ללא נושא

עופה,
כולן/ם פה יזדהו עם הדברים.ויבינו את תחושתך.
אני בעד להוריד את הראש,
הרי במילא, אין פניות להכיל ולחשוב על איזה זכרכר..
אז איך וכיצד תפספסי ,עם את משאירה את הלב נעול בכספת בבית?
לכולן/ם תקופות מכאיבות/מעצבנות/קשות /רגישות/הכל ביחד..
לכן אם באמת טעם להכריח את עצמך.
קצת זמן להתאפס, ולחזור לשגרה המדויטת.
זו דעתי.

עופה
זו החבילה שנקראת רווקות
חברות מתארסות, בדידות, ימים קודרים וכו
השאלה היחידה היא
באיזה מבט תבחרי להביט בחבילה הזאת
ממשקפי הדכאון היאוש והרגשת האפסיות,
או האמונה התקווה הלחיות את החצי המלא שהוא קיים,
האמיני לי
שאני לא נשוי שבא מעמדת השופט
אני רווק וכמוך אני התמודדתי ומתמודד עם המון תחנות חיים מלאות קשיים
כואב לי?מאוד!! רע?לא
זו הפרשנות שלי
והיא נותנת לנשום מעל המים ..מנסיון.
לשתף כאן? זה שאת שואל את זה זה מראה שהיית צריכה לשחרר
וזו מטרת הפורום:),
מנסיון  זה גם תורם לשחרור:)