר מצווה פה!!!!'...
איי איי איי, ושלא נהיה אנו שוטים כמוהם, מזמינים אתכם - תבואו, לא מזמינים - אל תבואו... אבל אם מזמינים אתכם להגיב פה על הנאום הבנוי לתלפיות כי חבל שהוא נכתב לאוויר ואותיותיו אינן שקופות, אז בבקשה בואו, רק תאמרו מאיזה צד אתם..
יום טוב, שפע ברוכעס והצלחועס בכל מילי דמיטב אמן סלה!
|
|
חחחח מהעללווו!! קודם כל, למה לאכול כמו עכבריות? לך באמת אין מה להתבייש ..לא יזיק לך לאכול איזה גוש שמן;) הסיפור הזה עם הבר מצווה זה אמיתי? וואלה,באמת לא נעים.. מזכיר לי סיפור שחברה שלי סיפרה,שאבא שלה הלך לחתונה בבני ברק,התיישב,וקם ללכת ליטול ידיים. כשהיא חזר הוא ראה שמישהו תפס לו את המקום. הוא ניסה להסביר לו שזה המקום שלו,אבל ההוא התרגז עליו באומרו ' זה המקום הקבוע שלי כבר 20 שנה'... נשלח מהאנדרואיד שלי
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2016 09:29 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2016 10:17 |
|
| |
חחחחחחחח.... אסתרק, שמחה ששימחתי צדקנית כמוך...:) מיאמוש - אני לא יודעת אם הסיפור אמיתי, מה שבטוח - אם אח שלי ישמע שזה מה שריכלתי עליו הוא נורא ישמח לשמוע שגם עליו ממציאים סיפורים... לאכול כמו עכבריות, למה את יודעת - שידוכים וזה, לא נעים שהשוויגער לעתיד רואה אותנו אוכלות בפה מלא ומכרסמות... חחחחחח רידה... יו חבל שלא הייתי שם! זה היה נכתב בתור סיקור חדש...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2016 03:15 |
|
| |
קודם כל, אני רוצה לחבר שיר, סליחה, לא אני, אני לא אעוף על עצמי (אפילו שמיאמוש שנה שעברה בחרה בי לרבנית כי אני עפה על עצמי - שגעון גדלות בכוזרית פשוטה) אז לא אני - אלא סתם משוררת פשוטה מערבות המזרח. אגב, אתם יודעים איך עושים שלום במזרח התיכון?.. צריך לוודאות שאתם במזרח התיכון, ואז פשוט לנופף ביד. אז הנה השיר שחובר: פורים בא, פורים בא, וכולם פה בשמחה רבה (בם בלמבם בם בם בם בלמבם בם בם בם) היום בפורום ממלכה נאום ארוך כמגילה (אני לא מבינה מי החכם הזה שהחליט ש'בא' 'רבה' ו'מגילה' זה חרוזים) הבה נצחקה חה חה חה הבה נשמחה חה חה חה הבה נגילה (זה בשביל החרוז למגילה) לה לה לה עם הנשפכים (של בחדרי)
הנשפכים האלה, מזכירים לי את המילה פכים, ופכים מזכירים לי את שירו, שניסתה לחקות את הרבנית מהלעלעל בהצלחה חלקית ומצחיקית... הנשפכים של בחדרי. בדיוק הם, והאייקונים החברים ובני משפחותיהם חייבים נאום משלהם, האייקונים של הפורום הם כאלה חמודים, יש בהם דביקות, נעימות, עריבות, ידידות, חביבות, נשיקות, מתיקות עד כלות הנפש. ואם ניקח את אזמל המנתחים הם גם יקבלו פה כל אחד את תפקידו ומהותו למען ידעו כולם מתי יש להשתמש בכל אחד מהם באופן הראוי לו. ונתחיל:  |מסמיק| האייקון האהוב עלי, קודם כל, הוא מסמיק כזה חמוד, יעני - נבוך ולחוץ שמא עשה טעות שלא באשמתו, למרות שבתוך תוכו הוא יודע שאשמתו היא היא הגורם העיקרי לטעות, אבל ברושם הראשוני, אנשים יוותרו לו, כי הוא נראה מסכן כזה ותמים (ולכן אני אוהבת אותו..) העיניים שלו פוזלות למעלה, מחפשות אחר הגבות שנעלמו לו, והפס הישר שבפה, עם הפרצוף הפחוס חסר האף והלחיים האדומות והנבוכות.. פשוט מושלם ליצור כזה שרק רוצה לברוח מהבמה, ולכן שמתי אותו ראשון, כדי שיוכל להעלם מהר.  |כועס| קודם כל, הוא אדום, זה דבר ראשון שרואים, אבל הוא כועס אמיתי כזה, הפה שלו מעוקל בזווית כזאת שמזכירה לי את הפרצוף של דיאלידן כשהוא נכנס לחדר של פילאק או אליהו, אבל בשונה מהסיטואציה, אני דווקא די מחבבת את האייקון הזה, ולו מהעובדה שהוא חוסך מילים רבות שבנוסח הטרמפ של מילכהה לא היו נשמעות טוב - או בשפה שלנו, - מילים שאין בשפה שלנו. הוא רק צריך פטיש חמש קילו והוא ינפץ את הקיר הקרוב מרוב עצבים, אבל הוא כזה צוציק וקטן, שהוא מזיז בדיוק לסבתא לונה (נודניקית) תאמת, שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, וכל מיני גיהנום שולטים בו, אבל נו.. כבר אמרתי שהוא מזכיר לי פה דמויות לא מסמפטות, ככה שגם אם הוא עובד עבודה זרה זה מתאים לו, ושלא נצטרך להשתמש בו אף פעם בעזרת ה' אמן כן יהי רצון.  |שמשי| הוא מתוק, אם יושיוש לא אוהבת, אז מתאים לאסתרק לאהוב, תקוע לו עם המשקפיים בשוויץ כזה של אחרי שיננית (מחייך לכל עובר ושב כאילו וכולם שמו לב שהוא עבר עכשיו צחצוח רציני) והמשקפיים.. שתלויים על אזני המן שנאכלו כבר, פשוט מתוקות.. למרות שלא יוצא לי להשתמש בו הרבה..  |מוציא לשון| האייקון הטפשון הזה, זחו"מ בבחדריאית, נראה כאילו בדיוק סיים לאכול איזה מגנום, בגניבה כמובן, או פרינגלס (אולה, שווה לך לבוא למופע של מיאמוש ומהללו) ותאמת - הוא גם מפונז'ן למדי, דורש איזה סטירונת קטנה (לא בצד של הלשון) כדי להחזיר אותו למצב מאופס, (מאופס מלשון 'אופס! איפה ריחפתי'?..) הוא גם כזה המנסה לרמוז שהוא נורא נורא מחכה למשהו נחשק, אבל אף אחד לא מבין מה חוץ ממנו בעצמו שכבר מרוגש כאילו והא קיבל את המשהו הזה..  |מבוהל| הוא החליט שיותר נעים להסתכל לצד ימין, אולי דווקא כי הוא עומד מול כל האייקונים הנזכרים לעיל, ולכן המבט שלו, נראה לי שזה היה הפרצוף שלכם כשהתחלתם לקרוא פה את הקשקושיידה שלי, או שזה היה הפרצוף של אסתרק כשהיא גילתה את המסיבה שעשינו לה, או יותר מתאים - בתוספת האייקון הקודם המוציא לשון, ככה היא הייתה נראית כשהיא ראתה את הממתקים אצל רידה.  |קורץ| החביבון, הפייבורט של מיאמוש, ההוא שתמיד כשהוא מגיע בסוף משפט מי שלא הבין את המשפט עובר הלאה, למה הוא מבין מיד שהמשפט לא היה מיועד לו, אלא רק למי שקלט את הקריצה... (מזכיר לי את הקריצה שהחלפנו כשאמרנו ש'היא שכנה של סבתא שלי' אה אסתרק?!...  :)  |מאושר| השמח בחלקו, ובכל מה שקיים, חסר דאגות ומשוויץ גם כן עם השיניים שלו, ממש יותר ממשקהו חלב שלא נשפך, אחד כזה שבא במקרים שממש שמחים ומאושרים ונהנים ומבסוטים כמו תינוק אחרי מקלחת, כמו מהלעלעל אחרי ארוחת ערב אצל רידה, כמו מהללו אחרי כוס שוקו מוקצף, כמו אסתרק אחרי פיצה זוגית וכמו אולה אחרי שהיא רואה חיילת ברכבת עם דגלון.  |מחייך| או יותר נכון - מפחד לחייך, נראה אחד כזה שמתלבט, ומחייך מעצם העובדה שלשכן שלו נחמד וטוב, יעני, טוב לו- אבל תראו מה יש אצלו... הוא חמודי כזה...  |מגולגל| נראה אחד אחרי שתיית יין, לא מחבבת אותו, אז אני גם לא אנתח אותו, רק אזכיר קודם לפני שאני עוזבת אותו לאנחות, שהפה שלו מזכיר לי איזה סוג של פיצול אישיות, ופיצולים כידוע, אני אוהבת למדי, אז הוא קצת פאנז'י, ובזה מסתכמת חמדיותו.  |עצוב| האייקון המסכן, דורש רחמים, הפה שלו מעוקל ועלוב, ורק רואים כמה שלא התייחסו אליו בעשור האחרון, אומלל ומדוכא, ומושפל עד דכא.  |בוכה| בוכה בכח, אומלל מיקנון, או שאני אמציא לו שורה חדשה: אומללות, מסכנות, מקננות, דמעות (מנוקד חיריק-ד'. שווא-מ'. שורוק-ו') ופתחון פההה למייחלים לך.. אוי שמחה לארצך וששון לעירך, אה אופס... נסחפתי עם התפילות של ראש השנה... האייקון המסכן הזה, איך שהוא בוכה בכח, ודמעות שזולגות לו גדולות יותר מהעיניים עצמן, דמעות שחורות.. נשמע ממצא נדיר.. הוא בטח מהאלה שצועקים סתם 'וואהה' ו'אייהההה' וכששואלים אותם מה כואב להם הם לא בדיוק זוכרים, אולי מעצם העובדה שאף פעם לא כאב להם משהו, זה פשוט סגנון חדש של תלונה, ותלונות הרי - זה אחד הדברים הכיפים ביותר שקיימים, כמו שנאמר: 'כשאין האדם מתלונן על התכלית, למה לו חיים?!...'  |המום| פותח עיניים המומות, היאך העיזו האנשים לומר כך וכך?!?!! ועוד לידי! זה ממש בלתי נסבל! והתדהמה שעל פניו, 'מה? באמת זה קרה?! באמת מנתחים עכשיו מה שאני חושב ואומר וכו' לא חמודי, אני לא קוראת מחשבות, זה סתם כשרון מסוים.  |הולך לישון| ההוא פתאום התקטן לו הפרצוף, ונוסף לו כובע של גמדים (בשביל זה הוא התקטן אולי...) והוא כולו עם פרצוף הכי ערני בעולם מנופף לו ביד בהתלהבות ואומר בלחש, חושש להעיר את העצבני האדום מלמעלה 'אני הולך לישון' ואז מסתובב באלגנטיות אחרי ברכת לילה טוב נחמדה, לילה טוב ומבורך, סורי. ואחר כך מתחיל לנקות ולסדר את הבית עד שהוא מתעייף באמת, הו אז הוא נכנס לפורום שוב, כותב בוקר טוב של יום אחר כך, למה כבר השעה היא כמעט בוקר, ונעלם בחסות החשיכה כמו הרומאים שנעלמו אחרי שהעששית התנפצה לנפתלי. לילה טוב! המשך אולי יבוא יום אחר.. אני הולכת לישון 
אגב, אחרי הכל, אני שמה לב ונזכרת, שבמחשב אין בכלל את האייקן הנשפך... סתם הוא הביא את כל המהומה ובסוף ברח בלי להשאיר עקבות... בנתיים בני המשפחה נתפסו כערובה
תוקן על ידי מהלעלעל ב- 13/03/2016 21:07:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2016 23:16 |
|
| |
יואו איך חסרה לי עכשיו האפליקציה אני חייבת את הנשפך כאן דחוווף!!!
מעללו את פשוט חונקת מצחוק:):):) שכנה מתוקה של סבתא שלי
|
|
|
|
|