קודם כל, אני רוצה לחבר שיר, סליחה, לא אני, אני לא אעוף על עצמי (אפילו שמיאמוש שנה שעברה בחרה בי לרבנית כי אני עפה על עצמי - שגעון גדלות בכוזרית פשוטה) אז לא אני - אלא סתם משוררת פשוטה מערבות המזרח. -מה שנכון נכון אגב, אתם יודעים איך עושים שלום במזרח התיכון?.. צריך לוודאות שאתם במזרח התיכון, ואז פשוט לנופף ביד. אז הנה השיר שחובר: פורים בא, פורים בא, וכולם פה בשמחה רבה (בם בלמבם בם בם בם בלמבם בם בם בם) היום בפורום ממלכה נאום ארוך כמגילה (אני לא מבינה מי החכם הזה שהחליט ש'בא' 'רבה' ו'מגילה' זה חרוזים) הבה נצחקה חה חה חה הבה נשמחה חה חה חה הבה נגילה (זה בשביל החרוז למגילה) לה לה לה עם הנשפכים (של בחדרי)
הנשפכים האלה, מזכירים לי את המילה פכים, ופכים מזכירים לי את שירו, שניסתה לחקות את הרבנית מהלעלעל בהצלחה חלקית ומצחיקית... הנשפכים של בחדרי. בדיוק הם, והאייקונים החברים ובני משפחותיהם חייבים נאום משלהם, האייקונים של הפורום הם כאלה חמודים, יש בהם דביקות, נעימות, עריבות, ידידות, חביבות, נשיקות, מתיקות עד כלות הנפש. ואם ניקח את אזמל המנתחים הם גם יקבלו פה כל אחד את תפקידו ומהותו למען ידעו כולם מתי יש להשתמש בכל אחד מהם באופן הראוי לו. ונתחיל:  |מסמיק| האייקון האהוב עלי, קודם כל, הוא מסמיק כזה חמוד, יעני - נבוך ולחוץ שמא עשה טעות שלא באשמתו, למרות שבתוך תוכו הוא יודע שאשמתו היא היא הגורם העיקרי לטעות, אבל ברושם הראשוני, אנשים יוותרו לו, כי הוא נראה מסכן כזה ותמים (ולכן אני אוהבת אותו..)העיניים שלו פוזלות למעלה, מחפשות אחר הגבות שנעלמו לו, והפס הישר שבפה, עם הפרצוף הפחוס חסר האף והלחיים האדומות והנבוכות.. פשוט מושלם ליצור כזה שרק רוצה לברוח מהבמה, ולכן שמתי אותו ראשון, כדי שיוכל להעלם מהר.  |כועס| קודם כל, הוא אדום, זה דבר ראשון שרואים, אבל הוא כועס אמיתי כזה, הפה שלו מעוקל בזווית כזאת שמזכירה לי את הפרצוף של דיאלידן כשהוא נכנס לחדר של פילאק או אליהו, אבל בשונה מהסיטואציה, אני דווקא די מחבבת את האייקון הזה, ולו מהעובדה שהוא חוסך מילים רבות שבנוסח הטרמפ של מילכהה לא היו נשמעות טוב - או בשפה שלנו, - מילים שאין בשפה שלנו. הוא רק צריך פטיש חמש קילו והוא ינפץ את הקיר הקרוב מרוב עצבים, אבל הוא כזה צוציק וקטן, שהוא מזיז בדיוק לסבתא לונה (נודניקית)תאמת, שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, וכל מיני גיהנום שולטים בו, אבל נו.. כבר אמרתי שהוא מזכיר לי פה דמויות לא מסמפטות, ככה שגם אם הוא עובד עבודה זרה זה מתאים לו, ושלא נצטרך להשתמש בו אף פעם בעזרת ה' אמן כן יהי רצון.  |שמשי| הוא מתוק, אם יושיוש לא אוהבת, אז מתאים לאסתרק לאהוב, תקוע לו עם המשקפיים בשוויץ כזה של אחרי שיננית (מחייך לכל עובר ושב כאילו וכולם שמו לב שהוא עבר עכשיו צחצוח רציני) והמשקפיים.. שתלויים על אזני המן שנאכלו כבר, פשוט מתוקות.. למרות שלא יוצא לי להשתמש בו הרבה.. |מוציא לשון| האייקון הטפשון הזה, זחו"מ בבחדריאית, נראה כאילו בדיוק סיים לאכול איזה מגנום, בגניבה כמובן, או פרינגלס (אולה, שווה לך לבוא למופע של מיאמוש ומהללו)- מה הקשר פרינגלס? הבאנו לך שוקולד נראה לי..או שאת הבאת לנו:)) ותאמת - הוא גם מפונז'ן למדי, דורש איזה סטירונת קטנה (לא בצד של הלשון) כדי להחזיר אותו למצב מאופס, (מאופס מלשון 'אופס! איפה ריחפתי'?..)הוא גם כזה המנסה לרמוז שהוא נורא נורא מחכה למשהו נחשק, אבל אף אחד לא מבין מה חוץ ממנו בעצמו שכבר מרוגש כאילו והא קיבל את המשהו הזה..  |מבוהל| הוא החליט שיותר נעים להסתכל לצד ימין, אולי דווקא כי הוא עומד מול כל האייקונים הנזכרים לעיל, ולכן המבט שלו, נראה לי שזה היה הפרצוף שלכם כשהתחלתם לקרוא פה את הקשקושיידה שלי, או שזה היה הפרצוף של אסתרק כשהיא גילתה את המסיבה שעשינו לה, או יותר מתאים - בתוספת האייקון הקודם המוציא לשון, ככה היא הייתה נראית כשהיא ראתה את הממתקים אצל רידה. |קורץ| החביבון, הפייבורט של מיאמוש, ההוא שתמיד כשהוא מגיע בסוף משפט מי שלא הבין את המשפט עובר הלאה, למה הוא מבין מיד שהמשפט לא היה מיועד לו, אלא רק למי שקלט את הקריצה... (מזכיר לי את הקריצה שהחלפנו כשאמרנו ש'היא שכנה של סבתא שלי' אה אסתרק?!...:) - חן חן על ההקדשה |מאושר| השמח בחלקו, ובכל מה שקיים, חסר דאגות ומשוויץ גם כן עם השיניים שלו, ממש יותר ממשקהו חלב שלא נשפך, אחד כזה שבא במקרים שממש שמחים ומאושרים ונהנים ומבסוטים כמו תינוק אחרי מקלחת, כמו מהלעלעל אחרי ארוחת ערב אצל רידה, כמו מהללו אחרי כוס שוקו מוקצף, כמו אסתרק אחרי פיצה זוגית וכמו אולה אחרי שהיא רואה חיילת ברכבת עם דגלון. חחחחחחח
 |מחייך| או יותר נכון - מפחד לחייך, נראה אחד כזה שמתלבט, ומחייך מעצם העובדה שלשכן שלו נחמד וטוב, יעני, טוב לו- אבל תראו מה יש אצלו... הוא חמודי כזה...  |מגולגל| נראה אחד אחרי שתיית יין, לא מחבבת אותו, אז אני גם לא אנתח אותו, רק אזכיר קודם לפני שאני עוזבת אותו לאנחות, שהפה שלו מזכיר לי איזה סוג של פיצול אישיות, ופיצולים כידוע, אני אוהבת למדי, אז הוא קצת פאנז'י, ובזה מסתכמת חמדיותו. |עצוב| האייקון המסכן, דורש רחמים, הפה שלו מעוקל ועלוב, ורק רואים כמה שלא התייחסו אליו בעשור האחרון, אומלל ומדוכא, ומושפל עד דכא. |בוכה| בוכה בכח, אומלל מיקנון, או שאני אמציא לו שורה חדשה: אומללות, מסכנות, מקננות, דמעות (מנוקד חיריק-ד'. שווא-מ'. שורוק-ו') ופתחון פההה למייחלים לך.. אוי שמחה לארצך וששון לעירך, אה אופס... נסחפתי עם התפילות של ראש השנה...האייקון המסכן הזה, איך שהוא בוכה בכח, ודמעות שזולגות לו גדולות יותר מהעיניים עצמן, דמעות שחורות.. נשמע ממצא נדיר.. הוא בטח מהאלה שצועקים סתם 'וואהה' ו'אייהההה' וכששואלים אותם מה כואב להם הם לא בדיוק זוכרים, אולי מעצם העובדה שאף פעם לא כאב להם משהו, זה פשוט סגנון חדש של תלונה, ותלונות הרי - זה אחד הדברים הכיפים ביותר שקיימים, כמו שנאמר: 'כשאין האדם מתלונן על התכלית, למה לו חיים?!...'  |המום| פותח עיניים המומות, היאך העיזו האנשים לומר כך וכך?!?!! ועוד לידי! זה ממש בלתי נסבל!והתדהמה שעל פניו, 'מה? באמת זה קרה?! באמת מנתחים עכשיו מה שאני חושב ואומר וכו' לא חמודי, אני לא קוראת מחשבות, זה סתם כשרון מסוים.  |הולך לישון| ההוא פתאום התקטן לו הפרצוף, ונוסף לו כובע של גמדים (בשביל זה הוא התקטן אולי...) והוא כולו עם פרצוף הכי ערני בעולם מנופף לו ביד בהתלהבות ואומר בלחש, חושש להעיר את העצבני האדום מלמעלה 'אני הולך לישון' ואז מסתובב באלגנטיות אחרי ברכת לילה טוב נחמדה, לילה טוב ומבורך, סורי. ואחר כך מתחיל לנקות ולסדר את הבית עד שהוא מתעייף באמת, הו אז הוא נכנס לפורום שוב, כותב בוקר טוב של יום אחר כך, למה כבר השעה היא כמעט בוקר, ונעלם בחסות החשיכה כמו הרומאים שנעלמו אחרי שהעששית התנפצה לנפתלי.לילה טוב! המשך אולי יבוא יום אחר.. אני הולכת לישון
אגב, אחרי הכל, אני שמה לב ונזכרת, שבמחשב אין בכלל את האייקן הנשפך... סתם הוא הביא את כל המהומה ובסוף ברח בלי להשאיר עקבות... בנתיים בני המשפחה נתפסו כערובה
תוקן על ידי מהלעלעל ב- 13/03/2016 21:07:45 |
