| נשלח ב-16/3/2016 02:50 |
 |
| |
שכוייח על השאלה ;)
אני מהמועדון של 990 ועופה_מוזרה 
נניח שאני מהטיפוס המלא חדווה וששון עם סטיקר של 'איזה כיף להיות רווקה' נישא בגאון
ומפזמת לכולם (אפרופו..) - חי כמו פרפר חופשי ומאושר,
כל חיי אני לבד, לא חייב לאף אחד'
האם זה לא מבריח יותר הצעות נורמליות מאשר קצת דיכי? תחשבו לכמה נשמות טובות יצבט הלב
כשיראו אותנו,עלובי החיים ,באיזו שמחה משפחתית לבד או קצת בעצבות ,כמה הצעות יזרמו אח''כ
ו990 (מסובך מדי להפוך לאנגלית בשעה כזאת)
אהבתי מאד את נקודת המבט שלך בתגובה למטה.. אשרי אשתך:)
אני חושבת שהמשקל הוא פחות על שידור שמחה/עצב
ויותר על הקרנת שלמות עצמית וקבלת המצב. (עוזר לגבי היאוש. לשמוח? זה משו אחר)
והזכרת קצת את תבואת השיגעון של ר' נחמן: הכי כיף להיות קליל שלא חושב על כלום,
אבל מצד שני צריך את רגעי העצב והדיכאון -הם הסימן המעורר שלנו-
שגם אם חיי הרווקות שלנו גדושים (מסופקים ומלאי חוויות -אופטימלי)הכי חשוב לא להתקבע בלבדיות הזאת,לזכור להסתכל פנימה להמשיך ללמוד להתקדם מכל מה שעובר עלינו
תוקן על ידי עלמתילי ב- 16/03/2016 02:54:18
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2016 09:27 |
|
| |
עצב זה סיטרא אחרא, ואסור להיות בעצב לא רק לפי ר' נחמן אלא גם לפי כל 'גדול' שעסק ב'פנימיות'. באמת כנראה שצריך למצוא את הקו ה(מאוד) דק של שימוש ברגש הנוגה כדי להתחבר אל עצמינו ולהפוך טובים יותר, תוך זהירות גדולה לא ליפול אל עצבות. קשה...קשה כל כך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2016 16:21 |
|
| |
אהבתי את נושא האשכול:)
אני לגמרי הטיפוס השני. אופטימית, שמחה....
אני מרגישה שטוב לי ואני נמצאית במקום טוב עם עצמי...
נכון שלפעמים פחות טוב,
אבל אני לא ישדר את זה לאנשים, אני יפתור את זה ביני לבין עצמי.
בחיים אני לא ייתן לאנשים לרחם עלי או ישדר אומללות,
גם אם בגלל זה יציעו לי עוד 2 הצעות.
זה לא שווה לי את זה.....
לא נראה לי שאנשים חושבים שאם נראה שטוב לי ואני מאושרת
לא צריך להציע לי הצעות אן שצריך פחות לחשוב...
כי בסופו של דבר כולם רוצים להתחתן,
רק כל אחד בוחר לעצמו דרך אחרת להתמודד עם הסיטואציה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2016 16:47 |
|
| |
| IAF990 כתב: |  |
עצב זה סיטרא אחרא, ואסור להיות בעצב לא רק לפי ר' נחמן אלא גם לפי כל 'גדול' שעסק ב'פנימיות'.
באמת כנראה שצריך למצוא את הקו ה(מאוד) דק של שימוש ברגש הנוגה כדי להתחבר אל עצמינו ולהפוך טובים יותר, תוך זהירות גדולה לא ליפול אל עצבות.
קשה...קשה כל כך.
|
|
הוא אמר שרק שעה ביום (בהתבודדות) להיות עם לב נשבר (לא עצבות¡) ושאר היום להיות בשמחה¡¡¡ נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2016 19:28 |
|
| |
| IAF990 כתב: | |
אני לא יודע, אבל נוטה לחשוב שכותבים נאבעך...עכ'פ אני לא בא אלייך בתלונות, את בטח מתאמנת לקראת פורים על חייב איניש לבישומי (ולא עם קוקו שאנל)
|
|
כותבים ; נעבאך  אני לא כל כך עצוב על שידוכים בלבד, קורה שיש תקופות עצובות, כשאני שמח אז אני לא עושה את זה בקולי קולות . מי שיש לו לב טוב אז הוא יעזור לך בכל מקרה, עלינו להרגיש טוב, כי זה לא הכי פשוט להיות שמח ומאושר, להיות שמח זו מדריגה גבוהה. עלינו להיות שלוים, להיות שלוים זה המדריגה הכי נמוכה של השמחה, וזה התפקיד שלנו = להרגיש טוב, לשים לב למה שאנחנו חשים, ולהשלים עם מה שקורה - עד כמה שאפשר, ואז אנחנו שלוים /יחסית, ואז יש לנו מעט שמחה בלב  נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2016 21:10 |
|
| |
טוב
שאלה ממש מעניינת!
וסתם שתדע שאכן עצבות היא באמת מקום שני אחרי הכעס.. כי הכעס לכשעצמו הוא עבודה זרה, והעצבות מביאה לידי חטא, כך שגם העצבות היא סוג של עבירה...
לגביי, אני טיפוס דיי סוער. אני לא יכולה לומר על עצמי שאני אדם עצוב וגם לא אדם שמח. בדרך כלל אני שמחה, אבל נלחצת הרבה מהשלכות לעתיד. לדוג' פגישה ראשונה עם בחור מלחיצה אותי... אבל בו זמנית אני מסוגלת להיות שמחה מאלף ואחת סיבות אחרות.
בקיצור, מתוסבכת
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2016 22:01 |
|
| |
| IAF990 כתב: | |
עצב זה סיטרא אחרא, ואסור להיות בעצב לא רק לפי ר' נחמן אלא גם לפי כל 'גדול' שעסק ב'פנימיות'.
באמת כנראה שצריך למצוא את הקו ה(מאוד) דק של שימוש ברגש הנוגה כדי להתחבר אל עצמינו ולהפוך טובים יותר, תוך זהירות גדולה לא ליפול אל עצבות.
קשה...קשה כל כך.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2016 22:35 |
|
| |
עופה- בדיוק זה מה שכתבתי! חח אני גם מתקשה לעמוד בזה, ורק ציינתי שצריך להתאמץ. פרומערית- *מעניינת, לא מתוסבכת. ועצם ההכרה בזה היא דבר טוב. קיבלת גושפנקה מחברי הפורום. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2016 10:28 |
|
| |
| IAF990 כתב: | |
עצב זה סיטרא אחרא, ואסור להיות בעצב לא רק לפי ר' נחמן אלא גם לפי כל 'גדול' שעסק ב'פנימיות'.
באמת כנראה שצריך למצוא את הקו ה(מאוד) דק של שימוש ברגש הנוגה כדי להתחבר אל עצמינו ולהפוך טובים יותר, תוך זהירות גדולה לא ליפול אל עצבות.
קשה...קשה כל כך.
|
|
זה לא קשה !!! מובן בהחלט ואף רצוי שנשקע קצת בעצבות בעקבות מה שהיה, וזה טבע האדם, להתעצב לפעמים. לכן "מידות" זה לא איסור מפורש ותמידי, למרות שבגדול חובה עלינו להתקדם ולהשתפר ב"מידות". מה שצריך זה קצת שקט, קצת מודעות, ותשומת לב למה שעובר עלינו, וללבן דברים ביננו לבין עצמינו או בסיוע של מישהו. וכאן עליך רבי 990 ללבן, מה עושים כדי לא ליפול שוב בסדרת הצעות מרנינות שקבלת ?... נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2016 10:31 |
|
| |
| עלמתילי כתבה: | |
שכוייח על השאלה ;)
אני מהמועדון של 990 ועופה_מוזרה
נניח שאני מהטיפוס המלא חדווה וששון עם סטיקר של 'איזה כיף להיות רווקה' נישא בגאון
ומפזמת לכולם (אפרופו..) - חי כמו פרפר חופשי ומאושר,
כל חיי אני לבד, לא חייב לאף אחד'
האם זה לא מבריח יותר הצעות נורמליות מאשר קצת דיכי? תחשבו לכמה נשמות טובות יצבט הלב
כשיראו אותנו,עלובי החיים ,באיזו שמחה משפחתית לבד או קצת בעצבות ,כמה הצעות יזרמו אח''כ
ו990 (מסובך מדי להפוך לאנגלית בשעה כזאת)
אהבתי מאד את נקודת המבט שלך בתגובה למטה.. אשרי אשתך:)
אני חושבת שהמשקל הוא פחות על שידור שמחה/עצב
ויותר על הקרנת שלמות עצמית וקבלת המצב. (עוזר לגבי היאוש. לשמוח? זה משו אחר)
והזכרת קצת את תבואת השיגעון של ר' נחמן: הכי כיף להיות קליל שלא חושב על כלום,
אבל מצד שני צריך את רגעי העצב והדיכאון -הם הסימן המעורר שלנו-
שגם אם חיי הרווקות שלנו גדושים (מסופקים ומלאי חוויות -אופטימלי)הכי חשוב לא להתקבע בלבדיות הזאת,לזכור להסתכל פנימה להמשיך ללמוד להתקדם מכל מה שעובר עלינו
תוקן על ידי עלמתילי ב- 16/03/2016 02:54:18 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2016 23:17 |
|
| |
תבאות השיגעון זה סיפור שרבי נחמן כתב:
על מלך והיועץ שלו בממלכה בה היתה תקופה של מחסור באוכל נורמלי - כי היתה איזה מחלה בתבואה שגרמה לאנשים להשתגע. אז המלך והיועץ אכלו בהתחלה רק ממה שנשאר להם מהתבואה הבריאה, וחשבו מה הם יעשו כשייגמרו להם המאגרים הדלים - הרי באיזשהו שלב הם יהיו חייבים לאכול גם הם מהתבאוה המשוגעת! אז הם החליטו שהם יעשו לעצמם סימן במצח, כדי לזכור שהם משוגעים... כי כמובן הבעיה הכי גדולה של המשוגעים זה שהם לא יודעים שהם כאלה...
נו נו, רואים שלא למדת ספרות בסמינר
אגב, שמעתי באמת פעם אימרה שאומרת שכשהמשיח יבוא הוא ירפא את כל החולים - חוץ מאת המשוגעים, כי הם לא יבואו לבקש ממנו שירפא אותם...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2016 23:29 |
|
| |
פעם חשבתי שזה תלוי גיל. כלומר- הגיל מאוד משפיע על מצב הרוח וכו'. היום.. "ממרומי גילי".. אני מבינה שזה לגמרי עניין של אופי. אני באופן אישי מהסוג שבעיקר שמח. זה לא שאני לא רוצה להתחתן ולא יוצאת ומרחיקה או מדחיקה. אני כן יוצאת וכן נפגשת. אבל, לחילופין - נהנית מכל דקה של רווקות!! כל דקה. כל שניה. (ויש את הימים שאני מתקשרת לחברות להתבכיין קצת. אבל הן מוציאות אותי מזה בצ'יק ב"ה ) מה שכן.. יש את הסוג המתבכיין. . שכל הזמן עסוקים בלהיות בלחץ של "מתי הוא/היא י/תגיע"?? איך זה שזה עדיין לא קרה? כמה זמן עוד נחכה? בוכים ועוד ועוד. .. תכלס, לא יוצא מזה כלום... כי מה שנכתב עבורנו- זה בטוח הכי טוב בשבילנו... אז נהנה מההמתנה.. (לאחרונה עשיתי לי רשימה של דברים כיפיים שאני חייבת להספיק לפני החתונה... זה משדרג את ההמתנה  ) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2016 10:37 |
|
| |
עוד נקודה. אמרו חז"ל ; "אין שמחה כהתרת הספקות" הווי אומר ; שהספקות גורמות לנו לחסר בשמחה. יש עוד תכונות שעושות לנו ממש רע בנשמה ; קנאה, כעס, יאוש, חוסר תקווה, ביקורת, מחלוקת, דיכאון - - - - נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
)
!
