שקלים

עד עכשיו לא זכה הפורום לאשכול על פר' שקלים ולכן אני פותח אותו חגיגית.
ראשית אכוון לקיים מצות השמעה על השקלים, ועכשיו אוכיח שאין מצוה כזו שקלים.
ובכן, בתורה נצטווה משה שכאשר ימנה את בני ישראל יקח מכל אחד מהם כופר נפש בשווי חצי שקל, זאת כדי להגן עליהם מסכנת הנגף האופיינית למניינים.
במכתב עתיק מבבל מתואר מפקד שנערך בקרב שבטי הנוודים השמיים בסביבה, הכותב מספר שהוא ביצע את הפולחנים הראויים והרגיע את הרוחות. מכאן למדו החוקרים שהאמונה השמית הקדומה הניחה שמפקדים צופנים בחובם סכנה כלשהי ופולחנים מסויימים נועדו למנוע אותם.
מה היתה הסכנה? רש''י מייחס אותה לאמונה החז''לית שבדבר שבמניין יש סכנה, כנראה עין הרע. ניתן להגות באפשרויות נוספות.
עכ''פ, לאורך הנ''ך אנו אכן רואים שחששו לסכנה זו, שאול פקד את ישראל ב'טלאים' (קרבנות?) ודוד שלא עשה כן גרם לנגף נורא.
אבל אין בתורה שום חובה להביא חצי שקל מידי שנה לבדק הבית, אלא שכשעושים מניין יש לתרום כסף למקדש. (והרמב''ן מציין שדין זה נאמר רק למשה והמפקד הספציפי שערך, שהרי לא נאמר שם 'לדורותיכם' וכדומה. לכן טעה דוד וכנראה שלכן היה ניתן לפתור את סכנת הנגף בדרכים נוספות כמו קרבן)

מהו המקור, אם כן?
התשובה נמצאת בסיפור על המלך יהואש שמופיע בשתי גרסאות: במלכים (ב,יב) ובדה''י (ב,כד). יהואש מלך ביהודה אחרי נפילת בית אחאב והדמות החזקה בממלכה היתה מורהו הרוחני, הכהן הגדול יהוידע. עם קשר או בלי קשר לכך, החליט יהואש לעשות רפורמה בניהול כספי המקדש. לפי מלכים הוא מינה את הכהנים לנהל את בדק הבית מכיסם ובתמורה העניק להם את כל הכסף המובא לבית ה', מה שכלל "כסף עובר איש כסף נפשות ערכו כל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה'". יונתן בן עוזיאל (ואחריו כל המפרשים) ביאר שמדובר בשלושה סוגי כסף והראשון בהם, 'כסף עובר' הוא הכסף שנותנים העוברים על הפקודים, הוא הוא כסף המניין.
אבל לפי דה''י הוא שלח את הלויים מדי שנה למסע גביית מס ברחבי יהודה, זאת כדי לגבות את 'משאת משה עבד האלוקים על ישראל במדבר' נראה שיהואש הפך את מס השקלים החד פעמי של משה למס שנתי קבוע.
בכל אופן, בשנת 23 ליהואש התברר לו שהכהנים/לויים לא מבצעים את משימתם נאמנה. אז הוא החליט להוציא את התפקיד משליטתם (לגרסת מלכים היתה כאן פגיעה עצומה במעמד הכהנים) ובנה ארון בחצר המקדש. כל הבאים למקדש הניחו שם את מתנותיהם ויהוידע וסופר המלך היו אחראים על השימוש בכסף. לגרסת דה''י הוא למעשה הפסיק את גביית המס הקבועה ועבר להתנדבות. (אלא שכולם שמחו מאד להעניק מכספם למקדש. בדה''י תמיד אנשים שמחים לעשות את רצון ה') ניתן ליישב את שתי הגרסאות ולטעון שמדובר בחלקים של רפורמה אחת.
מנהג זה נמשך לאורך ימי בית ראשון, ובסיפורי מלכים על יאשיהו (ב,כב) אנו מוצאים את שומרי הסף (הם הם הלויים השוערים) אוספים כסף לבית ה', דה''י (ב,לד,ט) מפרש יותר ומספר שיאשיהו, במסגרת מאמציו להשתלט על שטחים מממלכת ישראל החרבה, שלח את הלויים שומרי הסף לבצע גביית מס למקדש ברחבי הארץ.

אחרי בניין בית שני התכנסו העולים בירושלים וכרתו ברית מפוארת שנקראה 'ברית אמנה' במהלכה הם התחייבו 'לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית א-לוהינו' (י,לג) מס זה, שנוצר מן הסתם בהשראת דין מחצית השקל והנוהג העתיק מימי בית ראשון, הפך עם הזמן לחובה השנתית המפורסמת בכינוי 'מחצית השקל'. אלא ששיעור המס המקורי היה שליש שקל. למה? המלבי''ם (מלכים א,ז,כו) מוכיח מפסוקים שונים בעמוס וביחזקאל ששיעור השקל גדל במהלך השנים, כך ששקל היה שווה שלושים גרה. אבל חז''ל פירשו ששליש שקל גדול מחצי שקל והכוונה שלושה שקלים בשנה (ירושלמי שקלים ב,ג) או ש'בראשונה היו שוקלים דרכונות' (משנה שם) - מטבעות ענק שאולי ערכם שלושה שקלים.

אחר כך נוצרה מטבע ייחודית שערכה חצי שקל ושימשה למס השנתי, עם הזמן התחילו לקרוא לה שקל. וזהו מטבע השקל של חז''ל שערכו חצי סלע.


ומכאן אתם מוזמנים לדון להנאתכם בנושא מצוות מחצית השקל על משמעויותיה ההיסטוריות, הפילוסופיות, הסוציולוגיות, הכלכליות וכן הלאה.