שאיפות, אופקים!

ולכן ביקשתי מידידנו מם שידגים.

הייתי שמח אם נוכל לראות דוגמא שאחרונים דנו בה והעילוי ממיצט נתן הסבר מקורי שלא על דעת איש מעולם ושהוא באמת מוציא מהכלים.

ושוב, איני מתכונן לזלזל בעילוי ממיצט אם מישהו שמע זאת מדברי.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/03/2016 16:01:14

נניח שהוא נתן. הטענה הייתה שהוא הצליח להעלות את דורו בניגוד למה שהיה פעם. את זה מ צריך להוכיח.

בכל הנושאים האלו קיימת הטעיה אופטית בין ההווה לעבר.

לדוגמה, פעם היו למדנים מופלגים בישיבות.כשבודקים מתברר ששמענו על מיעוט קטן והוא נקבע בתודעתנו, מאידך כשאנו מסתכלים על ההווה אנחנו רואים אלפי לומדים ובקושי מזהים ביניהם את החריג והמיוחד.
וה"ה במוזיקה ותחומים נוספים.

בעלבעמיו,

התרשמותי שתורתו שבעל-פה של העילוי ממייצ'ט היתה גדולה לאין ערוך מתורתו הכתובה, שהתיאורים של תלמידיו את שיעוריו מציירים ציורים מופלאים שלא מהעולם הזה, ואילו את כתביו לא הגיה ולא סידר ולא הוציא לאור. מאחר שדיבורו היה מעט המחזיק את המרובה, ואילו חידושיו הכתובים, שאכן את ההקדמה למהדורה הראשונה כתבה רעייתו, רחוקים מלהיות מוגהים, לענ"ד על בקשתך אולי יכול להשיב רק אחד מתלמידי תלמידיו הממשיכים ללמוד את תורתו.  

יש,

אינני יודע עד כמה העילוי ממייצ'ט הצליח להעלות את דורו אם בכלל. אולם נראה לי שבתקופת הראשונים היו בהחלט חכמים שהצליחו להעלות את דורם ואת הדורות הבאים באופן משמעותי. לדוגמא, רבי שמואל הנגיד שסלל את הדרך לתור הזהב של שירת יהדות ספרד, או הרי"ף שסלל את הדרך לפסיקת הלכה.

תוקן על ידי מם80 ב- 13/03/2016 16:01:59

מ
ספר לי קרוב משפחה, יהודי יודע ספר ששמע שיעורי מת"ח מופלג. אותו ת"ח היה ידוע גם בכושר הדברו שלו וביכולתו הריטורית שהצטרפה לתוכן הדברים. הוא אמר לי שכאשר שמעו את השיעור, היה ברור למאזינים שפרושו של הרב הוא היחיד והמוכרח בסוגיה.
אני לא זכיתי לשומעו, אך קראתי דברים שבכתב. דברים יפים ונאים ללא ספק, אך האם הם מוכרחים כפי שתיאר קרובי? בבחינה מדוקדקת ניתן למצוא קושיות ופירכות שאינן גורעות מגדלותו של האומר.
מסקנה, עם כל החשיבות שבהתרשמות תלמידים אולי כדאי לפעמים דווקא לקרוא את הדברים ממרחק זמן.

בעלבעמיו,

לא זכינו לקבל את תורתו של העילוי ממייצ'ט בכתב, אלא רק שמועות והדים כתובים מתורתו. יש עוד גדולי תורה, כגון רבי יוסף זונדל מסלנט שלא כתב ספרים, או רבי אליהו ברוך קמאי אשר כתביו אבדו, שלא זכינו לקבל את תורתם בכתב. יש חכמים המעדיפים לקיים תורה שבעל-פה לא ניתנה להיכתב. ויש חכמים, כגון רבי או הרמב"ם, שבאמת מצליחים לכתוב את הדברים כראוי למען הדורות הבאים.

תוקן על ידי מם80 ב- 13/03/2016 16:13:57

זכיתי לשמוע כמה תלמידי חכמים גדולים.
אני מנסה להבין מה היה שונה מהותית בתורתם של אלו שהזכרת את שמם.

פעם העילוי ממייצ'ט אמר לאחד מעמיתיו בתשובה לשאלתו שהוא מחשיב את הרמב"ם יותר מכל חכמי ישראל שקדמו לו הרבה מאות בשנים. העמית תמה איך הוא מחשיב את הרמב"ם השייך לתקופת הרבנים יותר מרס"ג הנחשב בין המצויינים שבתקופת הגאונים, שהרי כל תקופה עומדת על מדרגה נמוכה בערך מקודמתה. השיב לו העילוי שהחלוקה לתקופות איננה מסיני, שהגבולות ההיסטורים אינם אלא דבר של הסכמה, משל למה הדבר דומה, לכך שבגיאוגרפיה יש גבולות טבעיים, כגון האוקיאנוס האטלנטי בין אמריקה ואירופה, ויש גבולות מוסכמים, כגון הגבול בין אשכנז ופולין, שיוכל להשתנות. משהרגיש שהשקפותיו על הערך האובייקטיבי שמייחסים לחלוקת התקופות אינם מתקבלים על לב שומעו, נשתתק ונשתקע במחשבות עמוקות, דן בינו לבין עצמו על השקפותיו. כעבור כשעה, אמר: אני מחזיק בכל תוקף דעתי בהשקפתי זו על הרמב"ם, ומוסיף עליה ואומר שאפילו בדורו של רבינא ורב אשי לא היה נחשב הרמב"ם לקטלי קניא באגמא.  

מסתבר שגם פעם היו ת"ח מופלגים שאף אחד לא התעניין בהם.
אם נחפש מקבילה לדמויות שציינת, הרי לך ר' חיים, הרב קוק והחזו"א שסללו דרכים לבאים אחריהם.

העילוי ממייצ'ט היה בדרגה של גדולי הראשונים. למה הרמב"ם הצליח להשפיע באופן משמעותי על דורותיו ועל הדורות הבאים והעילוי ממייצ'ט לא, זו שאלה שתשובתה אולי קשורה לעניין של שאיפות ואופקים.

אני בדרך כלל משתמש בגדולומטר שלי יותר מאחרים וכועסים עליי. עדיין לא הגעתי למקום שבו אני יכול לדרג את גדולי האחרונים (האמתיים) ולהשוות אותם לגדולי הראשונים. כנראה שיש לי עוד מה ללמוד. אז אנא החכימני - מהי דרגת גדולי הראשונים ואיך הגעת למסקנה שהעילי ממייצ'יט הגיע אליה?

ומניין שהאחרונים הם לא יותר מהראשונים?

[הדיון התגלגל למחוזות קצת רחוקים. אבל קשה להתאפק - כשאני קורא רשב"א, רמבן וכדו' - יש לי אשליות שיכלתי לכתוב זאת, עקרונית עם מאמצים וכו' וגם אם לא אני אז מוכשרים ממני. רעק"א - אין לי אשליות]

שאלות טובות.

לענ"ד ראשית-כל אפשר לעשות הבחנה ברורה בין תקופת הראשונים בספרד לבין תקופת האחרונים באשכנז. בתקופת הראשונים בספרד החינוך היה כזה שהצמיח הן גדולי תורה עם אופקים והן חכמים בתחומים שונים לומדי תורה. בתקופת האחרונים באשכנז החינוך היה כזה שבד"כ במקום בו יש תורה אין חכמה ובמקום בו יש חכמה אין תורה (והרב מרדכי אלישברג כבר עמד על הדברים בספרו "שביל הזהב"). לכן, חכמים כגון העילוי ממייצ'ט או הראי"ה קוק היו היוצא מן הכלל שאיננו מעיד על הכלל, שאיכשהו הצליחו להתעלות על החינוך המצומצם שקיבלו.